בלילה שבין 16 ל-17 ביוני 1946 תקפו אנשי הפלמ"ח בו זמנית 11 גשרים ומסילות כביש בגבולות היבשתיים של ישראל המערבית. היתה זו חוליה נוספת בשרשרת הפעולות של תנועת המרי העברי, שבאו בתגובה להחלטת הבריטים לסגור את שערי ארץ ישראל ולמנוע ממאות אלפי יהודים, רובם ניצולי השואה, לעלות ארצה. הצלחת הפעולה גרמה לניתוק זמני בנתיבי האספקה שהיו בשימוש הבריטים.

רוב הגשרים שהותקפו נהרסו או נפגעו קשה, מה שהביא לניתוק זמני בנתיבי האספקה שהיו בשימוש הבריטים. בגשר א-זיב, הסמוך לאכזיב, התפתח קרב קשה בין לוחמי הפלמ"ח לכוח ערבי.

במהלך הקרב נהרגו 14 לוחמים,ובהם יחיעם ויץ (שעל שמו קרוי קיבוץ יחיעם) על שמם נמצאת כיום במקום אנדרטת יד לי"ד. כשבועיים מאוחר יותר, בפעולת תגמול שזכתה בכינוי "השבת השחורה", פשטו הבריטים על היישוב היהודי, החרימו נשק ועצרו אלפים, בהם רבים ממנהיגי היישוב.

הרקע לפעולה

בתום שנה מסיום מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946, סגרו הבריטים את שעריה של ארץ ישראל, ומאות אלפי עולים יהודים, ובהם ניצולי השואה באירופה, לא הורשו לעלות לארץ. כתגובה למדיניות זו של הבריטים החליטה תנועת המרי העברי לצאת למבצע מקיף, אשר ימחיש את יכולת הפעולה והארגון של תנועת המרי ויגרום לנזקים ולקשיים ממשיים לבריטים. עד ליל הגשרים התמקדו, בדרך כלל, פעולות ההגנה בנושאים אשר היו קשורים להעפלה, כגון: שחרור מעפילים ממחנה המעצר בעתלית, פיצוץ סירות משמר החופים הבריטי בליל הרכבות, פיצוץ מתקן הרדאר בחיפה ותקיפת תחנות משמר החופים בגבעת אולגה ובסידני עלי. ליל הגשרים היווה המשך לליל הרכבות מהבחינה של פגיעה במטרות אשר לא היה להן קשר ישיר לנושא ההעפלה ומבחינת היקף הפעולה. הפעולה היוותה עליית מדרגה מבחינת בחירת המטרות האסטרטגיות ומבחינת היכולת לפגוע במקומות המרוחקים מרחק רב מבסיסי היציאה. נבחרו מטרות אשר היו אמורות לפגוע בבריטים על ידי ניתוק חלק גדול מצירי האספקה העיקריים בין ארץ ישראל והמדינות השכנות באמצעות פיצוץ אחד עשר גשרים מרכזיים. המשימה הוטלה על הזרוע המבצעית של ההגנה - הפלמ"ח.


תכנון הפעולה

תכנון הפעולה החל כבר בינואר 1946. את הרעיון הגה מפקד הפלמ"ח, יגאל אלון ותכנון הפעולה הוטל על קצין המבצעים, דב צסיס. התכנון המקורי היה להוציאה אל הפועל במרץ 1946. אולם סיבות מדיניות (ביקורה של הוועדה האנגלו-אמריקאית באותה עת בארץ ישראל וההמתנה לתגובת בריטניה למסקנות הוועדה) גרמו לדחייתה. ארבעה גשרים ומעברים הוצאו מראש מהרשימה המתוכננת על ידי ההנהגה המדינית של ההגנה. מנהרת ראש הנקרה ושלושת הגשרים שעל הירדן ועל הירמוך אשר הובילו אל מפעל החשמל בנהריים, אחרי שלעובדים בנהריים הובטח בתקופה קודמת כי ההגנה לא תגרום לניתוקם הפיזי.

בחודשים לפני הפעולה בוצעו פעולות הכנה רבות.נטלו בהן חלק שרות הידיעות של ה'הגנה' (הש"י), סיירי הפלמ"ח, וצוותים מקרב הכוחות המיועדים לביצוע הפעולות. הם הכינו תיקי מטרות, ערכו תצפיות יום ולילה (במסווה של טיולים להכרת הארץ או כזוגות רומנטים שיצאו להתבודד בחיק הטבע), כמו כן צילמו ומדדו במידת הצורך את המטרות בשטח, כמו גם תרגול על מודלים. נבדקו צירי הגעה ונסיגה. הושגו תוכניות הגשרים ממע"צ וכך תוכנן מיקום מטעני חומר הנפץ. נאסף ציוד רב אשר נדרש לפעולה, במיוחד כמויות גדולות של חומר נפץ אשר נלקחו ממחסני סולל בונה. בגלל הרצון לבצע את כל הפיצוצים באותה עת, נדרש היה תיאום בין כל הכוחות המבצעים. תוכננו והוקצו גם כוחות למשימות של הסחה ושל חסימה בחלק מאתרי הפשיטה. בגלל הצורך לשאת כמויות גדולות של חומר הנפץ נדרשו כוחות גדולים יחסית לביצוע הפשיטות. במיוחד באתרים אשר היו מרוחקים ודרשו הליכה ארוכה אל היעד.

עיתוי הפעולה המדויק נקבע לאחר הכרזתו של שר החוץ הבריטי, ארנסט בווין, ב-12 ביוני כי הממשלה הבריטית חוזרת בה למעשה מהתחייבותה לקבל את מסקנות הוועדה האנגלו-אמריקאית לאפשר עליית 100,000 יהודים לארץ ישראל.

הפעולה תוכננה להתבצע בלילה ללא ירח, במטרה להקשות על גילוי מוקדם של הכוחות הפושטים. אולם, הכתבה של הדרג המדיני בהגנה הביאה לביצוע הפעולה בלילה של ירח מלא, דבר אשר גרם דאגה רבה בקרב מפקדי הכוחות. למרות החשאיות שאפפה את ההכנות למבצע, ידוע כיום כי הבריטים קיבלו, סמוך לתחילת המבצע, מידע מוקדם על כוונת ההגנה לבצע פעולה רחבת היקף, אך לא היה במידע די כדי לרמוז על כיוון הפעולה.


יעדי התקיפה

מהלך הפעולה

הגשרים אשר הותקפו הם:

גשר מטולה צפון מערב, על הכביש המוביל לצידון, פוצץ על ידי כוח מהגדוד השלישי של הפלמ"ח בפיקוד דוד צ'רקסקי (דודו). הכוח פשט על הגשר, פיצץ והרס אותו ויצא בשלום.

גשר מטולה צפון מזרח, על נחל עיון, פוצץ על ידי כוח מהגדוד השלישי של הפלמ"ח בפיקוד דני נוימן. סמוך לגשר חנתה יחידת צבא משוריינת. בעת הנחת המטען נפתחה אש על הכח, אך הוא הצליח לשוב ללא נפגעים.


גשר מטולה


גשר בנות יעקב, על נהר הירדן, פוצץ על ידי כוח מהגדוד השלישי של הפלמ"ח בפיקוד עודד מסר. זקיפים ערביים, שאיבטחו את הגשר, נוטרלו והורחקו מהמקום. הכח נסוג בסירה לביצות החולה ושהה שם שתי יממות.


גשר בנות יעקב

גשר אל חמה (חמת גדר), על נהר הירמוך, פוצץ על ידי כוח מהגדוד השלישי של הפלמ"ח בפיקוד אהרן ספקטור. הגשר, 130 מטר אורכו, היה הגשר הארוך ביותר באותה עת בארץ ישראל. הכוח נתקל ברוכבים בעת הנסיגה, פתח עליהם באש ושב ללא נפגעים לבסיסו. ממשמר הרוכבים נפגעו שניים.


גשר אל חמה

גשר שייח חוסיין, על נהר הירדן, על כביש בית שאן - אירביד, פוצץ על ידי כוח מהגדוד הראשון של הפלמ"ח בפיקוד ברוך אקסלרוד. בחסות רעש מי הירדן הונח המטען, הזקיפים הורחקו והגשר פוצץ ונהרס. היחידה נסוגה לבסיסה בשלום.


גשר שיח חוסיין

גשר א-זיב (מסילת ברזל וכביש), על נחל כזיב, הותקף על ידי כוח מהגדוד הראשון של הפלמ"ח בפיקוד נחמיה שיין. הגשר פוצץ, כנראה על ידי כדור שנורה לעבר כוח הפלמ"ח ופגע במטען שהוצמד לגשר. בפיצוץ נהרגו 14לוחמים מהכוח התוקף, ביניהם מפקד הפעולה. את הפיקוד נטל לידיו סגנו של שיין, יונתן דולינסקי- דותן. הכח נסוג לעבר מצובה וחניתה והסתתר במערות עד חלוף סכנת ההתגלות. עם בוקר יצאו אנשי חברה קדישא לחפש את גופות הנופלים, אך כל שמצאו היו שרידי איברים שלא ניתן היה לזהותם. שרידים אלו הובאו בחשאי ונקברו בחיפה. ביום השנה ה-22 נערך טקס ממלכתי רב משתתפים ליד האנדרטה שהוקמה בסמוך לגשרים.

גשר אדם (גשר דמיה), על נהר הירדן, פוצץ על ידי כח מהגדוד הרביעי של הפלמ"ח בפיקוד יוחנן זריז. הכח הגיע רכוב במשאית. הרג ערבי שניסה לחצות את הגשר, הצמיד אל הגשר מטען חבלה בעל מנגנון השהייה ונסוג עם הרכב. המטען לא התפוצץ במועד ולמחרת, בעת שקצין חבלה בריטי ניסה לפרקו, התפוצץ המטען והרס את הגשר. הקצין הבריטי נהרג בפיצוץ.


גשר דמיה

גשר אלנבי, על נהר הירדן, על כביש ירושלים - עמאן, פוצץ על ידי כוח מהגדוד השני של הפלמ"ח בפיקוד חיים בר לב. במהלך הפעולה נפתחה אש על הכוח. הכוח השיב באש והצליח להצמיד תחת חיפוי 12 מטענים של כ-300 ק"ג חומרי נפץ. הגשר פוצץ וקרס לירדן. הנסיגה בוצעה לכיוון ים המלח ומשם בסירה אל החוף המערבי של ים המלח ומסע רגלי עד רמת רחל.



גשר אלנבי לאחר הפיצוץ

גשר מדרום לעזה (מסילת ברזל+ כביש), על נחל הבשור, על ציר עזה - רפיח, פוצץ על ידי כוח מהגדוד השני של הפלמ"ח בפיקוד איתיאל עמיחי. אזור הגשרים היה מאובטח היטב. בזמן הגישה אליו נפתחה אש. הותקף ונפגע קשות על ידי כוח משני של הכוח שפגע בגשר מסילת הברזל, בפיקוד ישעיהו גביש. הכוח אשר פגע בשני הגשרים נסוג במסע רגלי לילי של 40 ק"מ אל דורות ורוחמה.


תוצאות הפעולה והפקת לקחים

עבור מרבית הלוחמים הייתה זו טבילת האש הראשונה, מבחן ליכולת האישית והמקצועית של לוחמים ומפקדים שאומנו בשיטות שפותחו בפלמ"ח ורכשו את ערכי הלחימה של היחידה.
במבצע הוכיחו הלוחמים את כישוריהם בתחומים אחדים: כושר גופני ועמידה בלחצים פיסיים ונפשיים שנדרשו בעת ההכנות לפעולה, במהלך המסעות ליעדים (מבחינת מרחק ההליכה ומשקל המשאות שנשאו על גבם), בשעת הנסיגה ובהסתתרות בשטח; קבלת החלטות מהירות תוך גילוי סבלנות ותושייה ברמת הפרט והחולייה, בתחומים כגון: התגנבות ליעד, השתלטות על זקיפים והכנת מטעני חומר הנפץ לפיצוץ; תיפעול כלי הנשק ושמירה על משמעת אש; מפקדי הכוחות הוכיחו את יכולתם בתירגול הלוחמים לקראת המבצע; ב"קריאה" נכונה של המצב בשטח תוך גילוי הבנה טקטית של זירת האירוע, בהבטחת אזור התקיפה, בתיפקוד תחת אש, בתיכנון פעולות ההסחה ובאילתור פתרונות לבעיות שהתעוררו במהלך הפשיטה.

במהלך פעולות 'ליל הגשרים' התרחשו תקלות אחדות. החמורה שבהן אירעה בהתקפה על גשרי אכזיב: התגלותו של הכוח בטרם עת; הצטופפות הלוחמים סמוך לגשר הרכבת בשל האש שירו זקיפי הגשר; התפוצצות המטען כתוצאה מפגיעת כדור מקרי בחומר הנפץ, והשארת פצוע בשטח למרות סריקה שנעשתה במקום.
התקלות נבעו בחלקן מהסיכון המבצעי שנכפה מטעם הדרג המדיני, אשר הכתיב את עיתוי הפעולה דווקא בליל ירח מלא. הלילה המואר היקשה על תנועת הכוחות ליעדים, במיוחד בשלב האחרון והקריטי של ההתגנבות (כוחות התגלו בסמוך ליעד קודם למתוכנן גם בגשר אלנבי ובגשרי עזה).
לכך הצטרפה שורת תקלות בפעולות אחרות, כגון: בהכנת המטענים לפיצוץ (בגשר דאמיה ובגשר הרכבת בעזה), באי-איתור מכשולים בסיורים מקדימים (לא נתגלו: גדר בגשר הרכבת בעזה ומאהל בדואי בגשר דאמיה), בהיעדר תיאום מספק בין כוחות סמוכים זה לזה (הכוח שנסוג מגשר דאמיה נמצא בקירבת גשר שייח' חוסיין בעת פיצוצו), בתיכנון הנסיגה מהיעד (הכוח שנסוג מגשר שייח' חוסיין נע באיטיות בין בריכות הדגים של עמק בית-שאן וחזר בסופו של דבר לבסיס היציאה - ובכך סיכן את הכוח ואת חברי קיבוץ מעוז-חיים כאחד), באי הכנה של מקום מתאים להסתתרות יום במדבר-יהודה (של הכוח שפשט על גשר אלנבי), באובדן תחמושת (רימונים נשמטו מידי לוחמים בגשר מטולה צפון-מזרח ובגשרי עזה) בהיעדר מודעות למגבלות פיסיות ובריאותיות של הלוחמים (כושרם הגופני של כמה מאנשי ה'רזרבה' שהשתתפו בפשיטה על גשר אלנבי היה לקוי - אחד הלוחמים נתקף באסטמה בעת הנסיגה).
התקלות שנמנו לעיל לא היה בהן כדי להעיב על הצלחתו הכללית של "מבצע מרכולת", והן הכשילו רק אחת מהפעולות. היו אלו תקלות שגרתיות במהלך מבצע צבאי, וחלקן אף היו מקריות או משניות בחשיבותן. עם זאת, היה בהן כדי ללמד לקח ולחדד את המודעות של מפקדים ולוחמים לקראת ההתמודדות הצפויה בפעילות צבאית ולשפר את ההיערכות לקראתה ואת התיפקוד במהלכה.




מייד לאחר הפעולה, החלו הבריטים לחפש את מבצעיה. הם ערכו חיפושים אלימים בחניתה ובמצובה, על רקע חשדם כי הקיבוצים שימשו בסיס יציאה לכוח אשר תקף את גשרי א-זיב, ועצרו במצובה 27 חברים. חיפוש דומה נערך בבית הערבה על רקע החשד כי הקיבוץ שימש כבסיס יציאה לכוח אשר פוצץ את גשר אלנבי. במקום התפתח מאבק אשר בסופו נפצעו 12 חברים (מהם שניים פציעה קשה) ונעצרו 70. בקיבוץ כפר גלעדי, אשר נחשד על ידי הבריטים כבסיס יציאה לכוח אשר פוצץ את גשרי מטולה, התפתח עימות חריף יותר. כאשר אנשי ישובי הסביבה ניסו להתקרב אל היישוב, על מנת לסייע לאנשי כפר גלעדי, נפתחה עליהם אש ממנה נהרגו שלושה ונפצעו שישה. חיפושים נערכו גם בבארות יצחק בכנרת ובמעגן. במסגרת החיפושים התגלה סליק נשק קטן ליד מפעל האשלג, אולם פרט ללוחם אחד שנפצע בפעולת אכזיב לא נאסר ולא זוהה איש מלוחמי הפלמ"ח שהשתתפו במבצע. בסך הכל, בפעולות הבריטים בימים שלאחר פיצוץ הגשרים, נהרגו ארבעה יהודים, נפצעו 18 ומעל ל-100 נעצרו. במקביל, החלו הבריטים בתכנון פעולה נרחבת אשר הייתה מיועדת לפגוע פגיעה חמורה בתנועות המרי העבריות ובמנהיגיהם. פעולה זו בוצעה בשבת, ה-29 ביוני וזכתה לכינוי "השבת השחורה".
ביום שישי ה-28 ביוני, הגיע קצין בריטי והודיע ליעקב ליפשיץ, מפקד ה"הגנה" דאז, כי למחרת יקיף צבא רב ערים וישובים חקלאיים ויחלו מאסרים נרחבים. תוך מספר שעות נעשו סידורים ל"ביעור חמץ"- תעודות רבות הועלו באש, מפקדים וחברי "הגנה" נאלצו להעלם לזמן קצר ופקודה נוספת היתה שאין לעזור בזמן החיפושים, אך אסור להביע התנגדות.
עם שחר הקיפו כ-17,000 חיילים בריטים ועמם טנקים משורינים את הישובים המבוקשים והחלו בחיפושים. הישובים המותקפים נותקו מקווי הטלפון וגבולות המדינה נסגרו.
הפעולה המרכזית הייתה בבניין הסוכנות היהודית בירושלים. חברי הנהלת הסוכנות נעצרו ורק ראש המפקדה הארצית, מ.סנה שהוזהר וברח, לא נמצא. נערך חיפוש נרחב בחדרי המוסד ובעיקר בארכיונו. בעיר תל-אביב הוטל עוצר בית כללי.חיפוש מקיף נערך במשרדו של ישראל שוחט, שטיפל בימים ההם במשפטים של נאשמי ה"הגנה". בו ביום הוטל מצור על 27 ישובים החשודים בהחזקת בסיסי פלמ"ח, מחסני נשק של "ההגנה", ועזרה לעליה בלתי חוקית. נציג הישוב נתבע לעזור בחיפושים ובריכוז החברים וזיהוים, אולם בכל מקום סירב הנציג לשתף פעולה. האנשים נשלחו למכלאות שהוקמו בסמוך ליישוב מסלילי תיל, והחילים היו פותחים בחיפושים בבתים ובחצרות. האנשים סירבו להיזדהות ורבים מהם נעצרו ונשלחו למחנות המעצרים בעתלית ובלטרון. לאי ההזדהות היו שתי מטרות. האחת, קיום מצוות ההתנגדות לבריטים, והשניה, היה ידוע כי המשטרה הייתה עורכת "מסדר מבוקר": על נציג היישוב היה לקרוא בשמות החברים וכל מי ששמו לא התאים לדברי הנציג היה מן הסתם איש פלמ"ח או "ההגנה". רק קרוב למאתיים אנשי פלמ"ח נמצאו בין 2700 האנשים שנעצרו ב"שבת השחורה".
החיילים שהשתתפו היו רובם שיכורים וחלקם גם היכו אנשים בעת החיפוש. לעומת אלה, בכמה ישובים התיר המפקד במקום לאנשי הרפת, הלולים וכדומה לצאת לעבודה. דבר זה סייע להתחמקותם של אנשים שהיו עלולים להיאסר.
במעון מטה הפלמ"ח בקיבוץ מזרע נמצאו אותה שבת,כרגיל, שני אנשים בלבד, קצין תורן ואלחוטאית. בשעה שהכוח הבריטי חדר לקיבוץ הצליחו בעזרתם של כמה חברים קיבוץ להשמיד את רב הראיות או להצפינם. אולם, למרות זאת הצליחו למצוא הבריטים כמה תעודות ובתוכם כרטיסיית שמות חברי הפלמ"ח, אבל הכרטיסיה נערכה על פי מפתח סתרים שאותו המשטרה לא מצאה והבולשת לא הצליחה לפענח את החומר.
מאחר והיה חשש כי הבריטים יגיעו לדירת הפיקוד העליון של ה"הגנה" ניתנה הוראה לשרוף ארבעים שקים עם חומר סודי ובתוכו היו גם הפרוטוקולים של ישיבות המפקדה הארצית. בכך הלך לאיבוד חומר יקר ערך לתולדות האירגון, אם כי חלק מן החומר היה שמור במקום אחר, כשהוא מצולם במיקרופילים.
סבל קשה עבר על קיבוץ יגור שבו ערך החיפוש כשבוע ימים. ערב ה"שבת השחורה" הודיע קצין בריטי אלמוני למוכתר היישוב שייתכן שיערך חיפוש במשק. באותו לילה נערכה אסיפה כללית והוחלט שמתנגדים לבריטים. כל הכניסות למשק נחסמו בכלי רכב ובמכונות חקלאיות וכל חבר התיצב במקומו שנקבע באסיפה של אותו ערב. הבריטים תבעו מסדר זיהוי וכשלא נענו פרצו למשק והחלו בחיפוש. לעת ערב נתגלה מחסן נשק ומיד החלו חיפושים מדוקדקים תחת כל עץ ובית. נמצאו סך הכל 32 סליקים ומתוכם 12 היו ריקים. נמצאו כלי נשק וחומרי נפץ רבים.
בתום שבוע החיפושים עזבו הבריטים את יגור, שנראה כשדה קרב ונשאר ללא חברים ולכן עול אחזקת המשק נפל על הזקנים, הנשים והילדים. עזרה רבה הופנתה לקיבוץ על ידי אנשי ה"קיבוץ המאוחד" שלא נפגעו.
בהתחלה הפנו את העצורים לעתלית וללטרון, אך בהמשך העבירו את האסירים למחנות המעצר ברפיח. בעתלית נשארו רק המעפילים הלא חוקיים ובלטרון היו עצורים רק האנשים החשובים (V.I.P) כגון, חברי הנהלת הסוכנות, הועד הלאומי והנשים.
העצורים ברפיח חיו בשלום עם הבריטים ולאחר זמן מה התחילו לשחררם. היתה בעיה עם עוצר כל הגברים כי לא היה מי שיספק את כוח העבודה שלהם ולכן הם היו חייבים להזדהות בלא שהמוכתר ישתף פעולה, אבל לאחר פעולה זו הם השתחררו חוץ מכמה שאיתם היו בעיות. למחרת ה"שבת השחורה" נפגשו חברי הפיקוד העליון. עצם התכנסותם הראה כי הבריטים לא השיגו את מבוקשם: "שיתוק ההגנה". בישיבה הוחלט לשנות את שיטות איחסון הנשק ושינוי מקום המחסנים. כמו כן, הוחלט לבצע שלוש פעולות בידי האצ"ל, הלח"י וה"הגנה". חיים ויצמן, יו"ר הסוכנות הורה לבטל הפעולו כיוון שחשש שכך תיקרא מלחמה בין ה"הגנה" לבריטים ולמצב כזה הוא לא רצה להגיע. ראש המטה הראצי, משה סנה, לא הסכים עם החלטתו והתפטר ובמקומו מונה, משה שרת.
עם זאת, תנועת האצ"ל לא הסכימה לביטל הפעולה ופוצצה לאחר שלושה ימים את מלון ה"מלך דוד"


פרקי זכרונותיו של לוחם, עדות אישית של מרדכי יעקובוביץ',
ארכיון ההגנה



תכונה מורגשת במחנה. התרוצצות אנשים בלתי מוכרים. ישיבות על גבי ישיבות באוהל המטה. מספר חברים "נעלמו" מהאופק ומטה הפלוגה אף הוא כמרקחה. היתה לנו הרגשה כי משהו מרחף באויר. אנו כבר למדנו את סימני ההיכר של ערב פעולה. לא קשה היה לנו להבין כי משהו עתיד להתרחש בשעות הקרובות. אותו יום בלענו בחפזון את ארוחת-הערב, קרצנו לבולגריות כדי לעורר את סקרנותם, ומהרנו לשוב למחנה. המ.מ. העלה חיוך קל כשהקפנוהו ובקשנו לשמוע מפיו איזו "מילה טובה". "הערב אנו יוצאים לפעולה. עשו מיד את כל ההכנות. בשעה 20:00 עליכם להמצא במועדון התרבות. לשמע מלים אלו תקפתנו שמחה שלא תתואר במלים. אמנם לא ידע נו את מהות הפעולה, האובייקט, ופרטים אחרים. אך די היה לנו לשמוע שאנו יוצאים לג'וב. כל השאר היה כבר טפל לעומת המלה: יוצאים. הרי לזאת אנו מצפים. הרי זו היא משאת-נפשנו להוכיח יכולתנו בצורה מעשית. הרי לשם כך אנו מרבים באימונים ועמלים בלמוד התורה. סוף סוף ניתנת לנו האפשרות להפיק את כל כמות הזעם שנצטברה בלבנו כנגד שלטון "הספר-הלבן". אושר רב נפל בחלקנו בלילה זה. ההתלהבות לא ידעה מעצורים. בכל האוהלים החלו מתלחשים. כל אחד ניסה לנחש מהו האובייקט אליו נגלוש הלילה. באיזו מטרה בחרה הפעם תנועת-המרי?
בשעה 20:00 בדיוק נתכנסנו במועדון התרבות כשבלבנו מכרסמת הסקרנות. מפקד הפלוגה, עודד מסר, פתח את דבריו ואמר: "אנו יוצאים הלילה לפוצץ את גשר בנות-יעקב שליד משמר-הירדן. באותו זמן תבוצענה פעולות נרחבות בכל רחבי הארץ. עלינו, ממשיך הוא בקולו הצלול. לבצע את המשימה בכל התנאים ובכל מחיר". הוא מסר פרטים על תכנית הפעולה, סדר היציאה, תכנית הנסיגה והקריא את שמות האנשים לחוליותיהם. מחלקתנו פוצלה לשש חוליות בנות חמשה אנשים החוליה. חולית המיקוש שתפקידה היה למקש דרכי גישה משם עלולה להופיע תגבורת בריטית. חולית ההגנה - שהופקדה לשוטט באיזור הפעולה כדי לאבטח מפני הפתעות. חולית עזרה ראשונה - שקבעה תחנה במרכז האיזור. חולית הפורצים - שעליה הוטל להתקרב אל הגשר בהסתר ולהוריד זקיף את שומריו. חולית החבלנים - שצריכה
היתה "להדביק" את החומר על הגשר וכן חולית המקלע. למחלקתנו הצטרפה אותו לילה מחלקת "סבלים" מההכשרה המגויסת שחנתה בחולתה. על מחלקה זו הוטל לשאת את חומר-הנפץ אל האובייקט. הם סחבו על גבם 360 קילו ז'ילניט ורק לאחר הפעולה נתברר כי לא היה צורך בכמות כה גדולה של חומר. לאחר שעודד מסר סיים דבריו ניתנה לנו ארכה נוספת כדי לסיים את ההכנות האחרונות לקראת התזוזה. עתה כבר ידענו לאן פנינו מועדות. שוב החלו הלחישות על התפתחויות בלתי צפויות העלולות לעמוד בדרכנו. כל אחד מאתנו ניסה להסביר לחברו כיצד הוא רואה את ביצוע הפעולה. כעשר דקות לפני מועד היציאה נזדמנו מספר חברים למפקדת הפלוגה ונתכבדנו בפינג'אן קפה. שעון מעורר ניצב היה על
הארון כשאנו עוקבים במתיחות אחר תנועת מחוגיו. עוד חמש דקות... עוד ארבע דקות... עוד שלוש דקות... המתיחות גוברת.
יוסף ורפי מתנשקים ומתחבקים כאילו היו אחים. דוד ודב לוחצים ידים ונפרדים בהתרגשות. יהודה וראובן נופלים איש על צוואר רעהו ומאחלים הצלחה זה לזה. מי יודע מה תהיינה תוצאות הפעולה? מי מאתנו יזכה לשוב ומי ירוה בדמו את עפר האדמה? מי יחזור בריא ושלם ומי פצוע ובעל צום? מי יתפס ע"י השלטון הבריטי ויכלא בבית הסוהר ומי יהא חופשי? אלה הנשארים כאן בבית תקעו בנו מבט מלווה דאגה. הם הבינו לנפשנו ולא פסקו מלאחל לנו הצלחה. אל דאגה, חבריא, הכריז מאן דהוא. סמכו עלינו. אנו לא נכזיב. יצאנו את הפתח. הם בעקבותינו. שלום חבריה. להתראות! להתראות... נערכנו במסדר היציאה ליד הפרד וקבלנו הוראות אחרונות. הכל בסדר? בסדר. קדימה! תחילה עשינו דרכנו בעגלות אולם בקירבת משמר-הירדן המשכנו לנוע ברגל והעגלות פנו לאחור וחזרו למשק.
הירח האיר את היקום וכוכבי מרום בצבצו לרב. מרחוק הבחנו באורות משמר-הירדן שתושביה עתידים היו בשעה הקרובה להתעורר מתרדמתם. בהגיענו לאיזור הפעולה תפסה כל חוליה את מקומה והמתינה
ל"שעת-האפס" שטרם הגיעה. בכדי להשיג מכסימום של הצלחה דרושה היתה פעולת-הסחה שתטעה את הצבא הבריטי והערבי ותזעיקם לכיוון ההפוך. למטרה זו בחרנו איפוא, במפקדת "חיל-הספר" שחנתה על הכנען. חוליה בת שלושה-ארבעה אנשים הגיחה דקות מספר לפני "שעת-האפס" מאגף המפקדה והחלה לביים התקפה. נזרק רימון, נורה צרור, שוטפת ובודדת, אש איטית ואש מהירה ונוצר הרושם כאילו נערכת התקפה רבתי על מפקדת חיל-הספר. החיילים במחנה קמו בבהלה ממטותיהם והחלו להשיב בכל כלי הנשק שנמצאו ברשותם. רקטות עזרה הועפו באוויר ותגבורת בריטית ממחנה ראש-פינה החלה זורמת להר. עתה השיגה פעולת ההסחה את מטרתה ואנו ניגשנו לעניין. חוליית הפורצים לבשה מדים בריטיים ועישנה מקטרות וסיגריות. הסטן היה תלוי מאחור ובעת הצורך מספיקה מכה קלה והרי הוא מוכן לפעולה.
מתפקידה של חולית הפורצים היה להתקרב אל שומרי הגשר. להורידם זקיף. לפרוק מעליהם את נשקם. ולאפשר לחבלנים למרוח את החומר. בהגיע החוליה סמוך לגשר נשמעה קריאה בערבית: "מן הדא"? התשובה היתה באנגלית: "חברים". נשמע שקשוק בריחים... אנשי החוליה דמו מאד לאנגלים ועל כן עלה בידיהם להגיע עד הגשר תוך כדי החלפת מלים עם השומרים. בזניקה זריזה הורדו השומרים-זקיף. נשקם הושלך לירדן, ולמען לא יקימו רעש דחפנו לפיהם גרבים מזוהמות שהובאו למטרה זו. הם נכבלו בידיהם וברגליהם והונחו בקירבת הגשר למען יוכלו "לעקוב מקרוב" אחר מהלך ההתפוצצות. במרחק מה מהגשר בגבולה של סוריה, מזדקרת לה משטרת-גבול שלא הבחינה בכל המתרחש. כמקלען הוטל עלי לפתוח באש על המשטרה במקרה שזו תנסה להפריע לנו בביצוע המשימה. שכבתי צמוד לקרקע. המקלע לפות היטב ביד. העינים מביטות נכוחה. אילו ידעו בבית כי כאן שוכב...
שעת-האפס מגיעה. פעל! נתנה הפקודה והחבלנים לוחצים על הכפתור. התפוצצות אדירה הבקיעה לפתע את שלוות-הליל. להבות אש ותמרות עשן פילחו את האויר. סלעים ואבנים הועפו בגובה רב והגשר הגדול עליו עברו בנות-יעקב נחרב כליל עד היסוד. השמים האדימו מעוצם ההתפוצצות, ולרגע נדמה כי הנה הרי
סוריה מתמוטטים עליך. היתה זו התפוצצות שכמותה לא שמענו.
לסגת. פקד עודד מסר, ואז החילונו בנסיגה נאה ומהירה אל עבר ים-החולה. משוריינים בריטים הגיעו בחיפזון אך נאלצו לחזור על עקבותיהם עקב שלטי אזהרה שנזרעו בשטח ואשר עליהם נכתבו בשלוש השפות הרשמיות, שתי המלים: "זהירות-מוקשים!". לרגל החשש כי הבריטים יקיפו מיד את משקי הסביבה לא חזרנו אותו לילה לבסיס וחצינו בסירות את ים-החולה אל עבר ביצותיו. שם עשינו יומיים עד ששככה הסערה. ארוחת-ערב חגיגית קיבלה את פנינו בשובנו לבסיס. מספר חברי משק מהפעילים בשטח הביטחון, ערכו לנו קבלת פנים חמה ביותר. הארוחה הדשנה הזכירה לנו את הארוחות לאחר מבצע "ליל-וינגייט" באותו משק. הרגשנו ברגעים אלה כי אנו שליחי העם. ממחרת בבקר קראנו בעיתונות על פעולות נרחבות שבוצעו אותו לילה בכל רחבי הארץ, והיה זה ליל הגשרים הגדול של הפלמ"ח, וליל בלהות ופחד לממשלת "הספר-הלבן".

על יקב דמיה

מוניתו של אליעזר מלאת חומרי הנפץ הגיעה לקרבת גשר דמיה בשעת לילה . חומר הנפץ, הפתילים והשעונים הורדו ממנה ומומחי החבלה החלו להתקינם על שלד הגשר.
אליעזר ישב במוניתו וחיכה. לפתע הגיעו שוטרי המשטרה הבריטית וביקשו מנו להתלוות אליהם לאחר שהזדהה וסיפר סיפורי כזבים על סיבת המצאו במקום. תוך כדי נסיעה לכיוון תחנת המשטרה הצליח אליעזר להמלט ולחזור כדי לאסוף את חבריו החבלנים. בדיוק ב12 בלילה הופעל חומר הנפץ וחצי גשר נהרס.
שוטרים בריטים שהגיעו למקום ניסו לנטרל את חומר הנפץ שנשאר בחלק הגשר שלא נהרס. במקום אירע פיצוץ נוסף ושלושה שוטרים נהרגו.
אליעזר קפלן הפך למבוקש הקשור לפיצוץ ולהריגת השוטרים הבריטים. הוא נאלץ לברוח מהבית ולהתחבא בקיבוץ יגור ובסליק תחת חדר האוכל בקיבוץ גניגר שם היה מספר ימים ללא אוכל ומים. אשתו וילדיו ובינהם משה היו מודאגים תקופה ארוכה עד שחזר לביתו בפרדס חנה בריא ושלם.
אותו אירוע נחרט עמוק בליבו של משה הקטן לעד. לאחר מלחמת ששת הימים נהגו בני המשפחה לנסוע מדי שנה לביקור בגשר בתאריך הפיצוץ והאירוע השנתי הפך להיות חלק בלתי ניפרד מחיי המשפחה.
כששמע משה שראש הממשלה ברק רוצה להחזיר לפלשתינאים את רוב הגדה כולל גשר דמיה החדש, החליט לקרוא ליקב שלו "גשר דמיה" ועל כל בקבוק יין מודבקת תווית לזכרו של אביו, אליעזר קפלן.


תוית הבקבוקים




האנדרטה לי"ד


מקורות:

Ynet

אתר ערוץ 7

המועצה לשימור מבנים ואתרים

אתר דואר ישראל

אתר חיל הים

ויקיפדיה

המחלקה לחינוך יהודי ציוני

אתר משטרת ישראל

אתר מועצה אזורית בקעת הירדן

אתר "ההגנה"

אתר ה"פלמ"ח"

אתר Weekend

אתר קיבוץ עין חרוד מאוחד

אבידר יוסף, בדרך לצה"ל זכרונות,עמודים ,212-233 משרד הביטחון.

אלון יגאל,מערכות הפלמ"ח.

נאור מרדכי, לכסיקון ההגנה

סלוצקי יהודה, תולדות ההגנה כרך שלישי,חלק שני

סלוצקי יהודה, המאבק נגד הבריטים

תלמי מנחם, לוחמי החופש בישראל


שחזור פעולת ליל הגשרים באתר "טרק-ים" http://www.datinet.co.il/1/trek_yam/5.html

בפרטי ובפורום צילום

אחלה מאמר ואיסוף

וטוב שכולם ידעו: מזל טוב ליום הולדתך
אני מקווה שיוסיפון לא יזרוק אותי מפרש!

http://www.iafe.net
הגלריה שלי

סחטיש על איסוף החומרים.
הייתי ליד הגשר היחיד שנשאר (ונהרס לאחר מכן) ליד אכזיב לפני כמה חודשים.
ובטעות נתקלתי בשני שייטים שעשו ניווט, כמעט הסתיים לא טוב..

אמיל בריג, לוחם 'גולני', השתתף בקרב ליד קיבוץ גשר ויצא, כחבלן, לפוצץ שלושה גשרים על הירדן כדי למנוע את פלישת הצבא הירדני לעמק בית-שאן (14.5.48). החבלנים קדחו חורים בעמודי-הגשר והניחו בהם מטעני חומר-נפץ. אמיל בריג המתין במרחק-מה וכאשר התקרבו בלילה כלי-רכב ירדניים הפעיל את מטעני חומר-הנפץ. רק גשר אחד התפוצץ והאויב פתח באש כבדה. אמיל זחל תחת אש אל שני הגשרים האחרים, חיבר פתילי-הפעלה חדשים והפעיל את המטענים, שהרסו את הגשרים ומנעו בעד הצבא הירדני לחצות את הירדן.

בשנת 1973 הומר אות "גיבור ישראל", בעיטור הגבורה:


סמל בריג אמיל 14286

תיאור המעשה: ביום ה-14 במאי 1948, בשעת ההתקפה של האויב על קבוצת גשר, ניסו המגינים לשוא להפעיל את חומר הנפץ, שהטמינו קודם לכן תחת הגשר, שבדרך לנקודה. כאשר משורייני האויב החלו להתקרב אל הנקודה, וכל השטח היה מכוסה אש עזה של האויב, התקדם סמל אמיל בריג אל הגשר וברגעים האחרונים ממש הצליח להפעיל את חומר הנפץ, לפוצץ את הגשר ולמנוע מהאויב אפשרות לתקוף את הנקודה מטווח קרוב. סמל אמיל בריג עצמו חזר בשלום לבסיס. על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה

טל מה זה האיתור הזה? האדום..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי AlienwareIL טל מה זה האיתור הזה? האדום..

העיטור הוא אות גיבור ישראל.
בטקס שנערך ביום הצבא, ב 17 - ביולי 1949, הוענק לראשונה "אות גיבור ישראל" ל 12 - לוחמים, כמנין שבטי ישראל, בעבור הצטיינותם יוצאת הדופן בשדה הקרב.

http://www.yairmalachi.org/MedalsOf...o_of_Israel.htm

תודה.
הנה סריקה של התעודה של עצמוני, סריקה אותנטית:

אני מוסיף רק דבר אחד שאמיל הוא מבעלי משרד הכרטיסים "קסטל" בתל אביב...
כבוד ותהילה לגיבורי ישראל.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

ותודה רבה על הסקירות המעניינות !

לבני.

על פי אתר רשמי זה של אגף משאבי אנוש בצה"ל, התחוללה לה מלחמה שלא שמענו עליה עד כה:

"מלחמת יום העצמאות".

פניתי אליהם בנושא מזמן, ודבר לא נעשה.

אתמול (שבת) ביקרתי באתר יד לי"ד באכזיב וצילמתי מספר תמונות.
נחמד לראות שהאתר מתוחזק ונקי. בכל זאת, מדובר בחלקת קבר צבאית.

*לחצו על התמונות להגדלה


























זהו גשר הכביש, שכמעט ולא נפגע בפעולה

לעולם אשא דגלך בגאווה

תודה על המידע והעריכה היפה !
מעניין ביותר.

שוחחתי עם אבי שהיה לוחם בגדוד השלישי. הוא היה בכח שתקף את הגשר על העיון. הכח יצא מקיבוץ דפנה. תפקידו בכח היה לשאת את חומר הנפץ ולהשאר צמוד לחבלן. לדבריו גם בפעולה זו לא הופעל החומר כמתוכנן, הם התחילו לחזור לגשר ואז לפתע התרחש הפיצוץ. כאמור מבצע זה היה מוצלח וללא נפגעים.