קמתי בבוקר וראיתי מסבבי הכל מלא הכל פרחים ,
תוהה איך הגעתי לעולם
מושלם שכזה.

נפל עלי תפוח מעץ התפוחים שמעלי .

ואז התעוררתי.

ישנה על בטון , קופאת מקור ומכוסה בסדין דק .
רעבה ובודדה , כובע צמר על ראשי ואני לבושה
בשמלת קיץ באמצע החורף.
הגשם יורד בחוזקה והרוח חזקה .


עובר לידי אדם אחד , הוא ניראה עשיר . חיבקתי את ברכיי וניסיתי לחמם את עצמי .
חשבתי על האנשים שגרים בדירת פאר , ומרשים לעצמם לקנות המון דברים בכמויות.

שיר , אחותי , מתקרבת אלי נאבקת ברוח החזקה .
ובידה כיכר לחם .

גם שיר לבושה שמלת קיץ ומכוסה בסדין דק , על ראשה כובע צמר והיא יחפה.

"חכי מלי .. " אמרה ותוך כדי זאת נאבקת ברוח.
"קחי מלי " הגישה לי את כיכר הלחם .


כל אחת אכלה את החצי כיכר שלה בתאבון רב ,

האיש העשיר ממקודם בוהה בנו.

הוא ניגש אל שיר ואומר : "מדוע אתן לבושות בבגדי קיץ באמצע החורף ?"
"מדוע אתה שואל?"
ענתה שיר בחוסר סבלנות.

האיש עצם עיניו ולקח נשימה ארוכה .
התעלם משיר , הגיש לי 20 שקלים והתרחק .

שיר עקבה אחרי האיש הולך ונעלם.

חטפה מידי את 20 השקלים.

"מלי יש לי רעיון ..."

"מה ? " שאלתי בעניין רב .

"ראית את האיש ההוא ? "

"נו ..??" שאלתי.

"מהיום אני אפסיק למכור כיכרות לכם במאפיה העירונית ולקבל גרושים! "

"אז מה תעשי ? "

"תחילה , אלך לעבוד אצל האיש הזה , אחסוך כסף לאוניברסיטה אלמד מתמטיקה (כי זה הנושא שאני חזקה בו)
ואז אהיה מורה למתמטיקה וכך נרוויח כסף לאט לאט "

"כל הכבוד שיר . אנחנו עדיין לבושות בשמלות קיץ וישנות על בטון "

שיר קמה הוציאה מהתיק שני סוודרים עבים .

"זה מהכמה גרושים שחסכתי "

"אבל זה יקר!!"

"קניתי צמר וסגרתי "

עברו שנתיים מאז ושיר כבר מורה פרטית לחשבון , וגם מלמדת בבית ספר יסודי.
אנחנו גרות במחסן שאנחנו משכירות.

יש לנו בגדים לכל עונה .

ואנחנו מאושרות.

_

האם רק היית צריכה להגיד שאת יכולה ואז באמת היית מצליחה ?
האם הרגשת חסרת אונים ולא עשית דבר בנידון ?

האם סוף סוף התגברת על העוני ?

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.2send.us/upload_download.php?id=4e638e4ae88203c63ab38f78b455d5f2]


עוזבת את פרש עוד 5 יום