יצא ספר חדש על הל"ה.
http://www.k-etzion.co.il/Index.asp...0&ArticleID=373

ולאחר שפרעתי את חובי לפטריוטיות (ומה יותר פטריוטי מספר על קרב ממלחמת השחרור, באתר של בי"ס שדה גוש עציון), כמה מילים מהבטן:

בכל המעורבות שלי בפורום הזה, אני מנסה למשוך את הכיוון לנושאים אחרים וזמנים אחרים, ותמיד יש מי שמחזיר אותנו לקרבות מלחמת השחרור. בהתחלה התפלאתי, אחר כך התרגזתי, ועכשיו אני צוחק. לפעמים, כפי שקרה היום באשכול של המיצדיות, אני נקרע.

מה, אין חשיבות לשום פן אחר בהסטוריה? או שמא צריך לקרוא לזה פורום תש"ח?

וכמעט באותו נושא: הבעיה שלי עם הנושאים הפופולאריים בפורום היא לא רק לגבי תש"ח, אלא להיטות החברים אחר מלחמות, בכלל. כמה בוז נשפך כאן על המוזיאון(?) בעכו, שמציג רהיטים מ-ה-מ-מ-ים, ומיטב התרבות הגלילית, אל מול הלהיטות והבקיאות של רבים מהחברים בכל רסיס רימון מ-1917!

נכון, מפעם לפעם עולים נושאים אחרים (להיטות ובקיאות במסמרי מסילה, למשל, או ארועים פוליטיים שקרו לפני קום המדינה, ועד ימי בית שני), אבל דחילאק - זו המורשת שלנו? להרוג ולהיהרג? כמה הרבה חכמת חיים היתה לשפירא, השומר האגדי, שהתגאה דווקא בזה שהוא לא עשה את שני אלה אפילו פעם אחת!

חישבו על זה.

ישנם גם דברים מתקופת המאורעות וגם מ 1918
ואפילו נושאים לא צבאיים. ראה למשל אשכולות שפתחתי בפורום זה.

אם אתה מעונין, תספור מהאשכול הראשון, או אפילו את ההודעות החל ממהודעה הראשונה.

ההערה הייתה בהחלט במקומה.

לתשומת לב כולנו, חובבי הארץ הזו, אבל גם חובבי ההיסטוריה שמעבר לארץ הקטנה עם השפם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://tbn0.google.com/images?q=tbn:OC1VQacRnM1XsM:https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/b/be/Stalin1.jpg]


ובכל זאת... גם אני מצאתי עצמי תוהה מדוע היסטוריה=סדר המלחמות והכיבושים [ולא רק בפורום זה ולא רק בארצנו].

התשובה שנתתי לעצמי הינה כי הסטוריה רשמית מורכבת מארועים דרמטיים. דרמה זה מוות ומוות הולך עם דבר, אבעבועות שחורות ומלחמות. גם התיישבות והתנחלות בידי האחד משמעותה כמעט בכל מצב מלחמה ונצחון על האחר. אפילו במקומות בהם עיקר המאבק הינו באיתני הטבע - עדיין יהיה שם האחר שנדחק או שמדמה כי נדחק. אפילו הבניה המונומנטלית באירופה הייתה תכופות התפארות והצגת נוצות של אנשי חרב ומאחרי לא מעט קתדרלות מסתתרים הרבה דם, הרבה יזע והמון דמעות של המוני העם.

על א"י עברו מעל 10 תקופות לוחמה משמעותיות במאה העשרים ופיתוחה הגאוגרפי, יחסי העמים באיזור וההשפעות ההדדיות בינהם קשורים בארועים אלו. הבו לנו פיתוחים חקלאיים, ארועים הסטוריים ברפואה, התפתחות הקרמיקה ושנויים ארכיטקטונים. זהו יתרונו של האינטרנט שאינו כרוך במגבלת מקום וכל המוסיף הרי זה מבורך.

דווקא בעשורים האחרונים זה אופני לחקור תהליכים בקרב פשוטי העם ולא רק להתמקד במנהיגים ה"גדולים" כשביכול מניעים את ההיסטוריה.

כמובן שאם אנו מדברים על עיסוק לא מחקרי זה פשוט מאוד, נושאים כמו מצבם הסוציאלי של השכבות החברתיות הנמוכות לא מציתה את הדמיון וההתלהבות של רוב האנשים שעוסקים בהיסטוריה כתחביב, סביר שרוב האנשים יבחרו לרכוש ספר שעוסק במערכות של יוליוס קיסר בגאליה מאשר ספר שעוסק בהרכבם הסוציאלי של הלגיונות הרומאיים בשלהי הרפובליקה.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

כל אחד שיכתוב על מה שרוצה לפי טעמו. מי שלא מוצא חן בעיניו נושא מסוים לא חייב להגיב. לעומת זאת הוא יכל להעלות נושאים שמענינים אותו. אני מניח שנשאר מספיק זכרון באתר. אם תמשיכו להתעסק בנושא שולי זה, אני אשקול להעלות אשכול בנושא מלחמת העצמאות. יש לי די הרבה חומר.

חבריו מקבלים מנה של חינוך מחדש מידי שומרי מחשבה ומוסר מטעם עצמם – גם אם במתק שפתיים דביק:

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=405704#post2832892

http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=369155



עצוב, משום שמדכא את תחושת הנוחות ואי הרשמיות שהביאה לפורום הזה (וזה לא היה כך מאז ומתמיד) אנשים שחולקים בו מידע שלא חשוף בקלות במקומות אחרים.

צפוי, משום שבסה"כ עובר כאן אותו תהליך שפגע בפורומים גדולים ומפוארים, ואף החריב לתקופה לא קצרה פורומים שוקקי חיים כמו "טיולים בארץ" של YNET או היסטוריה כללית של תפוז (אי שם בתחילת האלף הנוכחי. יש כאן בפורום אפילו כמה שברור לי שזוכרים היטב על מה אני מדבר).



הופעתם של שומרי מחשבה ומוסר היא זמן טוב להבין כי הסביבה השתנתה – תהליך טבעי גם בחיים שמחוץ ל WWW.



(ולא, אני לא מאמין בדרך כלל בהוספת חומר בערה משלי למדורה שמבעירים אחרים והשתדלתי לעמוד מאחורי זה בסבבים הקודמים של ניסיונות חינוך, אבל הדה ז'ה וו כאן בכל הנוגע לתרבות פורומים, לי אישית, בולט מאוד).

.

תמהתי - עד כמה אצטרך להרגיז את העולם כולו, לפני שאזכה להעיר אותך!
חסרת לי.
(אין טיפת ציניות באמור לעיל)

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://tbn0.google.com/images?q=tbn:JDo9zFgnKkBqkM:http://www.kidstv.co.il/magazine/images/katavot/tom_jerry2111.jpg]


האם תהיה זו טעות לומר כי באופן אידאולוגי ומתוך התנגדות לשימוש בכח אתה תעדיף לבחור בתפקיד של ג'רי ולהותיר לglsh את תום?


glsh אל תתבלבל, הוא באמת מחבב אותך!

לידיעת הקייטנים: טיול האופנועים של הפורום בנושא: 'ממערת משמר העמק לחוף ת"א דרך בית חינוך לילדי עובדים' נדחה לפי שעה בשל חילוקי דעות.

מה שסיקרן אותי מאד בפרשת הל"ה הוא דוקא ענין אחר:
מה גודלה של האבידה האנושית שנגרמה מהריגתם בקרב של 35 צעירים, בהם סטודנטים מבריקים ובעלי מקצוע עם כישורים מבטיחים.
הספר שקנה אותי, יותר מכולם, איננו עוסק במהלכי הקרב או בכישלונות של אדם זה או אחר. הספר שקנה אותי נקרא "למד הא", ליקטה ורשמה אנדה פינקרפלד, הוצאת ראובן מס. על פני למעלה ממאתיים עמודים נפרסת אישיותם של 35 בחורים שאבדו, ואיתם אבדה תרומה גדולה שהיתה יכולה להיות להם לעולם המדע, התיאטרון ועוד.

דני מס, היה בנו של מייסד הוצאת הספרים "ראובן מס".
מר מס, היה גם נציג המשפחות כאשר נערך טקס "גורל הגר"א" בו נרשמו השמות על קברי ההרוגים שלא זוהו בעבזרת הטלת גורל לפי מסורת מיסטית עברה בע"פ מדור לדור, ושאותה ביצע הצדיק הירושלמי, רבי אריה לווין.

שפירא בעיני אינו מהווה דוגמא טובה ל'לא להרוג ולא לההרג' ולכל היותר היה אולי דוגמא טובה לתקופה העותומנית. הסכסוך אז לא היה סכסוך לאומי במלוא עוזו. שפירא כמנהג מוריו שומרי המושבה הראשונים נשמר מנקמת הדם. הסכסוכים היו סכסוכי מרעה וקרקע ויותר תגרות המוניות מאשר נסיונות כיבוש והשמדה. [סימן שאלה לגבי מתקפת אנשי יהודיה].

שפירא תיווך, אירח והתארח, העסיק ערבים תקופה ארוכה בכדי לתת לחתול לשמור על השמנת וכו' - אך לאחר הכיבוש הבריטי נחלה תפיסתו זו כשלון חרוץ. שפירא שהיה אכן גיבור, אמיץ, חלוץ ושאר מחמאות וסבל לא מעט במאסר/גיוס בידי התורכים - לא הכיל כממונה על בטחון המושבה את המצב החדש שנוצר. פתח תקוה נתפסה לא מוכנה למתקפת הג'יהאד של שבטי השומרון והשרון בהנהגת גדול ידידי שפירא הוא אבו קישק. במצב נחיתות פיקד שפירא על המושבה [משום מה לא ניתן הפיקוד לאבשלום גיסין ששב מן הצבא] ותחת פיקודו הרגו אנשיו וגם נהרגו ויתכן כי באם לא הייתה נקלעת מחלקה בריטית-הודית לאיזור אנטיפטרוס בפיקודו של אדם קשוב ובאם לא היו אנשיה חשים לעזרת המושבה, היו הרבה מבני פ"ת ושפירא בתוכם נהרגים עם או בלי להרוג.

תפישת העבודה של שפירא קרסה.

סה"כ יש פה מגוון די נרחב של נושאים תחת מטרייה גדולה.
בדקתי כעת את האשכול על המוזיאון בעכו ולא מצאתי קיתונות בוז כלשהם, מעט ביקורת ואולי קצת התנשאות. אם התגובה שלי שם הובנה כבוז אזי לא זו היתה כוונתי ואני בהחלט מתכוון לבקר שם.