03-01-2015, 20:21
|
|
|
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 5,708
|
|
ציטוט:
במקור נכתב על ידי strong1
תוכל לפרט קצת כיצד התמודדו עם נושא ה "אינפלציה" בשנות ה-70, אם בכלל הייתה כזו?
|
כפי שאמיר כבר ציין, לא היתה אינפלציה אלא דווקא מחסור (ואינני מתכוון להשלכות של אמצע שנות השבעים, מלחמת יוה"כ וכד', אלא דווקא לסופן). כפי שציינתי באחת ההודעות הראשונות של אשכול זה (כרגע מדובר בידיעה מס' #10) באותן שנים חתמו רק 5 שנים מתחילת הקורס (!), המשמעות: בסך הכל שנתיים יותר משרות חובה רגיל. רבים השתחררו ונוצר מחסור יחסי של צוותי אוויר הנדרשים לתפקידים השונים בקבע. כתוצאה מכך חיפשו פתרונות שונים להארכת שרות (הדגמתי אחת מהן בהודעה הנ"ל. אחת נוספת היתה לשנות את החתימה ל 3 שנים מסוף הקורס. הדבר היה חשוב במיוחד לכאלה שנאלצו להמתין מספר חודשים במהלך הקור מסיבות שונות, רפואיות, הסבות ממגמה אחת לאחרת וכד' ובהמשך האריכו יותר ויותר עד למתן ה"סוכריה" של תואר ראשון והארכת הקורס בשנה כדי לחתום שנים רבות נוספות).
במקרה אני יכול להדגים מקרה פרטי של מחסור שהיה באותן שנים לגבי נווטים בכל המסלולים (קרב, מסוקים ותובלה) מאחר ובתקופה מסויימת (1984 עד 1986) אני הייתי אחראי על הנושא.
ביוני 1984 הגעתי לביה"ס לטיסה לפקד על מגמת הנווטים. בתקופת החפיפה, מספר שבועות לפני מסדר הכנפיים יצא לי להשתתף ב"מסיבת ההשתכרות" שהיתה נהוגה אז לקראת המסדר. היה זה אחרי שלשניים מבין הנווטים הבוגרים הודיעו (ע"י קודמי בתפקיד) שהם מוסבים להיות נווטי תובלה. לאחר שהאלכוהול התערבב בדמם, נפרצו המחסומים של דיבור בפני המפקדים והם אמרו כל אשר על ליבם, כולל העובדה שאם הם היו יכולים להפר חתימה הם היו עושים זאת. הסתבר לי שהדבר נהוג. ממתינים לשלב שבו החניכים כבר לא יכולים להפר חתימה כדי להודיע להם על כך. כמובן שהפוטנציאל להסבה הוא של אלו שציוניהם ברמה המקצועית הינה בתחתית הרשימה. עוד הסתבר לי, שכאשר חניכים מרגישים במהלך השלב האחרון של הקורס שהם עלולים להיות מוסבים לתובלה - הם מדיחים את עצמם (היה ניתן עד השבוע האחרון של הטיסות). התוצאה: מחסור בנווטים בכל המסלולים (שהרי בסוף חייבים להגיע נווטים גם לתובלה). הבנתי שחייבים להפסיק את השיטה.
במהלך התקופה הראשונה שהייתי שם גיבשתי את השיטה. החלטתי שברגע שחניכים מקורס טיס מוסבים לנווטות, אני לוקח ארבעה מבין המוכשרים ביותר ומודיע להם שהם הולכים למסלול תובלה. באותה יממה הם מופנים ללוד, שם מקבלים אותם טייסות התובלה ומשתפים אותם בגיחת אימון מבצעית ומציגים להם מה עומד בפניהם ומה צפוי להם. אף אחד מהמופנים לא הדיח את עצמו. בהמשך, לאחר תקופה ראשונית של טיסות בביה"ס לטיסה הם עברו לטוס בטייסות התובלה עצמן בלוד בתוכנית שנבנתה עבורם במיוחד. לצערי, הקורס הראשון נחל כישלון בגלל הטייסות עצמן (שבמקום להכשיר את הצעירים הם ראו יותר את תפקידם כממיינים) וכל הארבעה הודחו (הפסדנו נווטים שברובם יכלו להיות מעולים בכל מערך). לא התייאשתי ועברתי לעבוד עם הטייסות תוך שיפור הסילבוס ושיפור הכנת המדריכים שביניהם. מהרביעיה הבאה אולי הודח אחד (לצערי אינני זוכר, ייתכן שאף אחד לא הודח). מאותו רגע ואילך קיבלתי מהטייסות תגובות נלהבות על רמת הבוגרים של נווטי התובלה.
הדבר גם עזר בנושא כמויות הבוגרים של נווטי הקרב והמסוקים כיוון שאף אחד לא הדיח את עצמו יותר.
פעלתי גם לשיפור רמת הבוגרים בקרב נווטי הקרב אבל זה כבר לא קשור לעניינינו כעת (רק אציין שעניין המיון הראשוני ה"חזק" בתחילה והמשך של דגש חזק על הדרכה, במקום על המשך מיון, אומץ ע"י כל ביה"ס לטיסה).
ואם כבר נוסטלגיה - אז עד הסוף (ורצוי עם תמונה). כשהגעתי לביה"ס לטיסה הייתי כמובן צעיר המפקדים וכידוע "מפילים" על הצעירים את התפקידים שאף אחד לא נהנה לבצע אותם. ביום שהגעתי בישרו לי שאני מפקד מסדר הכנפיים הקרוב. כך שחלק גדול מתקופת החפיפה "ביליתי" במגרש המסדרים, בשעות "בעייתיות". בסופו של דבר, עוד חוויה מיוחדת בתקופת השירות. את האישור להמשך המסדר ביקשתי מראש הממשלה, יצחק שמיר. הוא אישר, כמובן...
עריכה: מסתבר שכבר העליתי את התמונות הנ"ל באשכול לזיכרו של שמיר (עוד הוכחה שהזיכרון כבר לא מה שהיה...):
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...469#post4260342
נערך לאחרונה ע"י yaari בתאריך 03-01-2015 בשעה 20:32.
|