בס"ד

פרשת בחוקתי

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

פרשתינו פותחת בהבטחת ברכות גדולות לעמלים בתורה:"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כ"ו-ג') "יכול זה קיום המצוות? כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו, הרי קיום המצוות אמור. הא מה אני מקיים אם בחוקתי תלכו? שתהיו עמלים בתורה" (רש"י שם) והברכות הן רבות ומגוונות גשמים בעיתם, יבול פורה, ביטחון בארץ וכו'.

התורה אומרת: "וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ" (שם ח') שואל רש"י:"וכי כך הוא החשבון? והלא לא היה צריך לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדפו!" אם 5 אנשים רודפים אחרי 100 זה אומר שכל אחד רודף אחרי 20 וממילא 100 רודפים אחרי 2000, ולא אחרי רבבה (10,000) כפי שכתוב!. מעיר הרב נבנצל שליט"א: שאלתו של רש"יהייתה נשאלת בכל מקרה, כי אם היה כתוב "ומאה מכם אלפיים ירדפו" השאלה הייתה לשם מה נצרכת כפילות כזאת, וכי התורה רוצה ללמד אותנו את לוח הכפל?

אומר רש"י: "אלא אינו דומה מועטים העושים את התורה למרובים העושים את התורה" אם 5 עושים את התורה יש להם כוח להתגבר רק על פי מהם 20 אבל אם 100 עושים את התורה הם יכולים להתגבר על פי 100מהם, דהיינו שהדבר לא תלוי בלוח הכפל אלא שככל שיותר אנשים מצטרפים לקיום התורה הכוח שמשיגים גובר פי כמה. יוצא מכאן שאם יש אפשרות לארגן מנין של 100 אנשים או 10מניינים של 10, מובן שעדיף את המניין הגדול ולא רק משום "ברוב עם הדרת מלך" אלא מחמת הזכויות הרבים, אינו דומה 10 העונים "אמן יהא שמיה רבה מברך" ל100העונים "אמן יהא שמיה רבה מברך".

לפעמים יש בבית כנסת שני אנשים עם "חיוב" ושניהם רוצים להתפלל לפני העמוד, ולצורך זה מתפצלים לשני מניינים. אומר הרב שזו טעות: הזכות לנפטר/ת גדלה ככל שגדל מספר המתפללים וראוי שאחד יוותר לשני, כי אינו דומה הכוח של 10 אנשים המתפללים לכוח של 100 אנשים המתפלליםוגם למוותר יש זכות גדולה מעצם הויתור. אפשר להביא ראייה לדבר מדברי הגמ' (סוכה נא.) שמספרת על בית הכנסת של אלכסנדריא של מצרים שבו היו מתפללים כפליים כיוצאי מצרים, ומרוב אנשים לא כולם היו שומעים את השליח ציבור, לכן חזן הכנסת היה עולה על הבימה ומניף בסודרים בכל סיום ברכה על מנת שידעו כולם שצריכים לענות אמן. בריבוי כל כך גדול של מתפללים מן הסתם היו הרבה אנשים עם "חיוב" ולמרות זאת לא התפצלו לכמה מניינים. מוסיף הרב בשם רבו הג"ר נחום פרצוביף זצ"ל שאפשר להוכיח מדברי רש"י שמה שצריכים הרבה חיילים כשיוצאים למלחמה זה לא בשביל שבריבוי חיילים יצליחו להתגבר על האויב בהיותם יותר חזקים ממעט חיילים. צבא עם יותר חיילים הוא לא יותר חזק אלא שיש לו הרבה יותר זכויות, אינו דומה מעט חיילים העושים את המצווה להרבה חיילים העושים את המצווה.

יהושע שולח מרגלים לפני כבוש העי, וכשהם חוזרים אומרים ליהושע שאין צורך לשלוח את כל העם למלחמה "כְּאַלְפַּיִם אִישׁ אוֹ כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ יַעֲלוּ וְיַכּוּ אֶת הָעָי" (יהושע ז',ג') המלחמה לא הצליחה ואנשי העי הכו בעם ונפלו כ-36 איש. יהושע מתפלל לקב"ה והקב"ה אומר לו מאוחר יותר: "אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה וְקוּם עֲלֵה הָעָי רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי..." (יהושע ח', א')

שואל הרב: איך טעו כל כך המרגלים בהערכה המודיעינית? מ-3000 ל-60 אלף (מסורת בידי חז"ל שמספרם של "עם המלחמה" היה 60 אלף- דעת מקרא) התשובה היא שמה שהקב"ה אומר ליהושע שצריכים את זכותם של כלל ישראל, זה לא עניין צבאי שנמדד בכוח ובגבורה אלא שצריכים זכות הרבים כדי לנצח במלחמה.

לפעמים העיניים מטעות אותנו; כשרואים צבא גדול, חמוש, מסודר ומוכן לקרב זה נותן לאנשים את ההרגשה של ביטחון, ניצחון מוחץ על האויב. אבל האמת היא שלא ריבוי החיילים והנשק הוא מה שיכריע את מלחמה אלא ריבוי הזכויות. מבחינה רוחנית אין הבדל בין שני חיילים לשש מאות חיילים. יהונתן אומר לנושא כליו ששניהם לבדם יצאו נגד כל המחנה העצום של פלשתים."לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה... כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמ"א יד') שאול ושש מאות איש מהססים אם להתקיף את הפלשתים אבל יהונתן לא מהסס לצאת הוא ונושא כליו, כי הנשק והסוסים הם חומר והחומר הוא רק דמיון למראית העין, לסבר את העין שלא תהייה ההשגחה כל כך גלויה. אם ילד חולם בלילה שאבדה לו המכונית וכשהוא מתעורר הוא מוצא אותה בחדר שלו, מה המציאות? שיש לו מכונית או שאין לו? לכאורה התשובה היא שיש לו, אבל האמת שהמציאות היא שאין לו מכונית, כי המכונית היא רק צעצוע, היא רק הדמיון שלו. הוא הדין בכל החומר בעולם, נדמה לנו שיש רכוש, בית, רכב וכו' אבל המציאות היא ששום דבר הוא לא שלנו. נדמה לנו למשל שהרכב הביא אותנו למקום פלוני, אבל האמת היא שמי שהביא אותנו זה הקב"ה, הוא סיבת כל הסיבות האוטו הוא רק האמצעי.

חז"ל מספרים על רבי שמעון ברבי ורב חייא שהלכו בדרך וראו חיילים רומיים, אמר רבי שמעון לרבי חייא תראה כמה פטומים העגלים, כמה החיילים הללו גבוהים, בריאים וחזקים. לקח אותו רבי חייא לקצב והראה לו זבובים על הבשר, ואמר לו: הלגיונות האלה והזבובים שווים, אין לחיילים יותר כוח מהזבובים, אם הקב"ה רוצה גם הזבובים מציקים לאדם ואם הקב"ה לא רוצה גם הלגיונות לא יציקו לאדם. חזר רבי שמעון לאביו, רבי, וסיפר לו על מה שדיברו עם רבי חייא. התפלא רבי ואמר: כל כך החשיב רבי חייא את הלגיונות? בזבובים יש ממש ובלגיונות אין ממש!

שואל הרב: דברי רבי לא מובנים: מה יש בזבובים יותר ממש מהלגיונות? הרי אלו ואלו שלוחים של הקב"ה, הקב"ה שלח את החיילים להחריב את ביהמ"ק ממילא אלו ואלו שווים, כדברי רבי חייא! אלא אומר הרב שהכוונה בדברי רבי היא שאומנם כולם שלוחים של הקב"ה אבל הזבובים לא מייחסים כוח לעצמם. לעומת זאת החיילים חושבים "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החייל הזה". בנקודה זו הזבובים "עדיפים" על הלגיונות.

אנחנו מתקרבים למתן תורה. צריכים לדעת מה קיבלנו: קיבלנו את השליטה על כל העולם, על ידי לימוד תורה, קיום המצוות ומעשים טובים אנחנו קובעים מה יקרה בעולם. לפעמים שומעים על "אסונות טבע", "טורנדו", הצפות וכד'; כל מה שמתרחש בעולם הוא בגללנו ובשבילנו. ולא רק בעולם הזה: אנחנו משפיעים גם על העולמות העליונים ועל המלאכים, אנחנו הסולם שהמלאכים עולים ויורדים בו.

שבת שלום יצחק חלבה



לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת מרדכי בן מרגריטה ת.נ.צ.ב.ה.

לעילוי נשמת אמיליה בת שושנה ת.נ.צ.ב.ה. לעילוי נשמת טובה חיה בת אסתר ת.נ.צ.ב.ה.