[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://business.msn.co.il/NR/rdonlyres/BCFB782F-E316-4F81-8E5F-7532BD1F2A8B/359348/CyprusShutter08518BItem.jpg]
מלך ההימורים של ת"א הקים את קזינו שונצינו שבקפריסין (צילום ארכיון)
האווירה בדרך למסוף הדרכונים בשדה התעופה של לרנקה קפריסין מתוחה. "תכתוב בטופס המעבר שהגעת לנופש בהילטון ניקוסיה", משיא לי עצה ידידותית נוסע ששומע שפניי מועדות צפונה, לחלקו הטורקי של האי, "למה לך להסתבך? בשבוע שעבר עיכבו במשך שעות איזה מיליונר שנחת במטוס פרטי, כי חשבו שהוא נוסע לסגור עסקה בצפון". "בכל פעם שאני עובר בשדה", מתוודה יזם נדל"ן אחר, "אני משקשק".
לחרדה הזו יש סיבות לא רעות. ב-2006 חוקק בקפריסין היוונית חוק שלפיו רכישת אדמות שהיו בבעלות יוונית היסטורית בצפון האי היא פשע שדינו שבע שנות מאסר. הסיבה: מדובר, לרוב, באדמות שבעליהן גורשו על-ידי הטורקים, שב-1974 פלשו לאי והשתלטו על חלקו הצפוני. 34 שנים אחרי, הפצעים רחוקים מלהגליד.
בפברואר אשתקד היה אדריכל ישראלי קרוב להפוך לאסיר הנדל"ן הראשון, לאחר שנעצר בשדה התעופה כשבמזוודותיו טיוטות הסכמים לרכישת קרקעות בצפון. למזלו המסמכים לא היו חתומים, וביולי הוא זוכה. "לכולנו ירדו דמעות", מספרת עו"ד גילה ליבר-גולן מומחית לחוק היווני ממשרד בלטר-גוט-אלוני, "הלקוח שלי התמוטט. מבחינת היוונים היה אפשר להעלותו על המוקד בכיכר העיר".
מי שציפה שהפרשה תרחיק מכאן את הישראלים, טעה; החששות אמנם כבדים אך ריח הכסף חזק מהם, וישראלים הם מהבולטים שבין היזמים הזרים שבצפון קפריסין והאחראיים לנתח משמעותי מהפרויקטים שבבנייה. איך מתמודדים? הדילמה המוסרית לא ממש מדירות שינה מעיניהם. לגבי כל היתר - הם מקפידים לרוקן את המזוודה מניירת עסקית ומקווים לטוב. "אנחנו מתגנבים למקום העבודה שלנו", מסכם אחד.
הזדמנות לגזור קופון
ממלחמת האזרחים ב-1974 ועד 2003 היה הצפון הטורקי מבודד, לא מוכר דיפלומטית על-ידי שום מדינה בעולם מלבד טורקיה, לא מפותח, וכפועל יוצא גם זול להפליא. ב-2003 הגיעו המגעים לאיחוד האי לשיאם, והאופטימיות זינקה לשמים. יזמים, קבלנים, מתווכים וסתם בעלי חוש ריח מפותח, בעיקר ישראלים אולם לא רק, שזיהו הזדמנות נדירה לגזור קופון החלו לזרום לאי.
המחירים היו מציאה: כרישי הנדל"ן רכשו אדמות באלף פאונד לדונם, אדמות שהיום שוות פי ארבעים, והושקה שורה ארוכה של פרויקטים של דירות נופש ושל מלונאות. חלק ניכר מהם נמכרו לאזרחים בריטיים בעודם על הנייר.
אלא שב-2004 התפוצצו המגעים, התקווה ליציבות פוליטית ספגה מהלומה כבדה, והמכירות צנחו דרמטית. "יש ישראלים", אומר מוטי גולדשטיין, יזם, מנהל שיווק ונציגו של משקיע אירופי, "שחשבו שהם חכמים ויודעים הכול, התחילו לבנות לפני שמכרו ונתקעו. יש כאלה שבנו שמונים דירות ומכרו ארבע".
סניף חב"ד נחנך בפורים
לא מעט מהמשקיעים הישראלים עזבו, אולם רבים אחרים נשארו ובשנים הבאות זרמו נוספים. אחד האינדיקטורים המעידים על צמיחת הפעילות הישראלית הוא סניף חב"ד שנחנך בפורים.
"יש אנשים שכועסים", אומר השליח, הרב חיים אזימוב. "אומרים, 'איך אתה יושב על אדמה מלאה בדם שנגזלה מיוונים'. אותנו הפוליטיקה לא מעניינת. הרעיון של הרבי מלובביץ' הוא שבכל מקום שיש בו יהודים, יהיה בית חב"ד". חלק מאנשי הנדל"ן כבר ביקשו ממנו להעביר להם שיעורי תורה, ובתוכניות שלו, בין השאר, פתיחת גן ילדים.
מלבד הנדל"ן תקעו הישראלים יתד גם בענפים אחרים כמו זנות והימורים, החוקיים כאן. לפני כחודשיים נחנך "K-5" בית הזונות הראשון בבעלות ישראלית (מודעות שפורסמו לרגל הפתיחה בעיתונות הכעיסו את אשת הנשיא, שהתקשרה לישראלי שניצב מאחוריהן כדי להביע מחאה);
עסק אחר הוא "קזינו שונצינו" שנקרא על שם רחוב ההימורים המיתולוגי מסוף שנות ה-90. את הקזינו הקים אלי עובדיה, לשעבר מלך ההימורים של תל אביב, לאחר שחרורו מהכלא.
שונצינו ממוקם בכפר קרנאולו, שליד העיר קירניה, שתי דקות מסניף חב"ד. בלילה יושב עובדיה, יונק בנחת מנרגילה צבעונית, ובוחן את לקוחותיו, חלקם קפריסאים יוונים שהתשוקה לז'יטונים בוערת בהם כנראה יותר מהגאווה הלאומית.
ג'ימבורי וחומוסייה ראשונה
בין אנשי הנדל"ן הישראלים, ובעלי העסקים האחרים, מתקיים לעתים שיתוף פעולה. בכניסה לקזינו, למשל, ממתינים ללקוחות זה לצד זה פרוספקטים של הימורים ושל נדל"ן וקונטרסי תפילות.
אחד הפרוספקטים הוא של גולדן אוליב, חברה ישראלית המציעה "הזדמנות חד-פעמית להשקעת נדל"ן למשתתפי אליפות קפריסין בפוקר בלבד!!!" שורה מתחת מבשר הפרוספקט כי ההצעה היא "לבקשתו האישית של מר אלי עובדיה". ההצעה, אגב, היא לרכישת "וילות נופש במקום הטוב ביותר באי".
האיש מאחורי ההצעה הוא בן דורון, המשווק פרויקטים של יזמים ישראלים. כדי למכור לבריטים, שהם רוב הקליינטים, הוא מיתג עצמו כ"ביג בן".
אנחנו נפגשים בלובי של מלון קולוני בקירניה, אחד המקומות הפופולריים למגעים עסקיים. שם אפשר לראות בעין את הכימיה בין אנשי העסקים הישראלים למקומיים, שעליה מעידים חיבוקים חמים ונשיקות על הלחי. אולם כימיה לחוד ועסקים לחוד.
"אתה רואה אותו?" מצביע דורון על מתווך מקומי, "בהתחלה עשינו איתו המון כסף. אנשים כמוהו עשו חבילות שחבל על הזמן. אבל ברגע שנכנסנו לפה פול טיים אנחנו כבר לא צריכים אותם. אנחנו מגיעים לסחורה הטובה בלעדיהם".
קריאות מואזין כמו בעזה
במקרה של דורון, מדובר בפול טיים של ממש: בניגוד לרוב הישראלים שחיים על הקו, הוא העתיק לכאן את חייו ומוחו קודח מתוכניות שמעבר לנדל"ן: להקים ג'ימבורי, לפתוח את החומוסייה הראשונה בקפריסין ולשכנע את השלטונות למנותו ליחצ"ן של המדינה.
"אין לי יותר בית בישראל", הוא אומר, "הבית שלי זה פה, ואני מתכוון להישאר כאן תמיד. יש פה עדיין הנאיביות שהייתה בישראל בשנות ה-60. הפשיעה אפסית, המכונית שלי פתוחה עם המפתחות בפנים". במיוחד הוא מתענג על קריאות המואזין: "אתה לא יודע כמה אני נהנה מזה. זה מזכיר לי את השירות בעזה, בלבנון".
הקיבוץ של קפריסין
דורון אינו היחיד: ארבע משפחות ישראליות נוספות עקרו לכאן, ויחד שכרו חמש וילות צמודות בכפר ליד קירניה, שקיבלו את הכינוי "הקיבוץ". הילדים לומדים בבית ספר שעולה 4,700 אירו בשנה, ומתחברים עם בריטים ועם טורקים, אולם ב"קיבוץ" נשמרת אווירה ישראלית: עוקבים אחרי "הישרדות", מקפידים על החגים, ולא שוכחים להביא חומוס מהארץ, כדי לשדרג את השווארמה הטורקית.
בערב מגיע ל"קיבוץ" ג'ק אפיק, 35, שעשה כאן את צעדיו הראשונים בנדל"ן. הוא לחוץ להספיק לשידור משחק הכדורסל של מכבי תל אביב אולם מתעכב לכמה דקות.
"ליזם כמו יצחק תשובה אין מה לחפש פה, זה קטן עליו", הוא אומר, "אבל זה אחד המקומות הבודדים שמציע הזדמנות ליזמים קטנים. איפה עוד אפשר להרים פרויקט עם הון של 50 אלף דולר? יש לי פה שותפים שבארץ הם שחקנים מאוד גדולים ולא היו משתינים עליי. בארץ אין לך סיכוי מול הגדולים, פה אתה מכתיב להם את התנאים".
השאלה המוסרית
בינואר השנה פורסם בעיתונות הישראלית כי קפריסין הטורקית מתכננת לפתוח בארץ נציגות כלכלית, ולצורך העניין שכרה את שירותיו של עו"ד דב ויסגלס, לשעבר ראש לשכת ראש הממשלה שרון ומהפרקליטים המקושרים במשק.
תגובת קפריסין היוונית היתה חריפה: שגרירה בארץ, ג'ורג' זודיאטס, דרש ממשרד החוץ למנוע את הפתיחה, רמז לפגיעה פוטנציאלית ביחסים הדיפלומטיים ואף שאל בפרובוקטיביות: "כיצד תגיבו אם חמאס יגיע למדינה אחרת ויבקש לפתוח נציגות?"
אנשי הנדל"ן שפועלים בצפון, אמר זודיאטס ל-G, הם "חסרי מוסר". כוונתו לכך שרוב האדמות בצפון קפריסין היו במקור בבעלות יוונית. עם זאת יש לציין כי יש גם מעט אדמות שהיו שייכות לטורקים גם לפני 1974 - אלה מבוקשות במיוחד ויקרות יותר, שכן קל יותר לשווקן לזרים.
הישראלים בצפון קפריסין מגיבים בגיחוך; רובם הספיקו לשמוע מהמקומיים לא מעט סיפורי זוועות על האופן שבו התעמר בהם הצד היווני וכולם כאחד יודעים לדקלם כיצד גם בצד היווני נותרו אדמות טורקיות נטושות.
יתרה מזאת: חלקם מעדיפים דווקא את הקרקעות היווניות הזולות יותר. דורון: "מצדי שהיוונים ישימו אותי ב'בלק ליסט' שלהם. הם יכולים לקפוץ, לקפץ ולדלג - זה מדגדג לי את הקצה של אתה יודע מה".
זכות השיבה
מתוך ההבנה ששיקולי מוסר רחוקים מלשכנע אנשי עסקים, מנסה השגרירות הקפריסאית לפגוע בפעילות הנדל"נית באמצעות טיעון מעשי יותר: מי שרוכש אדמה בצפון, אומרים בשמה עורכי הדין ארז יצחקי וגדעון פישר, "שם את כספו על קרן הצבי"; הקפריסאים היוונים לא ויתרו על זכותם לשוב לאדמותיהם, וכמו הפלסטינים שמעבירים מדור לדור את מפתחות הבית שננטש, כך נשמרים אצלם עד היום נסחי הטאבו המצהיבים.
הטיעון הזה מצליח להרתיע משקיעים ישראלים מסוימים, אולם הרוב מתייחסים אליו כאל תעמולה זולה.
אפיק: "יש לי חבר פלסטיני. יש לו טאבו על הדולפינריום, מה הוא יכול לעשות עם זה? אשקלון הייתה פעם כפר ערבי, עד שהקימו אותה וקבעו עובדות בשטח.
"אותו דבר קרה כאן: האנשים ישבו שלושים שנה מנותקים, עד שפתאום נפלו עליהם הישראלים, קבעו עובדות בשטח ולמעשה אמרו ליוונים 'הפסדתם את האי'. הישראלים הקימו התנחלויות בשביל האנגלים על קרקע של יוונים שהטורקים השתלטו עליה. בזכותנו הטורקים ניצחו את היוונים".
לדברים הללו יש עוגן מסוים במציאות: במגעים שנוהלו בעבר בין הטורקים ליוונים הוגבלה זכות השיבה ודובר על מסלול של פיצויים למגורשים, כשהכסף יגיע מהממשלות ולא מהיזמים; בנוסף, תביעה שהגיש יווני נגד זוג בריטי, שסומנה כמקרה מבחן בעל השלכות דרמטיות, הסתיימה בנצחונו של הזוג.
הבריטים זכו לכינוי "הכבשים"
המעבר מצדו היווני של הגבול לטורקי, חושף עד מהרה את הנוסע לייחודיות החבל הצפוני: קניונים נוצצים ואייקונים בסגנון ה-M של מקדונלד'ס נעלמים לטובת כפרים קטנים, אותנטיים ומאוד לא צפופים שמסגדים במרכזם; חיי הלילה הסוערים שמאפיינים את החלק היווני אינם, והיופי הטבעי של חבל הארץ גדול בהרבה.
הבום הנדלני של 2003-2004 זרע לאורך החוף ועל הצוקים המשקיפים לים אלפי וילות ודירות נופש רבות הכוללות בריכות שלא ברור מנין יגיעו אליהם המים באזור השחון.
מי שנכנס לכפרים מגלה לעתים מחזות משונים - בתים ישנים ועלובים לצד וילות מפוארות עליהן חונים רכבי 4X4 אימתניים. לא לגמרי ברור כמה מיחידות הנופש מאוישות: האווירה בחלק מהפרויקטים היא של שכונות רפאים, כשלעתים רחוקות מגיח מאחת הווילות בריטי משועמם.
המשבר העולמי והתנודות הפוליטיות הביאו לכך שהבנייה מתבצעת בזהירות ובהדרגתיות, בהתאם לביקוש. "היום על כל לקוח אתה צריך להקיז דם כמו מטורף", אומר גולדשטיין. בימים הטובים, לעומת זאת, נהגו בריטים לקנות בתים "על הנייר", בנאיביות שזיכתה אותם בקרב חלק מהישראלים בכינוי כבשים.
"האנגלים יכולים להעביר 80 אלף דולר לבחור שהיה נחמד אליהם בטלפון, על סמך חוזה שלא שווה את הדיו", אומר אפיק. "לא תאמין אם אראה לך איזה סכומים העבירו לי כך. אם הייתי נוכל כבר היה לי כסף מספיק ולא הייתי צריך לעבוד יותר".
משווקים לישראלים בשליש מחיר
התקווה היא שחידוש שיחות השלום יעיר את השוק, ויש הטוענים שזה כבר קורה. חוץ מבריטים החלו להתעניין באזור גם קהלים נוספים ובראשם הרוסים. דורון מספר שהוא גם נוסע לעתים קרובות לנסיכויות המפרץ, לשווק לשייחים שמחפשים מה לעשות עם הכסף. לקוחות אחרים שלו, לטענתו, היו 12 עובדי קומברס מישראל.
אחת השיטות היא למכור בזול דירות ראשונות כדי לייצר לפרויקט דימוי של הצלחה: ישראלי שמתכנן פרויקט מגדלים על הים משווק את המגדל הראשון לישראלים, מפה לאוזן, בשליש מחיר. חברת הייעוץ גיזה-זינגר-אבן, שנשכרה על-ידו לבצע הערכת שווי לפרויקט, רכשה חמש דירות בשליש מהשווי שקבעה.
5,000 דולר לשר
"זה לא מקום רגוע", אומר ברטי ברודו, "אבל מבחינת האפשרויות הוא מזכיר את ספרד של לפני שלושים שנה. אין ספק שמי שיש לו סבלנות ועצבים חזקים יקצור את הפירות".
לפני עשור היה ברודו מנכ"ל מנהל מקרקעי ישראל. הכהונה שלו זכורה בעיקר בזכות פרשת האי היווני: לפי טיוטת כתב האישום שגיבשה בזמנו עדנה ארבל נגד אריאל שרון, הפעיל עליו ראש הממשלה לחצים בעניין בקשות שונות של הקבלן דודי אפל.
בשנים האחרונות הוא פעיל בעיקר בטורקיה, וגם בצפון קפריסין הוא מושקע בפרויקטים. הקשיים, מסביר ברודו, אינם נוגעים רק למתיחות הפוליטית אלא גם להתנהלות הרשויות. "הבירוקרטיה פה חוגגת", אומר מנכ"ל המנהל לשעבר, "יותר מבישראל".
כמדינה בחיתולים, רק באוקטובר שעבר הוקמה כאן סוכנות הפיתוח וההשקעות, במטרה לסייע למשקיעים. במשרדיה הצנועים בניקוסיה אני פוגש את המנהלת, עיישה דונמזר, לשעבר שרת הכלכלה והתיירות. "עד היום היה אצלנו כאוס", היא אומרת, "קבלת אישורים היתה תלויה בקרבה למשרדי הממשלה. משקיעים עם קשרים היו מסתדרים, אחרים נתקלו בקשיים בגלל הבירוקרטיה ותופעות מושחתות אחרות".
מה הכוונה ב"תופעות מושחתות"?
"גורמים שונים, גם פוליטיקאים, שהיו מבקשים שוחד. הרבה מדינות בתחילת הדרך מתמודדות עם התופעות האלה. ייסדו את הסוכנות הזו כדי להילחם בהן. הסוכנות תפעל בגישה הוגנת ושווה כלפי כל המשקיעים".
התרשמות הישראלים ממצב השחיתות מגוונת. "קשרים ברשויות", אומר יזם, "יכולים להיות ההבדל בין אישור שמגיע אחרי חודשיים לאישור שמגיע אחרי שנה... פעם אמרו לעורך הדין שלנו במפורש, שכדי לקבל היתרים נצטרך לתת 20 אלף דולר לארבעה שרים: 5,000 דולר לכל אחד".
ומה עשיתם?
"שילמנו, ועדיין לא נתנו את האישור".
יזם אחר מסביר שאין לו צורך לתת שוחד, הואיל ו"אני ארקדי גיידמק של האי": החברה שלו מקפידה לתרום לקהילה - מאמצת קבוצות ספורט ומסייעת בהקמת מבני ציבור. "שוחד נקי", הוא קורא לזה.
"הציונים משתלטים"
ככלל נראה שהמקומיים מקבלים את המשקיעים הישראלים בשמחה, אולם ניתן לאתר גם קולות אחרים: בעיתון "וולקן", למשל, פורסמה כתבה תחת הכותרת "הציונים חודרים לקפריסין הטורקית", שבה נכתב בנימה שקשה לטעות בה כי "יהודים" ו"חברות ישראליות שמשרתות את הציונות" רוכשים אדמות. הציונות, הסביר העיתון, היא "מדיניות ההתפשטות הטריטוריאלית" של ישראל.
העיתון גם פרסם כתבות ביקורתיות למדי אודות הפרויקט הענקי של המרינה ושל המלונות שמקים כאן דיוויד לואיס, מבעלי ישרוטל ואחד מעשירי בריטניה. מדובר בפרוייקט מלונאות ענק, שכולל גם מרינה, בהיקף המוערך ב-150-250 מיליון דולר
הפרויקט של לואיס, מהמרכזיים באי, מתפקד כהוכחה עיקרית בפי המשווקים לעתידו הוורוד של האזור. לא רחוק ממנו, ברצועת החוף של בפרה, שוכנת הוכחה אחרת - הממשלה המקומית מתכננת להקים במקום את "אנטליה החדשה": רצועה של עשרה פרויקטים של מלונאות ושל בתי קזינו גרנדיוזיים.
"אני אעשה כאן ים של כסף"
בחודש שעבר נרשם בקפריסין אירוע בעל משמעות סמלית עצומה: מעבר לדרה (או "לוקמאצ'י" בפי הטורקים) בלב ניקוסיה, אתר שלו חלק חשוב בהיסטוריה של האי, נפתח למעבר הולכי רגל לאחר קרוב לחצי מאה.
הפתיחה בוצעה לרגל חידוש שיחות השלום, בטקס מרגש שהסתיים בכך שנציגי שני הצדדים הפריחו בלונים צבעוניים לאוויר. ניקוסיה היא הבירה החצויה האחרונה בעולם, וחלק מהתושבים הנרגשים השוו את המאורע לנפילת חומת ברלין. אולם המצב עדיין שברירי, בוודאי מבחינת המתחים שנותרו בקרב האוכלוסייה.
הישראלים, מצדם, מתבוננים מהצד ומשתדלים להישאר אופטימיים. "מהרגע שסאדאת הגיע לכנסת", אומר אחד מהם, "היו המון בעיות בשיחות, משברים, עזר ויצמן התעופף בין הצדדים, אבל כולם ידעו שבסוף יהיה שלום. המצב כאן דומה. מתי יזם טוב קונה אדמות? כשיש דם ברחובות, ערפל קרב וחוסר ודאות לגבי העתיד. אגיד לך מה שאמרתי לאשתי ולילדים: 'אני לא יודע כמה זמן זה ייקח בדיוק, אבל תוך לא יותר מעשר שנים אני אעשה כאן ים של כסף".
http://business.msn.co.il/msnBusine...80519074608.htm
ראשי
צ'אט
19-05-2008, 11:13
מצב כלאיים
