את כל שנות ילדותי ליוותה אותנו הדודה ראשֶל שגרה דלת מול בית הורי (עד היום, תבדל לחיים ארוכים וטובים),
והיא היתה זו שהיתה שם תמיד עבורנו, לפעמים כשההורים לא היו בבית והיינו צריכים דבר מה,
היה ברור מאליו שניגשים לדודה ראשֶל והיא זו שתמיד תדאג לנו.
גם כאשר אמי היתה זקוקה שאעלם מהבית לזמן מה, היא היתה שולחת אותי לדודה לבקש ממנה
טֶנֶמָקָה והיא היתה נענית בשמחה ומעכבת אותנו שם שעות בחיפוש אחר ה-טֶנֶמָקָה,
שרק לימים נודע שזה היה קיצור של הביטוי בלאדינו- טֶה נֶה מִי אָקִי
שמשמעו, בעברית, תחזיקי אותי כאן...
רק שתבינו, הדודה ראשֶל, לא היתה באמת דודה שלי, רק שבזמנו כל מבוגר שכיבדנו קיבל את התואר דוד או דודה...
ואותה כיבדנו... ועוד איך...
אגב עד היום כשאני פוגש את האישה היקרה הזו אני ממשיך לקרוא לה "דודה"...

למה נזכרתי בה פתאום (מלבד העובדה שמגיע לה... ) ?

פתאום שמתי לב שלילדים שלי יש גם דודה שכזו...
אמנם היום הביטוי "דודה" נעלם לו, אבל זכינו בשכנה מקסימה, שילדיה הם בערך בגילי,
אשר נמצאת כאן תמיד בעבורנו (ולהיפך- אני חייב לציין).
לא לכולם יש כזו שכנה, ולמי שכן-
בוּרך...

אה. ועוד משהו...
השכנה ד'היום היא ממוצא עירקי, כך ש-טֶנֶמָקָה הפך ללא רלוונטי...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

אז תשלחו אותם להביא חומוס שחור.

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק