מיליארד שקל היו ואינם

כבר עשר שנים מנסים שני אבות לחיילים שנהרגו באסון המסוקים ב-1997 לגלות מה קרה לדמי ביטוח החיים שנוכו מהמשכורות של בניהם, ולא רק שלהם. במשך עשרים שנה, עד 1998, שילמו כל החיילים בסדיר כסף לקרן ביטוח שאותה אמור היה לנהל החשב הכללי באוצר. צה"ל טוען שלא מדובר בביטוח של ממש, האוצר מכחיש שהכספים הועברו אליו ואילו משרד הביטחון אומר שכל זה לא באחריותו. גם חישוב שמרני מראה שבקרן היה אמור להצטבר סכום נכבד. אף אחד לא יודע איפה הוא

מאת ראובן פדהצור

ערב אחד בחורף 1997, התדפקו שתי נשים בלבוש אזרחי על דלתם של אלינור ויורם אלפר, הוריו של עידן שנהרג זמן קצר קודם לכן באסון המסוקים שאירע בשמי הגליל. "באנו בעניין הביטוח", הסבירו השתיים להורים המופתעים. "באיזה ביטוח מדובר?" תמהו ההורים. "ביטוח החיים של עידן", הסבירו שתי הנשים, "הביטוח שעליו חתם כאשר התגייס". הן הפקידו בידי בני הזוג אלפר שתי המחאות, כל אחת על סך 30 אלף שקל, ונעלמו לפני שההורים ההמומים הספיקו לתהות על קנקנן.

"הייתי בהלם מוחלט", סיפר אלפר כעבור 11 שנה. "בהתחלה הייתי בטוח שעידן רכש ביטוח בתחנה המרכזית בדרכו לבסיס, כי הוא דאג לנו. לא עלה בדעתי שהצבא יחתים אותו על פוליסת ביטוח חיים. רק לאחר מכן, כשהתחלתי לבדוק, התברר לי שצה"ל חייב את בני לשלם בעבור ביטוח חיים".

גם משפחתו של מיכה גוטליב, חלל נוסף באסון המסוקים, קיבלה המחאות על סך 60 אלף שקל. "לאחר שקיבלנו את הצ'ק", סיפר השבוע אביו של מיכה, יעקב גוטליב, "ניסיתי לברר מהו הכסף הזה. באגף השיקום במשרד הביטחון אמרו לי שמדובר בביטוח. היות שאני במקצועי איש ביטוח, שאלתי מיד מי משלם על הביטוח הזה. אמרו לי שאת הפרמיה שילם הבן שלי. זה נראה לי מוזר".

בבדיקה שעשו שני האבות התברר שב-1978 החל צה"ל לנכות ממשכורתם של החיילים הסדירים סכום השווה לכדולר וחצי בחודש תחת הסעיף "ביטוח חיים". עוד התברר כי בטופס שעליו הוחתם כל חייל בלשכת הגיוס באותה עת, הוא נדרש לא רק להישבע אמונים לצה"ל ולחתום על "הצהרה לשמירת סודיות", אלא גם להחליט על "קביעת נהנים - הוראה לתשלום סכום הביטוח" - כלומר לנקוב בשמם של אלה שיקבלו את דמי הביטוח אם ימות בעת שירותו הצבאי.

אלפר וגוטליב, נרעשים מן הגילוי, פתחו בניסיונות לברר אם ההחלטה לנכות את דמי הביטוח משכרם של החיילים היתה חוקית, ומה עלה בגורלו של הכספים שניכה צה"ל מהמשכורות של מאות אלפי חיילים. במקרה או שלא במקרה, זמן קצר לאחר שהחלו שני האבות השכולים לשאול שאלות, ב-1998, הופסק ניכוי דמי ביטוח החיים ממשכורות חיילי הסדיר.

אבל איש אינו יודע מה קרה לכסף, ניכויים שבחישוב שמרני היו יכולים להצטבר לכמיליארד שקל במונחים של 2008. ואיש אינו יודע מי היה אחראי עליהם. לא ידוע גם היכן הופקדו ואם התקיימה בקרה תקציבית על הכספים האלה. מי שאמורים לתת תשובות מוסמכות מסתבכים בגרסאות סותרות, שחלקן אינן מתיישבות עם העובדות. והעיקר, הכספים האלה, שהיו אמורים להינתן למשפחות שכולות, לא נמסרו להן עד היום ונציגי מערכת הביטחון ממשיכים לסובב את ההורים האלה בכחש.

גוטליב ואלפר לא מוותרים

מרבית ההורים השכולים החליטו לוותר על מה שמגיע להן, מערכת הביטחון הצליחה להתיש אותם. אבל גוטליב ואלפר לפחות ניסו. גוטליב שוחח כמה פעמים בטלפון עם אל"מ אריאל קפון, מי שהיה אז ראש מחלקת פרט בצה"ל, בתקווה לדלות פרטים ברורים על הסדרי הביטוח של בנו. ב-4 במארס 1998, לאחר שהדבר לא עלה בידו, שלח גוטליב לקפון מכתב ובו 17 שאלות. בין השאר תהה מתי הוחלט לנכות משכר החיילים את דמי הביטוח, אילו סכומים הצטברו בקרן הביטוח, אם יוכל לעיין בדו"חות הקרן ואם מקורם של 60 אלף השקלים שקיבל בכספי הקרן הזאת.

ב-8 באפריל השיב לו אל"מ קפון: "בשנת 1978 החליטו גורמי הצבא המוסמכים ליצור קרן תקציבית, אשר ממנה ישולם למוטבים שיקבע כל חייל בשירות חובה תשלום למקרה מותו של החייל במהלך שירותו, במנותק מן התגמולים המשולמים על ידי משרד הביטחון לפי תנאי חוק חיילים שנספו במערכה, תש"י-1950".

בהמשך התפלפל קפון בניסיון להסביר כיצד "הקרן התקציבית" הזאת, שנועדה לצורכי "ביטוח חיים" במסמכי הצבא ובתלושי המשכורת של החיילים, היא בעצם לא ביטוח. "אמנם, מטעמי נוחות נעשה שימוש במונח 'ביטוח', אך לא היה מדובר בהסדר ביטוח, במשמעותו הרגילה, אלא בקביעת זכאות לתשלום בפקודות הצבא... לאור העובדה שלא היה מדובר בהסדר ביטוח... נוהלו התשלומים על ידי גורמים שהופקדו על כך בצה"ל. לא היה מקום לפיקוח אקטוארי, אלא לשמירת ההוראות הקבועות בפקודות הצבא".

ראש מחלקת פרט לא השיב על שאר השאלות, ובהן כמה כסף נצבר בקרן וכיצד חולק למשפחות, אם בכלל.

גוטליב החליט לשכור את שירותיו של עורך הדין יהודה רסלר. ב-28 באפריל 1998 שלח עו"ד רסלר מכתב לאל"מ קפון. בין השאר כתב רסלר: "לפי מידע שהגיע להורים שכולים אחדים, הקרן התקציבית היתה אכן 'הסדר ביטוחי'. לפיכך נבקש לדעת באיזו חברת ביטוח בוטחו החיילים ועל פי אילו כללים (מה היה גובה הניכוי וכד')?"

כעבור כחודש, ב-24 במאי, השיב קפון לרסלר: "התשלום לו זכאים הנהנים, שאותם קובע חייל בשירות חובה, במקרה מותו של אותו חייל, משולמים מתקציב צה"ל, בהתאם לזכאות הקבועה בפקודות הצבא. אין מדובר בביטוח (ההדגשה במקור, ר"פ), אלא בזכאות לפי דין לתשלום במקרה מוות".

לאחר עוד שיחות טלפון רבות וחליפת מכתבים בין גוטליב ורסלר לקפון, הוחלט לקיים פגישה בלשכתו של ראש מחלקת פרט ב-14 בספטמבר 1998. מלבד ראש מחלקת פרט השתתף בה גם סרן עו"ד רונן בהרב מהפרקליטות הצבאית. כשגוטליב הציג לפני בהרב את תלושי המשכורת של בנו, שמהם עולה שהחיילים חויבו לשלם את דמי ביטוח החיים שלהם, השיב בהרב: "הניסוח בטופס לא מדויק, והוא מונח שגוי מאז ומתמיד, גם כשהוא מופיע, בין השאר, על גבי מסמכים שעליהם חותם החייל עם גיוסו לצה"ל, מאחר שלא היה מדובר בביטוח ממש, אלא בתשלום מתקציב הביטחון" (כל הציטוטים מהפגישה נרשמו על ידי גוטליב בעת השיחה ואושרו בחתימת ידו של בהרב, ר"פ) על הפרוטוקול מאותה פגישה חתמו גוטליב, קפון, בהרב ועו"ד יאיר שגיא ממשרדו של רסלר.

לאחר שגוטליב, כאמור איש ביטוח במקצועו, העיר כי הניסוח כלל אינו משנה וכי העובדה שמדובר בקרן ביטוח מקנה לו זכות לבחון את התנועות בקרן, את השימוש בכספיה, את דו"חות הרווח וההפסד שלה ואת העודפים שנותרו בקרן לאחר שצה"ל הפסיק לגבות את דמי הביטוח מהחיילים, השיב לו סרן בהרב: "הניסוח 'קרן תקציבית' אף הוא ניסוח פגום ושגוי. אין קרן תקציבית ולא היתה קרן תקציבית. הכוונה לתקציב הכולל של צה"ל".

המשך הדיון סיפק אתנחתא קומית, שעה שנציגי הצבא ניסו להסביר מהם בדיוק דמי הביטוח שנוכו מחיילי החובה בתלוש המשכורת. סרן בהרב: "סך 4 שקלים הוא רישומי בלבד, מבלי שהחייל שילם אותו. ניתנה תוספת של 4 שקלים לחייל, שהיא תוספת רישומית בלבד, לצורך תשלום עבור הביטוח. המצב נכון להיום הוא ששכרו של החייל מלכתחילה פחות 4 שקלים". על כך מיהר אל"מ קפון להגיב: "מבקש לתקן. הסכום 4 שקלים לא הוקטן בהכנסתו של החייל, אלא מקבל את מלוא השכר כולל 4 שקלים".

לא רק גוטליב יצא מהדיון מבולבל. היה ביטוח או לא היה? הניכוי במשכורת הוא בעבור ביטוח או לא? האם מדובר בתרגיל רישומי, או בכסף ששולם בפועל לחיילים ונוכה מהם? התברר שנציגי מערכת הביטחון אינם מסוגלים להגיע להסכמה בעניין.

הוויכוח בין קפון ובהרב היה נמנע, אילו עיינו השניים, בעת הדיון, בפקודת מטכ"ל המתייחסת לביטוח החיים של חיילים בשירות חובה מ-1 באוקטובר 1978. פקודת מטכ"ל 35.0203, שנכתבה לאחר שהוחלט לנכות את דמי ביטוח החיים מחיילי החובה, מגדירה במפורש את הסדר הביטוח לחיילים. סעיף ז' מגדיר: "קרן ביטוח - קרן כספית מיוחדת שתופקד אצל החשב הכללי במשרד האוצר, ושבה יצטברו דמי הביטוח וממנה ישולמו סכומי הביטוח". בהמשך נקבע כי "משכרו החודשי של חייל בשירות חובה ינוכה סכום שייקבע על ידי אכ"א - מחלקת פרט, בתיאום עם היועץ הכספי לרמטכ"ל... קרן הביטוח תנוהל כקרן כספית נפרדת. יצטברו בה כספים מניכויים חודשיים של דמי הביטוח, וממנה ישולמו סכומי הביטוח".

כלומר, מדובר במפורש על "ביטוח", על סכום כסף שינוכה משכרו החודשי של החייל, ונקבע שהכספים יופקדו במשרד האוצר, שם ינהל אותם החשב הכללי. לפי חישוב שערך עבור "הארץ" רואה החשבון דוד פרקש, בעשרים השנים שבהן נוכו דמי הביטוח מהחיילים בשירות סדיר נצברו בקרן כמיליארד שקל בערכים של היום, אם לא שולמו ממנה כספים. החישוב מתבסס על מספר חיילי הסדיר המשרתים בצה"ל מדי שנה, כ-155 אלף עפ"י מקורות זרים גלויים; ניכוי של 1.50 דולר בחודש בגין הביטוח; הצמדה למדד וריבית שנתית צנועה יחסית של 4.0%.

משרד האוצר מתבלבל

פנייה למשרד האוצר, כדי לברר אם אכן הופקדו הכספים שנוכו מהחיילים במשרד החשב הכללי, כפי שקובעת פקודת מטכ"ל, וכיצד נוהלו, העלתה סדרה של תשובות מעניינות. בפעם הראשונה השיבו מדוברות האוצר: "בשנים 1979-1997 נוכה משכר חיילי החובה סכום של 3 שקלים בחודש בגין ביטוח חיים. החל משנת 1998 בוטל הניכוי משכרם של חיילי החובה והתשלום לביטוח החיים מועבר על ידי תקציב הביטחון. הכספים שהצטברו שימשו כמקור תקציבי למימון מענק להורים שכולים, שחולק בהתאם להוראות שנקבעו בפקודות הצבא. נדגיש כי לאורך השנים סך התשלומים בגין מענק הפטירה למשפחות היה גבוה מסך ההכנסות מניכויי חיילי החובה, על כן לא נותרה יתרת כספים בקרן".

ככל שהצלחנו לברר, שום משפחה שכולה לא קיבלה אי פעם כספים מ"הקרן" הזאת. וכפי שניתן גם להבין ממכתבו של קפון לגוטליב, מ-8 באפריל 1998, המענקים החד פעמיים (בסך 60 אלף שקל, כמו אלה ששולמו למשפחות השכולות מאסון המסוקים) שולמו להן על ידי משרד הביטחון לפי תנאי חוק חיילים שנספו במערכה, תש"י-1950, במנותק מהקרן שהיתה אמורה להיות מוקדשת לתשלום דמי ביטוח חיים למשפחות.

פנייה נוספת לאוצר, בבקשה לקבל את הרישומים הקשורים לניהול הקרן, הניבה תשובה שנייה כעבור יום: "הרישומים הקשורים לגבייה וכל ניהול חלוקת כספי הקרן בוצעו על ידי משרד הביטחון. ולכן המקום לבדיקת הנושא הוא משרד הביטחון ולא משרד האוצר". בעקבות התעקשות לברר מה בדיוק קרה לכסף, כמה כסף הצטבר בקרן ואם באמת חולק למשפחות, מסרה דוברות האוצר גרסה שלישית ואחרונה: "משרד הביטחון מעולם לא העביר כספים לחשב הכללי בגין קרן זו, ולכן המקום לבדיקת הנושא הוא משרד הביטחון ולא משרד האוצר".

צה"ל ביקש להעניק

ב-2005 הגישו שני חיילים משוחררים, ניר ויינברג וקרן יפת, בעידודו של אלפר ובמימונו, תובענה ייצוגית בשם כל חיילי החובה שממשכורותיהם נוכו דמי הביטוח, כדי שכספים אלה יוחזרו להם. התובעים, שיוצגו על ידי עורך הדין ישראל שדה, אמנם משכו את תביעתם לאחר שהמדינה ביקשה לבטלה בגין התיישנות, אך בתשובות פרקליט המדינה לבית המשפט יש הודאה בכך שמדובר בניכוי דמי ביטוח לצורך ביטוח חיים לחיילי החובה: "ראוי להבהיר כי 'הניכוי' בו עסקינן אינו קשור לכספים ולתקבולים שמקבלות משפחות מכוח חוק משפחות חיילים שנספו במערכה", כתב לבית המשפט שמאי בקר, סגן בכיר א' לפרקליט מחוז תל אביב. "התשלום שהוגדר כ'ביטוח חיים', הינו סכום נוסף שצה"ל ביקש להעניק למשפחות אלה כדי להקל, לפחות על ההיבטים הכלכליים, של ההתמודדות עם האובדן בשלב הראשוני".

"משרד הביטחון בתשובותיו להורים השכולים, מסר מידע מטעה", טוען עו"ד שדה. "הייתי מצפה שבסוגיה כזאת יענו לגופו של עניין ולא יתבססו על טענות פורמליות של התיישנות וסדרי דין. הכסף שנגבה ממשכורות החיילים צריך לחזור בצורה זו או אחרת לחיילים או למשפחות שכולות".

בתשובה לשאלה מדוע אינו ממשיך לדרוש מצה"ל מידע ברור בסוגיית ביטוח החיים של בנו, ומדוע אינו ממשיך לתבוע ממערכת הביטחון את קבלת כספי הביטוח, אמר גוטליב השבוע כי הוא פשוט נשבר. "אין לי אפילו אמון במערכת המשפט. אם אלך למשפט נגד מערכת הביטחון, בתי המשפט לעולם לא ייתנו פסק דין נגדה", חייך בעגמומיות.

אלפר, לעומתו, לא ויתר. לאחר שפנה אל מנכ"ל משרד הביטחון, פנחס בוכריס, ולאחר ששלח לו מכתב שכותרתו "ההרגתם וגם ירשתם?" הוזמן אלפר לפגישה בלשכת המנכ"ל. כעשרים נציגים של מערכת הביטחון, שאת רובם לא זיהה, ישבו בחדר. אלפר הבהיר להם כי היות שבנו היה גם בעל אזרחות אמריקאית, והיות שהוא אינו מצליח לקבל תשובות ברורות ממערכת הביטחון באשר לביטוח החיים של בנו, בכוונתו לתבוע את המדינה בבית דין בארצות הברית. הנוכחים הופתעו והבטיחו לבדוק שוב את העניין ולחזור אליו בתוך חודש לכל המאוחר.

הפגישה נערכה בנובמבר 2007. עד היום איש לא חזר אל אלפר עם תשובה, תגובה או הסבר. דובר משרד הביטחון מסר בתגובה: "בפגישת עבודה בין מנכ"ל המשרד ליו"ר ארגון יד לבנים, מר אלי בן שם, ביקש יו"ר הארגון שהמנכ"ל ייפגש עם האב השכול, מר יורם אלפר... בשל הרגישות שמייחס המנכ"ל להורים שכולים, התקיימה הפגישה. באותה פגישה הובהר שהנושא נמצא באחריות צה"ל והמנכ"ל מסר שהוא יעביר את בקשת האב לגורמים המוסמכים".

עכשיו שוקל אלפר להגיש תביעה גם בישראל. עו"ד שדה הכין את כתב התביעה ובו נדרש צה"ל לשלם לאב השכול 540 אלף שקל. אלפר אינו שולל את האפשרות שיפנה גם לבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, כדי שזה ידון בעניינו.

ארנס: "סיפור מוזר"

משה ארנס, שבשנים שבהן כיהן שר הביטחון, בשנות ה-80 וה-90, נוכו כספי הביטוח מהחיילים, אמר שלא ידע על כך דבר וכי זה "זה סיפור מוזר". ארנס מונה לשר הביטחון בשלישית ב-1999, בעקבות פיטוריו של יצחק מרדכי. בתקופה זו המשיך משרד הביטחון לעסוק בהשלכות של אסון המסוקים ובליווי המשפחות השכולות.

מבקר מערכת הביטחון בתקופה שבה נוכו כספי הביטוח, האלוף (מיל') משה גדרון (היה מבקר המערכת בשנים 1988-2002), אמר השבוע כי אינו זוכר כלל סוגיה זו. "לא היתה כל מעורבות שלי בנושא הזה", הדגיש.

האלוף (מיל') יורם יאיר, שהיה ראש אגף כוח אדם עד יולי 1995, הופתע לשמוע על הפרשה. "אכ"א לא יכול היה לדעת על כך. כל הטיפול במשפחות השכולות, כולל כספים, הנצחה, בתי קברות וכיוצא באלה, הוא באחריות משרד הביטחון. אני לא מכיר את הנושא, לא מודע לזה ומעולם לא עלה לפני".

קובי הבר - שהיה ראש אגף התקציבים במשרד האוצר בשנים 2004-2007, וקודם לכן שימש רפרנט למערכת הביטחון במשרד האוצר - נשאל אם צה"ל העביר לאוצר את הכספים שניכה מהמשכורות של חיילי החובה, כנדרש על פי פקודת המטכ"ל. הבר אמר כי למיטב זיכרונו, מעולם לא עבר שקל לידי האוצר.

סדרת שאלות שהוגשה לפני כשבועיים לדובר צה"ל, בניסיון לברר מהו הסכום המדויק שנגבה מהחיילים בסך הכל, אם יש משפחות שכולות שקיבלו כסף מהקרן, אם נשאר בקרן כסף ואם כן כמה, נענתה בתשובה כמעט זהה לתשובה הראשונה של דובר משרד האוצר: "בשנים 1979-1997 נוכה מחיילי החובה תשלום בעבור ביטוח חיים. בשנת 1998 בוטל הניכוי והתשלום מומן מתקציב הביטחון. הכספים שנאספו שימשו כמקור תקציבי למימון מענק, במקרה מוות, להורים של חיילים שנפטרו במהלך שירותם הצבאי".

שאלות דומות נשלחו גם לדובר משרד הביטחון. תשובתו הלקונית: "הנושא נמצא באחריות צה"ל".

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/979860.html

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby

עריצות האוצר יש לה אגדנה אחת בלבד וזה למצוץ את דמם של האזרחים שלו נמיניים עם האליתה.

Minolta Dynax 5D

היה שלום, נחסמת מהפורום.

לעולם אשא דגלך בגאווה