|
07-01-2008, 08:58
|
|
|
חבר מתאריך: 31.12.07
הודעות: 96
|
|
(כתבה שפורסמה בעתון מקום ראשון ב-25.12.2007)
האם ישראל ויתרה על אופציית הטילים?
מאת: דני שלום
צה"ל העדיף כל השנים לקבל את תפיסת חיל האוויר: לרכוש מטוסי קרב ולזנוח את אופציית הטילים הטקטיים
באחד התדרוכים שהיו לאחר מלחמת המפרץ, שאלתי, לא-לתומי, קצין בכיר בחיל האוויר: "עיראק תקפה את ישראל בטילים. גם למצרים וסוריה יש. למה אנחנו לא מפתחים טילים בליסטיים?".
"אני מעדיף שלא לענות על השאלה הזו", אמר הקצין הבכיר.
ואכן, זה ארבעה עשורים כמעט, שומרת ישראל על "עמימות אקטיבית" בשני תחומים: הנשק הבלתי קונבנציונלי ותחום הפיתוח של טילים.
לישראל אחד מחילות האוויר הגדולים והמתקדמים בעולם. היא מפעילה טייסות רבות ולהן מטוסים של הקו הראשון, "נצים" ו"ברקים", "סופות" ו"רעמים".
מטוסים אלה נועדו לתת תשובות לבעיות רבות, בימי שלום כמו במלחמה: השגת עליונות אווירית בשמי ישראל ומעבר לה, תקיפה של מטרות בטווחים קצרים או בטווחים אסטרטגיים, לחימה בכוחות יבשה ועוד.
אולם במשך השנים התפתחו תשובות אחרות לחלק ממטלות אלה. תקיפת מטרות בטווחים קצרים או ארוכים, למשל. טילים שפותחו בעשורים האחרונים יכולים לתת תשובה טובה לתקיפת מטרות נייחות או ניידות. אולם צה"ל אינו מצטייד בהם, ומעדיף מטוסים על פני טילים.
התפיסה של העדפת מטוסים על פני טילים, לא גובשה כתורת לחימה של צה"ל, אולם היא נמשכת באינרציה מגושמת, מאז ימי עזר ויצמן כמפקד חיל האוויר. לבד מן השיקול מי יפעיל טילים מסוג זה- חיל האוויר, התותחנים או אולי גם חיל הים- קיימת השאלה הבסיסית: מה עדיף: מטוס או טיל?
ואכן, סקירה היסטורית קצרה יכולה להצביע על כך שבמשך כל העשורים האחרונים, ישראל מעדיפה לעשות שימוש במטוסים, ולא בטילים. זאת למרות יכולות שהתפתחו מאז והפכו את הטילים לכלי נשק ארוך-טווח, מדויק וקטלני.
יכולות להיות לכך סיבות שונות: הרצון של מפקדי חיל האוויר לשלוט על הפעלת אמצעי הלחימה הקלאסיים, קבלת עדיפות לרכש מטוסים רב-משימתיים, היכולים לשמש למטרות הגנה או התקפה והרצון לשמור על עצמאות מבצעית ועוד. אולם ישנן גם סיבות אובייקטיביות.
קצינים בכירים בחיל האוויר התבטאו לא אחת בזכות יתרונות המטוסים: "תמיד אפשר לבטל משימה גם אם המטוסים נמצאים רגע לפני הטלת הפצצות" הם טענו. גם יחס עלות/תועלת במטוסים נמוך יותר לעומת טיל ולמטוסים גם יתרונות אחרים. לעומתם מצדדי השימוש בטילים אומרים כי את הטילים ניתן לשגר בתוך דקות, והם יכול לפגוע בכל מטרה בטווח הכיסוי שלהם, בדיוק של מטרים בודדים.
התרחישים בהם יש צורך להגיב, אליבא דאנשי חיל האוויר, מאפשרים לתכנן היטב את המשימה, לשלוף את הפקודה המתאימה מן הכספות ולמסור אותה לטייסים. "אם שיגרת טילים, אתה לא יכול לקרוא להם חזרה- לכל היותר אתה יכול לפוצץ אותם באוויר", טוענים הכחולים.
40 שנות טילים במזרח התיכון
איום הטילים על ישראל, אינו חדש. המזרח התיכון נכנס לפיתוח וייצור של טילים בליסטיים טקטיים כבר בראשית שנות השישים. לרבים זכורים הטילים המצריים, אל זאפר, אל קאהיר ואל ראיד, אשר פותחו עבור נאסר על ידי מדענים גרמניים ואוסטריים, והוצגו במצעדים רעשניים בחוצות קהיר.
אולם גם ישראל לא טמנה ידה בצלחת: מקורות זרים כתבו מאמרים ארוכים ומלומדים על הטילים אשר פותחו על ידי חברת דאסו עבור צה"ל החל משנת 1962. טילים אלה, בתוכנית שכונתה על ידי הצרפתים "פרויקט יריחו", נמסרו בחלקם לידי ישראל ובסוף שנות התשעים אף נכנסו, כך כותבים אותם מקורות לשימוש מבצעי ב"כנף 2".
השימוש המבצעי הראשון בטילים טקטיים ובליסטיים, היה כבר במלחמת יום כיפור. המצרים שיגרו לעבר בסיסי צה"ל בסיני עשרות טילי "לונה" (או "פרוג 7"). הם השתמשו גם בטילי "אל זאפר" הקטנים להרעשת מוצבים וכוחות ישראליים בסיני.
ישראל לא הגיבה בטילים, אך המתיחות גאתה והגיעה לשיאה ב-16 באוקטובר 1973, עת החלה הצליחה של כוחות השריון הישראלים אל העבר השני של התעלה. המצרים קירבו לחזית סוללת טילי "סקאד", שהופעלה על ידי צוותים רוסיים.
גורמי המודיעין הישראלים גילו את הסוללה. פרופ' יובל נאמן, סיפר זמן מה לאחר המלחמה כי ב-18 באוקטובר, שלפה ישראל את הנשק הסודי שלה, הטילים, שהוצבו בהרי מסתור בלב ישראל, וחשפה אותם לעיני מצלמות לוייני הריגול הרוסיים מסוג "קוסמוס", אשר שוגרו כדי לצלם את היערכות כוחות צה"ל. אולם המצרים לא היססו: הם שיגרו שלושה טילי "סקאד" לעבר ראש הגשר ולמרות שהתוצאות היו מאכזבות מבחינתם, הרי היה זה השימוש הראשון בטילים בליסטיים במזרח התיכון.
גם הסורים לא נרתעו משימוש בטילים: ביום השלישי למלחמה הם שיגרו עשרות טילי "לונה" לעבר בסיס חיל האוויר ברמת דוד. הטילים סטו ופגעו בקיבוץ רמת דוד ובישובים סמוכים לו. בעקבות הדיווחים ב"קול ישראל", מיהרו הסורים לתקן את הטיווח ואכן בליל המחרת הם פגעו במגורי המשפחות וגרמו למותו של אחד הטייסים ולהרס רב. ישראל, למרות שהציבה מול דמשק טילים טקטיים מסוג "עברי", לא השתמשה בהם. היא העדיפה לשלוח שלושה מבנים ובהם 24 מטוסי פנטום כדי להפציץ את המטכ"ל ובניני הממשל הסורי בלב דמשק.
צה"ל העדיף להשתמש במטוסים, ומסתבר כי מתן עדיפות למטוסים לביצוע פעולות מסוג זה הפך לעקרון שהתקבע תודעתית ומבצעית, ונמשך עד ימינו אלה.
אחרי מלחמת יום כיפור הצטייד חיל התותחנים בטילי "לאנס" מתוצרת ארה"ב. אולם הם נועדו למעשה לסייע בעיקר לחיל האוויר: ראשי הנפץ של טילים אלה נשאו מאות פצצונות, שנועדו להשמיד את סוללות טילי הקרקע-אוויר של מצרים וסוריה. צה"ל נפרד מטילים אלה לאחר כעשרים שנה, ללא געגועים רבים. כאשר האמריקנים הציעו לישראל לרכוש את ה- ACTM אמר צה"ל "לא. תודה", והצטייד במערכות טילי MLRS שהם למעשה פגזי ארטילריה בעלי טווח ארוך יותר.
לא רוצים את "לורה"
צה"ל העדיף בכל השנים האלה לקבל, כאמור, את תפיסת חיל האוויר: פתרון כל הבעיות והאיומים על ידי מטוסים מאוישים. איש לא חשב לשלב טילים כאמצעי נגד הטילים הסוריים או המצריים.
חיל האוויר רכש 25 מטוסי "רעם", ועוד 50 מטוסי "סופה" (והוסיף עליהם עוד 52), והאפשרות כי טילים יכולים לתת פתרון לפחות לחלק מן הבעיות כלל לא עלתה לדיון. פיתוח ה"יריחו" ודומיו, נשאר בעורף התודעה הצבאית של ישראל כ"נשק יום הדין" ולא נשק בו ניתן לעשות שימוש מבצעי.
לפני שבוע פרסם מוסף 7 ימים של "ידיעות אחרונות" כתבה על מותה של "לורה" - טיל ארטילרי ארוך טווח אשר פותח במפעל מלמ של התעשיה האווירית לישראל. הטיל נועד לפגוע במטרות נקודה, בדיוק רב, ומטווח של 300 ק"מ.
המערכת ניידת וניתן לשגר אותה מכל מקום כמעט, כולל מספינות של חיל הים. טילים אלה יכולים לפגוע, למשל, בפתחי מנהרות השיגור של טילי ה"סקאד" הסוריים למיניהם, מיד כאשר תתגלה הוצאתם של המשגרים לעמודת השיגור. הם יכולים לפגוע בסוללות טילי קרקע-אוויר ולפנות דרך למטוסי תקיפה נגד מטרות ערכיות יותר ועוד. אולם צה"ל ממשיך לאמץ את תפיסת "התגובה האווירית המוחצת" של חיל האוויר, ואינו רוצה בהם.
הסירוב של צה"ל לרכוש את המערכת מצטרף לתפיסה העמוקה שהתקבעה במערכת, כי למטרות תקיפה, טקטית או איסטרטגיית, עדיף המטוס על פני הטיל.
גם כאשר ישראל מציגה תשובות לאיום טילי ה"אל חוסיין" של עיראק לפני שני עשורים, ולאיום ה"שיהאב 3" האירני כיום, כולם מדברים על מטוסי תקיפה ארוכי טווח, אשר יעשו את העבודה עם תדלוק באוויר, ועם מערכות חימוש מונחות ומדויקות, תוך שילוב של מערכות לויינים, מטוסי התרעה, שליטה ובקרה וארסנל אדיר של אמצעים, ההופך את המבצע כולו ל"אופרציה" בעלת מאות מרכיבים.
האם לא הגיע הזמן להציב טילים נגד הטילים האירניים? תהיה זו תשובה דומה, פשוטה אך קטלנית לא פחות, אשר תהפוך את טהרן ובנותיה לעיי חורבות? אין לנו ספק כי לתעשיות הבטחוניות בישראל יש יכולת לפתח טילים מסוג זה. וכן, את ההפעלה אפשר להשאיר בידי חיל האוויר.
|
|