חקיקה נגד גזעי כלבים "מסוכנים"-חלק 1
האם חקיקה מבוססת-גזע מגנה על הציבור?-לקח מפוקח מאנגליה.
המחוקק הישראלי חוקק תקנות סטטוריות בשנת-2004,בתגובה למקרה תקיפה של כלב שהסתיים במותה הטראגי של ילדה בת-4.כנספח לחוק הפיקוח על כלבים מסוכנים-(2002) הוסיף שר החקלאות דאז-ישראל כ"ץ,רשימה של-8 גזעים המוגדרים עפ"י משרד החקלאות –"מסוכנים". ולפיכך,חלים עליהם הגבלות ואיסורים מיוחדים כשהמטרה הסופית כדבריו היא:"העלמתם מהנוף הישראלי",ובכך-"להבטיח את שלום הציבור".
הגזעים הם:
-רוטווילר
-פילה-ברזילירו
-טוסה-אינו,
-דוגו-ארגנטינו
-בול-טרייר
-בול-טרייר סטפורדשייר
-אמריקן סטפורדשייר טרייר
-פיט-בול טרייר.
טרם שנעסוק בשאלה: "האם חקיקה זו יעילה במיגור נשיכות-כלבים?"-אנו חייבים לבדוק האם חקיקה מעין זו נוסתה במקום אחר,ובאופן טריוויאלי,מה היא מידת הצלחתה?
רקע:
חקיקה מבוססת-גזע,אינה חדשה. המדינה הראשונה שאימצה סוג של חקיקה מבוססת גזע המתיימרת לפתור את בעיית נשיכות הכלבים או אם תרצו בעיית הכלבים המסוכנים,הייתה אנגליה.למעשה,חוק הפיקוח על כלבים הישראלי והנספח,מבוססים על-"חוק הכלבים המסוכנים"האנגלי.
בשנת 1991 מזכירות הפנים הבריטית חוקקה את חוק הכלבים המסוכנים-D.D.A(Dangerous Dog Act ) כתגובת-רפלקס למקרי תקיפת כלבים שזכו לחשיפה מתוקשרת רבה.מזכיר הפנים דאז לורד' קנט בקר ממפלגתו של ג'ון מייג'ור השמרנית,הוביל מהלך נוקשה ובלתי מתפשר כנגד בעלי כלבים או ליתר דיוק כנגד בעלי כלבים המשתייכים לגזעים מסוימים.בקר הסתייע במספר ארגוני זכויות בעלי חיים אשר תמכו בחקיקה זו(לפחות בהתחלה ) בניהם ה-R.S.P.C.A .
התאחדות הכלבנית של ברטניה(K.C) אינה מכירה בארבעת הגזעים המנודים כגזע,ולכן התערבותה בסמיכות ליציאת החוק הייתה מינימאלית.
במקום ולחוקק חוק על בסיס רחב המטיל אחריות מלאה על בעל הכלב ללא קשר לגזעו,בחר קנט בקר מטעמים פופוליסטיים להתמקד ולהגדיר ארבעה גזעים(שאינם בריטים)והם:פיטבול טרייר,טוסה אינו,דוגו ארגנטינו,ופילה ברזילירו-בטעון שאלו "כלבי לחימה" ולפי-כך:"הם מסוכנים מעצם מהותם".העובדה שהפילה והדוגו הינם כלבי ציד,וכלל לא היו קיימים על אדמת בריטניה בסמיכות ליציאת החוק(ובודאי לאחריו) ובהתחשב בעובדה כי גזעים כגון אקיטה וגזעי מסטיף שונים גם הם גזעים ששמשו ככלבי לחימה ..אך לא נכללו ברשימה- לא ממש הביכה את הממשל הבריטי.
לגבי הטוסה הפילה והדוגו,נכון לתחילת החוק,על אדמת ברטניה לא היו פרטים ויתכן כי אף בודדים.מכאן אפוא,שבאופן מעשי,החוק כוון בחלקו כנגד-משהו שלא קיים.
החוק במתכונתו היה אפקטיבי אך ורק כלפי גזע אחד והוא-הפיטבול-שמספר לא מבוטל של כלבים המשתייכים לגזע זה,חיו בברטניה.
בקר אף התוודה באוטוביוגרפיה שלו"the turbulent years"והוא משתף את הקוראים בלבטיו באותה תקופה:
"הנושא הפך להיות הרבה יותר מורכב,בשל העובדה שלמרב הנשיכות
אחראים הרועה גרמני,ג'ק ראסל טרייר,וגולדן רטריבר-גזעים אשר בעליהם
אינם מחשיבים אותם מסוכנים…"
האינסטינקט ההתחלתי של בקר,היה להורות על איסוף של כול "הגזעים המסוכנים" אשר הגדיר בחוק ולצוות על השמדתם.אך הגופים ששיתפו עימו פעולה R.S.P.C.A וההתאחדות הווטרינרית של אנגליה,"ייעצו" לו נחרצות שהם לא יתמכו במהלך כזה.לכן בקר היה חייב לשקול את צעדיו ובזהירות. מחשבותיו דאז מנוסחות באוטוביוגרפיה שכתב:
"גיליתי במהרה,שבשעה שאנשים רבים אוהבים כלבים,אחרים מתעבים
אותם.חששנו מתגובת-יתר,והדרישה לאכוף את תקנות המגבילות
על כלל הכלבים באנגליה,וכמובן, הדרישה לכלול ברשימת 'הגזעים
המסוכנים' גם את:הדוברמן, הרועה גרמני,והרוטווילר"
עוד בסמיכות ליציאת החוק,נשמעה ביקורת רבה מצד פוליטיקאים ומומחים רבים שטענו שהחוק הוא: "דרקוני,פופוליסטי,ואינו אפקטיבי".הם אף הטילו ספק רב ביכולת החוק להגשים את יעדיו,ובהבטחה-"הגנת הציבור מנשיכות כלבים".
הטענה שהייתה מוסכמת על כלל המומחים:'חקיקה זו טומנת בחובה סכנה-בהציגה תחושת בטחון כוזבת,כי רק גזעים אלו נושכים...'.
תגובה זו לא מנעה ממפלגת הלייבור השמרנית יישום חוק זה. ב-22 למאי 1991 קנט בקר הודיע על כוונתו להביא חוק זה להצבעה בפרלמנט.החוק הוצג לפרלמנט,ב-10ליולי1991וזכה לתמיכה. הDDA הפך לחוק באנגליה ב-24 ליולי 1991ו"הגזעים המסוכנים" הפכו באופן אפקטיבי לבלתי חוקיים,כשבעליהם נדרשים להליכה עם זמם במקומות ציבוריים והכולל אף חבישת זמם בתוך הרכב ללא שום אפשרות להסיר את הזמם גם לשתיית מים.
סירוס,עיקור,סימון הכלבים בשבב,קעקוע של הכלב,רישום מיוחד,ורכישת פוליסת ביטוח ייחודית ויקרה.אי יישום אחד מהסעיפים,גרר צוו השמדה מנדטורי של הכלב,תחת סעיף-1 של החוק.קרוב לודאי שהאספקט הגרוע ביותר של החוק בהיבט של זכויות–יסוד,נעוץ בעובדה שכול מקרי התביעה של הDDA הם הפוכים,כלומר:האשמה מוטלת באופן אוטומטי,כשנטל ההוכחה הוא על בעל הכלב-על הבעלים להוכיח שהכלב אינו משתייך לאחד מהגזעים המנודים או שאינו מהווה סכנה לציבור.
ה-DDA בצורתו המקורית(והברוטאלית)שרד-6 שנים.עד אשר הממשל השמרני לקראת סיום כהונתו (ולקראת הבחירות הקרבות),נכנע ללחץ הציבורי.אפילו התקשורת שינתה צד והכריזה:"שהחוק אינו הוגן ואינו צודק" וזאת בעקבות מקרים מצערים שהובאו לבתי משפט וזכו לחשיפה תקשורתית רבה.המקרים של: אוטיס ,קיזי,ודמפסי ,שהוחזקו במשך שנים במכלאות סודיות תחת חוק "הכלבים המסוכנים",יצרו הדים וגלים בכול רחבי אירופה.אך התיקון בשנת-1997היה עדיין רחוק...כאב,צער,מאבקים ממושכים,וטבח של כלבים שלמעשה היו חפים מפשע ושמעולם לא הזיקו לאף אחד נמשכו- כול חטאם,שנראו או דמו או השתייכו לגזעים המנודים....
יותר משהגן על הציבור מנשיכות,"חוק הכלבים המסוכנים" הבריטי שימש ככלי בידי הרשויות ל,"טיהור אתני"-של כלבים.
דר' רוג'ר מגפורד (מומחה להתנהגות בעלי חיים):
"הסבל שבעלי חיים אלו עוברים...מנותקים מכול קשר אנושי וחברה....
נרקבים בתאים מעופשים ומבודדים...זוהי חרפה לאומית."
THE BIG ISSUE NEWS AUGUST - 1993 http://www.edba.org.au/articles/mugford.html
ציטוט מתוך פסק דין של שופט בית המשפט העליון-ריצ'רד רוג'י-אנגליה-
"It seems to me that the Dangerous Dogs Act of 1991 bears all the hallmarks of an ill-thought-out piece of Legislation, no doubt drafted in response to another pressure group,"
High Court Justice- Richard Rougie
'בריטניה, 15 שנה של חקיקה מבוססת-גזע,ממצאים ועובדות':
האפקטיביות של החוק:
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|