ב23/7/1913 התרחשה תקרית אלימה בין אנשי השומר ותושבי לרחובות לערביי הסביבה. תקרית זו הבליטה את הבדלי ההשקפות שבין אנשי רחובות לאנשי השומר והובילה להפסקת חוזה ההעסקה של הארגון במושבה.

הגרסה המוכרת שמקורה מן הסתם באנשי ארגון השומר ואנשי המושבות הינה כי שיירת גמלים עמרה ליד כרמי ראשל"צ ונס ציונה ואנשיה פשטו על הכרם ומילאו סלים בענבים. השומר שתבע מהם לחדול הותקף ופורק מנשקו. ארבעה שומרים דלקו אחר השיירה עד לכפר זרנוגה. לבינתיים פשטה שמועה בזרנוגה כי היהודים הרגו ערבי והמרדף הפך להתגוששות שכללה נשק חם ואחד מן הערבים אכן נהרג בה. 70 מאנשי רחובות נזעקו לעזרת השומרים. איכר שניסה לתווך בין הצדדים נשבה והשומרים הסתערו ושחררוהו. הקרב חדל רק לאחר הסתערות של השומרים ואנשי המושבות. שמואל פרידמן, אחד משומרי הסביבה שהגיע בכדי לסייע נורה ונהרג ע"י הערבים שהתעללו בגופתו.

חלק מאכרי רחובות זעמו על מהומה שפרצה 'בשל אשכול ענבים' ומנגד אנשי השומר זעמו על כך שקרובי הרוצחים שבו לעבודתם במושבה למחרת כאילו מאומה לא קרה. בין מספידי פרידמן היה מיכאל הלפרין שהוכיח את האיכרים על חטא העבודה הזרה.

ד"ר אלרועי, חוקר באונ' חיפה וביד בן צבי תיאר בהרצאה שנשא גרסה שונה: "תקרת זרנוגא פרצה ביולי 1913 כאשר אנשי השומר הכו מכות נמרצות ערבי שנתפס גונב אשכול ענבים מכרמי המושבה. כתוצאה מהמכות שחטף הפלאח, החלו התנקשויות ותגרה המונית בין תושבי הכפר לבין אנשי השומר. סופו של האירוע האלים, היה רציחתם של השומרים שמואל פרידמן ודוד לויתן בין כרמי המושבה. עבור אנשי רחובות, המחיר שהמושבה שילמה בעבור הגניבה של אשכול ענבים היה בלתי נסבל, ועד המושבה החליט להפר את ההסכם עם אגוד השומר ולסלקם לאלתר מהמושבה. בהתבוננות של יותר מ 90 שנה לאחר אותה תקרית, נראה כי היה חוסר פרופורציה בין המעשה של הפלאח לבין אנשי תנועת השומר. אם נשתחרר לרגע מהסיסמאות של בני הזמן ונסתכל על האירוע כהווייתו, הרי שבצירת אשכול ענבים של פלאח הצועד מהמושבה לכפר איננו מעשה גניבה, ממש כשם שלקטוף תפוז בזמן הליכה בפרדס איננו מעשה גזל. אך עבור אנשי השומר לא היה מדובר רק באשכול ענבים. בנאום שנשא מיכאל שפל ברחובות כנגד איכרי המושבה וכנגד הביקורת שלהם כלפי השומרים, הוא אמר ואני מצטט: " אנחנו שאפנו כל הזמן להרים את ערכנו הלאומי. להראות ולהוכיח לשכנים שלנו כי לא "וולד אל מוות" לפניהם. וכיום הזה אנו להגיד בבטחה, כי עד כמה שהדבר היה תלוי בנו, מילאנו את חובותינו במלוא מובן המילה. ומה בעד זה השגנו? השגנו רק זה שגנבת בהמה או אפילו אשכול ענבים בכרמי המושבה העברית, נהיה בעיני שכיננו לדבר של סכנה אמיתית, סכנת מוות". הפלאח הערבי המסכן שרצה להנעים את הליכתו באכילת אשכול ענבים, מרחובות לזרנוגא, לא הבין שבעצם הוא לא אוכל סתם אשכול ענבים, אלא אשכול ענבים של העם היהודי כולו. על מעשה זה חטף מכות נמרצות שהביאו לתבערה באזור".

לא הוצגו בתמליל ההרצאה כל הסברים להבדלים שבין הגרסאות או הנמקות לשלילת הראיה של המקרה כחלק ממערכה כוללת. לא תוארו הסתייגויות או שאלות של הנוכחים המלומדים.

נראטיב? זוית ראיה? אשכול ענבים בודד בפיו של ערבי בודד ורעב או גמלת פושטת כחלק מהפיכת רכוש היהודים להפקר? למי פתרונים...

באתר של יבנאל, עליו דיווחתי, יש קלטות שמע של זקני הגליל. אחד מהם, איש מטולה שאיני זוכר את שמו (עם מבטא גלילי מצחיק) סיפר שליהודים החדשים בא"י היתה ברירה להיות XX או להיות וואלד אל מוות (בן מוות, יענו חלשלוש). ה-XX זה שם השבט היהודי שעזר למוחמד במלחמותיו, שנודעו כגיבורי מלחמה, ואינני זוכר את שמם. הפלאחים הכירו שני דימויים אפשריים ליהודים - גיבור קרב או חלשלוש. היה חשוב מאד, לבני העליה הראשונה, להוכיח שהם דווקא גיבורי קרב.

באשר לשאלתך - צריך להמשיך ולנבור בספרים. הרחובותים מאד מסודרים בעניני תיעוד, שימור וזכרון.

האיש ממטולה הוא אפרים אבידן, זה נמצא בקלטת נראשונה שלו בדקה 7:22, ושם השבט זה חייבאר. על פי ההיגוי שלו, הביטוי הוא Wlad El Mit - וולאד אל מית.

במידה ואני צודק, מעניין השינוי שחל בשימוש בדוגמה הזאת.
בקרב הישוב הישן והעליות הראשונות הילכו אגדות על שבטים יהודים אבודים, לוחמים עזי נפש, שעדיין חיים בחצי האי ערב. צאצאי בני חייבר שחיים כאנוסים מוסלמים. לדעתי אגדות אלו מקורן בזיהוי חלק מיהדות תימן עם בניי החייבר.

כיום לחיזבאללה יש בריגדה בשם זה והוא משמש כהוכחה לפעם הקודמת שבא המוסלמים ניצחו את היהודים.

עכשיו אני מקווה שיבוא מישהו מהיודעים באמת ויאשר או יפריך את זכרוני הרעוע.

טל

מתוך 'דעת': http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet.../markos1a-3.htm

התזכורת לבני עמנו בענין גורל יהודי חייבר אינה בכוונת מחמאה [למרות שהיו ככל הנראה לוחמים טובים] כי אם בבחינת איום או התגרות. יהודי חייבאר לא עזרו למוחמד אלא להפך. על כך ועל אי הבנתם את ערמומיות מוחמד - שילמו.

יצחק בן צבי [כמו הראובני וכמו טובים לפניו] חיפש אחר עקבות יהודי חייבר והנה עוד קשר ל'השומר'.
בן צבי סבר כי חלק מאנשי יאטא שבהר חברון מקורם באנוסי שבטי היהודים של חצי האי ערב.

חברים! חי בר זה ליד יוטבתה וזרנוגה הייתה ליד רחובות. אל תשאירו אותי ללא מענה. מה עם זרנוגה?

חי-בר זה בין רחובות לתל כביר. הייתי חייב לתקן.

.

קראתי את הספר כילד וזכור לי מפגש עם יהודים משבט מדברי בחצי האי ערב. שבט שלא דיבר עברית אך הבין את משמעות המילים "יקום פורקן".

אני לא בטוח האם מדובר בספר שהוא כתב או בספר שנכתב עליו.

זרנוגא, מצטער לא מכיר.

טל