|
20-04-2008, 16:20
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.05.06
הודעות: 13,563
|
|
קבוצת העבודה, סקירה עם נגיעה אישית.
ייחודה של קבוצת העבודה הוא בהכרה שהיא מקבלת כבר בעצם ימי השואה, וכן בראי ההיסטוריה, כהנהגה של יהודי סלובקיה, ואילו ה"יודנראט" הסלובקי היה ההנהגה המאולצת שפעלה בפיקוח השילטונות.
קבוצת העבודה התלכדה במחאה נגד מדיניות ההנהגה הרשמית. השקפת העולם של חבריה התפרשה מקצה לקצה - מתבוללים ומומרים, ציונים ודתיים חרדיים שהמכנה המשותף שלהם היה הרצון להציל ולעזור. קבוצת העבודה ניסתה בשלהי 1942 לעצור את מכונת ההשמדה, לחולל מפנה במדיניות הפתרון הסופי ולפדות בכופר נפש את שרידי יהדות אירופה.
ראשית הקבוצה בקיץ 1941, בפגישות של ה"בלתי מרוצים" בחדרה של Gizi Fleischmann (גיזי פליישמן) - ראש מחלקת ההגירה. בפגישות אלו נהגו להעלות רעיונות ובעיות אותם לא העזו להעלות בישיבות ההנהגה הרשמית. בסתיו 41' נוסדה מחחלקה 14 במשרד הפנים הסלובקי עליה הוטל ביצוע גירוש היהודים. החוליה המקשרת בין הגורמים שטיפלו ביהודים היה קארל הוכברג - יהודי לא מקומי.
באמצע פברואר 42' הגיעה הידיעה על כוונת השלטונות הסלובקיים לגרש את יהודי סלובקיה לפולין. מייד הופעלו אנשי ציבור יהודיים עם קשרים בממשל והוחלט לרכז את המאמצים בשלושה מישורים: פנייה אל מצפונם של המתונים בשלטוון, הדגשת הנזק הכלכלי שבגירוש והשגת לחץ של הכנסייה על השלטון. בתחילת מרץ הוגשו לנשיא טיסו תזכיר מטעם ארגוני הקהילות ותזכיר מטעם הרבנים שאף הופצו (למרות האיסור על הפצת פירסומים יהודיים) בין חברי הממשלה, הפרלמנט, ראשי הכנסייה ובעלי השפעה אחרים.
הפעילות הענפה למניעת גירוש יהודים נכשלה. המצב הפנים-פוליטי בסלובקיה היה בעוכרי קבוצת העבודה.
השילוחים החלו ב25 במרץ ונמשכו עד אוקטובר 42'.
הרב וייסמנדל חדר לקבוצת הפעילים באביב 42', בעת נסיון מניעת הגירושים. אמנם בתחילה סלד מפעילות הקבוצה, אך לאחר תחילת הגירושים הוא החל לראות בהם "להבדיל מהוכברג, אנשים מסורי נפש, ישרי לב ונאמנים עד מאד".(וייסמנדל, מן המיצר, עמ' י"ח, נ"א). הרעיון להפסקת הגירושים ע"י שוחד היה של הרב. באותה עת קבוצת העבודה היא כבר קבוצה מגובשת, בהנהגתה של גיזי פליישמן.
הגורם הסלובקי אותו שיחדו היה Dr. Anton Vašek (ד"ר אנטון ואשק) - האחראי לביצוע הגירושים.הוא היה מכור להימורים ואלכוהול ותמיד נזקק לסכומי עתק. את משימת שיחודו הטילו על Dr. Tibor Kováč (ד"ר טיבור קובאץ') אשר למד איתו.
שיחודו של היועץ הגרמני ויסליצני, היה מסובך יותר. היה פחד כי למרות נטייתו לקבלת שוחד - יסרב. הרב וייסמנדל טען כי הוכברג, שהיה מבאי משרדו של ויסליצני, יסתכן פחות מאחרים בנסיון זה.
שיחוד גורם גרמני חייב חוג פעילים מצומצם ככל האפשר בשל הסיכון הרב. גיזי פליישמן הוצבה בראש הקבוצה בהסכמת כל בני החבורה, ובעצתו של הרב אונגר (יועצו של וייסמנדל). הסיבות להמלצה עליה היו פראגמטיות - היא שועה לעצותיו, מקובלת על חבורת הפעילים בהנהגה הרשמית, היא דמות מוכרת בארגונים יהודיים מפעילות ציבורית קודמת. בנוסף היו תכונותיה - מסירות, יכולת עבודה בצוות, ויכולת להביא אנשים אחרים לשיתוף פעולה. בנוסף, בהיותה האישה היחידה בחבורה - נמנע גורם הקנאה מצד אלו שראו עצמם ראויים גם כן לעמוד בראש הקבוצה.
לקראת סוף יולי 42' התקבלה תשובה חיובית מויסליצני - שהתנה את הפסקת הגירושים בהסכמת ראש מחלקת IV B במשרד הראשי לבטחון הרייך, אדולף אייכמן, ובהסרת הלחץ הסלובקי על המשך הגירושים.
לאחר התשלום הראשון - 25000$ - במשך שבעה שבועות, לא יצא אף טרנספורט. לאחר איחור בתשלום השני עקב בעיה בגיוס כספים, יצאו עוד שני טרנספורטים. לאחר התשלום השני נעצרו הטרנספורטים עד ספטמבר 44'. הם חודשו עם כניסת הצבא הגרמני לסלובקיה עקב המרד הלאומי האנטי-פשיסטי.
ואחרי הסקירה הזאת - לקשר האישי.
הסבא רבא שלי, אב סבתי, היה איש הכספים של קבוצת העבודה.
וילהלם (בנימין זאב) פירסט נולד ב-4 במאי 1891 באייזנשטאט באוסטריה. במלחמת העולם הראשונה שירת כחייל בצבא המונרכיה האוסטרו-הונגרית ונפל בשבי. ממחנה השבויים בסיביר הצליח לברוח עם פרוץ המהפכה הסובייטית וחזר הביתה. ב-1923 נשא לאישה את אולגה לבית בראון מבראטיסלבה. ב-1926 נולדה אוי (חוה) בתו הראשונה (סבתי) וב-1928 אגי (אביבה) בתו הצעירה. המשפחה התגוררה בבראטיסלבה. החינוך אותו קיבל היה חילוני וליברלי, והיה חבר בתנועת הבונים החופשיים. בשנת 1939, במסגרת הפעולות הראשונות נגד יהודים, פוטר מעבודתו בבנק. זמן קצר עבד בג'וינט, ואחר עבר לעבוד ב Ústredňa Židov (היודנראט הסלובקי) כמנהל מחלקת הכספים.
הוא השתתף בפעולת הקבוצה למן הקמתה, למרות היותו מתבולל ורחוק מהרעיון הציוני, התידד במיוחד עם גיזי פליישמן. במשך הזמן גם התקרב לרעיון הציוני. עקב עבודתו במרכז היהודי, היתה המשפחה מוגנת בזמן המשלוחים הראשונים לפולין ב1942.
אחרי המרד הסלובקי, עם פלישת הצבא הגרמני וחידוש הטרנספורטים, ירדה משפחת פירסט למסתור אצל משפחה נוצרית שהוכן מראש. הקשר עם קבוצת העבודה נמשך באופן רציף. ב-29.9.44 קיבל ידיעה כי המו"מ עם הגרמנים נמשך וכי הוא יכול לצאת מהמסתור. משפחתו הצטרפה אליו והוא חזר לעיר ע"מ להשתתף במו"מ.
באותו לילה ערכו הגרמנים חיפוש והגיעו גם לדירת המשפחה. הם הוצעדו למשרדי המרכז היהודי ומשם הובלו למחנה סרד. לאחר ימים ספורחם נשלחו לאושוויץ. האם - הומתה בתאי הגזים. וילהלם עצמו, לפי שמועות, הועבר למחנה אחר ועקבותיו נעלמו. הבנות נשלחו לעבודה לייד דרזדן, משם פונו לקראת סוף המלחמה למאוטהאוזן ושם שוחררו.
פירסט היה איש הכספיםפ של קבוצת העבודה, ודאג באחריות למקורות מימון של הצרכים השוטפים ולגיוס כספים בעת הצורך. הוא יצא ממסתור מתוך תחושת מחויבות ורגש אחריות ורצון להיות במקום פעילותו למקרה הצורך. כך נתפס.
הסקירה לקוחה מתוך ספרה של ג. פטרן "מנהיגות בעת מצוקה". החלק על וילי פירסט נכתב ע"י סבתי.
|
|