לפי כתבה של יגאל סרנה מידיעות אחרונות מ9 בינואר 2015
ב"ענבי זעם" נקלעה הפלוגה של בנט לאש מרגמות.
בנט דיווח על הסכנה והחפ"ק הורה לירות אש לחילוץ, וסוללת 155 מ"מ ירתה מטח שהרג 102

האם תיאור זה נכון ?

לפני שהאשכול הזה יהפוך להיות פוליטי, באתר מאקו התפרסמה גירסתו של בנט
http://www.mako.co.il/news-military...eccfba41004.htm

מזכיר לכם, הדיון כאן יהיה אך ורק על ההיבט הצבאי של האירועים

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

סרנה ובייחוד דרוקר לא באמת התכוונו לציין עובדות. הרי ברור שמטרתם היתה ניסיון לייצר כתם תודעתי שייצור קישור בין בנט ל"טבח". הרי עצם השימוש בביטוי "טבח" הוא מוטה שכן אם בטעות הסוללה היתה פוגעת בכוח מחולץ (ראה תיאורי החילוץ בסגעיה) אז זה היה מוגדר כ"תקלה". טבח זה כשאתה יורה במכוון כדי להרוג במסה, שזו כמובן גרסת הערבים. על אותו משקל, ירי של טעות בזיהוי של חייל על חייל יכול להקרא "רצח" או "סיכול ממוקד".

לטובת הענין עצמו, הרי שיש כמה גרסאות, בנוגע גם לאיזה יחידות היו שם ומי באמת נזקק לחילוץ. פורסמו כבר סיפורים על חברה מיחידה אחרת שנתקלו ממש בעמדה, חיסלו מחבלים ונזקקו לחילוץ דחוף.

גם בנט בעצמו מספר כי הצמחיה בעמדה המוסווית התייבשה אחרי כמה ימים וזה מה שגרם לגילוי הכוח לעומת חבריו בתיאור המפורט המספרים על מסוק אספקה (לא חילוץ) שגרם לזיהוי.

לא מן הנמנע שייתכן ואלה אירועים שהתרחשו במקביל וקשה להצביע בדיוק על מי ומה ירתה חוליית המרגמה מכפר קנא.

האם למישהו ידוע אם הפעלת האש באמת פגעה במחבלים כלשהם?

בתור אחד שלא מבין בתותחנות, נראה לי כי אירועים מהסוג הזה הופכים את המושג אש נ"ס ללא רלוונטי.

תמיד היה לי ברור שאש נ"ס מתבצעת נגד סוללת ארטילריה / מרגמות פרושה - כלים צבאיים במתחם צבאי על מנת לשתק / להטריד וכו'.
השאלה היא האם יש לה בכלל משמעות כשמדובר בקנים בודדים בתוך מרחב עירוני או בתוך כפר?

ב-2006 וגם בעזה לא זכור לי שדווקא סוללות תותחנים או MLRS השתיקה את השיגורים, תמיד רק לאחר כיבוש השטח האש נפסקה או צומצמה מאוד.

"נומה עמק, ארץ תפארת, אנו לך משמרת"

"צה"ל הוא הצבא הערבי הטוב במזרח התיכון" - עזר וייצמן (על זרוע היבשה)

עזבו את נפתלי בנט, הוא לא אחראי לפרשת כפר כנא

עזבו את נפתלי בנט, הוא לא אחראי לפרשת כפר כנא\ מאת עמוס הראל

גם אם נניח לרגע שבקשר הוא אכן נשמע היסטרי וחייליו היו בסכנה במהלך מבצע "ענבי זעם" - יו"ר הבית היהודי הוא לא המ"פ הראשון והאחרון בתולדות צה"ל שהדבר קרה לו

בימים האחרונים צצה סערה פוליטית זוטא סביב הקריירה הצבאית של נפתלי בנט. אלה אטריות די מחוממות: "ידיעות אחרונות" מיחזר בסוף השבוע סיפור, שהופיע בעבר ב"מעריב" ולפיו יו"ר הבית היהודי היה מעורב בתקרית שהובילה לטבח כפר כנא הראשון, ב-1996. בנט היה אז קצין צעיר, מפקד פלוגה ביחידת העילית מגלן שהוביל במשך שמונה ימים כוח שפעל בעומק השטח הלבנוני לאיתור משגרי קטיושות.
אחד מכוחות המשנה שהיו כפופים לבנט נקלע למצוקה לאחר שנחשף בידי חיזבאללה בעומק השטח בדרום לבנון וספג אש מרגמות. המ"פ דיווח על כך בקשר ופיקוד הצפון הפעיל לעזרתו שתי סוללות תותחים, שירו אש לחילוץ הכוח. כמה פגזים נחתו בשוגג בלב מתחם סמוך של האו"ם וכמאה פליטים לבנונים, שתפסו מחסה במתחם האו"ם, נהרגו. הטבח הוביל ללחץ בינלאומי שהביא להפסקת המבצע הצבאי הגדול שניהלה ישראל בלבנון, "ענבי זעם".
העיתונאי רביב דרוקר ציטט אתמול (ראשון) בחשבון הטוויטר שלו קצין בכיר מאותה תקופה, שהעיד בעילום שם כי "ברשת הקשר נשמע הקצין הצעיר בנט היסטרי והלחץ שלו תרם לא מעט לתקלה הנוראית". מהומת האינטרנט שהתפתחה משם גלשה בכיוונים הצפויים. בנט שאל את דרוקר מה הוא עשה באותו ערב, בזמן שמנהיג הבית היהודי שכב במארבים בעורף האויב וטען שהביקורת עליו היא דוגמא "למושכים במקלדת המעזים לכתוב עצות לחיילים שיורקים דם בחזית. תתביישו לכם". חסידיו של בנט ראו בחילופי הדברים עוד הוכחה לכך שכבר אז נעץ הסמול הבוגדני סכין בגב הלוחמים האמיצים.
קשה להבין מדוע הקטטה הזו רלוונטית לשאלת התאמתו של בנט להנהגה, ולתפקיד שר הביטחון בממשלה הבאה בפרט. נכון שבנט עשה מיילג' אלקטורלי לא מבוטל על גב הדימוי של לוחם וקצין ביחידות מובחרות. אין ספק שהיה מפקד אמיץ, כפי שמעידים רבים מפקודיו. אבל הקריירה שלו במדים היתה קצרה יחסית והסתיימה בדרג הטאקטי, בתפקיד מ"פ בקבע. היא מספקת לו בוודאי הבנה בסיסית טובה של המקצוע הצבאי וההוייה הצבאית, אולם את התאמתו למשרת שר הביטחון צריך לבחון מול מועמדים אחרים (בוגי יעלון, אולי שאול מופז), ניסיונם, מזגם וכישוריהם. מידת התבונה והאחריות שיפגין כשר ביטחון אינן קשורות בהתנהלותו כקצין בן 24 באפריל 1996.
גם אם נניח לרגע שבקשר הוא אכן נשמע היסטרי, כי חייליו היו בסכנה - בנט כנראה לא המ"פ הראשון והאחרון בתולדות צה"ל שהדבר קרה לו. התחקיר הצבאי, אגב, הסביר את הרג האזרחים בכפר-כנא בתקלות תקשורת ושליטה בין פיקוד הצפון, אמ"ן וגדוד התותחנים. תפקוד הכוח ממגלן היה שולי בבדיקה. דוד זונשיין, פעיל שמאל המשמש כיום כיו"ר ארגון "בצלם", היה הסמ"פ של בנט באותה תקופה. זונשיין כתב אתמול שהטענות כלפי תפקוד בנט בתקרית "לא מחוברות למציאות". שני קצינים ששירתו בתפקידים בכירים בפיקוד הצפון בזמן המבצע אמרו ל"הארץ" כי לא זכורה להם תקלה של בנט בפרשה. גם הטענות כי בנט חרג באופן משמעותי מהתוכנית המבצעית המקורית ששורטטה לו, בלא אישור מלמעלה, לא קיבלו אישור בבדיקה עם כמה קצינים.
לעמדה זו מצטרף גם עמירם לוין שהיה אלוף פיקוד הצפון בזמן מבצע "ענבי זעם". לוין אמר היום ל"הארץ" כי זכור לו שבנט "תיפקד מצוין" בתקרית כפר-כנא. "הוא פיקד על כוח שפעל בעומק ועשה עבודה מצוינת. באיזשהו שלב הוא נחשף וחיזבאללה התחיל לירות עליו אש מרגמות (בקוטר) 81 מילימטרים. כיוון שהנפילות היו קרובות אליו, הפעלנו אש לחילוץ. הוא שידר קור רוח ולא נכנס להיסטריה" (גם בנט זוכר לטובה את לוין. בתום מלחמת לבנון השנייה, כקצין מילואים מתוסכל - וכנראה כפוליטיקאי לעתיד, פרסם מאמר נוקב ב-TheMarker. הכותרת היתה: "דרושים עמירם לוינים").
כשנודעו ממדי ההרג במתחם האו"ם, החלה חקירה בינלאומית. לוין זוכר שנסע לדבר עם לוחמי מגלן והמ"פ שלהם. "הם היו די נסערים בגלל המהומה שפרצה. אמרתי להם: אין לכם מה לדאוג. לא היה לכם שום חלק במה שקרה כתוצאה מן הירי. אתם פעלתם כראוי ואני אדאג לתת לכם גיבוי מלא".
("הארץ", 05.01.2015)

נפתלי בנט וכפר קאנא: הסיפור האמתי

נפתלי בנט וכפר קאנא: הסיפור האמתי\ מאת עקיבא ביגמן

קל להכפיש קציני צבא מפרספקטיבה של 20 שנה · לוקחים "חריגה מהנהלים", מוסיפים "שוחר הרג" ומבשלים יחד עם נפגעים אזרחיים · אך כפי שמתברר, לא תמיד זו אמת · קצינים ולוחמים חושפים את מה שקרה בכפר קאנא · ובנט? יוצא מהתקרית ללא רבב

הפרסומים האחרונים נגד נפתלי בנט, בכל הנוגע לתפקודו כמפקד כוח של יחידת מגלן במהלך מבצע ענבי זעם, עוררו עניין ציבורי רב. האמנם הקצין הצעיר היה סיבת האסון בכפר קאנא? האם כשל מקצועית? האם סרב לשעות לפקודותיו ואלתר בחופזה פעילות שהסתבכה? כך לפחות טוען יגאל סרנה, פובליציסט 'ידיעות אחרונות'.
לפני הכל נציין כי הטקסט של סרנה, כמו גם ההמשך של רביב דרוקר, רומסים את העקרון החשוב של השארת צה"ל מחוץ לזירה הפוליטית. מעבר לכך, הם גם מהווים מכה מתחת לחגורה. הרי לא צריך הרבה יותר מאשר כינויים כמו "סכין בין השיניים" "שוחר מבצעים" ו"התפארות", בתוספת כמה רמיזות וציטוטים עלומים, כדי לרקוח דמגוגיה לתפארת, במיוחד כשמדובר בפעילות צבאית שרב הנסתר על הגלוי בה. אבל אפשר היה לסלוח על הכל, אם היה מאחורי הדברים שמץ של אמת, או לפחות נסיון להגיע אליה. היה אפשר להבין אם הייתה לדברים כסות, ולו רק למראית עין, של עיתונאות.
אלא שבמקרה זה, אפילו מראית-עין אין. משיחות אינטנסיביות שקיימנו עם לוחמים ביחידה שהיו מעורבים באירוע, והמכירים לעומק את שיטות הפעולה של מגלן, מתברר כי למרות המלל רווי השנאה של סרנה וציוציו המתגרים של רביב דרוקר, האמת שונה לחלוטין.

מבצע ענבי זעם

"בתוך שמונה ימי תנועה ואיתור בשטח, נעים אחרי חיזבאללה ומשגרי רקטות … החליט הקצין בנט על דעת עצמו לשנות פקודות" פותח סרנה, ומנסה להסביר בכך את הרקע להסתבכות הכוח, שהסיוע הארטילרי שניתן לו הוביל לפגיעה באזרחים בכפר קאנא. על תיאור הרקע הקצר הזה מבוססת כל העלילה: בנט הסתובב בשטח, צד מחבלים ופעל על דעת עצמו ללא התחשבות בפקודות ו"רווי בוז למנהיגות הצבאית המהססת". מכיוון שהבנת פעילות היחידה מהותית להבנת המשך האירועים, נפרט עליה מיד ונתאר כיצד היא פעלה ומה גרם להסתבכותה. מתוך כלל המקורות ששוחחנו איתם, שלושה הסכימו להתראיין בשמם המלא, אך גם האחרים מאששים את הדברים.
על רקע ירי רקטות על העורף החליטה ממשלת ישראל בראשותו של שמעון פרס לצאת למבצע 'ענבי זעם', שנועד לגבות מחיר מהחזבאללה על תוקפנותו, ולגרום לו להפסיק מרצונו את ירי הקטיושות. בהתאם לאופנה שהתפתחה בצה"ל באותם ימים הוחלט להימנע מפעולה קרקעית התקפית, ולהתמקד במה שמכונה בעגה הצה"לית "ירי מנגד" – הפצצות מטרות חיזבאללה על ידי חיל-האוויר וארטילריה. כדי לנהל הפצצה בהיקף גדול, ובעיקר אם רוצים לפגוע גם בכוחות המחבלים הנעים ממקום למקום, צריכים לאסוף מטרות, ועל-מנת לעשות זאת אין ברירה אלא לצאת לשטח.
למטרות אלו נועדה בין היתר יחידת מגלן. "אנחנו תופסים עמדות תצפית במקומות שולטים, ומאומנים לשהות בשטח ימים ארוכים" מספר ל'מידה' לוחם ביחידה. "המטרה היא לאתר כוחות אויב ולהפנות אליהם אש אווירית וארטילרית באופן מדוייק, ולהשמיד כל מטרת אויב שנמצאת בשטח". כוח מסוג זה לא אמור להיתקל במחבלים וזו לחלוטין לא המטרה שלו: "כוח שנתקל במחבלים ונחשף, נכשל במשימתו".

הטעות של המסוק

למשימה מסוג זה יצא בנט בראש 67 לוחמים ב-10 לאפריל 1996, ליל פתיחת המבצע, במטרה לתפוס עמדות תצפית מעבר ל"קו האדום" שסימן את גבול רצועת הביטחון של דרום לבנון, ולהכווין את הפצצות צה"ל באופן מדויק. למרות המרחק הגדול, בנט, שהיה ידוע כקצין תובעני ונחוש ש"קורע את החיילים שלו", החליט להגביר את קצב ההליכה ולהגיע אל היעד תוך לילה אחד, ובכך למנוע את התגלות הכוח במהלך ההליכה אל היעד. לאחר שהגיעו אל המקום, התפצלו הכוחות ותפסו עמדות שהיו מרוחקות מאוד זו מזו, בטווחים של מאות מטרים, ועסקו במשך שמונה ימים תמימים בציון מטרות והכוונת האש.
"כוח שבפיקודי הוקצה למשימה ככוח חילוץ רגלי. הכרתי את המתווה המבצעי של פעילות כוח בנט, ובמשך רוב ימי המבצע המתנו לפקודה להתערב ולחבור אליו במקרה הצורך", מספר ל'מידה' רס"ן (מיל.) גד איבגי, שהיה אז מפקד פלוגה בגזרה. "בניגוד למצג השווא של סרנה, האירוע קרה לאחר ימים של שהייה בשטח למטרות מבצעיות ולא בעת מסע ציד פרטי ברחבי דרום לבנון. הכוח שהה בעומק בידיעה, ברשות ובסמכות ובפיקוח הדוק של המפקדה הממונה כמיטב המסורת של אותם ימים, ועסק באיתור והשמדת מחבלים".
איבגי ממשיך. "ואכן, לאחר כמה ימי לחימה נחשף הכוח ואנחנו קיבלנו פקודה להתכונן. אין לי מושג מה עשו לוחמים עזי-נפש כמו רביב דרוקר בצבא, בוודאי לא אותו בכיר עליו הוא נסמך, אבל אצלנו – החי"ניקים פשוטי העם – היה מתח באוויר ותחושה אמיתית של דחיפות. זה נגזר ממורכבות הסיטואציה המבצעית. כוח בעומק השטח במצוקה אמיתית עם פוטנציאל לנפגעים רבים שאין דרך קלה ומהירה לחבור אליו. אתגר".
כדי להעביר אספקה לכוחות השרויים בעומק שטח האויב במשך זמן רב כל כך פיתחו בצבא שיטות להעברת אספקה מוטסת, תוך שימוש בטכניקות שונות להטעיית האויב בנוגע לנקודת הצנחת האספקה ומיקום הכוחות. מסיבות שלא נתבררו במלואן, ביום השמיני של המבצע קיבל הכוח אספקה באמצעות מסוק, שבשל שגיאה גרם להתגלותו. "מסוק שהביא אספקה באמצע היום גרם לחשיפת הכוח" מספר סא"ל (מיל.) עופר אוגש, שהיה מפקד פלגה במקביל לבנט. "זה נעשה בלי תיאום עם מפקד הכוח, ונגד דעתו. זו תקלה מבצעית ממדרגה ראשונה. איש הלוגיסטיקה ששלח את המסוק לא הבין מה הוא עושה, וכך נחשף הכוח", הוא אומר.
כתוצאה מכך, החלו המחבלים לירות פצצות מרגמה לעבר מיקום הכוחות. "הם פוצמ"רו וביקשו לבצע ירי לעבר המקורות" מספר אוגש. "זו פעולה שגרתית ורגילה באופי פעילות הזה. ועם כל הכבוד להיסטריה שמנסים להוסיף העיתונאים, מי שמנוסה בפעילות מבצעית לא מתרגש כל כך", הוא אומר. "נפלו עלינו פצצות מרגמה לפני כן, ונפלו עלינו לאחר מכן. זה לא כיף אבל זה לא סוף העולם, לא מאבדים שליטה בגלל זה. לא נלחצים ושומרים על קור רוח".

העלילה של סרנה

מפקד הכוח שהופצץ ביקש מהמפקדה סיוע, והמפקדים בעורף החליטו להפעיל אש ארטילרית לעבר מקורות הירי. מתברר כי בשל המרחק בין הכוחות השונים, שפעלו בשטח באופן עצמאי, בנט כלל לא היה מעורב בקבלת ההחלטות בשלב זה. שלב האש והחילוץ נוהל על-ידי הפיקוד הבכיר מאחור, בעוד שהלוחמים התרכזו בעיקר ביציאה מהשטח.
"הייתי 400 מטר מנפתלי בעמדה שחטפה את האש" מספר ל'מידה' סרן (מיל.) דוד זוננשיין, שהיה אז סגנו של בנט. "אני הייתי שם יחד עם ג' מפקד הצוות שבעמדה, ודיווחנו לחמ"ל שנפתחת עלינו אש. לא ביקשנו שום דבר, רק דיווחנו שהעמדה זוהתה ושצריך לזוז משם". מכאן והלאה העניינים כבר לא היו בידי לוחמי מגלן: "המפקדה מאחור החליט להפעיל את האש הספציפית הזו בעצמה. אפילו לא ידענו מאיפה יורים עלינו. הכל קרה מעל הראש שלנו. גילינו מה היה בכפר קאנא רק כשירדנו מהמסוקים במחניים". הוא אומר.
סא"ל עופר אוגש מוסיף: "את המטרות בשלב הזה נתנה מערכת אוטומטית שמזהה את היציאות של מרגמות האויב. היא מערכת מאוד מדוייקת והיא זיהתה את מקור היציאה שהיה במקרה הזה קרוב מאוד למוצב האו"ם. אבל למרות שמערכת האיתור מדוייקת מאוד, הארטילריה היא נשק סטטיסטי, ויכולה ליפול מעט לא במקום. תלוי במשבי הרוח או בכמויות אבק שריפה המדוייקות". מה שברור הוא שלבנט לא הייתה השפעה על הירי. "במקרה הזה הם בכלל לא מדברים אחד עם השני. אלו שתי מערכות שבכלל לא קשורות אחת לשניה".
כתוצאה מהירי נפלו כ-4 פגזים בסמוך למוצב או"ם, ופגעו באזרחים שברחו מהקרבות והתאספו במקום. מספר ההרוגים שהופץ בתקשורת הוא 102, אך לא ידוע כמה נהרגו באופן ישיר מהפצצות צה"ל, וכמה הם למעשה גופות שאנשי חיזבאללה מיהרו להביא למקום כדי להעצים את הפגיעה באזרחים חפים מפשע. "החיילים בשטח ומזל"טים של צה"ל ראו אותם גוררים לשם גופות", אומר אוגש, כך שגם בנושא הזה, צריך לקחת את המידע הנפוץ בעירבון מוגבל.
למרות זאת, הלחץ התקשורתי והבינלאומי עשו את שלהם. ראש הממשלה דאז שמעון פרס, שהיה שרוי בעיצומה של מערכת בחירות שהתרחשו חודש לאחר מכן, הודיע כי ישראל מצטערת אך "לא מתנצלת", ועצר את המבצע. ההבנות שהושגו בעקבותיו נחשבות עד היום להישג גדול של החיזבאללה, שזכה למעשה ללגיטימציה לפעילותו בשטח שמצפון לרצועת הביטחון.

התקפה עיתונאית מכוערת

הפרסומים של סרנה ודרוקר מפריעים ללוחמים רבים. "למרות שהתרחקתי מאוד מהעמדות הפוליטיות של נפתלי אני לא מוצא שום פגם בפעילות שלו" אומר זוננשיין, שמאז השירות הצבאי אימץ עמדות שמאל קיצוניות, ומשמש היום כיו"ר הנהלת 'בצלם'. "במגלן הוא היה קצין מעולה. עבדתי איתו צמוד מאוד בהרבה מבצעים הוא היה קצין טוב מאוד. נחוש, רציני, חותר למגע. כל מה שעלה בהקשר הזה של שינוי פקודות בשטח, או מה שקרה בכפר קאנא, לא קשור לזה. ממה שידוע לי הוא לא שינה שום פקודה. הוא קצין מצויין".
"הם תוקפים את בנט הקצין, מתוך כוונה להיפרע מבנט הפוליטיקאי", אומר איבגי. "אני מבין שהם היו מגיבים אחרת, במקצועיות רבה יותר, אבל אצלנו בעדה, עדת הקצינים ואנשי הצבא, יודעים היטב שסיטואציות מבצעיות הן דבר מעט יותר מורכב מבדיקת מקורות. לעיתונאי יש את כל הזמן שבעולם (דד ליין לא נחשב כסיבה מוצדקת להכפשה) בעוד שהמפקד הטקטי נדרש לקבל החלטות של רגע בתנאי אי וודאות ולחץ קשים". "פגשתי את בנט בשנים שלאחר הצבא בכמה הזדמנויות ספוראדיות, לא פחות ולא יותר", מסכם איבגי, "לא הצבעתי עבורו בעבר ואין לי כוונה לעשות כך גם הפעם, אבל כמי שבקי בעובדות, עצם העובדה שהרפש הזה מתפוצץ כמטען צד לפני הבחירות במנותק לחלוטין מהעובדות היא בלתי נסלחת בעיני".
הנה כי כן, כך מתפוגגת לה עלילה מכוערת נגד נפתלי בנט, לעניין זה קצין ומפקד. ולנו לא נותר להתגעגע לימים של קווים עיתונאיים אדומים, של הוצאת צה"ל מהפולמוס הפוליטי, ושל הוקרת כל מי שתורם למדינה דרך שירות איכותי ומסכן את חייו כדי שאזרחי מדינת ישראל יוכלו להיות בטוחים יותר.
("אתר מידה", 05.01.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

הארץ יוצא להגנת בנט. לא פחות.

זה רק מראה כמה כל הטענות האלה מגוכחות.

ויו"ר ארגון בצלם!

ציטוט:

כתוצאה מהירי נפלו כ-4 פגזים בסמוך למוצב או"ם, ופגעו באזרחים שברחו מהקרבות והתאספו במקום

The artillery hit the UN post and around it, not near it.
From hebrew wiki:

ציטוט:

התקרית הראשונה קרתה ב-18 באפריל 1996, במסגרת מבצע ענבי זעם, כאשר הכוח הגדול ביותר של צה"ל בגזרה, שהיה בפיקודו של נפתלי בנט,‏[1] נתקל במארב, סוללת תותחנים ירתה לאזור בנוהל "אש לחילוץ" (בעת ירי אש לחילוץ, טווח הביטחון מוקטן), ופגעה בריכוז של פליטים ובכוח האו"ם ששהה במוצב או"ם סמוך. מההפצצה נהרגו 102 אזרחים, ו-100 נפצעו, מתוכם ארבעה חיילים מהאו"ם.

English wiki has more, including the very interesting diagram of where the shells hit.
Read also the UN inverstigation part. The investigation (report) was conducted by a Major-General from the Netherlands.
Not near and not shoes. It was several direct hits on the UN post.

Bennett has nothing to do with it. The shelling itself was a massive mistake.
After 18 years maybe it is possible to have some discussion about it.

Sing while you may
- The Legendary Pink Dots

מה שטוב למ"פ לא טוב לשר ביטחון\ מאת גל פרל

מה שטוב למ"פ לא טוב לשר ביטחון\ מאת גל פרל

הבקשה של מפקד הפלוגה נפתלי בנט לאש ארטילרית לחילוץ שגרמה למותם של יותר ממאה אזרחים לבנונים מצביעה על הבנה בשימוש בכוח. התלהמותו ב"צוק איתן" מוכיחה שאת מגבלותיו הוא לא מכיר

הסערה התקשורתית זוטא סביב תקרית כפר כנא במבצע "ענבי זעם" ותפקודו של המ"פ (לימים השר) נפתלי בנט נראית כחסרת בסיס. בנט, שהשלים מסלול לוחם בסיירת מטכ"ל ושירת כקצין במספר תפקידי פיקוד ביחידה המובחרת מגלן, מתהדר (בצדק מבחינת העובדות, על הצניעות המתבקשת אפשר להתווכח) בנוצות של קצין נועז יוצא יחידות מובחרות. הוא גזר על זה קופה נאה בבחירות הקודמות. במקרה הנ"ל מיהרו חבריו לנשק לתקשורת והבהירו כי לבנט, כאמור, לא היה קשר לאירוע והוא פעל כמצופה ממפקד ביחידות אלו.

הערת אגב, במהלך הסערה התקשורתית הזכיר בנט את הגיבוי שקיבל לאחר המבצע מאלוף פיקוד הצפון דאז עמירם לוין. זה האחרון שב וגיבה את בנט בהקשר לתקרית. לוין יודע על מה הוא מדבר. ב-1974 פיקד על כוח סיירת מטכ"ל שכבש את שיא החרמון מידי הקומנדו הסורי בתנאי קור קשים. לאחר הקרב ספג לוין הערה מאלוף פיקוד צפון, רפאל איתן, על שנשמע לחוץ ומפוחד ברשת הקשר. רק במלחמת לבנון הראשונה הודה רפול שטעה. הפעם הטעות היא של העיתונאי רביב דרוקר.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://msc.wcdn.co.il/w/w-635/1833614-54.jpg]
בנט כלוחם בלבנון

"התייצבות בראש מערכת הביטחון מחייבת גם הבנה שלמה של מגבלות הכוח ולא רק רוח-לחימה במפרשים"

מנגד, מה לזה ולכישוריו והתאמתו לתפקידים בכירים של בנט? לא בכדי לא נוהג ח"כ עפר שלח, למשל, להתהדר בעברו כמ"פ צנחנים במילואים. היכולת לעמוד בראש גוף גדול כמשרד ממשלתי מחייבת שלל יכולות, כישורים וניסיון שאינם נלמדים בקורס מ"פים. אמנם בנט היה "הראשון לזהות" את איום המנהרות בעזה כקריטי, אולם יתכן וההתלהמות שלו בסוגיה תרמה להפיכתו בציבור כמעט לאיום קיומי אודות רק אחת מסל היכולות ההתקפיות של החמאס. התייצבות בראש מערכת הביטחון מחייבת גם הבנה שלמה של מגבלות הכוח ולא רק רוח-לחימה במפרשים.

גם הניסיון להעלות באוב את אירוע כפר כנא משנת 1996 ולחברו לחקירות מצ"ח אודות מבצע "צוק איתן" מיותר. באירוע כפר כנא קרתה תקלה במהלך ירי אש לחילוץ כוח מיוחד שהיה נתון בסכנה מידית, וכמה פגזים פגעו במטרה שאליה לא כוונו. ממשלת ישראל בראשות שמעון פרס הודיעה כי ישראל "מאוד מצטערת, אבל לא מתנצלת". במבצע "צוק איתן" הופעלה אש סיוע לכוחות לאורך כל המבצע, במידה ונפגעו ממנה אזרחים לא שאינם מעורבים בלחימה יש לחקור זאת ולוודא כי מאחורי משגים אלו אין כוונת זדון ושנעשתה רק כאשר לא היתה ברירה אחרת להבטיח את שלום הלוחמים בשטח.

גל פרל

עוזר מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS

(אתר "וואלה!" יום רביעי, 07 בינואר 2015)


https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...07/60856960.pdf

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

השמועות מספרות שבמלחמת לבנון הרא־
שונה, לאחר כיבוש הכפר סיל, עליו קיבלת
צל"ש, קרא לך הרמטכ"ל רפול הצידה והתנ־
צל על כך שחשב שאתה פחדן. זה נכון?
"כן. לרפול היה קושי עם יחידות העלית.
הוא תמיד אמר: חבר'ה, תהיו צנחנים פשוטים
ואל תבלבלו את המוח. באבי ב 74', לאחר הפ-
שרת השלגים, רפול החליט כי אם לא נכבוש
את המוצב הסורי, הוא יישאר שלהם לנצח.
שלחו אותנו לבצע את המשימה. אני פיקדתי
על המבצע, חצי כוח של היחידה, חצי כוח של
מה שהיה אז סיירת חרמון. היתה דממת אלחוט
והיה קרב די קשה, כי הם ישבו בתוך העמדות
ואנחנו באנו מלמטה, ודממת אלחוט זה דממת
אלחוט, לא דיווחנו כלום. לאחר שהשתלטנו על
המוצב, מיהרתי לדווח בקשר שגמרנו את הכי־
בוש והכל בסדר, ושיש לנו 17 פצועים, וביקשתי
חילוץ מהיר לנפגעים. הייתי אחרי מאמץ פיזי
מאד קשה והתנשפתי. בקשר זה נשמע מוזר,
מתנשף ומדבר. אז רפול אמר לחבר'ה: תשמעו,
אני שומע בקשר שהוא מפחד, וזה היה בכלל
אחרי שהמבצע נגמר".
"במלחמת לבנון הראשונה, ירדנו להתארגן
בדמור ופתאום נחת לידנו מסוק. אמרו לי שזה
הרמטכ"ל. ניגשתי והוא אומר לי, תאסוף את
הקצינים. הוא שיבח את כולם ואחרי זה הוא
לקח אותי הצידה ואמר: אני מודה שהייתי חזיר
אליך כמה שנים. זה היה הביטוי שלו. אתה
תקבל את חטיבה 188 מיד בתום המלחמה. הוא
עמד במילה שלו".
(מתוך הכתבה "אנחנו מ-67' צבא כובש " מאת אבי צור, ביטאון "הלוחם", גיליון 224, ספטמבר 2010, עמוד 28)

"במלחמת יום כיפור נפצע לוין בפעם השלישית. שתי רגליו נשברו בפעולה בשדה התעופה פאיד במצרים מירי של טיל אר-פי-ג'י מצרי. התנהגותו לאחר פציעתו, תושייתו, התגברותו על הכאב וקור רוחו, כפי שתוארו בספר זה בפרק על מותו של אמיתי נחמני, ממחישים את יכולת הניהול, הפיקוד והלחימה הנדירות שלו. רופאיו לא האמינו שיוכל ללכת כבעבר, אבל כוח הרצון הכביר שלו שוב הוכיח את עצמו. חצי שנה בלבד אחרי שנפצע, כבר הוביל מסע רגלי מפרך שדרש מאמץ גופני קשה, עקשנות ואומץ לב: כיבוש שיא החרמון מידי לוחמי קומנדו סורים. זה היה באפריל 1974, במלחמת ההתשה שלאחר מלחמת יום כיפור.
לוין צעד בראש שלושים מלוחמי היחידה לאורך ציר של כשמונה קילומטרים, מאזור מוצב פיתולים ועד פסגת ההר בשטח סוריה, בגובה 2,814 מטרים. החתירה הרגלית בשלג עם הציוד הכבד הייתה אכזרית. היה זה טיפוס אִטי, כואב, בתנאי מחסור בחמצן ובעייפות רבה. המסע נמשך לילה שלם, ובמהלכו הופגזו הלוחמים. הכוונה הייתה לפתוח בקרב בחסות החשכה כדי שלא להתגלות בעמדה נחותה כשהם צועדים על קו רקיע. אבל כשהלוחמים הגיעו לאזור הקרב, כבר עלה אור ראשון. הצלפים הסורים הסתתרו מאחורי עמדות פח גלי ומאחורי סלעים. לוין ניווט היטב את חייליו וניהל את הקרב בתבונה. בקרב השתתפו גם לוחמי סיירת אגוז בפיקודו של דוד מטק. הלוחמים התקדמו לאט מאוד לקראת מגע אש עם הסורים; כמה מהסורים נהרגו, ואחדים מהם ברחו. ההר נכבש ללא הרוגים ליחידה, אבל שבעה עשר לוחמים נפצעו. רוב הפצועים נפגעו לאחר תום הקרב, כאשר בעשרים וארבע השעות הבאות הופצצה נקודת פסגת שיא החרמון במאות מטחי קטיושות. אחד הפצועים היה החובש חגי ורנר, לוחם בצוות שכחצי שנה קודם לכן איבד באזור את הלוחם שי שחם שקפא למוות. במהלך הטיפוס לפסגת שיא החרמון ביקש ורנר מלוין לעצור במקום המשוער שבו מת שחם ולערוך לו אזכרה קצרה. לוין סירב מסיבות מובנות. ורנר נפצע אנושות בקרב; כדור פגע בראשו מאחור, חדר דרך מוחו ויצא מעינו הימנית. שני רופאים בשטח החליטו שהוא אבוד. אדי, אחד מחברי הצוות של ורנר, הבחין שוורנר עדיין חי, שכן הוא הזיז את אחת מאצבעותיו. לוין סיפר: "הרופא במקום היה בטוח שחגי מת. ראשו היה מפוצח לגמרי. כשהראה סימני חיים, קיבענו לו את הראש בתחבושות והכנסנו לאותו לשק שינה כדי שלא יקפא למוות. היו אש רצחנית ורוחות עזות, והמסוקים סירבו לנחות." לוין התעקש שיגיע חילוץ. בסופו של דבר, תחת מטח קטיושות סורי, נחת מסוק חילוץ שהטיס נחמיה דגן, לימים תת-אלוף וקצין חינוך ראשי. למרות פגיעתו האנושה הצליח חגי ורנר להתאושש לאחר תקופת שיקום ארוכה, לחזור לקיבוצו ולהקים משפחה.
רפאל איתן, שהיה אז אלוף פיקוד צפון טרי, שמע במהלך המבצע את הקולות בקשר וטען כי קולו של לוין המתנשף ממאמץ רעד מפחד. הוא היה עתיד להתחשבן עם לוין בעקבות זאת, אבל להודות בטעותו במהלך מלחמת של"ג, שבה הצטיין לוין." (מתוך הספר "סיירת מטכ"ל" מאת משה זונדר, הוצאת כתר, 2000, עמוד 164)




(מתוך הספר "סיירת מטכ"ל" מאת משה זונדר, הוצאת כתר, 2000, עמוד 164)


(מתוך הכתבה "אנחנו מ-67' צבא כובש " מאת אבי צור, ביטאון "הלוחם", גיליון 224, ספטמבר 2010, עמוד 28)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

כל הכבוד לאותו כתב קטן שלא רק שיקר והביא דברים לא מבוססים, אלא נתן דלק לפרופוגנדה נגד ישראל כולה ...

בראש הכוחות: וינטר ובנט לחמו יחד בכפר כנא
https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...08/97850093.pdf

בראש הכוחות: וינטר ובנט לחמו יחד בכפר כנא\ מאת שלום ירושלמי

האירוע בכפר כנא עלה לכותרות בהקשר של האירועים ברפיח ונראה כי הקשר שנקשר שם בין שני הקצינים מוכיח עצמו גם היום

אחוות לוחמים: פרשיית תפקודו של יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט במהלך מבצע "ענבי זעם" והקרב שבמהלכו נהרגו כ-100 בני אדם מפגיעה טועה של פגז צה"לי בכפר כנא, עלתה בשל הגיבוי שהעניק בנט ללוחמי גבעתי שנחקרים על מהלך הקרב ברפיח במהלך "צוק איתן".
התחקיר המלא שחשף את מעורבותו של בנט באירוע בכפר כנא פורסם לראשונה ב-nrg. כעת מתברר שישנו קשר הדוק יותר בין הקרב ההוא בשנת 96' בעומק לבנון לבין הקרב ברפיח, כאשר מי שפיקד על חטיבת גבעתי בעזה, אל"מ עופר וינטר, השתתף גם בקרב ליד לכפר כנא, סמוך לכוח אותו הוביל בנט.
בנט ופלגה ג' מיחידת מגלן עליה פיקד, התמקמו במורדות כיפה בעומק השטח.


נפתלי בנט בימיו ביחידת מגלן צילום: מתוך האלבום המשפחתי

מצדה השני של הכיפה, דרומה לכוח של בנט, התמקמה פלגת ההכשרה בפיקודו של עופר וינטר. הכוח של וינטר לא נחשף לאש שירו מחבלי חיזבאללה לאש והם היו בעמדת אבטחה. במסגרת התחקירים אחרי האירוע ביחידת מגלן, בנט תמיד סיפר שווינטר היה שם ושהוא גם השתתף בקרב.
פרשת כפר כנא עלתה לכותרות בימים האחרונים לאחר שהעיתונאי יגאל סרנה מ"ידיעות אחרונות" כתב כי בנט, כקצין צעיר, היה אחראי לסיבוך בקרבות שהביא למותם של אותם יותר ממאה אזרחים.
לסרנה הצטרף איש חדשות 10, רביב דרוקר שטען כי "איש צבא בכיר שמתמצא היטב בתחקיר כפר-כנא מ-96' אמר לי לפני זמן מה: ברשת הקשר נשמע הקצין הצעיר בנט היסטרי, והלחץ שלו תרם לא מעט לתקלה הנוראית".
בשל הדברים, והחשיפה כי בנט השתתף באירוע הקשה בכפר כנא, תוגברה בימים האחרונים האבטחה סביבו. בתגובה להתקפות כלפיו אמר יו"ר הבית היהודי: "תתעסקו איתי. תעזבו את לוחמי צוק איתן. תנו להם צל״ש ולא תביעה, תנו להם כבוד ולא עורך דין. תבקשו מהם סליחה, כי עשיתם להם עוול גדול. גמלתם רעה תחת טובה לבנים האמיצים שלנו".
("nrg", פורסם בתאריך 08.01.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

סערת בנט: הטור שחשף את מעורבותו בכפר כנא

https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...08/75294921.pdf

סערת בנט: הטור שחשף את מעורבותו בכפר כנא\ מאת שלום ירושלמי

הקשר בין נפתלי בנט לאסון כפר כנא במבצע "ענבי זעם" ב-96', נחשף לראשונה בטורו של שלום ירושלמי, שפורסם ב-nrg במארס 2013, ומעורר עתה סערה. "הם ירו מבתי ספר ובתי חולים. לא הייתי מעורב בכיוון, רק בדיווח" אמר בנט, שהיה אז מפקד הכוח הגדול ביותר שפעל בדרום לבנון. "בחפ"ק קיבלו החלטה לירות על מקור הירי, ובצדק"

ב-18 באפריל 1996, בחג הפסח, רעשו המדינה והעולם כולו. חמישה פגזים של צה"ל, בקוטר 155 מ"מ, נחתו על מחנה פליטים שהוקם במטה יוניפי"ל בכפר כנא, 15 קילומטר מדרום מזרח לצור. התוצאה הייתה טרגית. 102 אזרחים לבנוניים נהרגו, ובהם נשים וילדים רבים.
המטווח חסר הרחמים עורר ביקורת חריפה בכל מקום על פני הגלובוס, וגם מיני-מלחמת גנרלים פנימית. הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק טען כי "צה"ל לא ידע שיש אזרחים במטה יוניפי"ל". ראש אמ"ן משה (בוגי) יעלון טען ההפך.
"ידענו שאזרחים מפונים ברחו לתוך מתקנים של האו"ם", קבע יעלון. בפיקוד הצפון הלכו על גרסת הביניים ומסרו כי "הקצין התורן, אלוף משנה פ', ידע שהוא יורה לתוך מחנה האו"ם, אבל לא ידע שמאות פליטים ברחו לשם". אלוף הפיקוד היה אז עמירם לוין.
הימים הם ימי "ענבי זעם". חיזבאללה פותח בירי של קטיושות על יישובי הצפון. ראש הממשלה שמעון פרס מחליט לצאת למבצע שיפסיק את הירי. ב-11 באפריל תקף חיל האוויר מטרות של חיזבאללה בביירות ובבקעה. כוחות שריון, תותחנים וחיל הים הפגיזו מטרות גם הם. תושבי דרום לבנון ברחו או פונו צפונה, ותושבי צפון המדינה ברחו או פונו דרומה. במהלך המלחמה פעלו כוחות מיוחדים במבצעים חשאיים בעומק לבנון, בעיקר יחידות מגלן ושלד"ג.
יו"ר "הבית היהודי", נפתלי בנט, היה אז מפקד פלוגת לוחמים במגלן שהוביל את הכוח הגדול ביותר פנימה. כאשר הכוח התגלה נורתה לעברו אש מרגמות מדויקת. בנט דיווח לחפ"ק מאור. החפ"ק הורה להשיב אש חזקה, מה שגרם לאסון הגדול במטה יוניפי"ל ולהפסקת המבצע. החברים של בנט ליחידה מודים בעובדות שנחשפות כאן לראשונה, אך לא מודים באשמה.
"צריך להבין את המציאות", מספר אחד הקצינים. "היינו שמונה ימים בתוך השטח. חיסלנו מחבלים בכל פינה. ביום השמיני גילו אותנו. באמצע היום חטפנו ירי מרגמות. לא יכולנו לראות מהיכן הגיעה האש. היינו באמצע ואדיות ורכסים והמרגמות הגיעו מהשמים".
בנט עצמו הצדיק ללא עוררין את ההחלטה של החפ"ק, שלה הוא בעצם היה אחראי. באירועי מורשת הקרב של יחידת מגלן טען בנט: "כל אזרח שנהרג זה אסון. חיזבאללה ירו מתוך בתי ספר ובתי חולים. אני באופן אישי לא הייתי מעורב בהנחיה או בכיוון, רק בדיווח. בחפ"ק זיהו מאין יורים על הכוח של בנט וקיבלו החלטה לירות על מקור הירי, ובצדק. כך הצילו את החיים שלנו. חיכינו לרגע החשכה, הגיע מסוק ולקח אותנו למחניים. רק שם נודע לנו על כל האירוע".
"היה הלם בארץ ובעולם", סיפר בנט לחיילי היחידה, "אבל מה שלא אשכח זה את אלוף הצפון עמירם לוין, שהגיע אחרי יומיים לבסיס שלנו והעניק לנו גיבוי מוחלט. זה היה רגע אדיר".
נפתלי בנט הגיע למגלן מסיירת מטכ"ל ארבע שנים לפני האסון בכפר כנא. הוא היה מפקד צוות ובהמשך היה מפקד פלוגת הסיור המבצעית. לפני מבצע "ענבי זעם" הוא התמחה במבצעים ופשיטות על בסיסי חיזבאללה בעומק לבנון, בעיקר בגזרה המזרחית. "בנט היה עם סכין בין השיניים", מספר הקצין ביחידה. "אני זוכר את הימים ההם. חיכינו כל הזמן עם החיילים למבצע הבא. המפקדים אמרו הרבה פעמים 'לכו להתאמן, תעשו דברים אחרים'. לא רצינו כלום, רק מבצעים".
בסוף 1996 היה בנט אמור להשתחרר. באפריל באותה שנה החליט ראש הממשלה פרס על מבצע "ענבי זעם". בנט היה אז מפקד הכוח הגדול ביותר בדרום לבנון. "היו לי 67 חיילים", סיפר בנט. "כדי להגיע ליעד היה לנו מסלול הליכה של יומיים, שני לילות. החלטתי לעשות הכל בלילה אחד כדי להגיע מהר ולמנוע ירי.
"לא רציתי להפסיד יום של מבצע. הלכנו במהירות שיא, אבל באמצע הדרך חל עיכוב. אחד החיילים נקע את הרגל. אמרתי לו: 'תחליט, בני. אתה חוזר לארץ עם שני חבר'ה, או שאתה ממשיך בקצב שלנו'. הוא החליט להמשיך, הנקע הפך לשבר, אבל הוא לא התלונן. בסוף המבצע אשפזו אותו וגיבסו לו את הרגל עד הבטן".
ב-25 באפריל 1996 התקבלה באו"ם החלטה שהכילה גינוי מפורש של ישראל ודרישה להפסיק את הפעילות בדרום לבנון. ראש הממשלה פרס נקלע לצרה כפולה. התקרית פגעה בסיכויי הבחירות שלו שהתקיימו חודשיים לאחר מכן, סיבכה אותו עם השמאל והערבים, אבל גם עם הציבור במרכז המפה הפוליטית ועם הימין שדרשו תוצאות של ממש. "אלה ענבי זעם? אלה ענבים באושים", זעק אז דוד לוי מסיעת גשר מעל דוכן הכנסת.
פרס החליט לפעול בשטח עוד כמה ימים. ההחלטה עוררה הפעם את חמתו של נפתלי בנט. "פרס הפסיק את המבצע בגלל כפר כנא", מספר קצין ביחידה, חברו של בנט. "הוא ראה שהוא נפגע בסקרים, ולכן המשיך את המבצע. נכנסנו שוב פנימה למבצע נוסף בפיקודו של בנט, הפעם הגענו למקום עוד יותר מסוכן. בנט הרגיש שההחלטה לשלוח אותנו שוב נעשית מסיבות פוליטיות. כאילו שאנחנו באים להציל את פרס".
בנט אכן השתחרר בסוף 1996, פנה להייטק והפך מיליונר. שמעון פרס, למרות המניפולציה הפוליטית שעליה דיבר בנט, לא הצליח לנצח בבחירות, והובס בידי בנימין נתניהו. אגב, אחרי הירי על כפר
כנא אמר פרס: "אנחנו מאוד מצטערים, אבל לא מתנצלים". נתניהו נקט השבוע נוסח שונה כלפי הטורקים בעקבות פרשת המרמרה, התנצל במלוא הפה, הסכים לשלם פיצויים ונתן את האות לחגיגות גאווה והשפלה מתואמות ברחבי אנקרה.
("nrg", פורסם בתאריך 05.01.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

יחידה שיושבת בתצפית כמה ימים בריר ושריר שתדע שיש התאספות של לא מעורבים במבנה שהופגז. האם המידע הנ"ל הועבר כראוי לחפ"ק?
לפי פקודת האש לסוללה אני בספק.

נשמע לי שהבעיה היחידה פה היא שמנסים אחרי עשרים שנה לתפור תיק לקצין בגלל שהיום הוא פוליטיקאי.

ב. למה ישראל יצאה בהצהרה שנורתה משם אש מרגמות?

שוב, בעיית אמינות קשה.

לפחות בכתבה בNRG כתוב:
"צריך להבין את המציאות", מספר אחד הקצינים. "היינו שמונה ימים בתוך השטח. חיסלנו מחבלים בכל פינה. ביום השמיני גילו אותנו. באמצע היום חטפנו ירי מרגמות. לא יכולנו לראות מהיכן הגיעה האש. היינו באמצע ואדיות ורכסים והמרגמות הגיעו מהשמים".

=====

לכאורה נראה שהוא רק ידע שיורים עליו, לא מאיפה. המידע הזה הגיע ממקורות אחרים.
ככה ידעו לאן להשיב אש, ומהדיווח שלו + המקור השני ידעו שיש ירי פגזים (ראה תגובת fang מתחת).

ואגב, נניח שהוא טיווח- אני לא ממש בקי באופן אישור מטרות לתותחנים, אבל אין עוד חוליות בשרשרת שאמורות לבקר את העניין הזה? ונראה לפי הכתבות שממילא ידעו בדיוק לאן יורים, ולקחו סיכון מחושב.

כל זה בכלל בלי להתייחס להאשמה המקורית, שלפיה בנט חרג מפקודות והביא להסתבכות, ומסתבר שלא מניה ולא מקצתיה.

אני מסכים שיש כאן בעייתי אמינות קשה, אבל מצטייר שהיא של כתבים שבוחרים עובדות בפינצטה כדי לבנות את הסיפור שמתאים להם.
למזלנו הם עושים עבודה ממש גרועה.

קצת תמוהה נכון? יש הבדל גדול בין וואדיות לרכסים.
בעדות אחרת נאמר, התגלנו מפני שההסוואה התיבשה?!
מי שמכיר את הנושא יודע את סגירת העמדה לפנות בוקר...איפה המקצועיות במקרה הזה?

?!

כן, וואדיות נמצאים בין רכסים.
בחייאת, אתה באמת מנסה לבנות תמונה מלאה משברי פסוקים ולדייק בתיאורי נוף כדי למצוא סתירות- ועל סמך זה להאשים קצין בשטח שהיה תחת אש בפגיעה לא מדויקת של פגז שמישהו אחר ירה?

בנט מעלה את הסברה שהם התגלו מפני שהצמחייה התייבשה, אבל איך זה קשור לזה שהם לא ידעו מהיכן יורים עליהם ולטיווח שגוי?
איפה המקצועיות? לא יודע. אולי הייתי יודע אם היה לי את התחקיר המלא ולא ציטוטים חלקיים של זכרונות של אנשים שונים מלפני עשרים שנה.

הציטוטים בעיקר מעלים זוויות שונות של אותו האירוע, ובאף אחד מהם אין טעות פיקודית או מקצועית של הכח בשטח.

(אה, אולי חוץ מזה שהצמחייה התייבשה. אולי. נניח. אני מהמר שהוא העלה את התאוריה הזו בתחקיר כבר אז מכיוון שלא ראה סיבה אחרת לגילוי שלהם, ואם בזו אשמתו אז כנראה שיש רשימה מאד ארוכה של קצינים שצריך לצלוב מסיבות לא פחות חמורות)

בדרך כלל הוא בנוי ממילים ומשפטים.

על סמך העדויות עולה המסקנה היחידה, פאק באמינות ומקצועיות ירודה.

השתדל להיות יותר ענייני ואל תגלוש לתגובות אמוציונאליות מיותרות.

קשה לי לראות, והרבה פחות אמין בעיני בנייה ושחזור של תמונה מדויקת ממקטעי ראיונות על אירוע מלפני עשרים שנה. גם אם תשאל חיילים על אירועים מצוק איתן תקבל מידע שיצטרך הרבה ניפוי כדי לבנות ממנו תמונה אמינה.
אין לי שום ניסיון בתחקור אירועים, אבל יש לי קצת ניסיון בניפוי של מידע ובנייה של תיאור אמין על סמך מידע חלקי. אני לא הייתי מסתמך על אף אחד מהתיאורים הנ"ל כדי לבנות תמונה חד משמעית, קל וחומר כדי לדוג אשמים או להסיק על אמינות.
הזכרון האנושי הוא דבר נפלא, והוא מצטיין בהרכבה ופירוק של אירועים.
כמו בכל דבר, יש את עיקרי הדברים ופרטים יותר שוליים.
כפי שכבר ציינתי, דבר אחד עולה מעיקרי הדברים בכל העדויות: אף אחד מהם לא טוען שהכח כשל או הייתה בעיה מקצועית או פיקודית. זה פרט מרכזי. אם מישהו היה אומר "כן, הכח טעה, המפקד חרג במשהו ולא היה איפה שהיה אמור להיות"- אז אולי היה מקום לטעון את מה שאתה אומר. בינתיים אין.
להתלות בתיאור נוף שאדם מגלגל מלשונו עשרים שנה אחרי האירוע ובשאר תיאורים שוליים כדי להסיק מהם על בעיית אמינות?
במחילה, לא קונה.

יש זכרונות שקבוצות אוהבות לשכח.
הכרתיי אישית אלוף בצה"ל שהצליח בצורה הזו להעלים טעות במיקום כשהיה מ"פ,
טעות שגרמה לפצועים להפגע באש כחותנו.
אם ירצה יוכל לאסוף מאות חתימות שיעדו שפעל ללא דופי.

הרי, לא מדובר פה באדם אחד שמעיד על עצמו. בהחלט יכול להיות שאנש/ים מנסים לכפות על עצמם, אבל האם הם לא היו מעוניינים דווקא להפיל את האחריות על מישהו ולא לזכות?

יש לי תחושה עמומה שאת האירוע הזה תחקרו לא רע. עברו על הקלטות הקשר, בדקו מי עשה מה ואיך, איפה ישב הכח, מתי הוא זז, לאן הוא זז, לאן הוא תצפת, אילו מטרות הוא הפליל, מתי התחילו לירות עליהם, מאיפה, מה הייתה תגובת הכח וכו' וכו'
לא כל יום הורגים בטעות מאה אנשים.
כך שמה שאנשים אומרים היום- הרבה פחות אמין מהתחקיר המקורי.
את התחקיר הזה אף אחד לא הראה, המאשימים בתורם מסתמכים על זיכרון של אינטונציה של הקול של קצין תחת אש, ועדותם לבטח לא יותר אמינה מאלו שטוענים שמעולם לא היה.
או ההאשמה שהקצין נטל יוזמה היכן שלא היה צריך- משום מה מסופקני, ובזה אני לא מבין, שקצין כזה היה נשאר בתפקיד פיקודי.

למה שמצטייר כסתירות אפשר בקלות לעשות 'אוקימתא'.

כל מי שהיה בסביבה ידע ושתק....לא נורא אפשר לחיות עם זה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי luben_gulu קצת תמוהה נכון? יש הבדל גדול בין וואדיות לרכסים. בעדות אחרת נאמר, התגלנו מפני שההסוואה התיבשה?! מי שמכיר את הנושא יודע את סגירת העמדה לפנות בוקר...איפה המקצועיות במקרה הזה? ?!

על מקצועיות אתה שואל? אלה לא רק מקצועיים אלא גם גאונים.
מארבים חודרים של 24 שעות יוצרים המון בעיות לא רק בהיבט המבצעי אלא גם מנהלתי (איפה ואיך מתפנים? איך אוכלים? איך ישנים? וכו' וכו') וכל זה תוך כדי הסתוות, מבלי להתגלות וביצוע הפעילות לשמה באו (תצפית/מארב/סימון וכו').
החבר'ה האלה היו שמונה ימים! אתה יכול לדמיין מה זה 8 ימים בשטח מבלי להתגלות ובתוך כל זה לנהל שיגרה כלשהיא של פעילות (כאן עוד מדברים על התקלויות אשר אחירהן היו צריכים להתנתק ולהיעלם).

מי שלא יודע מה זו לוחמה זעירה או מה עושות יחידות מסויימות בצה"ל שנכנסות לשטח עויין ונטמעות בו אז כדאי שלא ימתח ביקורת.
מספיקים לנו הטרולים המרושעים של התקשורת

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

ולפחות 230 שעות בגזרה הספציפית הזו, פרוסה על סדיר קבע ומילואים.
יש לי הרבה יותר שעות מבצעיות שקטות ותחת אש מאשר לבנט.

גם אם לא היה, הייתי מרשה לעצמי להעביר ביקורת ותהייה גם על מנוסים ממני.

בקיצור, יש פה פאק באמינות.

חלק ממאמר שפרסם דוד זונשיין , סגנו של בנט במבצע, ב"הארץ" אודות האירוע. המאמר המלא לא הועלה בשל היותו פוליטי

בנט אשם. לא בטבח כפר כנא

בנט אשם. לא בטבח כפר כנא\ מאת דוד זונשיין

שמי דוד זונשיין, אני סרן במילואים ויו"ר הנהלת בצלם. בשירותי הסדיר הייתי קצין ביחידת מגלן. שירתתי ביחידה עם קצינים נוספים תחת פיקודו של נפתלי בנט, ובמבצע ענבי זעם, לפני 18 שנה, נמניתי עם כוח של היחידה שעליו פיקד בנט. אגש לעניין: כל השמועות, הטענות והבחישות כנגד התנהלות בנט בענבי זעם הן עורבא פרח. אם קיימות טענות מבוססות ייצאו נא הקצינים הבכירים החוסים בצל ויעידו על התקלות בשמם ובקולם. כמי שהיה בעמדה קרובה מאות מטרים לבנט אני אומר לכם: הוא פעל לפי הכללים, לא סטה מההוראות והגיע ליעדים שתוכננו מראש. העמדה שעליה ירה חיזבאללה היתה זו שאני הייתי בה ולא זו שבנט היה בה. מפקד העמדה סגן ג' הוא שדיווח שאנחנו תחת אש, ובנט הוא שהעביר את המידע אחורה בקשר.
"נשמע היסטרי בקשר", כתב אחד העיתונאים? ובכן, ירו על חיילים שלו. סביר בהחלט שאדרנלין דומה לזה שזרם לנו בין האוזניים כשפגזים ניתכו על העמדה שלנו ממש, זרם גם לו. אין בזה כל פגם. וחשוב עוד יותר, בנט לא ידע ולא יכול היה לדעת מה מקור הירי שנחת עלינו ובוודאי לא יכול היה לדעת, שליד מקור הירי נמצאים אזרחים. כל זה קרה מעל לראש שלנו, ועל האסון הנורא שאירע בכפר כנא שמענו רק יומיים מאוחר יותר, כשהוטסנו חזרה לארץ. בכלל, להטיל את האחריות על קצין צעיר בן 22, משמעו לירות בש"ג ישר בין העיניים.
נכון שהמנהיגות הישראלית אוהבת להיתלות במה שהיא מכנה "התמונה הגדולה", על מנת להצדיק כל מחיר בחיי אדם — הן של חיילי צה"ל והן של אזרחי הצד השני — מה שמגביר את האחריות של הקצין בשטח, זה שרואה בעיניים מה קורה ויכול למנוע דברים. אולם במקרה הזה, בתוך התמונה הגדולה המעוותת, לא היתה לבנט אפשרות כלשהי לפעול אחרת. למעט לסרב לשרת במלחמה הנבזית והמיותרת ההיא, ואת זה, יש לשער, הוא לא היה עושה גם היום.
ראש הממשלה שמעון פרס והרמטכ"ל אמנון ליפקין־שחק הם שהחליטו על מבצע ענבי זעם והם שאחראים לתוצאותיו ההרסניות. הניסיון להטיל את האחריות על בנט, קצין זוטר בשטח, חוטא פעמיים: הוא מטיל אשמה כוזבת ומצדיק קרב מיותר במלחמה מיותרת.
גם השוואות לברק היו בכתבות שגרמו לפרוץ הפרשה. מאכזב שעיתונאים בולטים נופלים כאן לקלישאה של היחידות המיוחדות ושל ביבי נתניהו הקצין בסיירת מטכ"ל. נתניהו, וכמוהו נפתלי בנט, היו קצינים זוטרים ביחידותיהם, כאלה שפועלים ברמה הטקטית ואינם מכירים את המערכה. השוואה בין סרן לרמטכ"ל מחמיצה את העיקר: את גודל האחריות, עוצמתה ומהותה....
("הארץ", 08.01.2015)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

בנט מספר שהכוח שלו ספג ירי פצמ"רים ולכן התחפר בשטח, בפצ"ן זיהו את מיקום היציאות ועל דעת עצמם הורו לסוללת תותחים (אז היה רוכב ודוהר) שהוקצאה לטובת הכוח מבעוד מועד, להפגיז את מקורות הירי.

איך זיהו? בימים ההם נעשה שימוש בבלון תצפית מעל הגבול שהיו לו את המגבלות שלו, הכטב"מים היו מסוג סרצ'ר (חוגלה) אבל היו בעיקר לטובת חיה"א ולכל יחידה שפעלה מעבר לקווים הצטרף קת"ק/קשל"א.
אני מניח שהיו אז עוד אמצעים/שיטות לאיכון מהירים..

אגב, בענבי זעם נעשה שימוש ראשון בכטב"מים סמני לייזר לטובת חמ"מ לייזר של מטוסי חיה"א, לא רלוונטי לאירוע הזה אבל ראוי איזכור (קישור)

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף

כפי שהבנתי, הפלוגה לא ניהלה סיור אלים אלה תצפיות ואיכוון.

נהדר, עכשיו צריך לשנות את המספר יחידת המילואים.

ולפטר את מי שעושה הגהה למודעות בעיתון.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Fang איך זיהו? בימים ההם נעשה שימוש בבלון תצפית מעל הגבול שהיו לו את המגבלות שלו, הכטב"מים היו מסוג סרצ'ר (חוגלה) אבל היו בעיקר לטובת חיה"א ולכל יחידה שפעלה מעבר לקווים הצטרף קת"ק/קשל"א.

נדמה לי שלפני כמה שנים יצאה כתבה על "ענבי זעם" שבה הובאו צילומי מזל"ט מאותו היום.


אפרופו סוללת המאה

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

נדמה לי שקראתי את זה כאן בפורום.

בטור טוען יגאל סרנה שתת אלוף דוד צור "העלים " את יומן המבצעים.
כמו כן טייס החילוץ של הבלק הוק קיבל את פניו של בנט בהערה " לא מספיק לכם 100 ערבים מתים"