17-04-2008, 12:24
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
ת'שמע אתה צודק לחלוטין...
אני חושב על זה יום יום... ישנם שני נושאים שבהם מדי פעם מבקשים ממני לתת סקירה/הרצאה/הדרכה שרלוונטית גם לישראלים וגם לבקרים זרים. מהר מאוד החלטתי, החלטה שמאוד קשה לי כישראלי לכל דבר, ש"אני לא מדבר לישראלים". אני מתמיד בכך כבר שלוש שנים ומאוד קשה לי עם זה - קשה אבל אין ברירה: הגעתי למסקנה שאת ה 15% קנטרנים, צרי עין, נודניקים וסתם אנשים שרגילים לשמוע את עצמם או מתוסכלים שהם כבר לא קצינים פעילים במיל'/מפקחים במשרד החינוך/מנהלים/מורי דרך שהם להיט, אני לא רק לא יכול לסבול בלי להעלות את לחץ הדם, אלא שהם פשוט פוגעים לי במוטיבציה שהביאה אותי בכלל לאן שהגעתי באותן נושאים. ההבדל התהומי בינם ובין מאזינים זרים גם הוא עושה הבדל עצום - אי אפשר להתגבר עליו.
בקרב הישראלים (שרובם אנשים, כמובן, טובים) תמיד ישנם כמה שאין להם שום עניין בנושא שלשמו הם מטריחים עצמם לבוא ולשמוע, אלא בעיקר להיות ה"קיעביצרים" שמאוד חשוב להם "להוריד אותך לאדמה" ולהתנקם בך על כך שאתה, ולא הם, נמצא במרכז לחמש דקות...
בכל מקרה קשה קשה קשה לי לסרב כל פעם, וקשה גם לספר למה (אני הייתי נעלב הרי לו זה היה הפוך).
למה זה קורה? לדעתי זו תסמונת הקשורה במשהו לצמצום היחסי ותחושת ה"ביחד" שהיו מנת חלקם של אנשים עד לפני 2-3 עשורים (כמובן שלא היה באמת ככה, אבל היה נסבל). התנפצות הביחד גרמה לרבים מהישראלים להרגיש את מה שאני מכנה כ"לא קיבלנו את ה fair share שלנו בעולם הזה, וזה שכן קיבל, הוא אשם בכך".
ומי שרוצה לראות כמה יכולים ישראלים להיות "כאלה" שילך לפורום "מורי דרך מייעצים" בתפוז.
_____________________________________
.
|