[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://blog.tapuz.co.il/shi1957/images/976106_1599.jpg]

אמש חזרנו מביקור בקן החדש של היורש. הבחור לומד באחת האוניברסיטאות בארץ וחולק דירה עם עוד 2 שותפים. מאז שסיים את הצבא, למעט כמה חודשים בין מסע להודו לעוד מסע במזרח, הגוזל עזב את הקן ופרס כנפיים.

כשחזרנו לממלכה, בשעת לילה מאוחרת, ירדתי עם המזונב לחצר הבנין, לסיגריה אחרונה. בנם של שכנינו חזר הביתה, בחור שכבר עבר את גיל ה 30, איש מקצוע עם הכנסה נאה. לאחרונה הוא נפרד מאשתו ומיהר לחזור אל בית הוריו. הוא ממש לא היחיד בשכונה, שמתקשה לנדוד לעולמות חדשים, חם שם בקן.

יש תרבויות, בעולם המערבי, בהם אין שום סיכוי, לילדים שעברו את גיל 20 לשכון בבית הוריהם. ברגע שעזבו ללימודים או נישואין או כל סיבה אחרת. המחסום יורד ומעכשיו הם צריכים להיות עצמאים. כך גם היה אצלנו לפני שנים, אבל המגמה השתנתה לחלוטין. בשנות החמישים/שישים, גיל הנישואין הממוצע היה 20-18, בשנות השבעים ותחילת השמונים 23-24, ובשנים האחרונות, להתחתן לפני גיל 30 זאת תופעה נדירה.

כשהיורש עזב לביתו החדש, כהורים מוטרפים, ניסינו להפעיל כל מיני קסמים שילמד באזור,ימשיך לגור עימנו וחייו יהיו הרבה יותר קלים. לאחרונה הבנתי כמה הוא צדק. חייו עשירים, מאושרים ומלאי חוויות,הוא הפך להיות אחראי למעשיו וכלכלתו, הוא התבגר ומוכן לתלאות החיים.

שחררו אותם, תנו להם לפרוח לעולמנו הגדול, אפילו עודדו אותם לנסות את חוויות החיים העצמאים. שום טוב לא יצמח לבחור בן 28 שעדיין שרוע בסלון הוריו. לא הכל זאת צרכנות וחסכון כלכלי, יש גם חיים מעבר.

התמונה באדיבות בלוג הצילומים של שי

http://www.tapuz.co.il/blog/viewEnt...EntryId=1229191

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ההבדל בגישה לעצמאות (וזהו המונח המדוייק- "עצמאות"), הוא לא עניין של פער דורות.

לי תמיד היה ברור, וגם ישמתי את זה בפועל, שביום שאסיים את שרותי הצבאי אעבור למקום מגורים משלי.
וזה אכן מה שקרה, עם כל המשמעויות הכלכליות הנילוות לכך.

אחרי פחות מעשור, הגיעו לפלוגה שלי במילואים חבר'ה חדשים שרק השתחררו.
הגישה אצלם היתה הפוכה לחלוטין.
רובם ככולם המשיכו לגור אצל ההורים, מרביתם אחרי עשור נוסף, קרי- כאשר הם היו בני שלושים ++ לא היו נשואים כלל (והם אפילו לא היו בכיוון....) שעה שאני בגיל 27 כבר הייתי לאבא...

אין ספק- משהו בסיסי השתנה בתקופה קצרה מאוד.
אין לי מושג למה ומאיפה זה נובע, אבל הגישה שלהם היא יותר פרקטית. שיקול קר של עלויות.
בדיוק הפוך מבני המחזור שלי.

מה גרם למהפך המיידי הזה?
נשאיר את זה לסוציולוגים...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

השינוים נובעים מהתגברות התחרות בכל תחומי החיים.

קשה היום למצוא עבודה בה אתה לא מנוצל עד שעות מאוחרות, קשה היום למצוא חברה לחיים, לא בלתי אפשרי, אבל קשה יותר מבעבר.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

כבר נערך לקראת שהות ילדי בבית לטווח ארוך.
למרות שהגדולים שלי הם עדיין בני עשרה,
את תכנון הבית שלי ערכתי בצורה כזו שכאשר הם יסיימו את שרותם הצבאי,
הבית יוכל לתת להם את מינימום הפרטיות של גיל אחרי הצבא...
אני לא נלחם עם התופעה. פשוט משלים איתה.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

נצל את הזמן הזה לחינוך ילדייך לעצמאות ואחריות כלכלית
אל תפנק אותם, דרוש מהם השתתפות בכל דבר
מניקיון הבית עד מימון כל מיני דברים שהם רוצים לרכוש
דאג לפתח את הביטחון העצמי שלהם
ויש סיכוי לא קטן שהם יעזבו את הבית דיי מהר...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אפשר לתת להם את כל הכלים הנדרשים על מנת שיוכלו לפתח עצמאות אישית מבלי שירצו לצאת מהבית.
אני לא רואה בתופעה הזו, לא תופעה שיש להשלים איתה ולא כזו שיש להלחם איתה.
אני מאלו שזורמים, אבל גם מאלו שלא רוצה שילדיו יעזבו מהר את הקן.

רק סיימנו לא מזמן לשפץ את הבית, כמובן שלקחתי בחשבון את הבן הגדול שמתגייס השנה ויצטרך עם הזמן יחידה נפרדת משלו. אם הוא יכול לקבל את כל הפרטיות ויכולת לנהל את עצמו בדרכו, למה שאמנע ממנו את זה? כן, שיקול גם של עלויות, שיהיה יותר קל עבורו להתקדם הלאה, שיוכל ללמוד עם ראש שקט, לתכנן את עתידו. יהיו לו מספיק שנים לחיות ו"להאבק" עם החיים ואם הבסיס מוצק, אני לא מוצא שום בעיה. גם לא בלפנק אותם.

לך היה בסיס מוצק לפני שעזבת את הבית?
ואני לא מדבר על גיל 21 אפילו לא על 25
אלא על "ילדים" בני 30 שעדיין נשארים בבית ולא רואים בזה
שום בעיה...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אבל אלו היו ימים אחרים, לי לא היה רבע ממה שאני נותן חומרית לילדים שלי, גם לא את הפרטיות.
אבל כן היה לי את החינוך שקיבלתי ואת הערכים - עבורי זה הבסיס המוצק.
אני לא מוצא סיבה לא להקל עליהם.


מעל גילאי 30 זה כבר סיפור אחר, זה כבר לא נשמע לי הכי "בריא"

רגע אתה בן 23 ורגע אחרי זה אתה בן 30
אני יכול להבין את הקושי של הורים ל"שחרר" את הילד
אבל שחרור כזה הוא רק לטובתו ואם לא מעודדים אותו
נתקלים במצבים לא בריאים שכאלה. וזה לא קשור לבסיס כלכלי
כי התופעה הזו מאפיינת גם "ילדים" עם עבודה מסודרת
שעדיין מעדיפים להישאר בבית....

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

מכיוון שאני מקרה קיצוני מאד של התופעה הנ"ל, לא עובר יום שאני מנסה למצוא את התשובה. לפעמים אני מחפשת את התשובות גם בלילות טרופי שינה.
אז למה אני,בגיל 34, עדיין גרה עם ההורים ועוד לא בכיוון של זוגיות ארוכת טווח? אולי זה פחד מהלא נודע? סתם עצלנות? הלוואי וידעתי...

הסיבות לפחד פחות חשובות, העיקר הוא להחליט לא לתת
לאותו פחד לנהל לך את החיים וזו באמת רק החלטה שלך...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

שאולי יקומם מעט.
אני לא חושב שהפחד הוא העיניין המרכזי, אלא שלא מספיק רע לה, כפי שהיא טוענת על מנת לעבור ממחשבה לעשיה.

תשאל מה הדבר הכי קשה לילד מזדקן שגר עם ההורים? התשובה היא שאתה חייב לשמור על פרופיל מאד נמוך. אם תעז להתלונן או לבקש את הדבר הכי קטן, מיד יצעקו עליך ויקראו לך פרזיט. זה נכון גם בבית, אבל גם בעבודה אסור לי לקטר. אתם יודעים מה?...גם בפורום הזה עברתי את מכסת הבכינות המותרת...

ב. לא כתבתי שאני לא מאמין שרע לך, או שלא רע לך. תקראי היטב ותחשבי על האמירה הזו "לא רע מספיק...". אני בהחלט מאמין שרע לך!

ג. זה המשפט הכי מגעיל שאדם סובל יכול לספוג כשהוא במצב אישי לא טוב עד שהוא מתחיל לחשוב....ואז אולי תבוא ברכה.
אני מתנדב במסגרת מסויימת. הסיפורים שאני שומע שם מזעזעים ומסמרי שיער ורובם סיפורים מחזוריים ולא אירוע חד פעמי. אותי, בתור "המקשיב" זה מתסכל, שאנשים נותנים לעצמם להיות בתוך המחזורית המאמללת. כמובן שלכל דבר יש דינמיקה משלו ושיקולים שזר שלא חש ולא עבר, לא תמיד יבין ואולי בכלל לא. אבל תמיד, תמיד כשאני שואל "עד כמה רע", תמיד עונים שרע, רע מאד, גיהנום. ולמרות זאת לא עושים מעשה. אני אומר שאם היה רע מספיק, וחלילה אני לא מאחל לך או למישהו אחר שיהיה לך רע אלא ההפך הגמור, היה גם נמצא הפתרון לעשיה מתחת לאדמה, הייתה נמצאת הדרך בלי אבלים ובלי מכשולים שאנחנו מציבים בעצמנו לעצמנו.

ד. עבורך, אם את חושבת שזה מה שאת צריכה ויעשה לך טוב, את צריכה להתחיל לעשות מעשים, לא להמתין שיהיה רע יותר ולא לתת למאומה לעצור בעדך. את ההורים את כבר לא תשני, נותר לך לשנות רק עבורך, אצלך, בעולם שלך למענך, אם זהו רצונך.

החכמתי בדקה.

האמת שההיפך, דיי היה נעים לי בקן החמים
אבל פשוט רציתי להיות עצמאי ואדון לגורלי
אני מודה שדיי חששתי מהעניין, אבל כפי שאמרתי קודם
לא נתנתי לפחד זניח(אך מאוד מובן) לנהל לי את החיים...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

אני פשוט לא חושב שזו הסיבה שמונעת ממנה לצאת מהבית (שלא מספיק רע לה)
אלא פחד בסיסי שדיי מובן שהתגבר עם השנים...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

לא תיארתי לעצמי שאת כה מופלגת.
בחיי, חשבתי שאת הרבה יותר צעירה.
אולי לא מתבגרים כשחיים עם ההורים..

looopy

אל תדאגי הכל יגיע, כל החיים עוד לפנייך.
אחד מבני גר עימי עד גיל 36 , עד שמצא את המכסה שלו.