שלום

להלן חידת זיהוי פריט.

בבקשה להוסיף פרטים כגון מתי היה בשימוש, באיזה נסיבות וכד'.

זה דווקא מוכר, זו כוס המים הסגולים של דנידין, רק בלי המים.

! This is Sparta

אולי מיועד לכסות עין בלתי מכוונת של יורה במטווח (מוחזק ע"י חונך)?

Tempus Fugit

מתחמם אבל עדיין טעות

דיסקית לאיפוס ביבש

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

מה שזה לא יהיה, זה נראה מצויין כדי לתקוע את זה בבלם לוע לביצוע תאום

את זה מחזיק בחור שנמצא צמוד למטרה.
בקו היורים שוכב ה"יורה" שאוחז בנשק במצב ירי ומתאמן ביבש.
ה"יורה" אומר למחזיק האביזר לאן להזיזו עד שהאביזר מיושר עם שתי הכוונות.
זאת אומרת- במקום להביא את הכוונות אל נקודת המכוון, נקודת המכוון באה אל הכוונות.
בכל פעם שה"יורה" מכריז "על"- זאת אומרת שהוא סיים לכוון את המחזיק והאביזר מיושר עם הכוונות, זה שמחזיק מסמן נקודה בעיפרון דרך החור שבמרכז הדיסקה.
לקח והישג נדרש- אחרי כמה וכמה סימונים כאלה, רוצה לראות שהנקודות מרוכזות להן יחד. זה מעיד על כך שה"יורה" למד לאחוז נכון ולחזור על תהליך הכיוון באופן נכון.
(לשריונרים- חזרה לנקודת כינון אחרונה...).

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

אכן הפריט שימש ללאימון "על יבש" לקליעה במטרה. הרעיון במקורו בצבא הבריטי והונהג ב"הגנה" כדי לאפשר לחיילים להתאמן בקליעה, באחיזת נשק נכונה, לאיפוס הכוונות וכד'.
בפלמ"ח השתמשו בו גם כאשר היה צורך באימון והיה מחסור בתחמושת וכן באימון שלא ניתן היה להשתמש מסיבות שונות באש חיה.
הפריט נשאר ושימש כעזר אימון גם בשנות החמישים המוקדמות בצורה חלקית

...

תודה !

גם היום לומדים איך לאפס נשק באותה צורה, ההבדל שאת חתיכת המתכת החליפו בנייר

היו כמה תאונות אימונים עם עזרים כאלו.
אם אני לא טועה גם אמא של דבורה עומר מתה בתאונה כזו.

כשהייתי בטירונות היה אביזר דומה, מטרת איפוס (איפוסון) צהוב עם תו מכוון "ח", מודפס על לוח מתכת עם מוט מוצמד אליו. השימוש היה זהה למה שתואר - כשהמתאמן ששכב עם הרובה (שממנו הוצא הבריח - מסיבות בטיחות), מביא את תו המכוון אל תמונת הכוונות שלו (למיטב זכרוני הרובה היה בתוך חצובה).
היו אצלנו כמה תכמנים, שלאחר שלא התליחו להשיג מקבץ נקודות נורמלי, פשוט הנחו את הולח לפינה קבועה במטרה עליה הוא הוזז, וכך יכלו ללכת לארוחת צהרים.

I think, therefore I am. I think