Subject: רונן צפריר שלום וברכה
http://scoop.co.il//article.html?id=14825

על היסטוריה של שנאה ועל שנאת היסטוריהלה
למה שמעון פרס שונא היסטוריה
מאת דמיטרי רייזמן</FONT></FONT>

רונן צפריר שלום וברכה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://newmail.walla.co.il/?w=/@attach&id=48681519&cid=%30%30%38%36%30%31%63%38%38%65%39%37%24%30%63%38%31%61%63%64%30%24%30%36%30%31%61%38%63%30%40%63%6F%6D%70%31%32&wcr=743426&wca=1&wce=743404]
try{CID0.children[0].src="/?w=/@attach&id=48681519&cid=%30%30%38%36%30%31%63%38%38%65%39%37%24%30%63% 38%31%61%63%64%30%24%30%36%30%31%61%38%63%30%40%63 %6F%6D%70%31%32&wcr="+wcr+"&wca="+wca+"&wce="+cuteabuuts();} catch(e) {};

לפני מספר ימים, טרם צאתו לצרפת לביקור נשיאותי , שמעון פרס עשה היסטוריה. מדובר באמירה אשר לדעתי, מקנה לו יותר זכות להירשם בספרי ההיסטוריה מכל יתר מוצא פיו: "מי צריך ללמוד היסטוריה?" אמר ועוד הוסיף: "מה זה חשוב כמה אנשים הרג נפוליאון? היום המחשב זוכר הכול".

את העניין של נפוליאון וההרוגים בידו נשאיר לליבון עם הנשיא לסרקוזי (בתקווה שלא תיגרם תקרית דיפלומטית). הדבר החשוב מבחינתנו הישראלים, שזאת לא פעם ראשונה ששמעון פרס "מתנפל" דווקא על היסטוריה. כך הוא אמר בהזדמנות אחרת, לפני כשנה וחצי:

"למה לזכור? העבר לא מדהים במיוחד, הוא מלא טרגדיות ומלחמות. תיכנס ל'גוגל' ותפסיק לזכור. המשימה של האנושות עכשיו אינה לזכור אלא לדמיין".

הדגשת המחשב והאינטרנט אולי עשתה רושם שמדובר באמירות מודרניות ומבטאות את רוח הקדמה. אך צער לי לאכזב – מצאתי אנלוגיה לאמירה זאת במאה ה- 18 אצל דניס פון-ויזן (פונויזין), מחזאי רוסי ממוצא גרמני, במחזה הסטירי, פרי עטו, בשם "מפרחי אצילים":

האישה : איך קראת למדע הזה, בעלי היקר?
הבעל : גיאוגרפיה, תאור כדור הארץ
האישה : ולשם מה היא, הגיאוגרפיה הזאת?
הבעל : נו, נניח ונצטרך לנסוע לאן-שהוא. איך נדע את הדרך ללא גיאוגרפיה?
האישה : נו, באמת! ולשם מה קיימים העגלונים? הרי זה עניינם! לא, הגיאוגרפיה הזאת היא לא מדע שאנו, בני האצולה, זקוקים בה. רק נצווה: "סע לשם", והעגלונים כבר ייקח אותו לכל מקום שנצטרך!

הדיאלוג הזה זיכה את מחברו בחיי נצח בתולדות הספרות הרוסית והאמירה "למה לנו גיאוגרפיה כאשר ישנם עגלונים?" הפכה למטבע לשון של ממש.

האם הנשיא שלנו הוא בור ועם הארץ, תשאלו? חלילה! שמעון פרס הוא קורא ספרים "מושבע" ואדם משכיל מאד. אז מאין היא באה, האמירה האומללה? יהיו כאלה שיעירו: "נו, באמת, למה לתפוס אדם מבוגר במילתו. נו, אמר. אמירה, אכן, לא מוצלחת במיוחד. אך, אין מה לעשות - הגיל עושה את שלו".
אולם גם ההסבר הזה לא מניח את הדעת. למרות גילו המופלג, הנשיא שלנו מרגיש טוב ואיתן וחשיבתו צלולה והוא עוד ילך בעקבותיה של פרופ' ריטה לוי מונטלצ'יני. למי שלא יודע, מדובר במדענית בעלת שם עולמי, זוכה פרס נובל, אשר ביקרה בארץ לפני ימים מספר. בגיל 99 (!) היא ממשיכה לעבוד כרגיל במעבדתה ובמקביל לכהן כסנאטורית פעילה בפרלמנט האיטלקי. וכפי שהיא התוודה בפני המראיינים: "מערכות הראייה והשמיעה קצת נחלשו, אבל המוח מתפקד "בדיוק כפי שהיה כשהייתי בת 20".

היות והאמירות על היסטוריה הושמעו לא פעם, יש להניח שלא מדובר בפליטת פה או סתם התבטאות לא מוצלחת. חייב להיות הסבר הגיוני לעובדה ששמעון פרס כל-כך שונא היסטוריה. פתרון לקושיה החלטתי לחפש דווקא בדפי ההיסטוריה המאובקים. והינה, תיראו, מה מצאתי:

שמעון פרס ב- 20.06.2006:
"צריכים לומר לפלסטינים: קסאמים שמסאמים, אנחנו נחזיק מעמד. אנחנו לא נזוז מכאן".

שמעון פרס ב- 16.10.2002:
"אוסלו לא מת, הוא חי וקיים במעמד של חוק... אני גאה בהסכם ולא מתחרט... "

שמעון פרס ב-12.06.2002:
"צריך להקים ועדה פרלמנטארית ... נגד מי שהפסיק את תהליך אוסלו. לכם אין תשובה. חוסר עתיד, חוסר תקווה, ערפל. אתם מבזים את עמנו. אנחנו הלכנו לאוסלו מפני שאנחנו מאמינים שהיהדות בנויה על יסוד מוסרי....".

שמעון פרס ב- 27.04.1994:
"המרחק בין עקבה לאילת אינו עולה על המרחק בין אשקלון לבין רצועת עזה, ואין קטיושות..."
ועוד באותו סגנון (לשאול יהלום מהמפד"ל, בדיון בכנסת):
"כל היום אתה מאיים עלי בקטיושות לאשקלון..."

כאן מתחילה להתבהר לנו לאט-לאט התשובה, מדוע כל-כך מתעב מר פרס את היסטוריה. היסטוריה הרי מקנה לדברים הנאמרים חיי נצח. אך, לעתים, מי שאמר את אותם הדברים, מרגיש את עצמו לא כל-כך בנוח עם הנאמר והיה מעדיף שאמירתו תשכח.


יהיו בכל זאת כאלה שישיבו: "חכם גדול אתה! בדיעבד כולם חכמים. באותם זמנים לא שמעון פרס ולא חברים אחרים לא ידעו ולא יכלו לדעת, עד כמה העניינים הולכים להסתבך בהמשך". נכון, אמרתי לעצמי. אולי הם באמת לא ידעו? המשכתי לדפדף בדפי ההיסטוריה.


מהפרוטוקול ישיבת הממשלה ב- 08.12.1994

השר שמעון פרס:
"לא עשינו כלום במשך 27 שנים. צריך לחשוב מה לעשות. אני גם לא בטוח שהנבואות (השחורות- ד.ר.), מה יקרה או לא יקרה, ייצאו אל הפועל".

באותה הנימה גם השר יוסי שריד:
"הבחירות בשטחים חייבות להתקיים. הבחירות הן הדרך היחידה לחזק את הרשות הפלשתינית, לאפשר לה לגבור על יריביה בהכרעה ברורה...".

התקיימו, התקיימו! הבחירות החופשיות והדמוקרטיות הראשונות בתולדות עם פלסטינאי! ועוד איך הוכרעו העניינים ברשות, בהכרעה מוחלטת וברורה , בדיוק כפי שאיחלת, יוסי!

אולי, בכל זאת, השרים לא ידעו אז וגם לא יכלו לדעת? נו, טוב, אולי... נמשיך במסע המרתק לתוך העבר.

השר אפרים סנה (באותה ישיבת הממשלה):
"לקח חשוב מעזה ויריחו הוא שאין ביכולת הרשות הפלשתינית ליטול את חלק הארי של בלימת טרור החמאס והג'יהאד האסלאמי. המסקנה היא שהוצאה משמעותית של צה"ל ממרכזי הערים אינה באה כרגע בחשבון".

הם ידעו! ועוד איך ידעו! ידע שמעון פרס! ולכן הוא גם יודע שהיסטוריה זוכרת את הכול. לכן, היום הוא כל כך רוצה שננטוש את לימודיה. זוכרים את: "למה לזכור? העבר לא מדהים במיוחד...". לא, לא ננטוש. נמשיך.


מתוך הנאומים בטקס חתימת הסכם אוסלו בוושינגטון, 09.1993

דברי שר החוץ שמעון פרס:
"אני רוצה לומר למשלחת הפלסטינית כי כוונותינו כנות ורציניות. אין אנו מבקשים לעצב את חייכם או לקבוע את גורלכם. הבה נפנה כולנו מקליעים לקלפיות, מרובים לאתים. נתפלל איתכם... שתי טרגדיות מקבילות הותרו. הבה נהפוך לקהילה אזרחית, הבה ניפרד אחת ולתמיד ממלחמות, מאיומים, מסבל אנושי. הבה ניפרד מן האיבה, והבה נקווה כי לא יפלו עוד קורבנות משום צד...".

דברי יאסר ערפאת
"...אכיפת ההסכם והליכה לקראת הסדר של קבע לאחר שנתיים, יישום כל היבטי החלטות האו"ם 242 ו-338 בכל המובנים, ופתרון כל הסוגיות הנוגעות לירושלים, להתנחלויות, לפליטים ולגבולות... ...אני מודה לך, אדוני הנשיא...ליחסים פוריים ומועילים בין העם האמריקאי והעם הפלסטיני... אני רוצה להודות לפדרציה הרוסית ולנשיא בוריס ילצין. תודותינו נתונות גם לשר החוץ וורן כריסטופר ולשר החוץ אנדריי קוזירב, לממשלת נורבגיה ולשר החוץ שלה ..."

דברי מחמוד עבאס (הידוע בשם אבו מאזן)
ההסכם שנחתום עליו משקף את ההחלטה שקיבלנו באש"פ לפתוח דף חדש ביחסינו עם ישראל...
חשוב בעיני לשוב ולאשר כי אנו מצפים בתקווה ובאופטימיות למועד בעוד שנתיים מהיום, כאשר יחל המשא ומתן על המעמד הסופי של ארצנו ,במועד זה ניישב את הסוגיות היסודיות הנותרות, ובמיוחד שאלת ירושלים ,הפליטים וההתנחלויות...

לשם מה להביא כאן את הציטוטים האלה? הדברים שנאמרו אז, בטקס חתימת הסכם אוסלו, ידועים ומוכרים היטב. זאת הייתה תקופה אחרת, עידן התקוות הגדולות. לכן, אין הרבה טעם לחזור על מה שאז נאמר. ווכן, אין טעם לחזור על מה שנאמר. אני מצטט כאן את אמירות האלה על מנת להפנות את תשומת לב הקוראים דווקא על מה שלא נאמר!

שימו לב: שמעון פרס דיבר על קץ הדמים, הפסק ההרג, על "לא עוד קורבנות". ערפאת ואבו מאזן דיברו על ירושלים, פליטים וגבולות. ערפאת ואבו-מאזן הביעו תודות לנשיא קלינטון, נשיא רוסיה ושר החוץ שלה, ממשלת נורווגיה ושר החוץ שלה. הם לא הזכירו - לא את קץ הדמים, לא את הפסקת ההרג, לא את ו"לא עוד קורבנות". לא ערפאת ולא אבו-מאזן, אפילו לא ברמז, גם לא באמירה דו-משמעית שניתן לפרשה כך אם מאוד רוצים...

כעת ברור לכול: "מי צריך ללמוד היסטוריה?" זאת קונספציה, חוות-דעת ופרי מחשבה מעמיקה. יש לשאר, שביום מן הימים – שייבדל הנשיא שלנו לחיים ארוכים! - תהיה תפיסתו זאת בעניין ההיסטוריה חלק מ"מורשת פרס". "המשימה של האנושות עכשיו אינה לזכור אלא לדמיין". זאת הדרך! ולא רק עבורנו - עבור האנושות כולה!!!

האם עלינו להסכים עם תפיסתו של כבוד הנשיא? לא ולא!
דמיון, המבוסס על שכחה - זה לא חזון מדיני! שכחן, אשר חי במציאות מדומה, מתעלם מהמציאות, אינו מנהיג!

ולשאלה "מי צריך ללמוד היסטוריה?", הינה התשובה:

"...מדוע לנו ללמוד היסטוריה ... בואו ונשאל את עצמנו, היסטוריה - מה היא? מה היתרונות מלימודיה? בראש וראשונה, היסטוריה היא שדה ניסוי של רעיונות. יכולים אנו לעלות תיאוריות כאלה או אחרות, אך רק במרוצת השנים מתבהר לנו, איזה מהרעיונות היו נכונים ואיזה - פסולים. ובכן, הטעם הבסיסי בללמוד היסטוריה טמון בכך שאנשים פחות או יותר לא משתנים. טכנולוגיה יכולה להשתנות, המציאות הגיאופוליטית בעולם יכולה להשתנות, אך אנשים נוטים לעשות את אותם טעויות שוב ושוב. ואם לא נלמד ולא נזכור את לקחי העבר, כל עוד לא ניישם את שיעורי ההיסטוריה לעתיד, אני נידונים להיות תקועים באותו מבוי סתום ולחזור על אותן הטעיות – שוב ושוב..."[1]

[1] "

www.meirtv.co.il

אנחנו רואים זאת לאורך כל ההיסטוריה והחזוי שיהיה גרוע יותר, כל עוד נדשדש רגלינו ולא נעשה את כל הדרוש למען ההסדר, הוא ודאי.
במקום להלך אימים, חייבים לפעול במרץ למען השגת הסדר - החל מרגיעה בלתי פורמלית, דרך הפסקת אש העשויה להוביל להרבה יותר מעבר לזאת (אינני משתמש במילה שלום, שהיא לצנינים בפורום זה).

מקובל עלינו, שקיים צד שני, שאשמתו איננה פחותה מאשמתנו, הגורר אותנו להסלמה. אבל גם ידינו אינן נקיות - גם אצלנו אחת בפה (או אפילו על הניר החתום) ואחת בפועל ( על גבי השטח).

כשהמתלהמים ורואי השחורות, יפנימו, שקיימת דרך אחרת מזו הננקטת על ידי ממשלות, שבפיהן דברי פיוס ונועם ומעשיהם מי ישורנו, "נבואותיהם" לא תתגשמנה. עד אז מצפים לנו "גדולות ונצורות".

היא שהביאה אותנו לעברי פי פחת, אל סף התהום.
מי ששם "הסדר" לפני כל שיקול אחר, סופו שיקבל דם, הרס ומוות.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'