|
25-09-2006, 01:22
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
והפתרון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי g.l.s.h שמתחילה ב "חידה היסטורית וסיפורו של אתר נשכח-איפה ביקרתי היום?"
אז כמו שכבר נפתר בזמן שיא, האתר המדובר הוא הבניין הרעוע שהוא שריד למפקדת חסן סלמה שפוצצה בפעולה נועזת ומוצלחת של כוחותינו (מותר להגיד ככה? זה פוליטיקלי קורקט?) ב-5 לאפריל 1948.
לעניין הרמזים: בעליו הראשונים היו הבריטים שבנו אותו ובשעת הפעולה כבר כמעט ולא היו בארץ. בעל הבית השני היה חסן עצמו, שבליל הפעולה לא שהה במפקדה ולכן לא נפגע. הוא המשיך לפקד על הכוחות במרחב ונהרג זמן לא רב לאחר מכן ליד ראש העין. הבן לשושלת שהמשיך את דרכו הוא בנו, עלי חסן סלמה, איש ספטמבר השחור שחוסל בבירות בסוף שנות ה-70, והיה אגב דמות מאוד מורכבת ומעניינת יחסית לראיסים האחרים של המוחריבון.
הנקיון היסודי הוא ההתקפה שבוצעה ע"י לוחמי גבעתי, הם "החצילים". נקיון שני, של פחות שני שליש משום שזה מה שנותר מהבניין, בוצע ע"י אנשי האצ"ל שכבשו את החורבה תוך התקפתם על רמלה. גבעתי ואצ"ל נמצאים "אצל החציל". אנדרטת לוחמי האצ"ל נמצאת לא רחוק מהבית, בכניסה לרמלה.
בעל הבית האחרון, ומי שירש את "המנקים", הוא צה"ל שלנו שהשתמש בבניין ובמתחם שנים רבות כבסיס צבאי.
ועכשיו לסיפור: הבניין נמצא פחות מק"מ מערבית לכביש צומת בית דגן-רמלה, קרוב מאוד למסילת הרכבת בין לוד לבאר יעקוב, למעשה בצד ימין של מי שחוצה את המסילה לפני הכניסה לרמלה עצמה. קשה מאוד לפספס את המבנה בן 4 הקומות שעומד על נקודה יחסית גבוהה. במקורו היה זה מבנה גדול ששימש כבית ספר לקצינים בריטיים בזמן מלחמת העולם וכלל מתחם סביבו עם עוד מספר מבנים קטנים.
המבנה היה סמוך מאוד לפרבר הצפוני של רמלה (השכונה של חמולת פאנוס – שטח שגם כיום הוא הקצה של רמלה בכוון זה), קרוב למחנה צריפין ולא רחוק מבאר יעקב שהיתה היישוב היהודי הקרוב ביותר. אין לי מידע על האופי של בית הספר, למה הוא הוקם שם או מה היה שמו.
בתחילת מלחמת העצמאות השתלטו כוחות לא סדירים ערביים על המבנה ולאחר מכן הוא הפך למפקדתו של המנהיג הצבאי של הערבים במרחב – חסן סלמה. במקום חנו כ-100 לוחמים ו"יועצים זרים" (מין ביטוי כללי שמרבים להשתמש בו אבל מוזר בעיני שכמעט ולא זכור לי שקראתי על לכידת כאלה בידי כוחותינו או הריגה שלהם (לא של בריטים) – אם מישהו יכול להאיר את עיני, אודה לו) והוא היה למעשה בסיס צבאי מבוצר ומוקף גדר, מוגן ע"י מספר עמדות מקלעים, אולם עפ"י ספרו של אריה יצחקי ("בעקבות לוחמים" כרך דרום) הרי שחסן סלמה הרגיש שמפקדתו נמצאת במקום בטוח ולכן השמירה הבסיסית היתה מאוד רופפת.
המתקפה על המפקדה תוכננה זמן לא קצר לפני הפעולה בפועל, אולם נדחתה מסיבות שונות. מ"ג גבעתי, שניאור פבריקנט, הוא שתיכנן את הפעולה והיו בידיו פרטים מפורטים על המתחם. הפעולה תוכננה בקפדנות במתכונת צבאית (יחסית לזמן המדובר, התכנון היה מאוד יסודי ומקצועי) וכללה הנחת חסימות ומארבים על דרכי תגבורת מרמלה (ממזרח ומדרום), רתק אש ממערב ותוך הסחת המקלענים הערבים, פריצה שקטה למתחם מצפון, חדירה לבניין של עשרות לוחמים שיכללו כ-20 סבלי חומר נפץ (400 ק"ג TNT סה"כ – שיטת הסבלים היתה מאוד מקובלת בשלב זה מלחמת העצמאות מחוסר ארטילריה ראוייה לשמה שיכלה להגיע ליעד המותקף), פיצוצו על יושביו ונסיגה מהירה לפני הגעת התגבורות. הפעולה יועדה להמשך כחצי שעה.
הפלוגה המיועדת עברה אימונים מדוקדקים לפעולה שלבסוף יועדה להתבצע כחלק מהמכה הראשונית של מבצע נחשון ובמטרה לשתק את היכולת הצבאית הערבית בגיזרת רמלה ולוד. בליל ב4-5 לאפריל יצאה הפלוגה מאזור ההכשרה הידוע בשם "קיבוץ עקיבא" במזרח ראשל"צ (היום פינת רח' גבעתי וירושלים, כמה מאות מטרים לפני שער ראשון של מחנה צריפין), עברה דרך באר יעקב והמשיכה . בנקודה שנמצאה מעל ק"מ מערבית ליעד (היום ליד מסילת הרכבת בין לוד לבאר יעקב) התפצלו כוחות החסימה וכוח הרתק שיועד להנחית על הבניין אש ממערב לו, על הצד הארוך (הבניין היה על ציר צפון-דרום, צר וארוך). לאחר חצות, ב-5 דקות לפני 1 בלילה, התחילה פריצת הגדר השקטה ע"י הכוח מצפון לבניין, בנקודה שבה גדרות המתחם היו קרובות מאוד לצד הצפוני שלו, היכן שהיתה דלת דרכה יועדו החבלנים להכנס. השורים זיהו את הכוח ופתחו באש ונענו באש כבדה מכוח הרתק שהתמקם בפרדס כמה מאות מטרים ממערב לבניין. חדרי הבניין היו מוארים כך שלכוח הרתק היה קל יחסית לטווח אותו. הכוח הפורץ בינתיים פוצץ את הגדר הצפונית בבונגלור (מטען ייעודי למטרות פיצוץ גדרות בתנאי קרב), וחדר אל תוך המתחם והבניין, וטיהר את החלק הצפוני של קומתו התחתונה תוך קרב עם המגינים. המטענים הושמו ליד שני קירות תומכים ומנגנוני השהיה הופעלו ולאחר מכן נסוג הכוח. בשעה 1:35 הופעלו המטענים ומעל 2/3 מהבניין קרסו. הכוחות נסוגו בשלום עם 3 פצועים קל. כ-30 לוחמים ערביים נהרגו, אולם יותר מכך, הביטחון של תושבי המרחב ביכולת הצבאית של חסן סלמה, נפגעה מאוד, וכמו בגזרות אחרות, פעולה כזאת היתה גורם מכריע בשבירת רוח האוכלוסיה בשבועות שבאו.
הפעולה לדעתי היתה מהנועזות והמוצלחות שבפעולות מלחמת העצמאות, ולא רק משום מזל שלפעמים חסר לאחרים (מטענים שלא פעלו, פליטת כדור וכו') אלא בשל הכנה טובה ורמה גבוהה מבחינה מקצועית וטקטית.
והתמונות:
מראה המבנה ממזרח, מכוון כביש בית דגן-רמלה
חזית הבניין הפונה לצד מזרח. מצד זה הבניין כפי שהוא, הוא הקצה השמאלי של בניין ארוך יותר מפי 3 שהמשיך ימינה.
מראה הבניין מצד מערב מהאזור שממנו ירה כוח הרתק על העמדות שעל הגג, בעוד כוח הפורצים פורץ אליו מהקצה השמאלי של התמונה.
הפצע שנותר בחלק ששרד אחרי שפוצץ רוב המבנה. מבט מצפון.
החורים שהותירו המקלעים של גבעתי בקומה העליונה של הבניין בצידו המערבי (נראה שהקומה לא שימשה את צה"ל מעולם ולכן לא טוייחה). חורי הקליעים מהצד המערבי שייכים לדעתי לקרבות בין האצ"ל לערבים מאוחר יותר.
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י g.l.s.h בתאריך 25-09-2006 בשעה 01:30.
|
|