13-03-2008, 13:14
|
|
|
חבר מתאריך: 26.02.08
הודעות: 7
|
|
חברות אמיתית... מהי?
תאר לך מצב שאתה עצוב, אתה עצוב כי קרה לך דבר מה. דבר זה מושפע מדבר שקרה לפני שנה, שנתיים ואולי אפילו יותר. כרגע אתה עצוב, ואין לך את הכוחות לקום, וללכת לביה"ס, לאוניברסיטה, לעבודה או לכל מקום שאליו הינך אמור להגיע היום. אך אתה מודע לעובדה, שאם לא תלך- עלולים לפטר אותך, או שתצטרך להשלים כמות אדירה של חומר שפיספסת. שלא נדבר על מקרה, שבו הינך יודע שאתה חייב להיות בשיעור, שאם לא- לא תבין את החומר, גם אם תשלים אותו מטוביי התלמידים. (ושוב, אם אתה התלמיד החרוץ- אז בכלל...).
ברשותכם, אקח את דוגמת ביה"ס, אולם ניתן לייחס דוגמא זו לכל סביבה אחרת.
הגעת לביה"ס, התיישבת במקום מושבך בכיתה. בשיעורים בקושי השתתפת- וזאת משום שהיית טרוד במחשבות, על דברים שקרו, ועל דברים שקורים בחייך, ואולי אתה מנסה למצוא פתח מילוט, איזו קרן אור קטנה... אך לשווא- כי אתה חושב על עצמך, על המקום בו הינך עומד.. אתה מסתכל לצדדים, ואם תערוך השוואה, תראה ש"אולי להם טוב?!" "אולי יש להם משהו, אך איך הם מסתירים זאת בצורה כ"כ טובה!?"...
את התשובות לשאלות אלה טרם גיליתי, ומי יודע מתי אדע, ואם בכלל... אך דבר אחד אני כן יודעת, אני יודעת שאם אפגוש באדם כזה, במיוחד אם מדובר בתלמיד כיתתי או מישהו שאני עובדת איתו- אדם שאני חיה במחיצתו שעות ביום, אגש אליו ואשאל לשלומו. אשאל לשלומו בגלל שאכפת לי, בגלל שאני יודעת שבד"כ הוא אדם שמח, מאושר, צוהל ושר. ולא כדי לצאת ידי חובת השאלה.
לא אשאל "מה קורה?" ואמשיך לי לדרכי, אלא אשאל "מה קורה?" מתוך צפייה למתן תשובה, מתוך רצון לשמוע למה אותו אדם עצוב, ולא שמח כהרגלו. ואם אותו האדם יבקש ממני להשאירו לבד- כך אעשה. ואעשה זאת משום שגם לי יש מקרים בהם אני רוצה ומעדיפה להישאר לבד, מעדיפה להישאר עם מחשבותיי, ולנסות להבין מה קורה איתי?! מה קורה עם הסובבים אותי?!... לא פעם עלתה במוחי המחשבה שכולם שכחו... שכולם כבר לא זוכרים... שכבר לא אכפת להם...?!
לדעתי, חבר טוב הוא אחד שאכפת לו ממך, אכפת לו כשעצוב לך, ויהיה שמח בשמחתך לכשתשמח. חבר טוב- הוא אחד שכשתגיד לו שעצוב לך- הוא ישאר שם וינסה לעזור- עצם הנסיון והרצון לעזור- מראה משהו על האדם.
|