 |
12-03-2008, 17:39
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
|
מי מתנדב?
עשרות מתנדבים לצה"ל סיימו בשבוע שעבר את הטירונות ומצפים בהתרגשות להגיע ליחידותיהם • "זו לא הייתה בכלל שאלה אם להתגייס לצה"ל או לא"
אור קריספיל
בוקר, שמש חמימה מפציעה ושוטפת את הארץ, העננים מסתדרים בשמים בצורות לא צורות והציפורים בבסיס ההדרכה בצריפין מצייצות ללא הפסקה, כמעט כמו להקת הנח"ל בימיה הזוהרים. על הדשא מול הכניסה לחדר האוכל, יושבים קשובים ומרותקים חיילים נרגשים. בשבוע שעבר הם סיימו את הטירונות שלה הם כל כך ייחלו להגיע ותאמינו להם שבשבילם זוהי לא עוד סתם טירונות. בשבילם לשרת בצה"ל זו זכות עליונה, וללבוש את המדים זו גאווה שאין שנייה לה. אתם מוזמנים להכיר את המתנדבים החדשים לצה"ל.
בשבוע שעבר סיימו עשרות מתנדבים חדשים טירונות בת שבוע. "בטירונות מועברים תכנים חשובים לחיילים שקיבלו פטור רפואי ולפעמים גם נפשי משירות בצה"ל", מספרת רב"ט מירב שמעונוב, אחת המפקדות בטירונות המתנדבים. "בשבוע הזה הם לומדים על מבנה צה"ל, שיעורי רפואה, ספורט ומורשת, ומקבלים בתמציתיות את המשמעת והערכים שבהם הצבא דוגל". מירב, כמה אירוני, גם היא מתנדבת לצה"ל. מירב התנדבה בתחילה לשרת כמש"קית חינוך באחד מבסיסי ההדרכה בצריפין, ובהמשך הוצע לה לצאת לקורס הדרכה. משם הדרך לסגירת מעגל בשבילה הייתה פשוטה. "בהתחלה לא רציתי בכלל להדריך בטירונות המתנדבים, זה לא פשוט לעמוד מול עשרות חיילים, להדריך ללמד ולהסביר. בהתחלה הצלחתי להתחמק מזה אבל בהמשך לא השאירו לי ברירה, ואת האמת, אני לא מצטערת על זה", מספרת מירב כשחיוך רחב מרוח על פניה. "היום המחזור השלישי שלי מסיים" .
"הם עוד יראו אותי בבה"ד 1"
"בהתחלה, כשהגעתי ללשכת הגיוס ואמרו לי שאני לא יכול להתגייס כעסתי נורא, התעצבנתי הייתי בדיכאון לא נורמאלי, הרגשתי שאני אפס, שאני כלום", אומר יינון שבודי מטירת הכרמל. "יש לי עבר רפואי לא קל. עברתי 14 ניתוחים כשהייתי קטן, היה לי חיידק במעיים שהרס לי את כל המערכת ובנוסף יש לי גידים קצרים ברגליים וזה גורם לי לצליעה". יינון, כפי שנראה ממבט ראשון, חדור מוטיבציה שיכולה למלא אצטדיון כדורגל. "הייתי צריך בסך הכול לעבור שני ניתוחים ולהיות היום חיל קרבי, בדיוק כמו אחי שמשרת בצנחנים. אבל העניינים קצת הסתבכו ולמרות זאת החלטתי שאני לא מוותר ורוצה להתגייס לצה"ל כמו כולם ולעשות טירונות עד הסוף – כי אין דבר כזה לוותר בחיים".
והיום, כשאתה על מדים, אתה חושב שעשית את ההחלטה הנכונה?
"בוודאי, הטירונות הזו נתנה לי המון, נהנתי בה ולמדתי ממנה כל כך הרבה. עצם זה שאני פה זו הגשמה של מטרה שהצבתי לעצמי, עברתי תהליך התנדבות דיי ארוך ומייגע, המון מכתבים, טלפונים וראיונות מול תא מתנדבים. לא הרמתי ידיים, רציתי להיות כמו כולם, לתרום למדינה".
"בימי שישי בבית הכנסת צחקו עליי לא מעט אנשים – אמרו לי מה כבר תהיה? מש"ק ממטרות? משקה עציצים? ואני אמרתי להם שהם עוד יראו אותי בבה"ד 1. ביום חמישי שעבר כשחזרתי על מדים לבית, אבא שלי היה חנוק מדמעות ואמר: 'מי היה מאמין שבסוף תצליח ותהיה חיל עם כל הבעיות הרפואיות שלך'".
אתה מתרגש לקראת המשך השירות הצבאי שלך?
"מאד, אני כבר מחכה ליום ראשון הקרוב להגיע ליחידה שבה אני הולך לשרת. אני כבר חושב על קצונה, אני מאד רוצה להיות קצין בצה"ל ולהיות ההוכחה שגם אדם עם מוגבלויות ובעיות יכול להגיע רחוק. אני עוד אהיה קצין".
בטח לא פראיירית
מספר שעות לפניי טקס ההשבעה מספיקים החיילים המתנדבים ללמוד עוד שיעור בהגשת עזרה ראשונה לקראת המבחן שמצפה להם מיד אחר כך. באחת ההדגמות מבקשת המפקדת ממספר חיילים לעבור לשבת בצד השני של הדשא, כדי לראות טוב יותר את התרגיל בעזרה ראשונה, "בול עץ", שאותו היא תבצע על אחת הטירוניות. אחת מבין החיילות מנסה לקום מהרצפה ואחרי מאמץ לא קטן ועזרה מאחד החיילים היא מצליחה לעבור בעזרת קביים לצידו השני של הדשא.
זוהי אולה מלמד מפתח-תקווה, שלוקה בשיתוק מוחין שמונע ממנה להזיז באופן מלא את הגפיים התחתונות. "כשנולדתי לא הגיע מספיק חמצן למוח ובעצם זה מה שגרם לי לחוסר שליטה ברגליים ולכן אני נעזרת בקביים", היא אומרת. "אבל זה לא מונע ממני להתעסק בספורט. אני ספורטאית מגיל צעיר, הייתי בנבחרת השחייה של ישראל והשתתפתי באליפויות עולם, אני גם רוכבת על סוסים מגיל 12 ובאופן כללי אני בן אדם מאד אקטיבי. כל החיים שלי למדתי במסגרות לימוד רגילות לחלוטין, בית ספר יסודי רגיל, תיכון רגיל ומן הסתם ההמשך של כל זה היה שירות רגיל בצה"ל".
"זו לא הייתה בכלל שאלה אם להתגייס לצה"ל או לא", אומרת אולה. "זה היה ברור מאליו, אין שום סיבה שאני לא אתגייס לצה"ל ואתרום בדיוק כמו כולם. היום במדינה שלנו יש בעיה לא כל כך קטנה של משתמטים ואם אני רוצה להתנדב אז למה להגיד לי לא?".
תהליך ההתנדבות של אולה היה קצר יחסית. "באתי לצו הראשון בידיעה שלא יגייסו אותי. הגעתי, לקחת את תעודת הפטור, ומשם ישר המשכתי לתא המתנדבים שיחליט אם אני כשירה להתנדבות או לא, שלחתי מכתבים ופקסים הרמתי טלפונים, הלכתי לראיונות בכל מיני בסיסים בארץ עד שמצאתי את המקום שבו אני אוכל לשרת ולתרום בצורה הטובה ביותר".
אולה תשרת בבסיס סגור בדרום הארץ ואומרת שהיא לא חוששת כל כך מהלא נודע. "יהיה לי קשה בהתחלה, אני יודעת את זה וזה לגיטימי, אבל תמיד יהיו אנשים שיעזרו לי אם אני אצטרך וכמו שלמדתי לעלות במדרגות בבית שלי ככה אני אלמד לעלות לבד את המדרגות בבסיס".
להתנדב לצה"ל משמעותו לא לוותר לעצמך?
"ממש ככה, יכולתי להמשיך את החיים שלי כמו שהם התנהלו עד עכשיו. אבל אני חיה במדינת ישראל, בכל מדינה אחרת לא הייתי עושה את זה ומתנדבת לצבא, אבל התרומה לצה"ל היא חלק לא קטן מהתרבות וההווי של המדינה שלנו. במצב היום אין סיבה שמי שיכול להתגייס לא יתגייס. אני גם מבינה שלא לכולם מתאימה המסגרת הצבאית אבל אני גם לא מבינה את אלו שמשתמטים בכוח ובנוסף לזה גם לא עושים שירות לאומי. אני לא חושבת שמשתמט יכול להסתכל לי בעיניים. ובטח שלא לקרוא לי פראיירית כי אני בטח לא פראיירית. אם החלטתי לעשות משהו שאני לא חייבת לעשות זה לא נקרא פראייר – כי אני עושה משהו שאני באמת רוצה וזה לשרת בצה"ל ולתרום למדינה".
http://dover.idf.il/IDF/News_Channe.../08/03/0901.htm
_____________________________________
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
