מעולם לא קראתי ספר המתאר כל כך בבהירות ובפירוט כיצד בוצעו ההפצצות על גרמניה
ע"י חיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השניה .
עד כה חשבתי שהמטוסים הוטענו בפצצות ,טסו בנתיב אל היעד השליכו הפצצות וחזרו
אבל זה ממש לא היה כך , הרבה הרבה יותר מתוחכם ומתוכנן .
מומלץ מאד לכל מי שמתעניין בהיסטוריה צבאית של WW2 .

מעט על הספר בקישור המצורף :

http://www.text.org.il/index.php?book=0704059

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

אני לא זוכר מעולם שבשיטוט בסטימצקי היו על המדף כל כך הרבה ספרים "קריאים" שנראו מעניינים. הבעיה היא שבממוצע ספר כזה (לפני שעובר למבצעים) עולה 100 ש"ח ליחידה, וכשיש 10 כאלה על המדף, הבחירה קשה. בנוסף לדרזדן ראיתי על המדף שני ספרים חדשים אחרים שנראו לי מעניינים:

"ארמגדון" - על הימים האחרונים של גרמניה הנאצית (מעניין יהיה להשוות אותו ל"100 ימים אחרונים" של טולנד).

ספר, ששכחתי את שמו, אודות ההיסטוריה המוקדמת של יהודי אשכנז. בריפרוף בין הדפים שלו היה נראה לי מעניין מאוד.

.

ומכרה אותם בפחות מ-15 שקלים לספר. ספרים אלה כללו ספרים מתוך מדפים אלה בדיוק.
למרבה הצער, אני לא נמצא בחיפה מזה זמן, ובפעמים שכן יצא לי לעשות גיחות לשם, גיליתי
שהספרים היחידים שעוד מוחזקים במבצע הזה הם מה שנקרא "ספרי שיפור עצמי", המלמדים אתכם
איך לבחור לבנכם את השם המוצלח ביותר, תוך שימוש בנומרולוגיה ובקמעות המתאימים ביותר...

לפני כשבועיים סיימתי לקרוא את "סטלינגרד" של אנטוני ביוואר שנחשב גם כספר מרתק
אך הוא לא הרשים אותי כמו "דרזדן" ,אולי בגלל "התענוג המפוקפק" שלי על מעט הנקמה בעם הגרמני ?
לא שוכח שהנבלות רצחו את הסבא והסבתא שלי .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

עמי, אם נהנית מביוור ואתה גם נהנה לקרוא על התבוסה הנאצית - אני ממליץ על "הקרב על
ברלין"...
המלצה נוספת שלי היא על ספרו הישן יותר (שבעברית יצא בעקבות הצלחת סטאלינגראד והקרב על
ברלין) מלחמת האזרחים בספרד. ספר שבנוי וכתוב כמו טקסט-בוק אמיתי בנושא.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori עמי, אם נהנית מביוור ואתה גם נהנה לקרוא על התבוסה הנאצית - אני ממליץ על "הקרב על ברלין"... המלצה נוספת שלי היא על ספרו הישן יותר (שבעברית יצא בעקבות הצלחת סטאלינגראד והקרב על ברלין) מלחמת האזרחים בספרד. ספר שבנוי וכתוב כמו טקסט-בוק אמיתי בנושא.

שהספרים שיוצאים לאחרונה הינם יותר מדוייקים בפרטים מכיוון שהארכיונים במזרח
נפתחו לחוקרים השונים .

ב"סטלינגרד" הפריע לי ריבוי הפרטים ומספריהם של יחידות שונות עד שאינך יודע
למי שייכת היחידה ,גרמנית או רוסית ,העורך/המחבר היה צריך להוסיף ליד כל מספר
את האות ג בסוגריים לציון יחידה גרמנית או ר בסוגרים לצייון יחידה רוסית .
האכזריות של המפקדים הרוסים והגרמנים כלפי חייליהם הינה בלתי נתפסת
בימינו . לא ייאמן שקצין רוסי יורה בכל חייל עשירי שלו כדי להרתיע אחרים
מלהכנע או לערוק .

כחובב קריאה הייתי ממליץ לך לקרוא את "בלב הים" תאור אמיתי של אירוע משנת 1821
שבעקבותיו נכתב הספר "מובי דיק" ,התחלתי לקרוא בערב וסיימתי בבוקר...
תמיד תמיד ספר טוב גובר על הטלוויזיה בנוק אאוט .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

בעקבות דיון שהיה פה לגבי רומאנים היסטוריים, הייתה פה המלצה של ביג ג'ו על סדרת סרטי
"שארפ" (עפ"י הרומאנים ההסטוריים של ברנארד קורנוול) אודות קצין בריטי שצמח מבין השורות
במהלך מלחמת הפנינסולה בין הבריטים לצרפתים, ואני חייב להודות שבמאי טוב, שחקנים טובים,
והקפדה על פרטים - יכולה לגרום ללימוד רב גם בלי לקרוא (את הספרים לא נזדמן לי לקרוא, והבנתי
שהעיבוד שלהם לטלוויזיה הוא חופשי למדי...).
מאחר ואנו דנים ספרים מדוייקים על מלה"ע השנייה, בנוגע לחזית המזרחית: שני ספרים "מלחמתה של רוסיה"
(של ריצ'ארד אוברי), ויותר ממנו "הקרב על מוסקווה" (של רודריק ברייתוויט), נותנים תמונה מעמיקה
בהרבה לגבי הצד הרוסי.
ברייוויט (שגריר בריטניה בבריה"מ בשנות השמונים המאוחרות) בסיכומו נותן לרוסים את הקרדיט
שבמשך שנים נמנע מהם באופן מלא - את הידיעה שבסופו של דבר, החלק הארי בנצחון על הנאצים,
הוא שלהם.

סיימתי את 'דרזדן' לפני חודשיים בערך. מצמרר. בעיקר הדהימה אותי השטניות
שבתכנון המדעי, ביצירה של סופות האש.
שלא לדבר על התיאורים המזויעים של האנשים שרצו לבריכה שהיתה
מיועדת לאספקת מים לכבאים, כי חשבו שימצאו בה מפלט מהאש ומהחום,
והתבשלו בה למוות.

עכשיו אני קורא את "מתי ואיך הומצא העם היהודי" של שלמה זנד. מעניין.!
אני לרוב לא אוהב ספרים עם אג'נדה, אבל יש בספר המון פרטים מעניינים.
בייחוד הפרקים שמספרים על התגיירות של עמים שלמים, ומלכויות, במשך השנים.

ואגב מחירי הספרים: בתחילת השנה נכנס לתוקף "חוק הספריות הציבוריות"
שפוטר את המנויים מתשלום, ומטיל אותו על הרשויות.
אפילו החזירו לי חלק יחסי מהתשלום השנתי ששילמתי.

ה"היסטוריה" שלו, היא מהסוג שתום שגב/אילן פפה/תדי כ"ץ/שמחה פלבן/ברוך קימרלינג ואחרים,
התמחו בו: בניית מגדל של תעמולה על בסיס עובדות צר עד כאב.
זנד רוצה להגיע לימינו ולהסביר מדוע אין לעם היהודי זכות להגדרה עצמית (תשובה: כי אין כזה
דבר...), ולכן הוא מנסה ללכת אחורה, ולערער על הבסיס העובדתי של עצם קיום עם כזה.

זה לא היסטוריה, והעובדה שהאוניברסיטאות בארץ ובחו"ל מקדמות סוג של "מחקר", זו עדות לתהליך
של שקיעת המחקר ההיסטורי, לטובת תעמולה פסאודו-מחקרית, שמביאה יופי של פרנסה מ"מכוני
מחקר" ו"כתבי עת" שחיים על תרומות של אינטרסנטים שמקדמים אג'נדה באמצעות תרומותיהם.

כיום אין סנקציות על הזניית מחקר אקדמי לצורך קידום אג'נדה. כדי לפסול פברוק עלוב כמו המחקר
שערך תדי כ"ץ, היה צריך הליך משפטי שיטיל אימה על אונ' חיפה. עד לאותו הליך משפטי, כ"ץ זכה
לציון 97 על אותה יצירה...
זנד, בניגוד לכ"ץ, הוא כבר פרופסור, ומושאי "מחקרו" כבר מתים מזה זמן - כך שהוא לא צריך לחשוש
מסנקציות...
להיפך, אני משוכנע שספרו יתורגם להרבה שפות (אם לא נכתב באנגלית מלכתחילה, למען הקהל
הבינ"ל הנאור...), והוא ייצא למסע הרצאות מפנק ונעים ובו יספר על ההונאה הציונית הנפשעת...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori ה"היסטוריה" שלו, היא מהסוג שתום שגב/אילן פפה/תדי כ"ץ/שמחה פלבן/ברוך קימרלינג ואחרים, התמחו בו: בניית מגדל של תעמולה על בסיס עובדות צר עד כאב. זנד רוצה להגיע לימינו ולהסביר מדוע אין לעם היהודי זכות להגדרה עצמית (תשובה: כי אין כזה דבר...), ולכן הוא מנסה ללכת אחורה, ולערער על הבסיס העובדתי של עצם קיום עם כזה. זה לא היסטוריה, והעובדה שהאוניברסיטאות בארץ ובחו"ל מקדמות סוג של "מחקר", זו עדות לתהליך של שקיעת המחקר ההיסטורי, לטובת תעמולה פסאודו-מחקרית, שמביאה יופי של פרנסה מ"מכוני מחקר" ו"כתבי עת" שחיים על תרומות של אינטרסנטים שמקדמים אג'נדה באמצעות תרומותיהם. כיום אין סנקציות על הזניית מחקר אקדמי לצורך קידום אג'נדה. כדי לפסול פברוק עלוב כמו המחקר שערך תדי כ"ץ, היה צריך הליך משפטי שיטיל אימה על אונ' חיפה. עד לאותו הליך משפטי, כ"ץ זכה לציון 97 על אותה יצירה... זנד, בניגוד לכ"ץ, הוא כבר פרופסור, ומושאי "מחקרו" כבר מתים מזה זמן - כך שהוא לא צריך לחשוש מסנקציות... להיפך, אני משוכנע שספרו יתורגם להרבה שפות (אם לא נכתב באנגלית מלכתחילה, למען הקהל הבינ"ל הנאור...), והוא ייצא למסע הרצאות מפנק ונעים ובו יספר על ההונאה הציונית הנפשעת...

לא הייתי נסחף עד כדי כך בהשתלחות בפרופ' זנד.

בסה"כ אין מה להגיד... הספר מעניין וגם מסופר בצורה נאה.
ואולי אולי.. הצדק איתו. זרמים לא מעטים בציונות בתקופה שלפני התעוררות
*הלאומיות הערבית* כן ראו בערבים סוג של אחים לדם. אל תשכח שבאותה תקופה,
הבון טון היה הגזע. אירופה עסקה הרבה בהיבטים של גזע, מוצא, אתנולוגיה.

התזה שהוא מציב לא מופרכת. הוא בהחלט מראה כי ההיסטוריונים הראשונים,
הסואו קולד "לאומיים", למרות שידעו ממקורות היסטוריים אמיתות שלא התיישבו עם
הנרטיב העברי, לא עשו מאמצים יוצאים מגדר הרגיל להפריך "מיתוסטוריות" עממיות,
ששירתו את המנגנון הציוני.

*לא היתה הגלייה במובן של גירוש היהודים ממולדתם.
*הכיבוש הערבי \ מוסלמי היה טולרנטי יחסית כלפי היהודים.
*היהודים קידמו בברכה את הכיבוש הערבי, שחילץ אותם מההתעמרות של הביזנטים הנוצרים הטריים.
*התפשטות היהדות נגרמה יותר מגיור עמים ופחות מה"הגלייה".
*היהודים כבר היו פזורים ברחבי האימפריום הרומי, לפני חורבן הבית ו\או המרד הגדול.

כל הקביעות שהוא נותן שם, הן כאלה שאפשר בעדינות לציין שהן פחות עובדות, ויותר תעמולה. כל
מה שחסר זה שהוא יצרח ש"אתם בכלל כוזרים", בכדי לחתום סופית את הגדרת ה"יצירה" שלו
כפובליציזם דמגוגי ארוך מאוד...


באשר לטענות שלו:

*לא היתה הגלייה במובן של גירוש היהודים ממולדתם.

תשובה: בטח שלא הגלייה. היהודים מיוזמתם הצטרפו לגייסות של טיטוס ויוליוס סוורוס (במרד
הגדול ובמרד בר כוכבא בהתאמה) במטרה לעשות סיור ארוך בחו"ל בתור עבדים...


*הכיבוש הערבי \ מוסלמי היה טולרנטי יחסית כלפי היהודים.

תשובה: הכיבוש המסלמי היה טולרנטי לפרקים, בדיוק כמו הכיבוש הנוצרי. האגדות על האסלאם
המתון הופרכו כבר מזמן. רק בקרב מגיני ה"ניאו הסטוריה" ממשיכים לספר עדיין בשבחי היחס
היפה של מקדמי פרוייקט הג'זיה כלפי המיעוט היהודי בקרבם...
לקבל ציון גבוה יותר על יחס ליהודים מזה שקיבלו הנוצרים באירופה, זו חוכמה קטנה מאוד: זה כמו
לטעון שג'פרי דאהמר היה אנושי יותר מאשר ג'ון גייסי (שני רוצחים סדרתיים), כי נרצחיו היו קצת
יותר מבוגרים...


*היהודים קידמו בברכה את הכיבוש הערבי, שחילץ אותם מההתעמרות של הביזנטים הנוצרים הטריים.

לקבל בברכה מישהו לא מלמד על היחס שקיבלת אח"כ. זה רק מעיד שבהתחלה ציפו מהם
לגדולות ולנצורות.


*התפשטות היהדות נגרמה יותר מגיור עמים ופחות מה"הגלייה".

זו קביעה כ"כ בלתי-ניתנת להוכחה, שמיותר בכלל להתעכב עליה. היא מקבילה לטענה שהאשכנזים
הם צאצאי הכוזרים - שאמנם מתנגשת עם נתוני DNA שמראים קר גנטי בין אשכנזים למזרחיים,
אבל בינינו - כאשר המטרה לשלול בסיס יהודי לאומי - הכל מותר...


*היהודים כבר היו פזורים ברחבי האימפריום הרומי, לפני חורבן הבית ו\או המרד הגדול.

קיומן של קהילות יהודיות בחו"ל לא מלמד על כלום. השאלה היא איפה ישבה המסה של העם היהודי לפני המרידות הגדולות ברומיים - והתשובה היא שהרוב ישבו כאן. העובדה שאחרי
המרידות הרוב כבר ל-א ישב כאן, סותמת את הגולל על האמינות של טענות זנד.


לספרו של זנד אין ערך כמחקר. לספרו יש ערך תועמלני עבור מי שמראש רוצה בחיסולה של
מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. אין דרך טובה יותר לחסל את זכות ההגדרה העצמית ליהודים,
באמצעות טענה שקרית-בעליל, שהיהודים אינם עם.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori באשר לטענות שלו: *לא היתה הגלייה במובן של גירוש היהודים ממולדתם. תשובה: בטח שלא הגלייה. היהודים מיוזמתם הצטרפו לגייסות של טיטוס ויוליוס סוורוס (במרד הגדול ובמרד בר כוכבא בהתאמה) במטרה לעשות סיור ארוך בחו"ל בתור עבדים... [ נכון שנלקחו עבדים, אבל לא במסה שתערער את הבסיס המוצק של הדמוגרפיה היהודית ד'אז. הרי מישהו חייב להישאר לעבד את האדמות ולשלם מיסים. מה אתה טוען? שהיתה הגליה המונית ?? ] *הכיבוש הערבי \ מוסלמי היה טולרנטי יחסית כלפי היהודים. תשובה: הכיבוש המסלמי היה טולרנטי לפרקים, בדיוק כמו הכיבוש הנוצרי. האגדות על האסלאם המתון הופרכו כבר מזמן. רק בקרב מגיני ה"ניאו הסטוריה" ממשיכים לספר עדיין בשבחי היחס היפה של מקדמי פרוייקט הג'זיה כלפי המיעוט היהודי בקרבם... לקבל ציון גבוה יותר על יחס ליהודים מזה שקיבלו הנוצרים באירופה, זו חוכמה קטנה מאוד: זה כמו לטעון שג'פרי דאהמר היה אנושי יותר מאשר ג'ון גייסי (שני רוצחים סדרתיים), כי נרצחיו היו קצת יותר מבוגרים... [ בֹא נגיד ש "ניאו-הסטוריה" או "כיבוש נאור"... ג'יזיה או לא... היהודים חיו בקרב המוסלמים הרבה הרבה הרבה יותר טוב מאשר חיו בקרב הנוצרים, מכל הזרמים. ולראייה: ההתעוררות הציונית בקרב יהודי המזה"ת וצפון אפריקה, לא ממש התקיימה. אולי משום שלא היה להם רע שם. מי שקטל בעם היהודי היו הנוצרים, לא המוסלמים. ] *היהודים קידמו בברכה את הכיבוש הערבי, שחילץ אותם מההתעמרות של הביזנטים הנוצרים הטריים. לקבל בברכה מישהו לא מלמד על היחס שקיבלת אח"כ. זה רק מעיד שבהתחלה ציפו מהם לגדולות ולנצורות. *התפשטות היהדות נגרמה יותר מגיור עמים ופחות מה"הגלייה". זו קביעה כ"כ בלתי-ניתנת להוכחה, שמיותר בכלל להתעכב עליה. היא מקבילה לטענה שהאשכנזים הם צאצאי הכוזרים - שאמנם מתנגשת עם נתוני DNA שמראים קר גנטי בין אשכנזים למזרחיים, אבל בינינו - כאשר המטרה לשלול בסיס יהודי לאומי - הכל מותר... [ זה אולי מה שחסר לי בספר. ביסוס מדעי של די אנ איי לגבי ההנחות של מוצאי העמים, ומסלול נדידתם. ] *היהודים כבר היו פזורים ברחבי האימפריום הרומי, לפני חורבן הבית ו\או המרד הגדול. קיומן של קהילות יהודיות בחו"ל לא מלמד על כלום. השאלה היא איפה ישבה המסה של העם היהודי לפני המרידות הגדולות ברומיים - והתשובה היא שהרוב ישבו כאן. העובדה שאחרי המרידות הרוב כבר ל-א ישב כאן, סותמת את הגולל על האמינות של טענות זנד. [ בכלל לא בטוח שהרוב ישבו כאן. יכול מאוד יהיה להניח שמספר היהודים שחיו ב: אלכסנדריה, טסלוניקי, מסופוטמיה (שאריות גלות בבל), רומא, צפון מערב אפריקה, ועוד מקומות רבים אחרים של הפזורה לפני החורבן, תקבל שרוב העם היהודי כבר חי "בגולה". ] לספרו של זנד אין ערך כמחקר. לספרו יש ערך תועמלני עבור מי שמראש רוצה בחיסולה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. אין דרך טובה יותר לחסל את זכות ההגדרה העצמית ליהודים, באמצעות טענה שקרית-בעליל, שהיהודים אינם עם. [ אולי ההוכחה הטובה ביותר שהעם היהודי הוא כזה שמוכן למות עבור הגדרתו כעם תהיה שתי המרידות הגדולות. תחשוב על זה. העם, שהיה מיעוט מבוטל וחלש יחסית לאימפריום הרומי הענק הנחוש העשיר והחזק, לא נרתע מלמרוד, למרות שסביר להניח שהמנהיגים ידעו מה עלול להיות המחיר. לא צריך עוד הוכחה לגבי האספירציות הלאומיות של עם, שמוכן להתאבד עבורן. ]

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אמיר ג. [ נכון שנלקחו עבדים, אבל לא במסה שתערער את הבסיס המוצק של הדמוגרפיה היהודית ד'אז. הרי מישהו חייב להישאר לעבד את האדמות ולשלם מיסים. מה אתה טוען? שהיתה הגליה המונית ?? ]

לא, אני לא טוען שגירשו המונים. אני טוען שהרגו ושעבדו בכמות כזו, שרבים מאלה שכן נותרו פה,
עזבו בהדרגה (חלק לא קטן גם התבולל, אחרי שהפך למיעוט בארצו). אחרי מרד בר כוכבא, עמד
לראשונה הרוב היהודי בארץ, בפני איום. תהליך מתמשך של הצקות רומיות (כשהתנצרות השלטון
רק החריפה את המצב), הביא לדעיכה גדלה והולכת של היישוב בארץ. לטעון אחרת, כפי שעושה
זנד, זה לא היסטוריה - ואפילו לא התחזות טובה להיסטוריה. זה פמפלט אנטי-ציוני לא מזהיר.
מוטב שילמד מרשיד ח'אלדי איך אפשר להיות אנטי-ציוני מגוייס, ועדיין לא להיראות פתטי, כאשר
הוא מנסה לחפש אישוש היסטורי לטענות שלו...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אמיר ג. בֹא נגיד ש "ניאו-הסטוריה" או "כיבוש נאור"... ג'יזיה או לא... היהודים חיו בקרב המוסלמים הרבה הרבה הרבה יותר טוב מאשר חיו בקרב הנוצרים, מכל הזרמים. ולראייה: ההתעוררות הציונית בקרב יהודי המזה"ת וצפון אפריקה, לא ממש התקיימה. אולי משום שלא היה להם רע שם. מי שקטל בעם היהודי היו הנוצרים, לא המוסלמים. ]

במשפט אחד: בוא נגיד שלא. ההיסטוריה של יהודי אירופה, כמו ההיסטוריה של יהודי האסלאם,
היא לא מיקשה אחת. היו ליהודים תקופות נפלאות באירופה (וועד ארבע ארצות, אמסטרדם במאה
16-17, וכן הלאה), והיו להם הרבה יותר תקופות מחורבנות באירופה. כך היה להם במזה"ת, רק
בצורה פחות קיצונית (זה יותר כאשר לטכנולוגיה הנחותה, מאשר לחיבה ליהודים - גם הפולנים,
ששנאו את היהודים לא פחות מהגרמנים, לא חלמו להגיע ליכול של ביצוע השמדה בהיקף גדול...).

הטענה שהציונות קמה באירופה כיוון שלא היו רדיפות במזה"ת, באופן יחסי, כבר נידונה בפורום
בעבר, והיא לחלוטין ובאופן מובהק, לא נכונה.
אני כותב כאן מה שכתבתי אז: הסיבה הראשית לכך שלא קמה ציונות במזה"ת, היא
שהלאומיות היא תופעה שיסודה באירופה, ולכן הלאומיות היהודית התחילה גם היא שם. הסיבה
לכך שהלאומיות היהודית לא התפשטה למזה"ת לא נובעת מתחושת הנוחות היהודית פה, אלא
מסיבה הפוכה בדיוק: החשש מהעת'מאנים, שבקרבם הלכו והתחזקו תופעות לאומניות, שראו
בעין מ-א-ו-ד לא יפה התפתחות של תפיסות לאומיות שעלולות היו להביא לשאיפות לעצמאות
ולביתור האימפריה (יהודי וערביי האימפריה ראו מה עשו העת'מאנים לבולגרים, כשאלה רצו
עצמאות...).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אמיר ג. [ בכלל לא בטוח שהרוב ישבו כאן. יכול מאוד יהיה להניח שמספר היהודים שחיו ב: אלכסנדריה, טסלוניקי, מסופוטמיה (שאריות גלות בבל), רומא, צפון מערב אפריקה, ועוד מקומות רבים אחרים של הפזורה לפני החורבן, תקבל שרוב העם היהודי כבר חי "בגולה". ]

בהחלט לא בטוח. ייתכן מאוד שמליוני מתגיירים חיו בכל מקום. עובדתית, מרכז הלאומי של העם
היה פה - ורק אחרי המרידות הגדולות אנו רואים מעבר של מרכז הכובד של העם לכיוון בבל
(העובדה שהמשנה נחתמה פה בסוף המאה השנייה, בעוד שהתלמוד הבבלי, שחשוב יותר ממקיבלו הירושלמי, נחתם בבבל כעבור כ-200 שנה - מלמדת לא רק על מעבר מוקד הכוח, אלא גם על התקופה שבה זה קרה.
אני לא יכול לקבוע קטגורית ש-ר-ו-ב (יותר מ50 אחוז) יהודי העולם אכן ישבו בארץ, אבל אין ספק
שהמסה המשמעותית ביותר של יהודים, אכן ישבה פה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אמיר ג. [ אולי ההוכחה הטובה ביותר שהעם היהודי הוא כזה שמוכן למות עבור הגדרתו כעם תהיה שתי המרידות הגדולות. תחשוב על זה. העם, שהיה מיעוט מבוטל וחלש יחסית לאימפריום הרומי הענק הנחוש העשיר והחזק, לא נרתע מלמרוד, למרות שסביר להניח שהמנהיגים ידעו מה עלול להיות המחיר. לא צריך עוד הוכחה לגבי האספירציות הלאומיות של עם, שמוכן להתאבד עבורן. ]

האמת היא שאין צורך למצוא הוכחות להיותנו עם. העובדה שיהודים פולנים ישבו בארצם אלף שנה, ועדיין דיברו ביניהם בשפה שונה (גם כאלה מהם שהתרחקו מהדת, עדיין החזיקו ביידיש),
העובדה שיהודים ישבו בתורכיה ובבולגריה ובינם לבין עצמם דיברו בלאדינו, במשך מאות שנים,
גם העובדה שיהודי תימן דיברו בינם לבין עצמם עברית במשך מאות שנים - מוכיחה את קיומו של
העם היהודי. העובדה שיש גם הוכחות DNA שמחברות את הגלויות השונות, והעובדה שיש מסורת
משותפת שדי קשה לפברק (קצת קשה לנייד את כתר ארם צובא לכל הגלויות באמצע ימי הביניים
ולשכנע אנשים מדתות אחרות להתחבר סביב ספר זה - כאשר ספר זה מהווה מטרה לרדיפות
אימים (הכוזרים הם החריג - ועד היום לא ברור כמה מהכוזרים התגיירו, או שמא רק הנהגתם
עשתה כן).
ובסופו של דבר העובדה שיש עם יהודי, הוכחה בכך שהעמים שבתוכם הם ישבו, ראו אותם כעם
זר - עוד לפני שהחלה הלאומיות...

זנד הוא תועמלן נבון. הוא אמנם כותב שטויות, אבל שטויות מהסוג הזה, שוות יופי של פרסום
מפנק ומפרגן בחו"ל (על כל המשתמע מכך: מאמרים בגרדיאן, הזמנות לכנסים במלונות יפים
בחו"ל, ואבטחת מכירה בקצב יפה של ספרו באנגלית...).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori האמת היא שאין צורך למצוא הוכחות להיותנו עם. העובדה שיהודים פולנים ישבו בארצם אלף שנה, ועדיין דיברו ביניהם בשפה שונה (גם כאלה מהם שהתרחקו מהדת, עדיין החזיקו ביידיש), העובדה שיהודים ישבו בתורכיה ובבולגריה ובינם לבין עצמם דיברו בלאדינו, במשך מאות שנים, גם העובדה שיהודי תימן דיברו בינם לבין עצמם עברית במשך מאות שנים - מוכיחה את קיומו של העם היהודי. העובדה שיש גם הוכחות DNA שמחברות את הגלויות השונות

רצב' סיכום מחקר (pdf) שנערך על ה DNA של יהודים אשכנזים, בשיתוף עם הטכניון וביה"ח רמב"ם.
מסקנת המחקר: ה-DNA של חצי מיהדות אשכנז מתנקז ל 4 נשים, שמוצאן
בסבירות גבוהה הוא מהמזרח הקרוב.

ב WW2 . צר לי על טייסי וחיילי בעלות הברית שנהרגו כדי למגר את הנאצים
ובל נשכח שבאותו הזמן הרקטות V2 עדיין נחתו בלונדון ויהודים המשיכו להישרף באושויץ .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

(יש לו מקום של כבוד בסיפריה) אולם הייתי ממליץ (וקטונתי בזה: כבר אמרו את זה גדולים ממני) לקחת אותו בעירבון מוגבל: הוא כולל מדי מכדי להוות מקור מפורט ומערבוצנטרי מדי מכדי להיות משקף נאמנה השלכות של עניינים שבהם צריך להיות מצוי בהלך הרוח ה"רוסי". כיצאו לאור "סטלינגראד", "הקרב על ברלין" ו"מלחמתה של רוסיה" עוד היה חי סבא שלי, שמלבד זאת שהיה אדם רב לשונות, משכיל ובעל חוש להיסטוריה, היה גם בעברו קצין קרבי בצבא האדום ובדיוויזיה הפולנית ע"ש קשטיושקו: ישבתי עם הספרים והצלבתי אתו פרטי מידע הקשורים בהבנת רוח האירועים השונים. ההתרשמות שלי הייתה שמבקריו של אוברי צדקו, והאיש אכן לא הצליח לפענך את "הראש הרוסי" במידה מספקת כך שספרו יתעלה מעל לדרגת "עוד ספר על הגבורה והאכזריות הרוסיים".

שני ספריו של אנטוני ביוור (סטלינגרד והקרב על ברלין) טובים הרבה יותר. הקרב על ברלין מקיף (ואני לא חושב שניסו להסתיר את זה) היבטים או תתי חזיתות מסויימים בלבד, ואינו באמת מקיף ברמה אקדמית. סטלינגרד, מעצם הגדרתו כמקיף מערכה תחומת טריטוריה וזמן, קרוב הרבה יותר להיות טכסט בוק קלאסי.

הספרים הנ"ל היו פורצי הדרך: בעקבותיהם בא מבול של פרסומים באותו הפורמט (ולרוב באותו עיצוב כריכה) ומנסיון ("אניגמה" ו"אל עלמיין") אני הרבה יותר חשדן נגדם, אם מנסים להסיק מסקנות כוללות מהם. יש לי תחושה דומה לגבי "דרזדן".

בארץ, כמה חבל, לא קם עדיין מי שהצליח להרים פרוייקט שכזה: או שמדובר על רומאנים קלילים בסגנון רם אורן (שדווקא עשה שירות טוב בסופו של יום) או על פרסומים מונחי אג'נדה, כפי שאני משער שהוציא מיודעי פרופ' זנד.

.

[QUOTE=g.l.s.h
הספרים הנ"ל היו פורצי הדרך: בעקבותיהם בא מבול של פרסומים באותו הפורמט (ולרוב באותו עיצוב כריכה) ומנסיון ("אניגמה" ו"אל עלמיין") אני הרבה יותר חשדן נגדם, אם מנסים להסיק מסקנות כוללות מהם. יש לי תחושה דומה לגבי "דרזדן".

.[/QUOTE]

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

הספרים "הראשונים" שילבו נוסחא מנצחת: כתיבה קולחת, עיסוק בנושא היסטורי תחום (זמן ומקום) ומוכר מאוד, שילוב מאוזן של תיאור היסטוריה במקרו ובמיקרו. הספרים שבאו לאחר מכן, או חלקם (אלה שאני מכיר) היו "סרטי המשך" טיפוסיים: נסיום לא מוצלח להעתיק את אותה הנוסחא. "אניגמה" הוא סיפור שטבע אי שם בתוך בליל עצום של נתונים טכניים ואל עלמיין היה פשוט ספר חלש. אמנם הספרים הזמינים האלה מכילים נתונים שאחרת היה קשה למצוא, אבל במבט כללי אני נוטה לחשוד בתרומתם כפי שאחרים מוצאים אותה. אשמח לגלות שהפעם הרגשתי לא נכונה.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h הספרים "הראשונים" שילבו נוסחא מנצחת: כתיבה קולחת, עיסוק בנושא היסטורי תחום (זמן ומקום) ומוכר מאוד, שילוב מאוזן של תיאור היסטוריה במקרו ובמיקרו. הספרים שבאו לאחר מכן, או חלקם (אלה שאני מכיר) היו "סרטי המשך" טיפוסיים: נסיום לא מוצלח להעתיק את אותה הנוסחא. "אניגמה" הוא סיפור שטבע אי שם בתוך בליל עצום של נתונים טכניים ואל עלמיין היה פשוט ספר חלש. אמנם הספרים הזמינים האלה מכילים נתונים שאחרת היה קשה למצוא, אבל במבט כללי אני נוטה לחשוד בתרומתם כפי שאחרים מוצאים אותה. אשמח לגלות שהפעם הרגשתי לא נכונה.

עוסק בהיסטוריה של העיר וחלקו הסופי בשלטון הקומוניסטי ובשיקום העיר .
אבל הפרק הצבאי והוא העקרי עוסק בתיכנון ההפצצה ,בבחירת נתיבי טיסה ,שיטות ההטעיה
של יעד ההפצצה ,שיטות ההפצצה,סוג הפצצות , סימון המטרות, גבולות גיזרת ההפצצה וכן ראיונות עם
טייסים שהשתתפו וקטעים מהוראותיו של צ'רצ'יל ומפקדים אחרים .

ועד אז הקלד DRESDEN בגוגל תמונות ותראה חלק מתוצאות ההרס שנעשה שם .
אני מרגיש מעט לא נוח עם ההתלהבות על מה שעשו שם הבריטים אבל המחשבה על
6 מליון יהודים שנרצחו מוחקת לי מיד את הרגשת האי נוחות .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

http://www.fpp.co.uk/books/Dresden/index.html


מבחינתי - כמי שחי כל חייו בצל הטראומה של המלחמה ההיא - כל ההתרוצצות (ההולכת וגוברת, ככל שההקשר הריגשי של המלחמה דועך יחד עם שארית הדור) סביב הסיפור נע בין צביעות נטו ובין רגשנות מבולבלת (אני לא מתכוון לקורא ה"תמים" כמובן).

מה שכן, ברור לי שבעתיד הקרוב (מאוד), ואפילו בישראל, יהיה פחות ופחות מקובל להגיד "הם זרעו רוח וקצרו סופה", ובמיוחד לטעון שאכזריות והמוחלטות של המכונה הנאצית הביאו לקהות חושים מוחלטת מערכות ואנשים שכלל לא היו כאלה. צפיתי את התהליך הזה כבר בשבוע הראשון של התואר הראשון, כאשר דנים במאמר הידוע של טיילור על "שורשי מלחמת העולם": דעיכת הרושם החד שהותירה המלחמה ההיא ועליית "מחשבה שניה", ובמיוחד "פירוק" אירועי המלחמה לגורמים ודיון נפרד בהם, במנותק מהאווירה הכל כך בלתי נתפסת שהייתה באוויר.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h מה שכן, ברור לי שבעתיד הקרוב (מאוד), ואפילו בישראל, יהיה פחות ופחות מקובל להגיד "הם זרעו רוח וקצרו סופה".

תסלחו לי על הסטייה בדיון, אבל לדעתי דווקא נשמע לא מעט את הביטוי הזה (ודומיו) ובהקשרים אקטואליים. מתן וילנאי וחיים "מתי נתנשק" רמון מהווים, לדעתי, את הסנונית הראשונה.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

סלח לי אבל אני לא ממש מעודכן - אולי מעבר למה שכתוב בפורום סקופים...

.

אני מתכוון להתבטאויות שלהם לגבי התוצאות שהפלסטינים עשויים להביא על עצמם.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

בכל מקרה: זו חוכמה קטנה מאוד להיות נחרץ בקשר לאירועים אקטואליים. כשמגיעים להסתכל על אירועים שקרו בדורות קודמים, פתאום הדחף להיות "פוסט מודרניסט" חזק יותר וצריך להיות "מאוזן". או כמו שאמרו כמה קשישים גרמנים ששירתו במחנות/יחידות חיסול, בראיונות שנתנו בעשור האחרון: "גם אנחנו קורבנות".

.

החלק הבריטי החשוב בנצחון קשור באומץ הלב שבהחלטה לא להכנע בימים הקשים של 1940/1
כשבאמת בריטניה נראתה כעומדת לבדה (עם מליוני חיילי המושבות הלא-נחשבים, כמובן...) מול הנאצים.
עובדתית, קשה להתווכח עם העובדה שמספר ההרוגים הבריטיים במלחמה הוא נמוך באופן מדהים,
מה שמלמד על המספר הנמוך-מאוד יחסית, של התקלויות אש בעוצמה מלאה של בריטים מול גרמנים. מתוך שלוש התקלויות בריטיות גדולות מול הגרמנים, באחת ההישג שלהם היה פינוי מופתי
בדנקירק אחרי תבוסה מוחצת, בשנייה היה להם נצחון גדול באל-עלמיין של כוח קטן הרבה משלהם
(שאמנם היה לו מפקד טוב, אבל גם מפקד טוב לא יכול להאריך את קווי החזית עד אין קץ...),
ובשלישי הם חטפו תבוסה נוראה במבצע מיותר בהולנד.
מעשית, שני הקרבות הראשונים היו חשובים מאוד (הראשון אפשר את עצם השארותם במלחמה,
והשני השאיר את המזה"ת בידי המערב - והציל את היישוב בארץ), והשלישי היה מיותר ולא שינה
דבר.
מעשית, הבריטים והפלישה לנורמנדי, שהאיים הבריטיים שימשו לה כבסיס נוח (אם כי לא הכרחי),
לא היו מבטיחים את הנצחון, בעוד שהסובייטים בסיוע האמריקני, והכניסה האמריקנית עצמה
למלחמה, היו מכריעים בכל מקרה.
מבחינת הבריטים, פיצוח הצופן הגרמני, שהיא ללא ספק הישג מודיעיני כביר (שעד היום לא ברור
לי איך, אבל לפולנים לא-יהודים היה בו חלק עצום - דבר שסותר כל תפיסה גזענית שיש לי כלפי
אותה אומה, שמככבת בכל ספר בדיחות אמריקני על טמבלים...), היא התרומה שלהם לנצחון
הסופי - ולכן אין סק שהבליטו אותה ללא כל פרופורציה לחשיבותה האמיתית. מודיעין יכול להכריע
מלחמות כאשר היריבים הם שקולים. הסובייטים והאמריקנים יחדיו, לא היו יריב שקול לאף אחד
בעולם...
קרב אל עלמין, מעבר לחשיבותו האדירה לנו (היו לי כאן סבא וסבתא שהגיעו מפולין כמה שנים
קודם לכן...), לא היה משנה דבר במערכה הכללית. באוקטובר 1942 יצאו הרוסים למבצע אורנוס,
שמשמעותו הייתה סיום הנוכחות הגרמנית בדרום בריה"מ וקץ התקוות לחדור למזה"ת מצפון,
ובחזית המזרחית, החלו האמריקנים בדילוגי האיים שלהם, והתקרבו לאיזון עם היפאנים, שהיה
מחסל כל משמעות של "חיבור יפאני-גרמני בהודו", שממנו הבריטים חששו באמת (כפי שמלמדים
מסמכיהם...).

אגב, גלאב היה משוכנע עד יום מותו ש350 הלוחמים הבדווים שלו הצילו את המזה"ת עבור בעלות
הברית: הוא טען שלולא תקפו בעראק, וסייעו לחילוץ הכוח הנצור בחבאניה, היו הגרמנים מגיעים
לשם, תוך ניצול המשטר הידידותי, ובעזרת הדיוויזיה המוטסת (זו שכבשה את כרתים חודש אחד
מוקדם יותר, במה שהסתבר כמבצע שעיכב את הפלישה לרוסיה), יכלו להשיג בסיסי לתקיפת
שדות הנפט הרוסיים בקווקז, אגב ניתוק שדות הנפט של עראק ואיראן (שהשאה שלה היה נהג
בבריטים וברוסים בניירליות עויינת - שהביאה להדחתו אח"כ).
גלאב טוען שלולא 350 אנשיו - לא היה קרב אל עלמין כי הגרמנים היו מקפלים את הצבא
הבריטי במצרים מן העורף, והכל היה נגמר...
אבל זה היה גלאב. הוא גם טען שהיהודים גזע מרושע...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori מבחינת הבריטים, פיצוח הצופן הגרמני, שהיא ללא ספק הישג מודיעיני כביר (שעד היום לא ברור לי איך, אבל לפולנים לא-יהודים היה בו חלק עצום - דבר שסותר כל תפיסה גזענית שיש לי כלפי אותה אומה, שמככבת בכל ספר בדיחות אמריקני על טמבלים...), היא התרומה שלהם לנצחון הסופי - ולכן אין סק שהבליטו אותה ללא כל פרופורציה לחשיבותה האמיתית. מודיעין יכול להכריע מלחמות כאשר היריבים הם שקולים. הסובייטים והאמריקנים יחדיו, לא היו יריב שקול לאף אחד בעולם... קרב אל עלמין, מעבר לחשיבותו האדירה לנו (היו לי כאן סבא וסבתא שהגיעו מפולין כמה שנים קודם לכן...), לא היה משנה דבר במערכה הכללית.

מערכת אל עלמיין הוכרעה כמעט *רק* הודות לאניגמה.
הבריטים, שבאותו שלב כבר לא רק פיצחו לגמרי את הצופן, אלא גם קיצרו
מאוד את הזמן שבין קליטת המודיעין, הפקתו ופיזורו, התמקדו בהטבעת
מיכליות הדלק עבור צבא רומל. הגרמנים לא הבינו איך כל משלוח דלק לרומל,
מטורפד בלב הים התיכון.
רומל נוצח כי בשלב מסוים לא היה לו דלק להניע את הטנקים ויתר הכלים שלו.

בקיצור, זה יותר בגלל האניגמה ופחות בגלל מונטגומרי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אמיר ג. מערכת אל עלמיין הוכרעה כמעט *רק* הודות לאניגמה. הבריטים, שבאותו שלב כבר לא רק פיצחו לגמרי את הצופן, אלא גם קיצרו מאוד את הזמן שבין קליטת המודיעין, הפקתו ופיזורו, התמקדו בהטבעת מיכליות הדלק עבור צבא רומל. הגרמנים לא הבינו איך כל משלוח דלק לרומל, מטורפד בלב הים התיכון. רומל נוצח כי בשלב מסוים לא היה לו דלק להניע את הטנקים ויתר הכלים שלו. בקיצור, זה יותר בגלל האניגמה ופחות בגלל מונטגומרי.

מוכרעת עוד לפני שנפתחה המלחמה ,ראה נפוליאון ברוסיה והיטלר ברוסיה ,
מאותו רגע שהתעשיה האמריקאית החלה לייצר ציוד מלחמתי בכמויות אדירות
לגרמנים לא היה שום סיכוי .
רומל נוצח מפני שהבריטים שלטו בים התיכון ,לגרמנים לא היה חסר רק דלק
חסרו להם גם טנקים ,מטוסים ואנשים . מונטי ניצח לא בגלל גאונות צבאית
אלה בגלל עדיפות באנשים וציוד .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

קשור במבוכה (יחסית) על חלקם בקרבות הממשים - את זה יכול להבין כל מי שרואה ערוץ ההיסטוריה. האמת היא שהטראומה של מלחמת העולם הראשונה על אבדותיה, עמדה כענן מעל ההנהגה הבריטית. בפועל הבריטים "הצליחו" לצאת ממערכות יבשה עם אחוז אבידות קטן מזה של האמריקאים, ובהרבה מקרים להשיג אותם הישגים: בעניין הנכונות להקרבה הם פשוט היו בכיתה אחת מעל האמריקאים (=מנוסים יותר). אני לא חושב שאפשר לשפוט אותם לחומרה על כך. ידוע שהחייל הבריטי הרגלי לא בדיוק "הבריק" במלחמה: הוא היה אנמי וחסר רוח קרב, הציוד וכלי הנשק שלו היו לא פוטוגניים ולא ממש מתקדמים (בהשוואה לאמריקאים) והוא ממש לא שש למות "בשביל המלך והמדינה".

לגבי גלאב פחה: אני חייב לציין שאני לא מכיר את הדמות מעבר לאיזכור שמו בהקשרים ישראליים. נראה לי קצת מוזר שפקיד צבאי פרובינציאלי (ואחד מאחרוני הפקידים הקולוניאלים: לא ממש כבוד גדול) בריטי יטען טענה כזאת. בדר"כ לא אופייני לבריטים להיות כאלה Outrageous

.

.

אין לי כול לתרגם, אז סליחה ממי שקשה לו ...

The ritual of the salute and the hierarchy of the commissioned officer survived very strongly. That increasing left-wing movement among the soldiers and workers of England scarcely touched the Middle East. It is understandable that the political moves at the heart of the Empire do not penetrate its edges at once. Isolated in the desert and scattered outposts, the men craved reading matter more than anything else – and did not get it. This cut them off from the political and social trends at home.




For the average soldier in the British ranks no such mental upheaval was necessary. The conditions of labor in England in the late 1930s and the conduct of our foreign policy up to Munich had not exactly made him a passionate admirer of the Conservative Party. He had already traveled some distance toward the left. He was at this point a long way ahead of his officers in his appreciation of the Russian question.

זה חלק מקטע (של אלן מורהאד? מי שהביאה לי אותו לא הביאה מקור) הנוגע לרושם שעשתה הברית בין רוסיה לבריטניה על החייל המבולבל שהתרגל לכך שרוסיה היא חצי אוייב. מעניין לשמוע איך נראה החייל הבריטי הפשוט בעיניים של כתב (משוחד ככל הנראה לטובת הרוסים).

.

זו ראיה פשטנית מעט. שתי המערכות החשובות ביותר שנלחמו הבריטים במלה"ע השניה לא היו מערכות יבשתיות:
1) הקרב על בריטניה (ויש הרואים במתקפת המפציצים את המשכו). בזכות מערכה זו בריטניה נותרה במלחמה.
2) המערכה על האטלנטי. בזכות מערכה זו שרדה בריטניה בשנים הבאות והפכה לבסיס ממנו חזרו בעלות הברית המערביות לאירופה.

בגלל אופיין היבשתי/ימי של שתי מערכות אלה כמות האבידות הבריטית היתה אכן נמוכה יחסית. יחד עם זאת, בל נשכח שבסיום המלחמה ברטניה היתה על סף פשיטת רגל, כך שהנזק היה לא רק בנפש.

לגבי מתקפת המפציצים הבריטית מומלץ לקרוא את ספריו של Martin Middlebrook על הנושא (רשימת ספריו כאן). כולם מאירי עיניים והם כוללים התייחסות לנושאים בעייתיים כמו חוסר האבחנה של ההפצצות הבריטיות ובעיות המוראל שהיו קיימות בפיקוד המפציצים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori בעקבות דיון שהיה פה לגבי רומאנים היסטוריים, הייתה פה המלצה של ביג ג'ו על סדרת סרטי "שארפ" (עפ"י הרומאנים ההסטוריים של ברנארד קורנוול) אודות קצין בריטי שצמח מבין השורות במהלך מלחמת הפנינסולה בין הבריטים לצרפתים, ואני חייב להודות שבמאי טוב, שחקנים טובים, והקפדה על פרטים - יכולה לגרום ללימוד רב גם בלי לקרוא (את הספרים לא נזדמן לי לקרוא, והבנתי שהעיבוד שלהם לטלוויזיה הוא חופשי למדי...).

סדרה מעולה (נו, בריטים).

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

לגיון שלחם בפחדנות, או נסוג בגלל פחדנות נענש בעונש שנקרא "דצימיליום" (אני מקווה שכתבתי נכון). כל חייל עשירי הוצא מן המסדר והוכה למוות ע"י חבריו למניפול.
במלחמת העולם ה-1 נקט גם הצבא הצרפתי בשיטה הזו כדי להפחיד ולמנוע עריקות.
יתכן והיו עוד צבאות שנקטו בשיטה זו, אולם איני היסטוריון צבאי.
בכל מקרה, כאשר צבאות עומדים על סף התפוררות משמעתית ומורלית, היו נוקטים בצעדים אכזריים מסוג זה.

השם הנכון בלטינית של הענישה הוא דקימטיו (decimatio), אתה צריך לזכור שבלטינית הקלאסית לא היה את הצליל "צ".

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

ומכאן גם הפועל האנגלי to decimate, המתורגם כיום כ"להשמיד".

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

מהי העוצמה האווירית של בעלות הברית המערביים .
בל נשכח שהמלחמה הקרה החלה עוד לפני שהסתימו הקרבות נגד הנאצים .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

אבל למיטב ידיעתי הפצצות האלף החלו כבר ב 1943 (המבורג).

אם נלך על פסיכולוגיה בגרוש, נגיד שהחל ממלחמת העולם הראשונה, דרך השניה, ויאטנם ושתי מלמות המפרץ, ישנה השפעה מהפנטת מהשימוש בהפגזה/הפצצה עצומה ומרוכזת, על קובעי ההחלטות והמדיניות. לי אישית אין ספק שמעבר לכל השיקולים הקרים והמבצעיים, שימוש בכוח הרס כזה מונע גם ע"י כוחות פחות רציונליים.

.

3 חודשים לפני כניעת הנאצים כך שמבחינה צבאית טהורה ההפצצה לא
תרמה משמעותית לסיום המלחמה .
המחבר טוען ומביא סימוכין רבים שהפצצות על ערים ומרכזי אוכלוסיה
גורמות יותר נזק למדינה המופצצת מאשר הפצצות על מפעלים תעשייתים וכו'
שכן לשקם ערים פירושו לבנות מחדש מערכות ביוב ,תחבורה ,תקשורת ,רפואה וכו'
ואילו מפעל תעשיתי שנחרב מיד מועבר למקום אחר ( תת קרקעי למשל) ומתחיל לייצר מחדש .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

ואם אני זוכר נכון אפילו הבישוף מקנטרברי ועוד כמה חברי פרלמנט נכבדים, דנו בכך. גם הכינוי שזכה לו ארתור האריס "הקצב" לא העיד על הסכמה רחבה למעשים אלה.

דרזדן לא יועדה להיות שטח כיבוש מערבי ולכן אני לא חושב שעניין בניית התשתית הדאיגה אותם. ברלין חטפה את ההפצצה האחרונה שלה ימים לפני שהרוסים הגיעו אליה (הפצצה שכוונה ליום הולדתו של היטלר) והפצצות על ערי נמל נמשכו עד סוף אפריל, ואפילו תחילת מאי (ההפצצה האחרונה הייתה על קיל כבר במאי), מה שאומר שלא בהכרח שהציפיה לסוף המלחמה שינתה משהו: למעשה בזמן הפצצת דרזדן בכלל לא היה ברור שהמלחמה כל כך מוכרעת, ובטח לא כל כך מהר.

מלחמת העולם השניה הייתה מלחמה טוטאלית וכל הצדדים בה לקו בכהות חושים - מי מרצון ומי מאונס. צ'רצ'יל שדיבר די בגלוי על צורך "לגבות מחיר" בנפש מהגרמנים (הוא אפילו ציטט מספרים של גרמנים שלטנתו היו "צריכים לההיהרג", שלא לדבר על התלהבותו מתוכניות בנוסח תכנית מורגנטאו (להחזיר את גרמניה כמה שלבים אחורה באבולוציה) או חיסול מאסיבי של קצונת הוורמאכט) לא היה אמור להתרגש מהפצצה. כל הדיון הממוקד בדרזדן, הוא לא רק מחוץ להקשר, אלא גם לוקה מיסודו משום שהוא נוצר מראש לא כי הוא מייצג את תופעת ההפצצות, אלא משלל סיבות הכוללות את:

1. הקרבן הייתה עיר שנחשבה למופת ארכיטקטוני מערבי.
2. שיעור האבידות האזרחיות היה גבוה מאוד (ביחס להפצצות בעלות עצמה דומה על ערים אחרות)
3. בדיעבד היה ברור שגרמניה הייתה ענק גוסס

לטעמי מדובר על שיפוט מונחה רגשות ולא הגיון, שלא לדבר על תלישת האירוע מההקשר הכולל שלו.

.

כאשר 'רשע מוחלט' מתאושש ממפלה שלא גבתה ממנו מחיר המתקרב למעלליו - לא יחלוף זמן רב והוא יתפתה לשוב לסורו. אני מניח כי קיים יתרון כלשהו בכך שלפחות בעשור שאחרי, לא יכל שום גרמני לומר לעצמו: אבל בכל זאת הרווחנו את.. או במבט לאחור דווקא יצאנו לא רע..
תמהתני, באם הייתה הבחירה בידי הבריטים ובאם היו הפצצות מוכנות עוד קודם - האם הייתה גרמניה סופגת את מה שספגה יפן.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה כאשר 'רשע מוחלט' מתאושש ממפלה שלא גבתה ממנו מחיר המתקרב למעלליו - לא יחלוף זמן רב והוא יתפתה לשוב לסורו. אני מניח כי קיים יתרון כלשהו בכך שלפחות בעשור שאחרי, לא יכל שום גרמני לומר לעצמו: אבל בכל זאת הרווחנו את.. או במבט לאחור דווקא יצאנו לא רע.. תמהתני, באם הייתה הבחירה בידי הבריטים ובאם היו הפצצות מוכנות עוד קודם - האם הייתה גרמניה סופגת את מה שספגה יפן.

איום על עצם קיומם היו אכן משתמשים והדברים נכונים גם להיום ובאזורנו....

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h ואם אני זוכר נכון אפילו הבישוף מקנטרברי ועוד כמה חברי פרלמנט נכבדים, דנו בכך. גם הכינוי שזכה לו ארתור האריס "הקצב" לא העיד על הסכמה רחבה למעשים אלה. דרזדן לא יועדה להיות שטח כיבוש מערבי ולכן אני לא חושב שעניין בניית התשתית הדאיגה אותם. ברלין חטפה את ההפצצה האחרונה שלה ימים לפני שהרוסים הגיעו אליה (הפצצה שכוונה ליום הולדתו של היטלר) והפצצות על ערי נמל נמשכו עד סוף אפריל, ואפילו תחילת מאי (ההפצצה האחרונה הייתה על קיל כבר במאי), מה שאומר שלא בהכרח שהציפיה לסוף המלחמה שינתה משהו: למעשה בזמן הפצצת דרזדן בכלל לא היה ברור שהמלחמה כל כך מוכרעת, ובטח לא כל כך מהר. מלחמת העולם השניה הייתה מלחמה טוטאלית וכל הצדדים בה לקו בכהות חושים - מי מרצון ומי מאונס. צ'רצ'יל שדיבר די בגלוי על צורך "לגבות מחיר" בנפש מהגרמנים (הוא אפילו ציטט מספרים של גרמנים שלטנתו היו "צריכים לההיהרג", שלא לדבר על התלהבותו מתוכניות בנוסח תכנית מורגנטאו (להחזיר את גרמניה כמה שלבים אחורה באבולוציה) או חיסול מאסיבי של קצונת הוורמאכט) לא היה אמור להתרגש מהפצצה. כל הדיון הממוקד בדרזדן, הוא לא רק מחוץ להקשר, אלא גם לוקה מיסודו משום שהוא נוצר מראש לא כי הוא מייצג את תופעת ההפצצות, אלא משלל סיבות הכוללות את: 1. הקרבן הייתה עיר שנחשבה למופת ארכיטקטוני מערבי. 2. שיעור האבידות האזרחיות היה גבוה מאוד (ביחס להפצצות בעלות עצמה דומה על ערים אחרות) 3. בדיעבד היה ברור שגרמניה הייתה ענק גוסס לטעמי מדובר על שיפוט מונחה רגשות ולא הגיון, שלא לדבר על תלישת האירוע מההקשר הכולל שלו.

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

למיטב ידיעתי, הכינוי "הרשמי" של האריס היה "המפציץ" (Bomber Harris) ולא "הקצב". אין ספק שקיימת בחלקים מהציבור הבריטי הסתייגות ממדיניות ההפצצות כיום, אני לא בטוח שההתנגדות היתה נרחבת במיוחד בזמן המלחמה.

לגבי עצם ההפצצה, הדבר היחידי שמצער אותי זה שערים נוספות בגרמניה לא זכו לאותו הטיפול.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ואני בכלל לא בטוח שהיה נפוץ. את הטענה שהוא כונה כך גם בבריטניה בזמן המלחמה שאבתי ממקור לא אמין במיוחד - סרט הדוקו-דרמה הידוע "מפוצצי הסכרים" (היותר קולנועי מבין השניים המוצגים פעם בכמה זמן בערוצים המתאימים). לגבי הביקורת על המוסריות של ההפצצות חסרות האבחנה בזמן המלחמה, לא קשה למצוא את המקורות: כמובן שאלה מראש מובאים בהקשרים של דיון ממוקד, "פוסט מלחמתי", בנושא ההפצצה, "פשעי מלחמה" ומוסריות, ולכן יכול להיות שאלה היו קולות רפים ולא נחושים.

לגבי מה שחטפו ערים גרמניות: כמעט ולא היו ערים שמרכזן נמלט מחורבן גמור. יוצאות מן הכלל כמה ערים אוניברסיטאיות באזור הריין, ערים שהיו בטווח בעייתי מבריטניה ואולי ווינה וזלצבורג, שלא זכו להפצצות טוטאליות.

הנה אוסף תמונות של המאמץ לעשות סדר בחורבן הגמור שהשאירה המלחמה:

http://images.google.co.il/images?h...F-8&sa=N&tab=wi

חתיכת עבודה.

.

ערים אחרות זכו ביותר קורבנות (לא מספיק כמובן ) גם באופן יחסי וגם באופן מוחלט .
לשמחתנו חלקם קבלו טיפול רוסי למשך 50 שנים.....

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

מעניינת גם הנקודה הגזענית:
בעוד שהפצצת דרזדן הפכה לאות ולמופת ל"פשע מלחמה" המבוצע בהפצצה, החרבת ערי יפן בפצצות תבערה אינה זוכה לכל התייחסות! יש לזכור כי בטוקיו נגרמו מעל ל-100,000 הרוגים באחת מההפצצות...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

למה לא זוכות? בהחלט זוכות. יותר יפנים נשרפו מהפצצות תבערה, מיפנים שנספו מפצצות האטום.

צריך גם לזכור שליפנים לא היה תועמלן מוכשר כמו גבלס, שהצליח לעשות
מטעמי-פרופגנדה מ"הפצצות הטרור האימפריאליסטי" כפי שכינה אותן.

ועוד נקודה שעשתה את דרזדן לאגדה: דרדזן שהיתה תחת כיבוש סובייטי
לאחר המלחמה, שימשה אמצעי פרופגנדה נגד המערב, ע"י מנגנון הפרופגנדה הסובייטי-גרמני DDR.

יפן היתה תחת כיבוש אמריקאי. לא היה מי שיעצים את ההיבט התעמולתי שם.