אודה למי שיוכל לסרוק ולהעלות את הכתבה של אריה אגוזי שהתפרסמה היום במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות.

בגלל הפרשי-הגודל בין העיתון לסורק שיחקתי עם העימוד ,
אך מבלי לשנות את הסדר הכרונולוגי (ואת התמונות השמטתי) :

A friend in need - is a friend indeed

תודה. מאוד הופתעתי לקרוא שם דברים המובאים בשמי, שכלל לא אמרתי.

פעם שניה תוך פחות משבוע!
נראה לי שאתה צריך לספק תעסוקה למיבי מוזר (העו"ד של ידיעות)

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

QUOTE=יוסיפון]פעם שניה תוך פחות משבוע!
)[/QUOTE]

לא פעם שניה, אלא ראשונה. (מה שאתה מתייחס אליו נבע מחוסר הבנה של חברי הפורום, לא לפרסום בעיתון שהיה מדויק.).

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טל ענבר תודה. מאוד הופתעתי לקרוא שם דברים המובאים בשמי, שכלל לא אמרתי.

זה מעניין...


דברים שלא אמרת בכלל - או שלא אמרת לצורך כתבה זו ?

זה מעניין , כי הוא הכניס שם ציטוטים שלך במרכאות כפולות ,
וזה לא נראה כמו "שליפה מהמותן"...
אולי דברים שלך מאיזושהי הרצאה / יום עיון ?

A friend in need - is a friend indeed

שבשנת 1977 הייתי פונקציונר בכיר במפלגת ד"ש שזה עתה קמה ניהלתי ורשמתי את הפרוטוקול של הישיבה. כמובן כתבתי את שמות כל הנוכחים ומה אמרו...

הפתעת חיי היתה למחרת באותו עיתון ציטטו אנשים מה שאמרו ואיזה ויכוחים היו במהלך הישיבה.
רק הדבר אחד חסר להם, המשתתפים שצוטטו בכלל לא היו בישיבה ואני לא מסרתי את הפרוטוקול לאף אחד...
כשהתקשרתי לאותו כתב והסבתי את תשומת ליבו, האיש צחק וענה "אתה עוד צעיר, עוד תלמד מה זה פוליטיקה..."

אני מודה, אף פעם לא למדתי ועד היום בורח מזה.
לצערי את הכתבים הישרים ואמינים אפשר לספור אותם על כף יד אחת.

מדובר בהגיגים פרי מוחו של הכותב.

נו קדימה .... הנה ההזדמנות "לעשות את המכה", קח עו"ד טוב ותתבע את "ידיעות אחרונות", יש להם כיסים עמוקים.

! This is Sparta

אותי קצת מטרידה העובדה כי מערך הפיענוח מתבסס על חיילים בשירות חובה ולא על אנשי קבע.
תקנו אותי אם אני טועה, אבל נושא הפיענוח דורש מומחיות וניסיון אשר, כרגיל, נרכשים במהלך התנסויות רבות ולאורך זמן.
אמנם צה"ל מנסה לקצץ באנשי הקבע שלו אולם עם כל כמה שהקורס קשה ותובעני והחיילים איכותיים מאוד, לדעתי יש ב"צעירותם" של המפענחים, חיסרון משמעותי.

בהתייחס ליכולת ההבחנה של לוויינים, היא אמירה בעייתית. מי זוכר את יכולתו של אופק 3 "לקרוא מספרי מכוניות בבגדאד?" כפי שצוינה בכלי תקשורת ישראליים רבים בשעתו?

פעמים רבות ראתי דיונים המדברים על יכולות של לווינים לקרוא מספרי מכוניות.
איך בעצם דבר כזה אפשרי? ( אולי על ידי שילוב של מספר לווינים מזוויות שונות? )

אופטית אני לא חושב שאפשר להגיע לרזולוציה הנדרשת (פחות מס"מ) דרך אטמוספירה.
אבל באורכי גל אחרים אולי דווקא כן אפשר יהיה אם לא לראות מספרי מכוניות או זיפים אז לפחות לזהות אנשים לפי גובהם.

בטח שאפשר לזהות מספרי מכוניות- לראות אם יש מכונית אחת או שתיים ...

זול יותר לנסוע לטהרן ...

אני מאד מקווה שיום אחד לא נופתע מיכולת הלווינות האיראנית
אפשר לצחוק עליהם ועל הצהרותיהם אבל בנתיים ישראל נסוגה ברמת המחקר, רמת הלימוד ורמת התלמידים ונראה כי דווקא איראן צועדת קדימה...

אבל הם לא בדיוק ברדכם להיות מעצמה טכנולוגית

"הסורים היו האויב הצהוב,האכזר. הסורים היו המלחמה על המים. הסורים רצו לייבש אותנו. הסורים היו תעלות הנ"ט העמוקות בגולן. הסורים היו קרבות הבלימה הנואשים של 7 בעמק הבכא. הסורים היו הבנזונה שהתגאה בטלוויזיה הסורית שהוא אכל כבד של חייל יהודי ביום כיפור. הסורים היו פשעי דמשק. הסורים היו הרעים. הם רצו להרוג אותנו. ואנחנו הרגנו אותם לפני שהם הספיקו."
מתוך "הלנה על הגג" מאת יורם יובל.

זו עוד כתבה בשורה ארוכה שמשיגה את ההפך ממה שכנראה היא אמורה לעשות:
1. לעודד את רוח הציבור.
2. להעביר מסר הרתעתי לאויב.

1. א. הקוראים לא מטומטמים, ברובם, ומבינים שאם כל הזמן מנפנפים ביכולות שאין כדוגמתן מתובלות בתאורים מרשימים, כנראה שיש בעיה אמיתית שיוצרת את הצורך לעשות זאת.
ב. נוצר פער מעיק בין הקסמים שיש בידינו לעשות לבין המצב העגום בפועל- כאשר אנחנו מוכים מכות כואבות באמצעים פרימטיביים ולא מצליחים להתמודד. (יש להזכיר את דברי הרהב של רוב ככל מפקדי צה"ל בתדרוכים מדי ערב במלחמת לבנון 2)

2. א. גם האויב לא לגמרי מטומטם ומבין את 1 לעיל, ושואב עידוד במקום להרתע.
ב. בד בבד הוא מקבל מוטיבציית יתר להראות לציונים כיצד האמונה שלו תנצח את הטכנולוגיה המשוכללת שהוא ואמריקה מייצרים כדי להכניע אותו.
ג. ההרתעה גדולה ככל שהעמימות גדולה, והעמימות נפגמת גם אם אין שמץ מסירת מידע בעל משמעות מבצעית אמיתית. במובן זה גם התמונה בעיתון בה בסה"כ רואים מסכים וקוקואים של חיילות- היא הריסת העמימות.