רשימתו של מיקי סגל מתוך אתר אומדיה.

[נפתח כאשכול ע"י ms sg1 והועבר לפורום אקטואליה ע"י חניך תורן זועף שהתבלבל וחשש ממתקפה פוליטית. מועלה מחדש מאחר ואיני יכול למושכו חזרה]

מיקי סגל 12/2/2008
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.omedia.co.il/Includes/ImageResizeLargeArt.asp?Avatar=/imgs/uploads/history/shteren-W.jpg]
באחת משורות שירו של יאיר "חיילים אלמונים", שלימים הפך להמנון האצ"ל הלח"י, נכתבה השורה שדומה כאילו לקוחה מהמציאות של ימינו - "בימים אדומים של פרעות ודמים". המנון זה הגיע גם לידי לוחמי גטו ורשה ששרו אותו במצעד הקלגסים הגרמנים בגטו הבוער. שיר זה מקפל בתוכו את תמצית חייו הקצרים, המרתקים, והסוערים של "יאיר" ומהווה לפיד חוצה דורות שרק הולך וצובר תאוצה והכרה בחשיבותו - שיר העומד בכל מבחן של זמן ומקום - בהיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל.



כתבות נוספות
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.omedia.co.il/imgs/bullet_more_in_channel.gif]
הסייען הבריטי של הלגיון הירדני

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.omedia.co.il/imgs/bullet_more_in_channel.gif]
משבר אלטלנה – 1948


השנה מציינים מאה שנים להולדת אברהם "יאיר" שטרן, מפקד מחתרת "לוחמי חירות ישראל" (לח"י). היום (12 פברואר) לפני 66 שנים, נרצח יאיר בדירתה של טובה סבוראי ברחוב מזרחי ב' 8 בשכונת פלורנטין בדרום תל-אביב. שני סוכני הבולשת הבריטית, ג'פרי מורטון ותומס ג'ימס וילקין, וכמה מלווים ירו במנהיגה של מה שהגדירו "כנופיית שטרן" שהפך אויבם המשובע והוא בן 35. ב-1986 התוודע ברנרד סטמפ, אחד הבלשים הבריטים שנלוו למורטון ווילקין בראיון ל"ידיעות אחרונות", כי יאיר נרצח בדם קר.

ידו הארוכה של הלח"י השיגה את אחד מרוצחיו, וילקין, ברחוב בירושלים והוא נורה ונהרג בספטמבר 1944. מורטון ניצל מניסיון ההתנקשות וחזר לבריטניה. נסיבות הגעת המידע על מקום המסתור של יאיר עדין לא ברורות וממשיכות להעסיק את אנשי הלח"י עד היום. יאיר וחבריו לדרך מונצחים במוזיאון הנושא את שמו במקום בו נרצח ב-1942 בדרום תל-אביב.

פרומתיאוס

לאחר מותו, תואר "יאיר" במונחים כמעט מיתיים. בכתבי הלח"י נכתב, בין היתר, כי "הוא לא היה מאלה החיים ומתים ככל אדם. הוא היה פרומתיאוס המופיע אחת לדורות רבים ומביא את האש לבני האדם... האש מזכירה תמיד את המבעיר הגדול, את פרומתיאוס שהקריב את עצמו... לאחר שנות הגלות, הדליק יאיר שוב את אש התשוקה לחירות".

אברהם שטרן נולד בפולין בעיר סובאלק, שבמחוז ביאליסטוק, ב-23 דצמבר 1907. בגיל 18 עלה לארץ לבדו ולמד בגימנסיה העברית בירושלים ובאוניברסיטה העברית בחוגים ללימודים קלאסיים וספרות עברית והיה איש ספר ומשורר במלוא מובן המילה.

תפיסת עולמו של התגבשה במידה רבה בשנות ה-30 בעקבות מאורעות תרפ"ט. אלה נשזרו בתפיסת עולמו הרוויזיוניסטית הצרופה וזו של הימין באירופה. יאיר שכלל כל העת את תפיסת עולמו ורעיונותיו לכיוונים מהפכניים ועצמאיים יותר, תוך התאמתם למציאות הארצישראלית ולנסיבות הבינלאומיות המשתנות. תחילה, במסגרת האצ"ל ומשאלה נראו לו לא מספקים, בעיקר נוכח ההתקרבות לבריטניה, להשגת המטרות המקודשות שהציב לעצמו, דחף כל העת בעוז לכיוונים מוחלטים יותר ובמוקדם - מלחמה ללא כל פשרות בכיבוש הבריטי. יאיר הבין שרק מלחמת שחרור אלימה בבריטניה - בבחינת "ארץ נכבשת בדם" - היא הדרך לגאולה ויש להתנתק לחלוטין מן ההסתמכות על בריטניה, גם אם היא נלחמה בגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה, כמי שעתידה לסייע בבניית הבית היהודי.



המודל האירי

יאיר נטה ליחס משקל רב, לעיתים מכריע, לשחרור בכוח מעולו של כובש זר. גיבורי התרבות שלו מהם שאב את השראתו היו רבים ומגוונים: החל מגיבורים מקראיים והחשמונאים, גורמים משיחיים אקטיביסטיים, ועבור דרך גיבורי ניל"י ועד גיבורים פולנים וכאלה שלחמו בעוז נגד הכיבוש הבריטי במקומות אחרים.

מרתקת במיוחד הייתה הזיקה לגיבורים האיריים. יאיר ראה בתומס ג'ימס קלארק דמות מופת. קלארק היה בין האחראים ל"מרד הפסחא" באפריל 1916, במהלכו ניסו הרפובליקנים האירים שוב לזכות בעצמאות מן האימפריה הבריטית. ההתקוממות אמנם דוכאה בתוך שבוע אך היא החזירה אל סדר היום הפוליטי באירלנד את המאבק בכוח בבריטים, קלארק נעצר לאחר ההתקוממות והוצא להורג בכלא בריטי.

יאיר סרב בכל תוקף לכל הצעה מצד "ההגנה" והמחנה הרוויזיוניסטי למחסה מפני המצוד שניהלה אחריו הבולשת הבריטית (CID). גם פניה מצד נחמיה, גיסו, אחיה של רוני אשתו לא הועילה. יאיר היה נחוש בדעתו שלא לברוח מהתמודדות עם הכובש הבריטי ומלחמת החירות. יאיר בחר מרצון ב"טחב אפלת מרתף" וידע שסופו למות.

"מיכאל", כינויו המחתרתי של ממשיך דרכו של יאיר יצחק יזרניצקי (לימים יצחק שמיר), ראש ממשלת ישראל, לקוח אף הוא מן מדמות מופת של המאבק האירי בבריטניה - מיקל קולינס. האירי שנרצח זמן קצר לאחר קבלת העצמאות האירית, שמש כראש המודיעין של "הצבא האירי הרפובליקני" (IRA), ופרס כספי גבוה היה נתון על ראשו. בסופו של דבר היה מעורב קולינס במגעים עם ראש ממשלת בריטניה להקמת אירלנד החופשית. מודל מוצלח זה של מאבק כוחני בלתי מתפשר שבסופו הצלחה, קרץ מאד לראשי הלח"י והם התמידו בו למרות כישלונות לא מעטים בפעילותם המבצעית.

שותף מלא במאבק על המדינה

יאיר והלח"י, בניגוד ל"שיין פין" (באירית: "אנחנו בעצמנו"), הזרוע הפוליטית של ה-IRA, לא הצליחו לסחוף אחריהם המוני הישוב בארץ ישראל. ממשיכי דרכו, אנשי הלח"י, לימים תנועת החירות (פעילותה של מפלגת הלוחמים בראשות נתן ילין מור בכנסת היו קצרים) חוו לאחר הקמת המדינה שנים רבות של נידוי ודיכוי וקושי להשתלב במדינה הצעירה. אולם, לאחר "גלות" באופוזיציה ומאבקים פוליטיים ממושכים הצליחו להגיע לעמדות כוח והשפעה בישראל. השורשים - האמונה בצדקת הדרך הנכונות להקרבה ואהבת המולדת - שהנחו אותם גם בדרכם הפוליטית חסרת הפשרות, נטועים עמוק בתקופה הפורמטיבית של יאיר.

הויכוח על "מי גירש את הבריטים מהארץ" והאם לא היו עוזבים בכל מקרה, ימשיך בודאי להעסיק היסטוריונים עוד זמן רב. אך אין ספק כי הלח"י, ויאיר - כמי שדחף להקמתו סביב אידיאולוגיה ייחודית של מאבק חסר פשרות בבריטים - היוו תופעה ייחודית בנוף הפוליטי של אותה תקופה (מלחמת העולם השנייה), בה חשבו אחרים, כולל באצ"ל, כי בריטניה תעמוד בסופו של דבר לצד היהודים.

משך שנים היה הלח"י מחוץ לקונסנסוס הישראלי, ורק בשנים האחרונות, לאחר מאמץ מתמשך, הוא זוכה להכרה רחבה, אפילו לתחייה, כמי שתרם את חלקו לצד שאר האירגונים להקמת מדינת ישראל. ראש הממשלה אריאל שרון נשא ב-2002 נאום לציון 60 שנים לרצח יאיר בו אמר, בין היתר:

"מדינת ישראל קמה, בסופו של דבר, בשל מאבקן של ההגנה, האצ"ל והלח"י (ולפני כן "השומר" וניל"י). בזכות העלייה וההתיישבות. בזכות צה"ל שהדף את המתקפה הערבית לאחר הכרזת המדינה. מותו של יאיר שטרן העניק תנופה למרד בשלטון הזר... בחייו ובמותו - יצר יאיר אתוס של מאבק ושל מסירות נפש. במרכז משנתו היו ההכרה והמסר שאין להתייאש לעולם, גם לא בתנאים הקשים ביותר, גם לא "בימים אדומים של פרעות ודמים". תמיד להמשיך להאמין, להמשיך להיאבק".



ראש הממשלה שרון חשף בנאומו את נפשו הרגישה והספרותית ואת היכרותו האינטימית עם ההיסטוריה של עם ישראל:

"נישקו היה גם העט, בשיריו הביע באופן מזוקק ונוקב את המאבק הלאומי ואת השאיפה לגאולה. י"ח עיקרי התחייה שכתב, מבטאים, בלשון נשגבת, את עומקה ההיסטורי ואת רוחב יריעתה של תפיסת עולמו. במוקד תפיסתו - אהבה גדולה לעם היהודי ואמונה בייחודו ובייעודו... אישיותו המיוחדת של יאיר שטרן מגלמת את השילוב בין המילה למעשה, בין הרעיון לפעולה... דמותו היתה דמות רבת-השראה ורבת-מימדים: אינטלקטואל, בעל נפש רומנטית הספוגה בתרבות וספרות, אינדיבדואליסט, משורר, בעל חוש אסתטי מפותח והשכלה רחבה. אבל מעל לכל הצטיינה אישיותו בנכונות מוחלטת למסירות נפש, להקרבה למען המאבק הלאומי".

ב-29 ינואר 2008 ציינה הכנסת 100 שנה להולדתו בדיון מיוחד במליאה. ראש הממשלה אהוד אולמרט, אמר, כי "כנסת ישראל מכבדת היום את זכרו של יאיר לוחם חרות ישראל, מפקד המחתרת הלוחמת, הוגה דעות, משורר ואיש רוח, אוהב עמו וארצו, קנאי ולוהט באמונותיו ומסור לשליחותו עד כלות... בציון 100 שנה לחייו, ראוי שנזכור אותו כאחד ממעצבי רוח החירות והגבורה שבלעדיה לא היתה לעמנו תקומה. יאיר סלל דרך עצמאית ביותר של המאבק הציוני. יהיו המסתייגים אשר יהיו, יאיר נמנה עם המשפחה הלוחמת. דרכו של יאיר לא היתה דרך המלך של התנועה הציונית, אבל כולנו, מחויבים בכבוד לגדולתו".

דברים דומים אמר גם ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, שאביו הכיר את יאיר, שסכם באמרו: "כולנו צריכים ללמוד ממנו תעצומות נפש במאבקים הקשים שעוד נכונו לנו להבטיח את קיומנו ועצמאותנו בארצנו".



"ימים אדומים"

בשנת המאה להולדתו של יאיר מקבלים "ימים אדומים" של יאיר משמעות עדכנית ומיוחדת ומוכיחים כי דבריו ומורשתו של יאיר חורגים הרבה מעבר לזמן ולמקום בו פעל ומהווים עדות חיה לצדקת דרכו על מאבק ללא פשרות באוייבים, גם אם מאבק זה נתקל מעת לעת במכשולים קשים. אלה אמורים, לשיטת יאיר, להפוך את הניצחון והגאולה למשמעותיים וחשובים יותר. מאז רצח יאיר, דרכה של מדינת ישראל לחירות, לעצמאות ולמאבק מתמיד לאחריה, משקפת אל נכון את דרכו והאידיאולוגיה בה האמין ועליה היה מוכן בכל עת למסור את חייו.

השנה - שנת המאה להולדתו - מתקיימים בארץ אירועים רבים להנצחת פועלו ודמותו הייחודית של יאיר. סיפור חייו, אהבתו לרוני בורשטיין ומותו מתוארים במספר ספרים: יאיר, הרומן הביוגרפי האחרון שכתב משה שמיר ; "לא בשבילנו נגן הסקסופון" של יאירה גינוסר, העוסק בשירתו של אברהם יאיר שטרן ובספרות עכשווית בספרו של רם אורן "ימים אדומים" ובעוד ספרים ויומנים רבים אחרים. ב-11 פברואר 2008 התקיים במועדון "צוותא" ערב בסימן "השיר ויאיר", בהנחיית מאיר עוזיאל במוקדו עמדה שירתו של יאיר (בנו, יאיר שטרן, שנולד לאחר מותו, דבר על אביו ולשירת "חיילים אלמונים" הצטרפו חרישית ממשיכי דרכו של יאיר בקרב הצופים).

ב"ימים אדומים" של הישרדות ומלחמה בשדרות וסביבתה (לעומת "הישרדות" שהפכה איקון תרבותי נבוב באיים מרוחקים) מן הראוי שמדינת ישראל תחזור, במלאת לה 60, למקורות ההשראה האמיתיים היצירתיים, והראויים של עם ישראל בארצו ותהפוך בהם שוב ושוב, כדי לחולל שינוי של ממש במחשבה כיצד להבטיח לנצח את קיומו של עם ישראל בארץ ישראל.

"הוא יבוא, בוא יבוא הגדול בימים, הפורק את העול, הגואל, הזוקף כפופים ומתיר אסורים, יום חירות ומלכות ישראל (אברהם "יאיר" שטרן)

יהי זכרו ברוך !

מיקי סגל 12/2/2008

http://www.omedia.co.il/Show_Articl...hreadID=1014008#

נרו יאיר ויהי זכרו ברוך.. ודאי וודאי.

אבל אם היינו סומכים על הרביזיוניסטים, לא היינו חיים היום במדינת ישראל.
חבורת רומנטיקנים חביבים, אנשים נחמדים להוטים ושובי לב ( הערבים והבריטים
אולי לא יסכימו ), אבל חסרים את החומר שבונה מדינות.

אלמלא בריחתו של יצחק שמיר והובלת קו מעשי יחסית - היו הבריטים מצליחים להעלים את הלח"י מחייהם הארץ ישראלים.

כמו שאמרת - רומנטיקנים, אמיצים, מוכשרים ושובי לב. צריך בהחלט גם כאלו בדרך למדינה אך אם ההגה היה בידיהם קרוב לודאי שהמטרה לא הייתה מושגת.

http://www.haaretz.co.il/hasite/obj...l?itemNo=856635

ה"מעל לכל ספק", מתמיה אותי. אני ישבתי בארכיונים בבריטניה, ונברתי לא מעט במסמכים מימי
המנדט, וממש לא הרגשתי שהבריטים סתם כך החליטו לקום וללכת. אדרבא, המסמכים שאני קראתי
דווקא מלמדים על תחושה שבכ"ז היו דברים שדחפו אותם להתקפל מהארץ, שקשורים למדי בחווייה
הלא נעימה שנוצרה בארץ...
נכון שלשבח את "הפורשים", זה מעשה שלא יעלה על דעתו של מי שיצירת המופת הקודמת שלו
הייתה ספר הלל ל"ברית שלום", אבל בכ"ז היה מקום לסייג מעט את קביעותיו החד משמעיות לגבי
הסיבות ליציאת הבריטים מהארץ, ולהשאיר לפחות בדל של ספק אם למאבק הלאומי נגדם היה
בכ"ז חלק כלשהו בהחלטתם...

בחינת שתי הפעולות הבולטות של הארגון, שלטענת פרופ' הלר מוכיחות חוסר תבונה מדינית, יכולה
להציג לדעתי תמונה הפוכה לזו שמציג הלר:
רצח מוין אכן לא היה החלטה שניתן לדבר על רווח אסטרטגי שהושג באמצעותה (מעבר לסברה
שהגיע לאיש שאמר ליואל בראנד "מה לעזאזל אעשה עם מליון יהודים" למות), אבל גם אין טעם לדבר על נזק ארוך-טווח: צ'רצ'יל התחמק מהציונים לכל אורך המלחמה (הרבה לפני ההתנקשות
במוין), ומייד אחריה הובס בבחירות. הפרו ציונות של צ'רצ'יל הייתה בעיקר בפה. אין ספק
שלרטוריקה יש חשיבות, אבל אין צורך להפריז בחשיבות של "אובדן התמיכה של צ'רצ'יל".

ההתנקשות בברנדוט הייתה בדיעבד הצלחה מדינית מסחררת, שבן גוריון ידע להפיק ממנה את
מלוא התועלת (ולא רק בהקשר של ניצול ההתנקשות כדי לדכא עוד יותר קיומם של מוקדי
אופוזיציה פוטנציאליים...), בכל הנוגע למחיקת תכניות ברנדוט, שנועדו לשלול מישראל את כ-ל
י-ם, ולקבוע שהנגב יועבר לידי הערבים.
מותו של ברנדוט סתם את הגולל על הצעותיו, וככזה היה קריטי מבחינת ישראל. ייתכן שגם לולא
מת, הגבולות היו נותרים כפי שהם, אבל אין ספק שהעלמות האיש שעמד מאחורי ההצעות, סייעה
רבות להעלמות ההצעות עצמן.

הכללת ערך על טרור אישי ממש לא צריכה לשדר איזשהו מסר לגבי טרור בכלל. אין דין הריגת
אדם שסומן כאוייב בעקבות מעשיו, שקולה לפיצוץ אקראי של אוטובוס.


הלר, שללא ספק הוא מבכירי החוקרים של הלח"י, נותן, גם הפעם, לעמדותיו העויינות את הלח"י,
להשפיע על מסקנותיו.
אגב, אני לא סבור שלח"י היה מוסרי יותר מהאצ"ל או מההגנה. שלושת הארגונים היו מאוד
מוסריים בהשוואה לתנועות שחרור לאומיות במערב - ובהשוואה לאלה שמכנים עצמם בימינו בשם
"לוחמי חופש", ההשוואה היא בכלל מופרכת מיסודה.

אף אחד לא יכול לזקוף לזכותו באורח בלעדי את עזיבת הבריטים.

זה היה האפילוג של מספר תהליכים שקרו במקביל, והצטברות של הלכי רוח.
בין היתר: עייפות הבריטים לאחר סוף מלה"ע 2, קשיים כלכליים בבריטניה,
הגילויים של מה שקרה במחנות ההשמדה, לחץ פוליטי כלל עולמי על בריטניה,
וחוסר נחישות פוליטית שלהם.

הפעילות "הטרוריסטית" בארץ הוסיפה שמן למדורה, אבל אי אפשר להצביע עליה,
או על כל פעילות יהודית אחרת, כגורם היחיד והמובהק שהביא לעזיבה.

אני מערער על קביעת הלר שלמאבק לא היה כל משקל בהחלטת הבריטים לצאת, שאותה הוא
מגבה בקביעה שככה טוענים המסמכים הסודיים שנחשפו, בעוד שאני ממש לא התרשמתי ככה...

אני רוצה להפוך אותה ל ex libris שלי, ברשותך כמובן.

[IMG]