22-01-2008, 23:29
|
|
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
ציטוט:
אושרי כהן: "אני הולך לשחק עוד המון תפקידים בחיי ואני מקווה שאני לא אצטרך להתנסות בכולם. אם אני הולך לשחק זונה אני לא צריך גם באמת להיות זונה, נכון? התפקיד שלי הוא לספר סיפורים, זה מה שאני טוב בו וזה מה שאני יודע לעשות. זה תפקידי על הכדור הזה".
גם על ההישג של סידר בפסטיבל ברלין הגיב כהן ואמר: "ההישג הזה פתח לנו המון דלתות, בעיקר בהקשבה של העיתונאים מחו"ל. הם באים עם כל כך הרבה אמפתיה לסרט, הם מתרגשים ומבינים שצה"ל לא באמת כזה חזק ומאיים ושמדובר בחיים של אנשים. אני חושב שזאת השגרירות האמיתית. זה משהו שאף פוליטיקאי לא הצליח לעשות יותר טוב".
אלי אלטוניו: "לדעתי זה ממש לא רציני לקפוץ על גב של סרט כדי לפתור את בעיית ההשתמטות מהצבא. צריכים למתן את כל הפולמוס הזה ולפתור את זה בזמן הנכון. זו השתלחות מעליבה מאוד וחסרת רסן".
רון לשם: "לי לפחות, התופעה, ערכית ועקרונית, שרב השחקנים הצעירים בארץ או לפחות חלקם הגדול, אינם משרתים בצבא מאוד כואבת. זה דבר איום ונורא לישראל ברמה החברתית. זה נכון לגבי שחקנים ויוצרים אבל זה ממש לא קשור לסרט הזה. את סידר הנחה דבר אחד במציאת השחקנים, והמשפחות השכולות תמכו בו במאה אחוז. הוא רצה למצוא את השחקנים הטובים ביותר, ובאודישנים עברו יותר מ- 400 עד שהקאסט נבחר".
|
ציטוט:
מהיכרותי עם תעשיית הקולנוע אני יכול לומר שאין הרבה שחקנים ששירתו בצבא כלוחמים. מדובר במיעוט. אחרים שירתו בצבא בתפקידים שונים, וחלקם לא שירתו וסיבותיהם עימם. כבמאי אני יכול לומר שבתהליך ליהוק לסרט ישנם שיקולים רבים ומכריעים, חלקם עניינים כגון איכות משחק, התאמה לתפקיד, דמות השחקן בציבור וחלקם קצת פחות כמו מידת כוכבותו של השחקן.
אין בי ספק שיש משהו מקומם באדם המסתכל רק על טובתו האישית, ואף שיכול הוא, במדינה שבה הגיוס לצבא הוא עדיין כביכול חובה, להשתמט מהצבא ולא למלא את חובתו כלפי החברה בה הוא חי וממנה הוא ניזון. אך דברים אלו משליכים על ה"אדם" שבו ולא על ה"שחקן" שבו. ואני חושב שיש הפרדה מהותית בין שני אלו. רבים הם האמנים שהתגלעו בהם חסרונות, כמו כל אדם אנושי, ועדיין הם היו ענקיים באומנותם והעניקו מתנה בדמות יצירותיהם לעולם.
לשאלה המוסרית, שנגזרת מחובה חברתית הנהוגה בארצנו אין משמעות אמנותית, ואף אסור שיהיה לה משקל. פרנסתם של השחקנים לא באה מעצם יכולתם לנצל את דמיונם לדמויות שהם מגלמים אלא מעצם יכולתם לגלם את אותן דמויות בצורה הטובה ביותר. השיפוט היחידי שאמור להיות לגבי השחקנים, כמו גם לגבי הסרט עצמו הוא: האם הסיפור שהסרט מספר עובר אלינו? האם הוא מרגש אותנו? האם ישנו מסר שנותן לנו חומר למחשבה ומחזק אותנו כצופי קולנוע, כבני אדם. אם כן? אז יש הצדקה לכל בחירה אמנותית שנעשתה בתהליך היצירה.
אם השחקנים ה"משתמטים" יצליחו לגלם את הדמויות בצורה אמינה וטובה ויצליחו לעורר בנו אהדה כלפיהם אז את שכרם הם הרוויחו בצורה הטובה ביותר בלי קשר להוויתם האמיתית. אמנות טובה עלולה לעיתים להרגיז, וזה לא משנה כל עוד היא אמנות טובה שמצליחה להתעלות ולרגש אותנו. מבלי להמעיט בגודל ההישג של יוסף סידר בזכייתו בפרס וכצופה שמצפה לראות את "הבופור" חובת ההוכחה היא עדיין על היוצרים.
הכותב הינו במאי צעיר שמשלים את סרטו העלילתי הראשון "מפטיר", וסרן (מיל.) בצנחנים.
|
http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...80&contrassID=2
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3447737,00.html
http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/540/207.html
_____________________________________
|