על פי מה שמספר לי אבי, בשנות החמישים צף לו בירקון בית קפה שהיה מוקד בילוי לצעירי תל אביב באותן השנים, בית הקפה הזה עלה על שרטון באחד החרפים ומאז "נעלם מהנוף"....

האם יש למי מכם קצת פרטים על המקום?
אולי תמונה?


בברכה ותודה.

לבני.

http://tel-aviv.millenium.org.il/NR...15A8EA7583C.htm

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

.... מי הילד שלא הכיר את חיימיקו, שהשיט את הסירות במשך שנים והיה משכיר אותן? ספינת הפאר שהוא בנה והיתה לבית קפה צף היתה בזמנו שיא האטרקציה. הוא ומשפחתו המשיכו כל השנים לשרת המונים מכל הארץ שבאו ליהנות מהשיט על הירקון, וכולם ידעו שזה מקומם, והוא בעל הבית שם.לכן נדהמתי לקרוא שרוצים לנשל אותו ואת משפחתו מהמקום. אני מודעת לרצון העיריה ליפות את המקום ולהמשיך את הטיילת, וזה יפה מאוד ורצוי, אך לא על הגב של מי שהקדיש את חייו לירקון. אני תקווה שהעיריה תתעשת ולא תסלק את המשפחה הזו ותיתן לה להמשיך את השיט על הירקון, וגם במקום משופץ, לטובת האזרחים כולם.....
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/340/938.html

והנה עולה גם שמו המלא של חיים סילבס ובנו מושיקו, בעליה של אימפרית הסירות על הירקון, שכלל גם את בית הקפה הצף:

סילבס מלך הירקון

כל זוגות האוהבים ששטו במורד הנחל במשך השנים, חייבים את ההרפתקה הרומנטית שלהם לאדם אחד - בונה הסירות חיים סילבס, שהקים שם ממלכת שיט. הירקון אמנם גווע, אבל הרומנטיקה עוד חיה - באגמי רמת-גן ורעננה רונית סבירסקי
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/images/SendArtResponse/mail.gif]
פורסם: 04.03.05, 10:48



סילבס חרק בשיניים והמשיך לבנות. ב-1984 היו ברשותו 11 סירותלפני חצי שנה הביא מושיקו גונדולה מקורית מוונציה לאגם בפארק רעננה. הוא חובש את כובע הקש האיטלקי, לובש חולצת פסים והטייפ מנגן את שירי סן רמו. הזוגות יושבים בגונדולה מוקפים בנרות, לוגמים מכוס יין ועשרות ברבורים מלווים את הפמלייה. כך סוגרת משפחת סילבס את מעגל הרומנטיקה שהחלה בו לפני 60 שנה.איש קטן ומוצק ממוצא יווני, שחצה כבר את קו ה-80 לחייו, הוא האחראי לאחד מהבילויים הרומנטיים ששלטו בתל-אביב הקטנה במחצית הראשונה של המאה ה-20, ובהמשך - בשפה הרומנטית הישראלית כולה. והוא בכלל לא ידע שהוא כזה - בסך הכל רצה לבנות סירות מעץ שישוטו בירקון. אבל הצעירים של אז רצו לשוט חבוקים אל מול השקיעה, והשאר הוא היסטוריה.

חיימיקו סילבס הגיע לארץ ב-1930 מסלוניקי. אבא חושי ודוד בן-גוריון שכנעו 14 משפחות יהודיות של בוני סירות יוונים לעלות לארץ ולעזור בבניית נמל חיפה. העלו את כולם על אוניית מטען גדולה עם הנשים והילדים והביאו אותם לחיפה. כשסיימו לבנות את קיר המגן של הנמל שלחו אותם להקים נמל בתל-אביב.

עלה על גדות הירקון

חיימיקו עבד על העגורן שנותר במקומו עד היום במתחם הבילויים של הנמל. כל המבלים ב"ימה" או ב"ישראלה", שותים קפה מוקצף ותוהים מה זה המנוף המשונה שעומד על המזח. אז זהו המנוף-פטיש, כך כינו אותו הפועלים שהפעילו אותו לפני 60 שנה והקימו לנו נמל. בשנת 1936, כשחיימיקו בן 17 בלבד, הוא בנה צריף על גדות הירקון, דג דגים והרכיב סירות עץ כמו שאביו לימד אותו ביוון.

ראש העיר דאז, מאיר דיזנגוף, לא האמין למראה עיניו כשראה את ההתיישבות החלוצית של סילבס הצעיר. המקום שרץ נחשים ושועלים וערביי שייח' מונייס הסמוכה לא היו ידידותיים במיוחד. כשחיימיקו שכנע אותו שכל רצונו לבנות סירות עץ, ביקש ממנו דיזנגוף להישאר ולשמור על הירקון.

חיימיקו מדבר על הירקון עם דמעות בעיניים. הוא זוכר ימים של מים צלולים,

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/03072003/300349/yarkon_m.jpg]
הירקון. פעם היה כאן שמח (צילום: רונן בש)

שפע דגים, סבך של עצים, אקליפטוסים, קני סוף וחיות לילה. הירקון קיבל את מימיו ממעיינות ראש העין, שם פעלו שבע טחנות קמח והופעלו על-ידי עוצמת המים האדירה. בשפך הירקון אל הים התרחצו התל-אביבים באזור המים החמים. חיימיקו בנה במו ידיו את הצריף, המזח והסירות וטיפח את העצים והצמחייה מסביב. הוא חלה במלריה ובילהרציה, נלחם בערבים שניסו לפלוש לירקון ולא הרים ידיים. צי הסירות שלו הלך וגדל עד שמנה בימיו הטובים 130 סירות משוטים ו-18 סירות מנוע. את כולן בנה בעצמו.

אורי זוהר בסנדלים

באזור המעיינות ליד שבע טחנות בנו סוכה והגישו חומוס עם פיתות וקפה טורקי חזק לצלילי מפלי המים. זוגות אוהבים היו מתאספים בשעות הערב, ממתינים לסירה שתשיט אותם לאורך הירקון ותחזיר אותם בתום הבילוי. ביום ראשון נערכה הרשמה מראש, שילמו שני גרוש לזוג והגיעו לשיט במועד שנקבע. בלילות ירח השתרך תור ארוך בהמתנה לשיט רומנטי ובשתיים בלילה הסירות יצאו לאסוף את הזוגות בחזרה.

כל הבוהמה התל-אביבית השתכשכה במימי הירקון וחיימיקו היה במרכז העניינים. אורי זוהר, אריק איינשטיין ושיסל הגיעו אליו במכנסיים קצרים וסנדלים ושיחקו שש-בש. הרבה סצינות רומנטיות בסרטים הישראלים צולמו בסירות שלו. אחר כך הרכיב רשת ענקית שהורדה עם מנוף ידני אל המים וזכתה לכינוי הופה. היא הפכה לאטרקציה וסקרנים היו מגיעים לצפות בשלל הדגים המפרפרים בתוכה.

ב-1944 הזמינו הבריטים אצל סילבס סירות גדולות לפינוי מוקשים ועם

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i.total-media.net/yn/img/article_add_corner_bottom.gif]

קום המדינה החלה דרישה לסירות דייג בים התיכון, בכינרת ובירדן. סילבס בנה לכולם, גם כשהגיעו הזמנות של דייגים ממרוקו.


במקרה אחר הציל סילבס את הירקון ממתקפת שושני מים. עסקני תל אביב עמדו חסרי אונים מול התופעה שכל פני הירקון כוסו בפרחים שחסמו את תנועת הסירות. חיימיקו הצליח בעזרת רפסודה לדחוף את השושנים במורד הנהר לעבר הים הפתוח.

כמו ביוון

עם קום המדינה ראה סילבס את הירקון גווע ומזדהם, הריח החריף והזוהמה חיסלו את הדגים ופגעו בצמחייה. הוא ניסה להחיות את הנחל ולהכניס בו שמחה, בנה רפסודה ענקית ועליה הקים בית קפה שנקרא "פיראוס". נסע ליוון וחזר לארץ עם תזמורת אותנטית של שתי זמרות יווניות, זמרת ספרדייה וכמה נגנים תורכיים. הבוזוקי ליווה את הזמרות, המלצרים הגישו עראק, ויסקי וקוניאק, האורחים אכלו דגים עם סלטים קומפלט.

במשך השנים הצטרפו לחיימיקו בנו מושיקו, שלמד ממנו את סודות המקצוע והעביר אותם לבנו, חיימיקו. הם פיתחו מספנה, הרחיבו את מגוון הדגמים ובנו סירות לכל החופים בארץ, מטבריה עד אילת. הם בנו את אופנוע הים הראשון בארץ, סירות פדלים, פיברגלס, חסקות הצלה וסירות מתנגשות. ב-1983 כתב אריק איינשטיין את השיר "גדות הירקון", שיר הספד לנחל שאיבד מזוהרו ועל איש הסירות שמסרב לוותר: "על גדות הירקון רגליים לא במים, על גדות הירקון דגים מתים בינתיים. איש אחד, כאילו רגיל, ממשיך לבנות סירות, לא עוזב את המים. עצוב לו מאוד בשקט הזה, יושב, מתפלל, ומביט לשמיים".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.ynet.co.il/PicServer2/01082004/516134/silvas-1_m.jpg]
הפארק ברמת גן. אגם מוזהב (צילום: רונית סבירסקי)

קיטור, מאה סירות משוטים, עשרות קיאקים וסירות פדאלים. זה היה השלב שמשפחת סילבס הסכימה להיפרד מהירקון ולעבור לפארק הלאומי ברמת-גן. הם העבירו לאגם שתי ספינות עץ גדולות לסיורים באגם ולאי הירוק שעליו חיים 3,000 ברווזים, והעמידו לרשות הקהל סירות מנוע לנהיגה עצמית, סירות משוטים לחתירה ופדאלים למשפחות.






http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3050332,00.html

ולקינוח - לא תאמין, אבל הנה האתר של מושיקו סלבס:

http://www.agam-hapark.co.il/

געזונט אונד א-גוט שבעס.

אהלן

רק עידכון קטנטן .
חיימיקו האורגינלי הוא איש קטן מידות אך בעל נשמה ענקית , בנה את בית הקפה הצף שבהחלט היווה אטרקציה לא קטנה.
אך בית הקפה הזה לא סיים חייו על שירטון אלא בשיטפון הגדול שהיה בירקון בתחילת שנות ה-50 על גשר רידינג המקורי .
וסתם עוד תוספת רכילותית קטנה , אביגדור , משירו של אריק (או כפי שקראו לו בשכונה: 'אריות' ) איינשטיין , היה ידידו של חיימיקו .