|
עוד פרטים על פרופסור אומן
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי מדינאי שמתחילה ב "חתן פרס נובל, פרופ. אומן מצטרף למפלגת ימין הדתית - אח"י"
http://www.aish.com/hsociety/work/Jewish_nobelity.asp
התמונה על לוח השעם במשרדו שבאוניברסיטה העברית אומרת הכל. היא צולמה זמן קצר לאחר שהוחלט להעניק את פרס נובל לכלכלה לשנת 2005 לפרופסור ישראל אומן. התמונה מראה שלושה דורות מחייכים של צאצאי זוכה הפרס, 32 נפשות בסך הכל. במרכז יושב פרופסור אומן בן ה-75, בזקנו הארוך והלבן, כשכיפה לבנה מונחת על ראשו. אומן תומך בפורטרט בגובה מטר של אשתו האהובה, אסתר ז"ל.
מספר שבועות לאחר מכן, לקח עמו פרופסור אומן את כל השבט הזה לשטוקהולם, לטקס הענקת הפרס היוקרתי. בנוסף לחמשת ילדיו ובני-זוגם, 19 נכדיו, בעלה של נכדתו ושני ניניו הפעוטים, ואחיו, כללה פמליית אומן גם את אשתו השנייה, בתיה, שאותה נשא לאישה רק שבוע קודם לכן. בתיה הייתה אחותה הגדולה של אסתר ז"ל. דמי אכסון החבורה במלון גראנד הוטל האקסקלוסיבי, במחיר 300$ ללילה, נגסו נתח ניכר מהפרס שבו זכה פרופסור אומן - 650,000$ (חצי מהפרס בן 1.3 מליון דולר, אותו חלק עם פרופ. תומס שלינג מאוניברסיטת מרילנד). אבל במערכת הכלכלית הפנימית של פרופסור אומן, "היחד המשפחתי" שווה את המחיר בלי כל פקפוק.
איך מצליח אדם להגיע לפיסגת הקריירה שלו מבלי להזניח את משפחתו?
"אף אחד לא מקבל פרס נובל רק משום שהוא חכם. צריך לעבוד קשה", טוענת מרים אומן-באריס, בתו של הפרופסור. אבא שלה בהחלט עבד קשה, כשהוא משקיע 13 שעות ביום, ונוסע הרחק לעתים קרובות.
"אבא שלי נעדר הרבה, ויחד עם זה הוא היה אבא נהדר", אומרת מרים. "כאשר הוא היה כאן, היה לנו הרבה 'זמן-אבא נקי'. הוא לקח אותנו לסקי, לצלילה, לטיולים. בכל יום ששי אחר הצהריים, כשאמא בישלה לכבוד שבת, הוא יצא איתנו כדי שלא נפריע לה. הוא היה אבא נהדר.
"לאבא ואמא שלי הייתה מערכת יחסים מיוחדת מאוד של אהבה, הערכה ושיתוף פעולה," משחזרת מרים. "אמא שלי תמיד האמינה בו."
כאשר נח אביהם על הספה בעיניים עצומות, הייתה אמא משתיקה את הילדים: "אל תפריעו לאבא, הוא עובד". כאשר השתלט המתמטיקאי הדגול על חדר האמבטיה היו הילדים מתלוננים: "מה אבא עושה שם כל כך הרבה זמן?" ואז הייתה האם עונה: "הוא עובד".
סיפור האהבה שלהם נמשך 45 שנה, והסתיים כאשר נפטרה אסתר ממחלת הסרטן. כאשר חלתה, ביטל בעלה - בשיא הקריירה שלו, את כל תוכניות הנסיעה שלו. "החיים נעצרו," נזכרת מרים. "הוא היה שם בשבילה כל הזמן".
ד"ר דוד רוזן, חתנו של אומן, זוכר את חמיו מחכה במשך שעות מחוץ למשרדו של הרופא כדי לשאול שאלה לגבי הטיפול באסתר. "הוא היה מוכן לשעבד את כל הונו כדי שתבריא".
אך למרבה הצער נפטרה אסתר, לפני שש שנים. "הוא היה הרוס כשהיא נפטרה," מספר דוד. "הוא חשב שהוא עומד למות מרוב צער, ושהוא לא יהיה מסוגל לחיות בלעדיה".
אולם, יכולת התאוששות מופלאה, כך מסתבר, היא אחת מתכונות היסוד של אומן. בתור מטפס הרים נלהב, נפל ושבר את רגלו בפעם הראשונה לפני שלושים שנה בפארק יוסֶמיטי. אנשי צוות החילוץ התבוננו במטפס הפצוע ואמרו: "אנחנו מקווים שזה לא ימנע אותך מלהמשיך ולטפס על הרים". ישראל, מתוך ייסוריו, סינן בין שיניים חשוקות: "אל תדאגו, זה לא."
לאחר תקרית נוספת, אמר לו בנו שלמה: "עוד הרבה הרים מחכים לך." והוא צדק.
אדם בעל אהבות רבות
פרופסור אומן פרש רשמית לגמלאות לפני 5 שנים, אבל, בגיל 75, הוא ממשיך להתמסר בלהט לארבע אהבותיו: תורת המשחקים, משפחה, טבע ותורה. הוא עדיין מוסר שלושה שיעורים באוניברסיטה העברית, אוסף את הנכדים מגן הילדים ולוקח אותם הביתה אתו כשהוריהם עסוקים, גולש בסקי, יוצא למסעות, מטפס על כמה מההרים היפים ביותר בתבל ולומד תורה בקביעות, עם אותו שותף ללימודים מזה 30 שנה.
כל נכד שמגיע לגיל 14 יוצא איתו למסע גדול להרי הסיירה הגבוהים, לג'ונגלים בדרום אמריקה או לנפאל, וחולק עמו את התפעלותו האישית מפלאי הבורא. יחד הם רוכבים על סוסים אל תוך המרחבים, חונים במאהלים ומטפסים על הרים. לפני חמש שנים, העפיל פרופסור אומן בן ה-70 אל הפיסגה הגבוהה ביותר שלו: הר קאלה פטהר, המתנשא לגובה 5,548 מטר בהימליה.
לכבוד בר/בת המצווה של כל אחד מנכדיו, מעניק פרופסור אומן סט של תלמוד בבלי. הוא אומר להם: "אני נותן לכם את הספרים בתנאי שתבטיחו שבעוד כמה שנים הם לא ייראו כמו שהם נראים עכשיו". פעם, נזף אבא של אחד מנכדיו בבנו, שאכל מעל לספר שלו. הסבא המשכיל התנגד: "תאכל על הספר שלך, תשתה על הספר שלך, תחיה על הספר שלך".
טיוליו של הפרופסור בטבע, הם גם מסעות אל תוך דבריו ונפלאותיו של הא-ל. נכדתו, שני, מתארת איך הם יוצאים יחד למרחבים, ואיך עשוי סבא שלה לעצור בנקודה הצופה על נהר רוגע ולהסביר מנקודת מבט מתימטית ופיזיולוגית מדוע הנהר מתעקל ומתפצל. ואז הוא יקשר את זה לשיעור מתוך פרשת השבוע.
פרופסור אומן, אנין טעם בכל תחום, מקשר כל דבר למקורו האלוקי. בתור אנין טעם ביינות, בכל פעם שהוא מניח על השולחן בקבוק יין משובח, הוא מברך את ברכת "הטוב והמיטיב". זאת גם הברכה שבירך בקול בהרמת הכוסית, מול קהל של 1400 אורחים, במשתה המלכותי שנערך לאחר טקס הענקת פרס נובל.
תורה וציונות
ישראל אומן נולד למשפחה יהודית אורתודוכסית בשנת 1930 בגרמניה. ב-1938 נמלטה המשפחה לארה"ב, שם למד בבית ספר ישיבתי. הוא מייחס את אהבת המתמטיקה שלו למורה ג'וזף גנצלר, שעורר לראשונה את עניינו במתמטיקה.
"מהבחינה היהודית", מצהיר פרופ. אומן בראיון*, "המורה בתיכון שהשפיע עלי הכי הרבה היה הרב שמואל ורשווצ'יק... הוא משך אותי ליופיו של הלימוד התלמודי וליופי שמירת הדת. ההתלהבות והעוצמה של ורשווצ'יק - האש בעיניו - הבעירו את השלהבת גם בתוכי".
במשך זמן מה התלבט אומן הצעיר אם להיות לתלמיד חכם או למתמטיקאי. במשך סימסטר אחד הוא התרוצץ הלוך ושוב בין הקולג' העירוני לישיבה. "ואז זה נהיה יותר מדי בשבילי, והחלטתי את ההחלטה הקשה לעזוב את הישיבה וללמוד מתמטיקה".
לאחר שקיבל את הדוקטורט שלו במכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (M.I.T), הוא המשיך בתוכנית לבעלי דוקטורט בפרינסטון. בשנת 1956 הגיע הזמן לפתוח בקריירה האישית שלו. ד"ר אומן קיבל כמה הצעות עבודה בארה"ב והצעה מהאוניברסיטה העברית בישראל.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]
"למה עליתי לארץ? כי רציתי להיות חלק מהחלום".
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]
"הציעו לי את המשרה כאן [באוניברסיטה העברית] וגם כמה משרות בארה"ב. היססתי באמת והתלבטתי בלבי אם לקבל את המשרה בישראל או את זו במעבדות 'בל טל' בניו-ג'רסי. בסוף בחרתי בעבודה ב'בל טל', וכבר באותו ערב ידעתי שעשיתי טעות. הבנתי שאם אני מתכוון להגיע אי פעם לישראל, אני צריך לעשות את זה כבר עכשיו. אסור לי לדחות את זה. למחרת בבוקר התקשרתי אליהם ואמרתי: 'תראו, קיבלתי את המשרה ואני אדם שעומד בדבריו, אז אני בא. אבל מכיוון שהעבדות בוטלה עם התיקון ה-13 לחוקה האמריקאית, אני אבוא לעבוד אצלכם במשך שנה אחת, אמלא את התחייבותי, ואז אני אעבור לישראל'. הם אמרו לי, 'אומן, אתה משוחרר. אתה לא צריך לעבוד בשבילנו אם אתה לא רוצה.'"
מדוע בחר המתמטיקאי הצעיר והמבטיח לבוא לישראל, שהייתה באותם ימים בסך הכל בת שמונה שנים?
"למה עליתי? כי רציתי להיות חלק מהחלום".
זה לא היה קל. ב-1982 נהרג בנו הבכור של אומן במהלך שירותו בצה"ל, בקרב נגד טנקים סוריים.
"זה לא היה משבר אמוני אפילו לרגע. היינו מאוד גאים בו. הבנו שאנחנו גידלנו אותו לכך. ישראל אינה מקום שקל לחיות בו. אנשים נהרגים כאן. כאשר זה קורה לך, זה לא שונה בעצם מכאשר זה קורה למישהו אחר... זה חלק מהמחיר שאתה משלם כדי לחיות בישראל."
שורש ההגינות
בעולם העסקים, אנשים גונבים כסף. בעולם האקדמיה, אנשים גונבים רעיונות. אחת מתכונותיו הבולטות של פרופסור אומן היא הקפדתו הדייקנית להעניק את הקרדיט לאחרים הראויים לו, מורים, קולגות או אפילו סטודנטים. במסיבת עיתונאים שנערכה ביום הכרזת הזוכה בפרס נובל, הפתיע פרופסור אומן את קהל מאזיניו בכך שהצהיר שצריך לתת את הפרס למישהו אחר: "לויד שפלי מאוניברסיטת קליפורניה (U.C.L.A) ראוי לפרס, והוא היה צריך לזכות. אני רואה אותו בתור הכוהן הגדול של תורת המשחקים".
פרופסור אומן למד את נושא ה"קניינים הרוחניים" מהתורה.
"הייתה תקופה לפני 15, 20 שנה, שבה גניבת תוכנות נחשבה לדבר מקובל בעיני אנשים רבים, כולל אנשי אקדמיה. נזקקתי לתוכנה מסויימת, והתלבטתי אם 'לגנוב' אותה - לעשות עותק בניגוד לרצונם של מפתחי התוכנה. ואז חשבתי, למה אתה צריך להתלבט בקשר לזה? אתה אדם דתי. לך לרב שלך, ותשאל אותו. אז הלכתי לרב שלי - הרב גוסטמן, ניצול שואה, אדם מפורסם מאוד וחרד לדבר ה'. אולי יש כלל תלמודי שאומר שנכסים רוחניים הם לא בדיוק נכסים. כל מה שהוא יגיד, אני אעשה. הרב אמר: 'אסור לחלוטין לעשות את זה'. אז הזמנתי את התוכנה".*
בתור אדם המאמין שהאלוקים נתן את התורה לעם ישראל בהר סיני, החליט פרופסור אומן את ההחלטות הקשות ביותר בחייו בהתבסס על הנחיות התורה.
"אתה יכול להיות אדם ישר, אבל כללי היושר הם לעתים קרובות דו משמעיים. הדת - לפחות הדת שלי - היא מקור הכוח, דרך להתחייב לנהל את חייך בדרך מסוימת, שטובה לפרט וטובה לחברה".*
דת ורציונאל
במסיבת עיתונאים שנערכה באוניברסיטה העברית לפני צאתו לשטוקהולם לקבלת פרס נובל, ישב פרופסור אומן לפני כרזה כחולה ענקית שעליה היה כתוב: "המרכז לרציונאליות", וסיפר סיפור מוזר וקצת לא-רציונאלי: כל אדם ממין זָכר המופיע בטקס הענקת הפרס, כולל נכדו בן השבע, נדרש ללבוש חליפת טוקסידו המסופקת על ידי קרן נובל.
מכיוון שהתורה אוסרת ללבוש בגד שיש בו שעטנז [תערובת של פשתן וצמר], ידע פרופסור אומן שעליו לבדוק את הבגדים האלה. לשם כך, היה צריך רבה הראשי של שוודיה לקחת אחת מהחליפות ולהביאה לישראל, שם יוכלו לבדוק אותה באמצעות מיקרוסקופ באחת ממעבדות השעטנז הרבות הפזורות בירושלים. הבדיקה העלתה שחליפות הטוקסידו באמת הכילו שעטנז, וצוות חייטים עמל להסיר מהן את סיבי הפשתן.
מאוחר יותר שאלתי את פרופסור אומן: "איסור שעטנז הוא האנטי-תיזה של רציונאליות. איך אתה מיישב את ההפכים האלה?"
"אני לא רואה שום סתירה בין שעטנז ורציונאליות", השיב חתן הפרס הנכבד, "לא כל דבר בעולם הזה קשור לרציונאל. אתה עושה כל מיני דברים אורתוגונליים (אנכיים)."
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]
כל דרך החיים של היהודי המאמין אינה רציונאלית או בלתי-רציונאלית, זוהי דרך נפלאה לחיות.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.aish.com/graphics/cleardot.gif]
כדי להבהיר את משמעות ה"אורתוגונל", קם פרופסור אומן וצעד לעבר הלוח הלבן שתלוי על הקיר הנגדי של משרדו. "אם יש לנו קו", הוא הסביר כשהוא מצייר קו ירוק הפונה לכיוון ימין, "אז אנחנו יכולים לפנות לכיוון המנוגד", אמר וצייר קו חום לעבר צד שמאל. "אבל, אנחנו יכולים גם לצאת לכיוון שונה לחלוטין", הוא הוסיף וצייר קו סגול העולה הישר כלפי מעלה - "זה נקרא אורתוגונל".
בחזרו למושבו, המשיך פרופסור אומן: "שעטנז אינו דבר בלתי-רציונאלי. אין לו שום קשר לרציונאליות. כאשר מישהו יושב ומנגן בפסנתר, האם הוא עושה משהו רציונאלי? לא! האם הוא עושה משהו בלתי רציונאלי? גם לא! זה אורתוגונלי, כלומר אנכי לרציונאליות. כל דרך החיים של היהודי המאמין אינה רציונאלית או בלתי-רציונאלית, זוהי דרך נפלאה לחיות.
"שעטנז הוא חלק משלמות גדולה. זה משהו שאנחנו לא יכולים להבין בפני עצמו. אם את היית אומרת, 'רק אל תלבשו תערובת של צמר ופשתן' זה לא היה הגיוני. אבל אם זה חלק מדרך חיים, כחלק מאותה דרך חיים יש בכך היגיון... כדי להבין את התורה, אנחנו צריכים להבין אותה כשלמות אחת, ולא כחלקים נפרדים.
אם מנגנים רק שורה אחת של מוסיקה, ולא את כל הסונֶטה, מובן שזה לא הגיוני. זה חלק מסונטה שלמה. השלם זה מה שמדבר אליך".
העולם זכה בהצצה נדירה אל אותה "דרך חיים נפלאה" על ידי פרופסור אומן שומר המצוות בשטוקהולם. למרות שטקס חלוקת הפרס תוכנן לשעות אחה"צ המאוחרות בשבת, איפשרו ימי החורף השוודיים הקצרים לבני משפחת אומן להגיע לאחר צאת השבת. בשבת אחר הצהריים, הם צעדו - כל ה-34 - לבית מלון שממוקם במרחק 200 מטר בלבד מאולם הקונצרטים של שטוקהולם, שבו עמד להיערך טקס חלוקת הפרסים. מייד לאחר ההבדלה, מיהרו בני משפחת אומן אל אולם הקונצרטים, והגיעו אליו 90 שניות בלבד לפני כניסתו של המלך קארל גוסטב ה-XVI וסגירת הדלתות.
במשתה המלכותי שנערך לאחר מכן, הוגשה לפמלייתו של פרופסור אומן סעודה מיוחדת כשרה, על גבי צלחות חרסינה חדשות שעליהן הדוגמה המלכותית המחייבת שהוטבעה במיוחד עבורם. התמונה הושלמה בסכו"ם כסף מוזהב שחושל במיוחד עבורם, וגביעי קריסטל חדשים בעלי רגל זהב.
בעולם שבו ויתרו היהודים לעתים קרובות כל כך על עקרונות יהדותם כדי להתאים את עצמם לסביבה, אנחנו יכולים להיות גאים בדרכו האצילית של זוכה פרס הנובל.
_____________________________________
יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)
נערך לאחרונה ע"י מדינאי בתאריך 08-01-2008 בשעה 17:26.
|
ראשי
צ'אט
08-01-2008, 09:06
מצב כלאיים
