זו היתה תחילתה של שיחה, היום, עם לקוח חשוב...
כיוון שהשעה היתה 11 בבוקר, האופציה היחידה שנותרה ל"שעה 10"
היתה 22:00. בלילה...
כיוון שמדובר בלקוח חשוב ומחוזר עמד לי על קצה הלשון- "אין בעיה"...
ואז עצרתי את עצמי. ושאלתי אותו בחצי חיוך-
"מה קרה? זרקו אותך מהבית?..."
נפגשנו בשעה 15:00...

הנטיה (המאוד ישראלית) למשוך ימי עבודה אל תוך הלילה,
תוך רמיסה גסה של שעות הפנאי- מקוממת אותי כל פעם מחדש.
אני לא מדבר על, מידי פעם, פרוייקטים חשובים, שבלית ברירה, אתה מושך את יום העבודה בכדי לסיים אותם.
מדובר ביותר מידי מקומות עבודה ששעות העבודה הנמשכות אל תוך הלילה הן שגרה יומיומית אצלן...

חבר, שעובד בתחום ההי טק, שביום שהוא יוצא הביתה בשעה 21:00 נקרא אצלו "יום קצר",
סיפר לי שבכל פעם שהוא מגיע לשלוחה של החברה בארה"ב, בשעה 17:00 המשרדים מתרוקנים
מהעובדים האמריקאיים, והיחידים שממשיכים לעבוד (רק עד 18:00 כי אז מנתקים את רשת המחשבים)
הם הישראלים המורעלים...

תגידו, מאיפה זה בא לנו?

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

ואני בכלל לא בטוח לגבי האבחנה שלך על האמריקאים.

בערים הגדולות, בעסקי הממון ובטכנולוגיה ובהרבה תחומים אחרים השעות הן מטורפות באופן כללי.

אבל זה לא אשמתם כמובן
אם כבר אפשר היה לתת את האירופאים כדוגמה, ובעיקר את הצרפתים שאותם כינה סרקוזי "עצלנים".

וצודק סאם, בארה"ב זה תלוי מעסיק ומקום עבודה.
ואם כבר, אז אפשר להשוות גם לאוסטרלים

חזון אישי - כלים אפקטיביים להגשמת יעדים

קצין שהיה ממונה עליי נהג לערוך דיונים שהתחילו באזור השעה שש. ובאופן כללי נהג לצפות מפקודיו להשאר לאחר שעות הפעילות גם עד שעות מאוחרות.

מה עשיתי? המתנתי שבועיים. לאחר שבועים קיימתי איתו פגישה אישית, בה הבהרתי לו שהסכמתי לסידור העבודה שלו היות וחשבתי שהוא זמני ששעות העבודה הן 8:00 - 17:30 , ושאני לא מקבל שעות נוספות, ושאחרי העבודה יש לי עיסוק נוסף שאני מכנה "חיים" כך שאם צריך להשאר במשרד עד שמונה ותשע ,אחת מהשתיים.. או שיש במדור פערי כוח אדם, או שאני לא מתנהל בקצב עבודה סביר ואז או שימצא לי מחליף או שיבקש תוספת כוח אדם.

לאחר ניסיונות כושלים להבהיר לי שהוא מצפה ממני להשאר שעות נוספות, הוא הבין את הרמז וירד לי מהגב. אם אתם לא לחוצים להשאר בעבודה מסוימת ויש לכם אלטרנטיבות, זו שיטה מומלצת בהחלט. אני הטיפוס שיהיה מוכן לוותר על 500 ש"ח במשכורת החודשית ועל כמה הטבות ולעבור למקום עבודה בו מכבדים את העובדה שיש לי גם זמן פרטי.

לצערי הרבה קצינים צעירים ממני, לא מבינים שהם נמצאים בעמדת כוח הרבה יותר חזקה מהבוסים המשעבדים שלהם. אני בטוח שכה זה גם באזרחות. תפוקה של עובד מרוצה גבוהה יותר מתפוקה של ממורמר מת מעייפות שמגיע הביתה בעשר בלילה.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

לקוח מעולם אחר...

אתה יודע שיש יחידות שדה, שלא מסיימות בשעה 17:30,
ומתאמנים אל תוך הלילה, ואת הישיבות עורכים אחרי האימונים...

אבל עזוב... אני מדבר על הצבא...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

אתה מדבר על יחידות שבהן יש יחס שונה לגמרי בין החיילים הסדירים לאנשי הקבע ושאנשי הקבע המשרתים בהם מתוגמלים בהתאם.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ברח לי...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

השאלה בענין העבודה בשעות הלילה בצה"ל ובמערכת הבטחון תלויה גם בהרגלים שנקנו משך שנים אצל ממלאי התפקידים וגם בהכרח לא יגונה.
לא יודע איפה שירתת אבל גם אם שירתת בחיל האויר ששם יש תרבות עבודה לפי שעות עם הסעים וכיו"ב ,יש מפקדים שצריכים להיות בדיוני מטה ואם מדובר בטייסים אז מן הסתם הם צריכים לטוס ,אז מתי נשאר לעשות דיונים וישיבות פנימיים אם לא בלילה??
מן הסתם התופעה פוגעת בשגרת החיים של אנשים שאינם רגילים לכך אבל יש יחידות שזאת הנורמה -ומצדי זה תמיד היה הכי טוב לעבוד בשעות הלילה על נושאים מנהליים כשאת שארשעות העבודה מנצלים לפעילות מבצעית.

אין לך אדם שאין לו שעה.

זה עיניין של אופי וסוג של וורקהוליקיות.
אצלי תמיד, אבל תמיד, הפרוייקטים נחשבים כחשובים (מה שלמתבונן מהצד אולי לא יראה כך), תמיד יש עוד משהו חשוב לסיים, יש גם עבודה מול ארה"ב, שמוסיפה לא מעט לגרירת יום העבודה לתוך שעות לא נורמאליות.
עם השנים לומדים לשים גבולות ולתמרן בין יום עבודה מאד ארוך וחיים מחוץ לעבודה.

פעם אבי הגדיר את החיים בארה"ב כמחנה עבודה אחד גדול. אולי השיחות מפסיקות להכנס בשעה שש בערב, אבל , מנסיוני, מטורפי עבודה לא פחות מפה, אפשר למצוא אותם בשעות מאד מאוחרות, גם אחרי שהמחשבים סגרו את השיחות הנכנסות.

כשקראתי את ההודעה שלך, לא ממש הבנתי מה כל כך מוזר לך בשעה שביקש

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

כי הילדים שלי היו אצלם.

הכל בגלל עסקת מכר שנעשתה במשרד וויכוחים ונסיון שכנוע לא לצאת מהעסקה. אבל הכל הסתדר. וחזרנו עייפים אך מותשים הביתה