ברחוב מתנכלים להן. הממסד החרדי רואה בהן מטורפות. הבעלים מאיימים בגירושים. עשרות חרדיות החליטו לקחת את ציווי הצניעות עד הקצה: בעידודה של רבנית כריזמטית ומסתורית הן מתעטפות בשכבות על שכבות של בגדים כהים, עוטות על גופן מטפחות וגרביים ומכסות את הפנים ברעלה. שרי מקובר-בליקוב העבירה שבוע עם פמיניסטיות מסוג חדש

http://www.nrg.co.il/online/11/ART1/684/453.html

מ-פ-ח-י-ד.

מעניין לראות שכל הדוברות לא באות מממקום יציב.(חוזרות בתשובה וגיורת ונחנחיות).


לאחר שקצת התאוששתי...יהיה מעניין לדון בזה קצת.

דבר ראשון, למרות התנגדותי,אני לא חושב שלאיש יש רשות לזלזל או להציק להם, לא מבחינה חוקית לא מבחינה מוסרית ולא מבחינה הלכתית. (כמו שאמר דודי זליברשלג).

יש שם גם דברים שאני מסכים איתם ושאני בעצמי אמרתי אותם.
איך זה למשל שנשים בבית מתלבשות עם חלוק כפכפים ומשהו זרוק על הראש, אך כשהן יוצאות החוצה הם משקיעות בעצמן מעל ומעבר.

ועכשיו לצד ההלכתי.
האומנם יש איסור למה שהם עושות ?
בל תוסיף, אין.
הדבר היחיד שאולי יש, זה הצער לבעל.

חוץ מזה אני מתקשה למצוא למה שהם עושות איסור של ממש.
אולי יש בעיה של חינוך אבל שוב זה לא איסור הלכתי.

ולמרות זאת, לא הכל עניין של שחור ולבן, מותר ואסור, הנשים שנראות ככה, ומתלבשות ככה לא נראות יציבות במיוחד.
אבל זה לא נראה כמקרה הראשון של איזה שהוא מנהיג(מנהיגה) שסוחף אחריו עדת משוגעים. רק שהפעם זה הרבה יותר בולט.

ציטוט:

כשהבן שלה נכנס באקראי, היא משלחת אותו בקריאה "לא להסתובב ליד נשים! ". כשחוט הטלפון מסתלסל על הסידור, היא שולחת יד ומסירה אותו שלא יחלל את ספר הקודש.

כשם שיש איסור להתיר את האסור.
כך יש איסור דומה לומר על דבר מותר שהוא אסור.
אם מנסים להתחכם הסוף ידוע מראש - עוברים על איסורי תורה.

ציטוט:

כשחוט הטלפון מסתלסל על הסידור היא שולחת יד ומסירה אותו שלא יחלל את ספר הקודש

נו באמת - דיברי קדושה אינם מקבלים טומאה. בתור מי שמנסה לעשות מעבר כדאי שהגברת תדע קודם את הבסיס.

נ.ב.
הרב הגדול שאמר לה שהמשיח בפתח והטעה אותה הוא בין הגורמים לטיפשות הזאת (אין לי מילה אחרת).
זה מה שקורה כאשר אין לך מושג באיזו תקופה אתה חי וכאשר אתה עדיין חושב שאתה בגלות.

www.meirtv.co.il

מוזר ומשונה, אבל כל עוד זה לא מפריע לאף אחד, זה לא מפריע.
אם זה הרצון שלהן, והן מרגישות כך יותר טוב, שיהיה להן בסבבה. זה כמו שאדם בוחר לגדל קוקו, או ללבוש חליפות ירוקות. אני לא חושב שזה מגיע מצד היהדות, אלא יותר בשביל הכיף האישי. משעמם להן בחיים, והן בוחרות לנצל את זמנן הפנוי להתכסות בבדים. גם ילדות קטנות מתעטפות בסמרטוטים להנאתן.
היהדות לא מורה להתלבש כך, ואדרבה, יש איסור לשנות סגנון לבוש (שזו גם הסיבה שהחרדים הולכים עם הלבוש שלבשו אבותיהם וסבותיהם באירופה) אבל.. מי לא היה רוצה להמציא כת להפוך לגורו?

..

נו, איזה יופי! שמחתי למצוא אשכול העוסק בסיפור הזה.
האמת היא שאל לבעליהן ורבניהן של נשים אלה להלין אלא על עצמם. יש היום תופעה של הקצנה בהלכות רבות ובכללן הלכות צניעות (לדוגמא: ישיבה באוטובוס, איסור נגיעה וכדומה, כאשר בעניינים אלה הומצאו הלכות/הנהגות חדשות שלא שערום אבותינו. למעוניינים, בידי דוגמאות). מה הפלא, אם כן, שנשים יראות "לוקחות ברצינות" יתרה את מה ששמעו ומקצינות עוד יותר? אין זה אלא שיעור חשוב "בשביל הזהב".

לא כל מה שלא היה נהוג בעבר יכול להמשך כך גם היום, לעתים יש דברים שצריכים תיקון, גם אם בעבר לא ראו בזה בעיה.
אני בכוונה לא נכנס למקרים ספציפיים ואין פה אפילו מקום לוויכוח, מה גם שאני אישית הייתי שמח לו דברים רבים היו נשארים כבעבר, אבל כנראה שעדיף כך כשלא כותבי הפורומים הם האחראים על תקנות הציבור...

אין מחלוקת על כך שדברים מסוימים נמצאים בתהליך של תיקון מתמיד ובודאי שאין מחלוקת על כך שזה דבר חיובי, עיין ערך מעמד האשה...

אבל יש דבר שההלכה לא מגדירה אותו וכל אדם שפוי צריך להפעיל לגביו שיקול דעת. קוראים לו "שביל הזהב" (יש עוד כמה דברים שההלכה לא קובעת מסמרות לגביהם, למשל: חינוך ילדים, עפ"י הרב נחום דיאמנט, מומחה לעניין מאתר הידברות). אפילו על שאול המלך, שנאמר עליו "אתה ובניך עמי" ודורשים: "במחיצתי", נמתחה ביקורת חריפה על אי הליכתו בשביל הזהב ונטותו לקצוות (ואע"פ שזה היה לשם שמים. עי' בספר אודותיו מאת הרב בכרך).

שביל הזהב מוגדר לרוב על ידי הנורמות הסביבתיות והחברתיות המקובלות, וזה נכון גם לגבי ענייני צניעות (עי' בא"ח חלק ההלכות בעניין זה). נכון שהיו מקומות שבהן נשים הסתובבו עם רעלה כנשות ערב ומי שלא הלכה כך נחשבה להורסת גדרי הצניעות, וזה הודות להשפעת הסביבה המוסלמית שבה חיו אותן נשים. לא שמענו על כך באירופה ובא"י היום בודאי שאין זו הנורמה המקובלת.

באופן כללי, כדאי לעיין בתחילת אבות דר' נתן לגבי דיני צניעות האשה ומה מקורם, יש שם דברים מעניינים הנוגעים גם לעניין זה.

כמובן אלה רק הערות כלליות ויש לעיין בעניין זה בכלליו ופרטיו.

אולי לא הבנת, אבל לא סתם כתבתי שאין מקום לויכוח ולא משנה מה תכתוב ואף לא מה אתה חושב, כנראה שמוטב כך שלא אני ולא אתה אחראים על תיקון הדרכים...
[לא משנה גם כמה תוכיח שטעה מי שהחמיר ומי שתיקן, כיון שאין צורך אף להוכיח (את המובן מאליו...) שחז"ל והחכמים בכל דור, היו מתקנים תקנות בהתאם למצב באותו דור].

אין כאן נסיון להתווכח עם מקבלי ההחלטות, ודאי לא דרך הפורום הזה, שהם גם לא מבקרים בו מן הסתם, אבל כן יש כאן נסיון לעורר את הציבור לכך שגם אם רב מסוים אומר דבר מסוים, יש מקום לבדוק אותו ובכל מקרה ללכת בשביל הזהב. לא חייבים לקבל כל מה שאומרים ללא סייגים. נכון, ואת זה צריך לומר, שהדבר תלוי במחלוקת בפרוש המשנה "עשה לך רב" וכן בבאור המשנה(יות) הראשונה(ות) במסכת הוריות.
חוץ מזה, זה לא נכון שלא משנה מה אנחנו חושבים, מכיון שדרך קבלת ההחלטות של "עיני העדה" תלויה בין היתר בעדה עצמה. אין עינים בלא ראש שישתמש בהם ו"אין מלך בלא עם" ו"מאן מלכי רבנן". לכן, ראוי שהציבור עצמו יהיה יותר מעורב בדרך קבלת ההחלטות, דבר שלוקה כיום בחסר, בחלק מהמקומות, לעניות דעתי הדלה.

הן לא רוצות שגברים ברחוב יסתכלו עליהן..אבל עם לבוש כזה אי אפשר שלא לנעוץ מבטים..

וזו אכן אחת הסיבות לאיסור ללכת כך, זה בדיוק ההפך מ"צניעות".
משמעות הצניעות היא לא לבלוט, דבר שאלו לא יכולות לטעון שהן עומדות בקריטוריון עיקרי זה.

אגב, אני חושב שמדובר בסך הכל בכתבה לצורך פרנסה, אבל ממש לא למשהו שיש לו גם אחיזה במציאות [ומכתבות עבר, אכן אין סיבה לחשוש שיש בזה אמת, לא חסרים כתבות שקריות, במיוחד לו בכל הקשור לחרדים].

שרי מקובר היא כתבת מכובדת במעריב. לא יתכן שכל הסיפור מצוץ מן האצבע. ניכר גם מהכתבה שזו אמת. (קשה לי לחשוב על מוח שמדמיין דברים חולניים כאלה...)

..

הייתי חושב כמוך, לולא נתקלתי במקרי עבר ובסיפורים חולניים יותר מזה שלאחר הגשת תביעה העיתון נאלץ לפרסם הכחשה, אך זו פורסמה כמובן באחד העמודים הפנימיים ובכתב קטן, להבדיל מהכתבה "המרעישה והמחרידה" המקורית שפורסמה בדף הראשון, באותיות ובצע בולט.
נראה לי שאם תחפש את המילים "שקרי התקשורת" תקבל דוגמאות לרוב.

ושוב, אני לא טוען שאין אמת בכתבה, אלא רק לכך שמה שכתוב בעיתון לא בהכרח משקף את האמת או אף חלק ממנו.

אגב, מספור על רב (שאיני זוכר כרגע את שמו) שפעם אחת באו לומר לו על רב מסויים (שגם שמו לא זכור לי כרגע) שנפטר, הוא שאל את המספר מהיכן הוא יודע והלז ענה שהוא קרא זאת בעיתון. הרב המשיך בעיסוקיו מבלי להתייחס ורק מאוחר יותר, כשבא לפניו אדם אחר וסיפר לו שהוא שמע (כנראה מפי אנשים המקורים לרב הנפטר) שאותו רב נפטר, רק אז נחרד הרב כאילו שמע זאת לראשונה. כי עיתון זה לא הוכחה.