יש לי חבר כבר חודש.. רק ה' יודע כמה אני אוהבת אותו...
והוא גם אוהב אותי... אנחנו ביחד הכל הכי טוב שבעולם אנחנו צוחקים שמחים..ואני מרגישה כאילו מצאתי את החצי השני שלי..
אבל הוא אחד שכפי שהוא אומר קשה לו להתרגל למסגרת.. הוא קם בבוקר מתוסכל מעצמו..
וככה כמה ימים.. יום אחד הוא אומר לי שהכל מעולה יום אחרי זהה הוא בא ואומר לי שהוא לא סגור על עצמו אם זה זה או לא זה...היום ישבנו ניסינו לפתור את הבעיה ובסוף החלטנו להמשיך לנסות...
כאילו הכל מעולה בקשר שלנו פםשוט משום מה כשהוא מתרחק ממני הוא פתאום מרגיש תסכול כזה ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה... עכשיו דיברתי עם חברה שלי שטלפון היא אמרה לי שזה שחור ולבן מי שרוצה רוצה ומי שלא לא.. והוא שמע את זה.. ואמר שזה באמת ככה... שחור ולבן או שזה או שהז לא זה...
אני לא יודעת איך להגיב פתאום ההבעת פנים שלו השתנתה הכל השתנה..
אני נורא רוצה שנמשיך אבל אני לא יודעת ממה ההרגשה הזו יכולה לנבוע ואיך אני יכולה לשפר אותה..
הוא טוען שהוא סתם קם פתאום בלי מצב רוח בכלל... ואין לו חשק לכלום וכל היום הוא חושב על הקשר ואם להמשיך או לא..
והוא נשבע לי שזה רק בגלל ההרגשה הזו הוא אמר שהכל טוב איתי ושאני הבחורה האידאלית בשבילו...
מה אני עושה? לוותר על אחד כזה? איך אפשר לנסות לעזור.? הראש שלי מתפוצץ משאלות...
היה למישו פעם משו כזה? יכולים לתת עצות?

ממש אל תתפסי אותי במילה, אבל לי זה נראה שהחבר שלך טיפה דכאוני.. יש לו במשפחה אנשים דכאוניים? או עם הפרעות קשב וריכוז למשל?

אם אין סיבה הנראת לעין למצבי הרוח האלה כמו מתח, מחלה, מצב כלכלי קשה.. אני מציעה שהוא ילך לפסיכולוג.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

לאו דווקא,
גם לי יש את התקופות האלה שאין לי מצב רוח לכלום, ואין לי כוח לשומדבר ובכלל לחבר,
זה לא אומר שהוא צריך פסיכולוג ושיש לו בעיות כאלו ואחרות.
לדעתי, פשוט תני לו זמן תגידי לו מתי שתהיה סגור על עצמך דבר איתי.

בלי שום קשר למצב בבית שלך, או למצב החברתי, כלכלי, רגשי?

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אני בתקופה של דיכאון,
ותמיד יש סיבה,
עבר זמן עד שגיליתי את הסיבות שלי,
אני מדוכא כי שיקרתי כדי להתחבר יותר טוב עם אנשים,
לכן ההרגשה שלי היא שאין לי חברים אמיתיים
שאני אהיה חבר שלהם והם לא ינסו לבחון אותי בהישגים,
אני לא מחפש הישגים, אני מחפש שיהיה לי טוב,
ולא טוב לי, כשאני יוצא מהבניין בחורות בוחנות אותי (מבטים ויותר) אבל אני לא מעוניין,
הבחורה שאני אוהב דחתה אותי על הסף,
עכשיו שביתה ואני נכנסתי לדיכאון עמוק, אני מרגיש שאני תקוע בזמן,
חסר תועלת כשאני מסוגל (ההרגשה הכי נוראית שחוויתי),
שאדם רוצה מסוגל ולא יכול.

אתה יכול לתקן את המצב למרות השקרים, להפסיק לשקר ולהיות עצמך לאט לאט, ככה תתחבר עם הזמן עם האנשים הנכונים שיותר מתאימים עבורך.

לגבי שברון הלב, כולם עוברים את זה באיזה שלב, לפחות ניסית ואתה כנראה לא יודע כמה זה משמעותי לנסות במצבים כאלה, גם אם התוצאה יצאה כמו שהיא יצאה, לפחות אתה לא יושב בבית ואוכלאת הלב במשך שנים על כך שלא ניסית, עם הזמן היא תעלם לך מהראש.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

ומוסיפה: אם השביתה והלהיות בבית מעיקים עלייך, תצא החוצה לשאוף אוויר, עם בן דוד קרוב, אח/אחות.. או שתמצא לך עיסוק.

לגבי החברים- כמו שהולי אמרה, תפסיק עם השקרים, תהיה אתה, תגבש את עצמך ותכיר אנשים שיותר מתחברים אלייך.

את המסקנות שלך אני רואה שכבר הפקת, אז עכשיו נשאר רק לעבוד על זה. בסופו של דבר, התקופה הרעה תגמר ותבוא חדשה וטובה יותר! אין טוב בלי רע.

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

הוא לא יציב, נשמע כמו הטיפוסים האלה שיחזרו ויפרדו ממך בלי הודעה מוקדמת לפי מחשבה של רגע על משהו שטותי, תתרחקי מאחד כזה, אחרי חודש והוא עוד לא בטוח, זה לא קשר נורמלי, בקשר יש הדדיות של שני בני הזוג ונהיה כאן רושם שאת כל הזמן חיה איתו מיום ליום בידיעה שמחר הוא יכול לקום ולעזוב כי אין לו מצב רוח, מצב מגעיל ומלא שאלות, לדעתי הוא ילך ברגע שלא יהיה כ"כ טוב בקשר <ואין דבר כזה קשר מושלם, תמיד יש מריבות ואי הסכמות על דברים , מהקטנים לגדולים>.

שקלי בעצמך אם זה סוג הקשר שאת רוצה, זכרי שאתם רק חודש יחד, זה כלום.. זאת אמורה להיות התקופה הכי עיוורת וכיפית שלכם., את לא יויו.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"