התעוררתי לצלילו הרועם של השעון המעורר,
חדר קטן ומיטות קומותיים, הלילה אני שומר,
כמו בלילה הקודם את גופי היטב מכסה,
מקווה שאצליח להעביר עוד לילה שכזה..


הולך לעבר עמדת השמירה ואין צליל מלבד פסיעותיי,
רואה את השומר יושב ונראה שהוא מחייך בנחמה,
הלך השומר ועכשיו זה אני שנשארתי לבד,
כמו כל יום כאן גם היום הזה לא ממש מיוחד.

ועל קירות הביתן יש הרבה כתובות,
כל שמירה ושמירה נוספות עוד ועוד אותיות,
ומאחורי כל מילה ומילה יש מידה של תסכול,
הומור ונחמה וכך נראה שעברה עוד שעה..


והשעה שלוש וחצי ואני ממשיך לנקר,
עוטף את עצמי מן הקור אך נראה שזה לא עוזר,
עד שהסמל תורן בא והכין לי הרבה קפה,
אמרתי לו תודה וקיוויתי בליבי שלא תפס אותי ישן..


אני עולה לשמור, וגם את הלילה הזה אצטרך לעבור,
והשער נשאר סגור במנעול שומר, אך אני רק רוצה לחצות את הגבול,
עיניי כבדות וליבי תשוש מתקווה,
חושב אל ביתי ועל אהבה רחוקה..

הדפיוצר שלי בבמה חדשה:

http://stage.co.il/Authors/68901

קצת מזכיר את "אמצע הלילה בכפר" באווירה שהועברה כאן.
מאוד ציורי, ניתן לחלוטין לדמיין את החייל יושב קפוא ומהרהר-מנמנם..

מאוד הזדהתי עם השיר מאחר ויש לי חייל וחיילת
שעוברים חוויות דומות...

יונית