 |
27-10-2007, 11:55
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.08.07
הודעות: 1,097
|
|
|
הפתרון לחידת סוף השבוע
התשובות היו נכונות:
האבן המקושטת מעל שער הפרחים, והשער לכבוד הקייזר.
השלישי, שאיש לא פתר והייתי בטוח שייפתר ראשון, הוא הפסל/שער החדש בגמנסיה הרצליה, בתל אביב, שמשחזר בצורה אמנותית את החזית של הבנין הישן של הגמנסיה.
המשותף ל-3 הפתחים הוא שהם לא באמת פתחים. זה של שער הפרחים כלל איננו פתח, אלא גומחה; זה של הקייזר הוא יותר קישוט מאשר פתח, וזה בגמנסיה הוא יותר פסל מאשר פתח.
ולסיפורים:
שער הפרחים, אחד מ-8 שערי חומת ירושלים, קיבל את שמו בטעות. א-סהירה הוא הכינוי בערבית למי שלא נמים בלילה, דהיינו הסהרוריים, כלומר המתים. זה היה השער לבית העלמין המוסלמי ששכן מולו. א-סהירה הפך לא-זהרה (פרחים) , וה"פתח" שבכתב החידה היה התרוץ. הוא לא ממש דומה לפרח, אבל אם רוצים - ובמקרה הזה חיפשו שם פחות מפחיד - אפשר לראות בו פרח.
בחפירות שמתקיימות שם כיום נמצאו נדבכים מחומה רומית, ערבית מוקדמת, צלבנית וממלוכית. כלומר - מאז ימי הרומים, בקטע הזה החומה לא זזה. מה שאומר, כמובן, שגם בימי הביניים היא היתה שם, ולפיכך ניתן לייחס לקטע הזה את החשיבות של מקום פריצת הצלבנים לירושלים. מכאן פרץ גוטפריד מבויון, מי שאחר כך מונה להיות המגן של מלכות ירושלים, לקראת הטבח הגדול שערך בתושבי העיר. הראשונים, כרגיל, היינו היהודים. שם, במקום בו שוכן כיום הרובע המוסלמי, היה אז הרובע היהודי, ולפיכך הפריצה הצלבנית היתה ישר לתוך הרובע היהודי.
כשסולימן המפואר בנה את החומה, לא היתה לו סיבה מיוחדת לפתוח שם שער, ולמעשה היה שם רק פתח קטן, פשפש, שהיה סגור בדרך כלל. רק ב-1875, כשהתרבו המגורים מחוץ לחומות, וכאשר החומה עצמה כבר לא היתה חשובה מבחינה בטחונית, פרצו את השער כפי שאנו מכירים כיום. זמן קצר אחר כך גם ביטלו את המסורת של סגירת השערים בלילות.
בתצלום הבא ניתן לראות שהשער לא ממש מתאים לחומה סביבו (ראו את האבנים הקטנות ששימשו לצרכי ההתאמה).
ובתמונה הבאה תוכלו לראות קטע ממפת ירושלים מ-1860, ותווכחו שאין אפילו שביל המוביל אל השער.
במפה מאוחרת יותר, מ-1895, כבר יש שביל אל השער וממנו פנימה.
השער של גמנסיה הרצליה נבנה לפני כמה חודשים, במיקום החדש שלה, כדי לייצר המשכיות בין הבנין הישן שנהרס לבנין החדש.
הבנין הישן, להזכירכם, נבנה ע"י ברסקי, מהנדס רוסי עם ידע מסויים בארכיטקטורה, שנעזר לצורך העיצוב בבוריס שץ, מייסד בצלאל. השניים בנו כבר ב-1910 את הבנין הראשי של השכונה החדשה, שנקראה אחר כך תל אביב. את הכסף לבניה תרם יהודי בריטי עשיר, בשם יעקב מוזר (Mozer), שבעברית החליטו לכתוב את שמו "מוזיר", מסיבות מובנות.
הבנין נהרס בשנות השישים, כדי לאפשר את זרימת התנועה ברח' הרצל, וכדי שהאחים מאיר יוכלו לעזור לפתח את העיר. כשהרסו את הבנין הישן, היתה לכך מעט מאד התנגדות, אך הוא הפך אחר כך לסימלה של המועצה לשימור מבנים ואתרים.
השער לכבוד הקייזר הוא סיפור נהדר. בסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה העשרים, היה נהוג להקים שער חגיגי, מזכרת לשערי הנצחון הרומיים, לקראת ביקורם של סלבריטיז. כך היה כשהקייזר הגרמני בא לירושלים, ב-1898. בנו לכבודו 3 שערים כאלה -
הטורקים:
היהודים (מבט מבחוץ ומבט מבפנים):
 
והטמפלרים מהמושבה הגרמנית בירושלים, שזה השער שהיה בכתב החידה.
אבל, כפי שאנחנו יודעים, באותו יום הגיע לירושלים עוד מלך - מלך היהודים, תיאודור הרצל. וגם לכבודו ערכו קבלת פנים בשער, ואני חושד שהם שינו את השם שהיה כתוב עליו.
בתצלום הבא רואים את התגודדות היהודים לקראת בואו של הרצל, דרך השער:
בתקופה מאוחרת יותר, לאחר שהבריטים כבשו את הארץ, הגיעו מכובדיהם לביקור במושבות העליה הראשונה, ושוב - הקימו לכבודם שערים. הנה השער לכבוד הלורד בלפור, ההוא מההצהרה, באחת מהמושבות (אני לא יודע איזו):
וזהו. החידה הבאה, שתמוספר, באשכול חדש. |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
