שלום!
נידונתי על ידי ראש ענף המקצועות (סא"ל) ל-21 ימי מחבוש באשמת אלימות מילולית (רשמתי כמה דברים במחשב, ברוב טיפשותי, וגיליתי שבבה"ד 7 הסגל לא צופה במערכוני מונטי פייטון ). היה המשפט ביום רביעי, 24 בחודש זה (יום הזכרון ליצחק רבין), מאז אני נמצא תחת משמורת כביכול (למעשה, אני חניך כמו כל חניך במחלקה) ולרצות את העונש לא שולחים אותי, בתירוץ שאין מקום בכלא או בבתי מעצר ברחבי הארץ. מה גם, הוציאו אותי הביתה, ביחד עם כל המחלקה.
שאלתי הראשונה היא כזו: כמה רשאים מפקדיי לדחות את הגזירה? (אני חייב להספיק ולחזור הביתה עד ה-21 בנובמבר, חתונתה של אחותי.) בהמשך לשאלה זו, האם נכון שמתחילים לספור ימי מאסר מהמשפט ולא מהישלחי פיסית לכלא? כלומר, אני "תחת משמורת", והעונש דופק!?

לשאלתי הנוספת, העלתה השופטת במהלך הדיון נקודות שנויות במחלוקת לגבי רצח רבין שבאו מבחינתה להחמיר את אשמתי: "אתה מואשם בכתיבת דברי זימה [??!] נגד המפקדים ... יום זה הוא יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. בעבר אנשים כמוך[?!!!] הסיתו נגד ראש הממשלה והוא נרצח. והנה אתה הסתת נגד המפקדים. לכן אני גוזרת עלייך עונש חמור של 21 ימי מחבוש בגין אלימות מילולית". האם יש כאן עילה לקבילה בגין דיון פוליטי במהלך משפט?

לא נראה לי שיש פה עילה לקבילה בגלל מניעים פוליטיים.
אבל דעתי האישית היא שהמפקדת שלך לא חכמה במיוחד, מעבר לזה שהיא אומרת שטויות וזורקת סתם מילים מהמילון בלי להתייחס למשמעות האמיתית שלהן.

לפי דעתי יש מקום להגיש ערעור על העונש (ולקחת את הסיכון של לחטוף עונש יותר גבוה) להגיע מוכן למשפט, להודות בעובדות ולהסביר שלא עשית את זה מתוך רצון לפגוע באף אחד ועכשיו אתה מבין שצריך להתחשב בכולם. אני מקווה שמפקד אחר לא ינסה לעשות השוואות בין רצח רבין לכתיבת בדיחות במחשב.

הגלריה שלי בפליקר

אכן, לצערי, אותה סגנית-האלופה איננה חכמה במיוחד.
שאלה נוספת שמטרידה אותי נוגעת באופן ספירת העונש. האם כל הימים (רביעי עד שבת ונספר) שבהם אני תחת משמורת, בהמתנה לכלא (שום כלא לא רוצה אותי!) נכללים בספירת העונש (כך טען בפניי לוחם הנדסה שעבר את זה. בלשונו:"לא אשמתך שאין מקום בכלא. העונש שלך נספר מרגע קביעת גזר דין.") או ייספרו כ"א הימים מרגע כניסתי לכלא (הנדחית יום-יום)?

ולשאלת מחסור במקום בכלא. פגשתי היום לוחם הנדסה שנשפט יומיים אחריי, קיבל 10 ימי מחבוש ונשלח לכלא כבר ביום ראשון. יכול להיות שהסגל בבה"ד 7 (ראש המגמה שלי, רס"ן, גם כן מאותגרת השכלתית, אבל זה סיפור אחר) מעכב את הכליאה בכוונה? האם יש להם סמכות, אם, נניח, ברצונם להתעלל בי, לדחות את ביצוע הגזירה כראות עיניהם?

שאלה אחרונה, נכון לעכשו, נוגעת לגוף המשפט: האם זה תקין שהואשמתי בדבר מסויים ("כתיבת דברי זמה") ונמצאתי אשם בדבר אחר ("אלימות מילולית"). אני שואל, מפני שבמשפט הקודם שלי הואשמתי ב"השחטת רכוש צבאי" וזוכיתי מאותה האשמה ("השחטת רכוש צבאי"), ואילו כאן, כתב האישום ופסק הדין משתמשים בלשון שונה לתיאור אותו מעשה.

שוב, רב-תודות על התגובה העניינית ועל העזרה.

הסתבר לי שזכותי להגיש ערר או בקשה להמתקת עונש! לא צויינה בפניי אפשרות בזו בזמן המשפט או לאחריו. בה"ד 7 מאכזב אותי יותר מיום ליום.

אכן הספירה היא מרגע מתן פסק הדין ולא מרגע הכניסה למחבוש. באופן עקרוני אני מכיר מקרים שהמפקדים החליטו לדחות את ביצוע העונש לקורסיסטים עד סיום הקורס ואז הם נשלחו למחבוש מהיחידה החדשה שלהם.

אולם לפי דבריך אין זה המצב והם לא החליטו על דחיית העונש אלא זה פשוט מצב של חוסר מקום.

כל יום שעובר יורד לך מימי המחבוש שקיבלת.
21 ימים החל מיום המשפט.

לעולם אשא דגלך בגאווה

במהלך המשמורת, שו"ש גם נכלל בספירה?

אם בטופס התלונה לא כתוב משהו על דחיית מועד התחלת ריצוי העונש, 21 הימים החלו ברגע שבו יצאת מהמשפט.

לעולם אשא דגלך בגאווה

עד כמה שאני זוכר, כאשר אתה מתייצב לריצוי העונש, העתק של טופס התלונה וההחלטה צריך להיות בידיך, או אצל מי שמכניס אותך למעצר.

בנוסף, אתה רשאי לערער על כל ההליך שעברת.

לעולם אשא דגלך בגאווה

מציע שתפנה בדחיפות לסנגוריה הצבאית. לעניות דעתי יש מקום לביטול המשפט והעונש:

http://www.aka.idf.il/patzar/klali/...tId=47877&docId=

למדור דין משמעתי.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -