11-10-2014, 09:58
|
אילן בן-נון. מומחה לקליעה וצליפה, מדריך ירי בכיר ומאמן קליעה ספורטיבית
|
|
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,902
|
|
אחזיר אותך לסמינר של בן גוריון בו הוא מגיע למסקנה שהפלמ"ח וההגנה - אותם הוא מכנה פרטיזנקה, הוא טוען שמול פלישת צבאות ערב יש צורך בצבא ממוסד דוגמת הצבא הבריטי. הוא מטיל יהבו על ידין ולא על גלילי. אלא שהזמן העומד לרשותו קצר וכשהמלחמה יוצאת לדרך רוב מפקדי השטח של צה"ל הם מההגנה והפלמ"ח. גם בוגרי קורס המפקדים (מ"מ גנרל) השכלתם וניסיונם מועט הוא. ועם מה שהם יודעים הם עוברים לאחר ההפוגה לאופנסיבה שמסתיימת בשביתת הנשק. כל מה שהם ידעו זה חי"ר. לא יגאל מלך חזית הדרום ונסיך מלחמת העצמאות ולא חבריו מן הפלמ"ח לא ידעו מהו טנק ולא ידעו על יכולותיו להוות אגרוף פלדה. הוא שימש בעיקר לרתק. יתר על כן ערב מבצע קדש - דיין הרמטכ"ל מטיל את נושא התמרון וההתקפה על עוצבות החי"ר. רק ערעור של אנשי השיריון והחלטות של אסף שמחוני, (לא אכנס כאן לריב הגדול בין דיין ושמחוני) משנים את התמונה. ולמעשה רק אחרי קדש עובר השריון לפרונט ומוביל את ששת הימים, ונעקץ ביום הכיפורים. אעפ"י שגם את מלחמת יוה"כ הכריע השיריון במקומות בהם נשמר אגרוף הפלדה (7+14) ולא פורק לרסיסים 188 ועוד.
לסיכום אני סבור שאי הבנת חשיבות שיריון והידע לניצולו היו המרכיב העיקרי בחוסר דרישה מהשטח, שהשפיע על הרכש, לעומת חשיבותו של חיל האוויר שהיתה ברורה לכל מן הרגע הראשון. (ביומנו כותב ב.ג. מיד לאחר טקס הכרזת המדינה, היפציצו המצרים את תל אביב מן האוויר? את התשובה קיבל באותו הלילה.
_____________________________________
לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.
לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.
|