12-10-2007, 23:14
|
|
|
חבר מתאריך: 23.01.06
הודעות: 1,234
|
|
כמוך כמוני- מסכים ולא מסכים.
יכול להיות בהחלט שלוחמי הזמן הזה פחות ששים אלי מוות, ואינם בטוחים שהמשימות שהם מקבלים הן קדושות עד כדי כך שתמיד ראוי לסכן או להקריב עבורן חיים. אבל- מסתבר שבכל זאת הם באים, ועושים, ומנסים להפיק את המיטב (כשחזרתי מהמלחמה זעזעו אותי מאוד התמונות של החי"רניקים שצובעים אפודים עם ספריי ירוק... חרפה אמיתית).
בסוף צבאיות ולחימה זה מקצוע. עם כל הכבוד למוטיבציה (ואין לי ספק שהמוטיבציה היא מכפיל כח אדיר בעת קרב, ואני לא מזלזל לא בה ולא ברוח הלוחמים), אבל משימה צבאית היא לא איזה תרגיל רוחני בקורס טנטרה, היא מהלך פראקטי, עם שיטות פעולה שאמורות להיות מערכתיות ומובנות, ועם אמצעים ברורים להשגת המטרה. כשהאמצעים לא מספקים, והמנטאליות מונעת שיח ביקורתי אמיתי בנוגע לתורת הלחימה (מה יעבוד, מה עבוד, מה אפשר לבצע, מה אי אפשר)- נכשלים.
היות ואינני מעריך כי כח האדם העומד לרשות חיל האוויר שונה באופן מהותי מזה העומד לרשות החילות הירוקים (מבחינת המוטיבציה, הערכים ואפילו האינטיליגנציה שהרי ח"א אינו רק טייסנו המובחרים), והיות וחיל האוויר עמד במשימתו בקיץ האחרון, ואילו חיל היבשה נכשל... אני תולה את ההסבר לפער הבלתי נתפש בבעיה החמורה של הציוד (גם האימון ותורת הלחימה, אגב), שהיא תולדה של חוסר מקצועיות מערכתית ומנטאליות חפיפניקית.
עזוב מקוצרים וווסטים, זה באמת ווסח. אבל- האם היו מספיק שכפ"צים, אמר"לים, מחסניות, רימונים, פצצות RPG, מנשאים לרובי צלפים ופק"לים ייעודיים... האם הימ"חים שלנו באמת ערוכים היטב ליום פקודה אמיתי? אני בספק רב.
בנושא מיגון הטנקים, עצם ההחלטה של המערכת ללכת על מערכות מסכלות נ"ט מעידה יותר מכל שאפילו במערכת הבטחון הבינו שהמרכבות בתצורה הנוכחית שלהן טובות לשטחים ולקרבות שין בשין, אבל לא מספקות את הסחורה בשדה הקרב רווי הטילים. אגב, אני לא יודע על מה אתה סומך את התיאור של מערך השיריון כלא חדיר לנ"ט באופן יחסי.
אם זה על בסיס השוואות הנתונים המגוחכות בין אחוזי החדירות של 73 (שם הנ"ט תפש אותנו לגמרי עם המכנסיים למטה) ובין אחוזי החדירות של 2006 (כשהיו לנו כל הנתונים על אמצעי הנ"ט של האויב, ונכשלנו באמצעים ובהפעלה בהתמודדות עם האיום- ע"ע סאלוקי והקרב בבקעה ליד מארג'עיון)... אם אנחנו משווים כשלון קולוסאלי מערכתי אדיר כמו 73 לכשלון בינוני ומטה כמו 2006, ועל סמך זה באים ללוחמים שהם בכיינים, אנחנו מחמיצים את הנקודה.
יכול להיות שהלוחמים שלנו מודעים ואכפת להם הרבה יותר מאשר לדרגי הפיקוד הבכיר מרמת האמצעים הנדרשת על מנת להכריע את האויב... לקודקודים בכירים תמיד יש יופי של תירוצים מערכתיים למה אין ציוד מספק, אין אימונים מספקים... יכול להיות שהאחריות נעצרת בדרג המסתער ומעבר איליו משחקים תפקיד הדרג המתפרנס, הקריירה והפוליטיקה הפנים ארגונית.
|