|
18-03-2005, 21:32
|
מנהל: כלכלה עסקים ושוק ההון, משפטים וצרכנות
|
|
חבר מתאריך: 10.07.02
הודעות: 9,896
|
|
פוליסת ביטוח וירטואלית
חיים קליר / תיק ביטוח
פוליסת ביטוח וירטואלית
חברת הביטוח דולב סירבה לשלם תמלוגים לבעלת פוליסה שמכוניתה נפגעה בתאונה, בטענה כי היא כלל לא נהגה במכונית והיא רק היתה רשומה כבעלת הפוליסה. ביהמ"ש המחוזי דחה את הטענה וקבע כי דולב לא פעלה בתום לב
הלקוחות הראשונים של ענף הביטוח באו מקרב האצולה האנגלית. כספם של אלה, לרוב, לא הושג בזיעת אפיים, והם לא נרתעו מלהשקיע אותו גם בהימורים.
המבטחים האנגליים חשדו, כי אהבת ההימורים של אציליהם תזלוג גם לענף הביטוח. הם חששו, לדוגמא, כי אנשים ירכשו פוליסות על אונייה העומדת להתחיל במסע ימי, מבלי שיהיה להם שום קשר לאונייה. הכול במטרה להמר על הסיכון שהאונייה לא תעבור את מסעה בשלום. המבטחים חששו כי בין המהמרים, יהיה גם מי שידאג לממש את הסיכון הימי, אולי באמצעות חלוקת שלל תגמולי הביטוח עם שודדי ים.
כך החל להתפתח באנגליה עיקרון האינטרס הביטוחי. על פי עקרון זה, תוקפה של הפוליסה, הותנה בכך, שלמבוטח יהיה אינטרס בנכס המבוטח.
מאז חלפו מאות שנים, וענף הביטוח פרץ את גבולות האצולה. עשיית הביטוח נפוצה כיום בקרב בני אדם מכל שכבות הציבור. אלה משלמים פרמיות כדי לבטח נכסים שנצברו על ידם בעמל רב ובעבודה קשה, משך עשרות בשנים. ישנן דרכים מרגשות יותר להמר מאשר לשלם פרמיות לחברות ביטוח.
החשש מניצול חברות הביטוח לצורכי הימורים נגוז אם כן. כיום יש אפילו באנגליה כאלה המהרהרים אם בכלל יש בסיס חוקי לעיקרון האינטרס הביטוחי.
במשפט הישראלי, הדרישה שלמבוטח יהיה אינטרס בנכס המבוטח, לא הופיעה בשום חוק. אף על פי כן, חברות הביטוח הישראליות נתלו בעיקרון האינטרס הביטוחי כדי להתנער מאחריות לנזקים שבוטחו על ידן. העובדה שאין לכך בסיס חוקי, לא הטרידה אותן. גם לא חוסר ההגינות שבהעלאתו בפני מבוטח, ששילם פרמיות ובעצם (לגרסתן) קיבל לידיו פוליסה חסרת תוקף.
בתחילת שנות השמונים, הביע נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר, צער וביקורת נוקבת על חברת ביטוח שנאחזה בטענה זו: "אחרי שקיבלה את הצעת הביטוח בנוסחה... וגבתה את הפרמיה, ראוי היה שלא תתנער מכל אחריות על-ידי העלאת טענות, שהותירו את בעל הנכס המבוטח בלא כלום...".
חוק הביטוח, שחוקק אף הוא בתחילת שנות השמונים, זמן קצר לאחר דברי הנשיא, לא אימץ, חרף לחצים אדירים מצד חברות הביטוח, את עיקרון האינטרס הביטוחי. חוק הביטוח קבע מפורשות כי "הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו".
אף על פי כן, יש חברות ביטוח הממשיכות להיאחז בעיקרון האינטרס הביטוחי וממשיכות לטעון כי הוציאו פוליסות חסרות תוקף למרות הפרמיות שנגבו על ידן.
לסאלח אמון הייתה מכונית. כמנהג הרווח במקומותינו, משיקולי מס, רשם סאלח את מכוניתו במשרד הרישוי על שמה של אמו, נעימה אמון. זאת למרות שלאם אין כלל רישיון נהיגה. הבן גם דאג לבטח את הרכב בביטוח מקיף בחברת הביטוח דולב. הביטוח נרשם על שם האם.
באחד הימים, נפגעה המכונית בתאונה. דולב סירבה לשלם תגמולי ביטוח. "אין לך כל אינטרס ביטוחי במכונית. את אינך בעלת המכונית", אמרה דולב לאם. מה לך ולנזקה של מכונית בנך.
חרף לשונו של חוק הביטוח, ולמרות פסיקת בית המשפט העליון, השופטת ג'אדה בסול, מבית משפט השלום בצפת התרשמה מהטענה ופטרה את דולב מכל חבות.
אולם שלושת שופטי ערכאת הערעור בבית המשפט המחוזי בנצרת, הנשיא מנחם בן דוד, סגן הנשיא נסים ממן והשופט אברהם אברהם, קבעו פה אחד, כי דחיית התביעה על יסוד טענת העדר האינטרס הביטוחי, לא יכולה לעמוד במבחן משפטי.
"אם תתקבל עמדת דולב", קובעים השופטים, "אזי ייווצר מצב אבסורדי. דולב ערכה פוליסת ביטוח, אך לא ניתן לתאר כל סיטואציה שבה תקום מכוחה חובת תשלום תגמולי ביטוח. הרי מלכתחילה המכונית לא היתה רכושה של האם. מלכתחילה נכרת אפוא חוזה ביטוח שמכוחו לא הייתה חייבת דולב (לשיטתה) בשום תנאי או מצב, לשלם תגמולי ביטוח. משל נכרת כאן חוזה ביטוח וירטואלי, שרק חובה בצידו דהיינו, תשלום פרמיות".
אילו היתה דולב כנה בטיעוניה ופועלת בתום לב, הוסיפו השופטים, ניתן היה לצפות כי תזדרז ותחזיר את הפרמיות לאם. הרי אלה ניגבו על ידה חינם ולשווא. אך לא כך נהגה דולב. בית המשפט המחוזי בנצרת קבע אם כן, כי לא היה כל בסיס לפטור את דולב מתשלום, בשל העדר זיקה ביטוחית בין האם לבין מכונית בנה.
הכותב הוא עו"ד המתמחה בנושאי ביטוח
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3059665,00.html
_____________________________________
|
|