ביום חמישי הסעתי את בכורי למשרד הרישוי בחולון- למבחן תאוריה לקראת רשיון נהיגה.
שמתי אותו שם בסביבות 8 בבוקר והמשכתי לעיסוקי.
לקראת 12:30 (...!!!) הוא הודיע לי שהוא נכנס למבחן, לקחתי 40 דקות ספייר, והמתנתי לו ביציאה בכדי להסיע אותו לתחנה המרכזית בת"א שייסע משם הביתה.

ואז- נפתחו הדלתות וממשרד הרישוי יצאו 3 שוטרים שליוו כ-5 נערים.
כל חמשת הנערים היו פחות או יותר בני גילו של בני.
כל חמשת הנערים היו עם אזיקים על ידיהם.
כל חמשת הנערים עשו את הדרך לניידת באדישות- כאילו מדובר באביהם שבא לאסוף אותם, ולא לנסיעה לתחנת משטרה...

ואז יצא בני, נכנס לרכב וסיפר שחמשת המוקיונים נכשלו במבחן (אלא מה...) והחלו להשתולל בתוך האולם-
ולכן נעצרו ע"י השוטרים.

הבטתי לכיוונו של בכורי- שבפעם הראשונה רואה מעצר (האמת שגם אני לא בדיוק חזיתי במחזות כאלה...),
והתהום העמוקה שפעורה בינו לבין חמשת הנערים האלה.


אפשר לומר שהנער גדל בבועה.
אני מעדיף לכנות את שנותיו הראשונות כחממה.
חממה שמגדלת אותו בערכים בריאים ונכונים.
גם כך, כשיגיע לצבא הוא יחשף לאנשים מסוגים שונים. גם אני עברתי את ההלם הזה- ושרדתי ...

אני לא יודע מה עלה בגורל חמשת הנערים ההם.

כל מה שעיניין אותי זה רק שהבן חזר הביתה.
לסביבה המגוננת והמטפחת...

אגב. שכחתי לציין- הוא עבר בפעם הראשונה...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

וחבל שמדינת ישראל לא יכולה לספק את הצרכים הבסיסיים יותר של אזרחיה כמו הוצאת רישיון נהיגה בזמן ובתשלום סביר. במבחן המעשי הבעיה היא עוד יותר גדולה. זמן ההמתנה הממוצע לטסט הוא חודשיים, כשבמשך הזמן הזה חייבים לקחת שיעורים בשביל לשמור על רמת נהיגה סבירה. ואם התלמיד מתגייס לפני שהוא הספיק לעבור אז הוא מאבד בכלל את כל התוקף של התאוריה וצריך להתחיל מהתחלה. גועל נפש!

זה עוד סביר, מה שצריך לעבור אחרי שמוציאים את הרשיון יותר אידיוטי.

כמו זה שמגבילים לנהגים חדשים את מספר הנוסעים ל- 3 כולל הנהג. שדורשים מלווה לתקופה של שלוש חודשים (אם אני צריך מלווה, למה העברתם אותי טסט? בכל מדינה נורמלית השלב של המלווה מגיע _לפני_ המבחן המעשי), ועוד אלף ואחד שטויות.

אנשים בארץ לא יוצאים מוכנים מהטסט, המדינה בונה על להכשיר את הנהגים אחרי שהם עוברים את המבחנים.

איתי.

לינק אדום לציטוטים!!!!!!!!!!

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

ולא במובן שסם וולר התכוון אליו בתגובתו כאן. :-)
אני מניח שגם אתה וכך רבים מאיתנו הגולשים כאן, חיים בתוך אותה בועה או דומה לה. אנחנו חיים בסביבה מסויימת, מתרועעים עם חברים (לעבודה ומחוצה לה) מסויימים - שדומים לנו, ולא כל כך נחשפים לעולם האחר שמתנהל כאן בצד העולם שלנו.
אני מדבר גם מתוך נסיון אישי: מקום עבודתי שוכן בסביבה שהיא אחת הנוראיות ביותר בתל אביב. אני נחשף יום יום למראות של נרקומנים, זונות (לעיתים זה היינו הך) ואומללי חיים אחרים - שכל קשר ביניהם לבין העבודה שלי, הסביבה שלי, המשפחה והחיים שלי - לא רק שאינו מקרי אלא אינו מתקים כלל.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

מתי הבועה המגוננת הזאת הופכת למוגזמת? מתי היא הופכת לאשליה שאנחנו מוכרים לילדים ושבמוקדם או במאוחר תתפוצץ? מתי היא עלולה ליצור חומות שאין להן הצדקה באמת? כמובן שהמציאות שאתה מתאר באזור העבודה שלך היא קיצונית, אבל אנחנו מגוננים על הילדים (ועל עצמנו) גם מפני דברים הרבה פחות חמורים.

ולכן החברה מעסיקה את אלה שצריכים להתמודד עבורה בכל ה"דברים הלא נעימים"...
נכון, לפעמים עולם העבריינות מגיח אלינו ואז אנחנו צריכים להתמודד מולו,
אבל ביום יום- אנשים לא רוצים להתעסק ברוזנשטיין כזה שגר לו בלב שכונה תמימה בהוד השרון
בשכנות אליהם.
אנשים מפעלים מנגנון הגנה של התעלמות- אחרת לא נצליח לתפקד אל מול החרדה...

וזה גם נכון אל מול האיומים הבטחוניים- אם אזרח ידע כל הזמן על איומים ספציפיים שהמערכת הבטחונית מסכלת סביבו-
הוא פשוט ייצא מתיפקוד נורמלי של חיי היומיום השלווים שלו.

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

תלוי איפה אתה חי (באיזה ישוב) ומהי רמת החיכוך היומיומי שלך עם האוכלוסיה הנקראת ערסים.

אין לך אדם שאין לו שעה.

אב אני עובד בגוש דן, שזה הצנטרום...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

היא מוגזמת כאשר אתה יוצר את החומות במו ידיך: אם במניעת דברים מסויימים (נסיעה באוטובוס, יציאה למסיבה), אם בהתעלמות מוחלטת מתופעות מסויימות ואם בהכחשת תופעות כאלה.
למה אני מתכוון? אתה לא צריך לקחת את הילד שלך לבית זונות כדי להראות לו שיש דבר כזה, אבל אם תעברו ליד זונה, אל תשקר לו ואל תמרח אותו בסיפורים ואל תנסה לייפות את המציאות.
על דרך המשל: ילד לא צריך להתחשמל כדי לדעת שחשמל הוא דבר מסוכן, אבל הוא צריך לדעת שחמשל יכול להיות עניין מסוכן.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

כשעברנו ליד זונה ואמרתי לבן שלי שהיא מוכרת מזון...
זה לא בסדר?

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

הטעית את הילד המסכן, למי הוא ילך אם הוא יעבור ליד תל ברוך ויהיה רעב? הזונה סה"כ מאחסנת אצלה חלבונים,זה עסק מכניס, אבל היא לא מוכרת שום דבר.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

זה התפקיד של כל מורות התנ"ך בכיתה א' לדורתיהן כשהן מלמדות את בני ה-6 מה היה המקצוע של רחב

שהיה איזה שינוי בהגדרת התפקיד ??...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

לא פיספסתי, הגבתי לתגובה שלה

איתי.

לינק אדום לציטוטים!!!!!!!!!!

ואני חשבתי שלא מודיעים לאדם בפניו אם נכשל או לא. (מאז המקרה שהיה לפני הרבה שנים באשקלון מקרה רצח של בוחן בידי נבחן כושל)
מנין ידעו הנערים שנכשלו?

אין לך אדם שאין לו שעה.

במבחן המעשי יודעים את התוצאה רק אחרי חמש וחצי.

אשר הוציא רישיון ממש לאחרונה.
מדובר בבן זקונים טיפוסי, כאשר התמימות והרגישות שלו לפעמים אפילו קצת מדאיגים...
אבל החשיפה הזאת, היא חלק מתהליך ההתבגרות הבלתי נמנע שלהם,
העיקר שזה בא בשלב שהם מספיק בוגרים להפעיל שיקול דעת בעזרת הכלים שזכו לקבל ב"בועה".

אני מרגישה שבמקום מסויים גם אני גדלתי בבועה עד שהתגייסתי ולמעשה גם היום אני במעין בועה, אומנם עצמאית, אך מאוד מגוננת.
החשיפה הזאת לפעמים גורמת להעריך טוב יותר את הקיים, אשר לפעמים נלקח כמובן מאליו.

תצטרך להשלים עם זה שהבן שלך גדל והנאיביות הקסומה תפוג עם הזמן,
אבל תיהיה רגוע בידיעה שהוא בגיל מספיק בוגר בשביל שזה לא "יקלקל" אותו מעבר לזה.

אשליית "הבועה המגוננת" מחזיקה עד שבאה המציאות (האכזרית יותר מדי פעמים...) וטופחת.
כולנו נלכדים בקסמי האשליה ורוצים לדבוק ב"חיים בסרט" שמשכם כ-90 דקות, ושבסופם בד"כ נאלצים להתפכח, למרות שנותרים טעם ותמונות שניתן לחזור ולהתרפק עליהם...
תמימות ילדינו נפגעת ללא תלות בכוונותנו ורצוננו - הם הרי חשופים כל יום לאלימות, סמים ושאר תופעות שלא כולן מעשירות בלשון המעטה, אם זה בבתי הספר, ברחוב ו/או מעל המסך הקטן והגדול.
אפילו בחברה החרדית הסגורה שמרצון ומבחירה מטפחת "בועה מגוננת" מצליחים לכל היותר לצמצם החשיפה לתופעות הפחות נעימות שבחיינו (ולכאלו שמנוגדות/מסכנות השקפת עולמם...).
מפתיע למדי שכמעט כל כותבי האשכול נפלו כאן ב"מלכודת המשקפיים הורודות". ככל שזה מצער - המציאות איננה מה שרואים מבעד למשקפיים ורודות וזה לא עוזר שמאד רוצים לראותה ככזו.
אין באמור כדי לכפור בקיומה של תמימות (אצל ילדים וגם מבוגרים), אך זה קשור יותר לתכונות אופי בסיסיות, מאשר לתוצאות חינוך והתנסות.

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

מה אתה מציע?
שאקח את הילדים שלי לביקור לילי בשכונת ג'ואריש, שייראו איך קונים סמים?
שאסתובב עם הבת שלי בשעת חצות בתחנה המרכזית הישנה, ליד מכוני הליווי, שתחווה הטרדות מצד חלאות?

לא הבנתי מה אתה בדיוק מציע?
אני בוחר לעטוף את ילדי (וגם את עצמי !!) בבועה שמרוחקת כמה שיותר מהמוקדים הללו,
בכדי לשמור על שלמות פיזית ונפשית.
אני לא צריך להכנס לתוך הצפרדע של פח האשפה- בכדי להבין שמסריח שם...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''

איך הגעת למסקנתך מדברי??
ציינתי עובדות פשוטות - ילדים נחשפים למציאות (שכוללת גם תופעות שליליות!) בלי שזה נתון לשליטתנו ובטח שאינני מציע להגביר החשיפה (לתופעות השליליות), להיפך!
טמינת הראש בחול, רק מקטינה הסיכוי להתמודדות ראויה לצמצום נזקים, שתסכים אתי, שקיימים גם בלי שהורים יוסיפו עליהם (במודע או שלא במודע).

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

אני מנסה לגדל את ילדי עם כלים להתמודד עם החיים,
החיים כפי שידועים לך לא קלים ופשוטים.
לכן עדיף לדבר עם הילדים על כל מה שיש סביבם גם אם זה לא כל כך נעים,
ולסנות לתת בתגובה שלנו את מגוון האפשריות להתמודד\להתגוננן מפני הבעייה.

לדוגמא: טרמפים ולאן הם יכולים להוביל.

אין צורך להיכנס לפח זבל בכדי להבין שהוא מסריח אבל, צריך להריח בכדי להבין.

לא ראה מעצר עד היום הופך את חייו לחיים בבועה.
רוב הילדים בגיל הזה לא ראו מעצר בLIVE.
ורובם גם לא יראו את זה בבגרותם.

תגיד שהוא לא הכיר מימיו ילד ממשפחה עניה?
זה לחיות בבועה

ג'ודה אומנם לא מינה אותי עדיין (עניין של זמן בלבד) לדוברו, אבל אני מניח שהוא התכוון למחזה הזה של נערים עצורים כמשל למחזות, מחוזות ו(בתי משפט) מחוזיים, שעינו של בנו עדיין לא שזפה, ומבחינה זו הוא חי בסוג של בועה.

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה קורא ציטוטים של אחרים"

(אח של מישהו שהכיר את ג'ון לנון)

ואין בין זה לבין חיים בבועה דבר כי רוב רובם של בני הנוער הרי לא נחשפים לדברים כאלו(וטוב שכך) והם ממש לא חיים בבועה.