ב-4.12.2001 פורסמה תגובתי ב"הארץ" "לכמה אירועי ירי בדיוק כדי להסכים?" על כתבתו של דניאל סובלמן "פרס: לא נתלונן על 2-3 אירועי ירי ביום" ( "הארץ", 25.11.2001) בה שאלתי האם זה כולל רק פצויים ולא הרוגים, האם זה כולל משפחת פרס וכו'. בקיצור – הגבתי על דמגוגיה עקבית של פרס אליה עם כל השנים עדיין קשה לי להתרגל.

הפרל של פרס הזכור לי במיוחד הוא זה שפורסם גם ב"הארץ" (17.1.1997) "בצומת המאה ה-21", וזה במה שמחבר מתחיל את כתבתו : "במזרח התיכון התחוללה מהפכה. אפשר לבקר אותה. אבל אי-אפשר להעלימה או להתעלם ממנה. מול צבאות פולשים , ארגוני טרור, קואליציות של סירוב ומדיניות שך חרב- התייצבה זהות פוליטית חדשה , לבושה אזרחית. שעשתה לה לא מעט נפשות באזור כולו: זהות של שלום מלא (הדגש שלי - מ.ד.).

כל הקטע הזכיר לי מיד את קטע אחר - "הממניפס של המפלגנה הקומוניסטית" של קרל מרקס (1948) בו מחבר ההוא החל בכך ש"דמות בלתי נראת מטיילת באירופה – הדמותו של הקומוניזם". נראה לי ששלום מלא של פרס הוא גם דמות בלתי נראה שמסרב להתגשם כמו קומוניזם גם אחרי יותר מ-150 שנה מרגע על הכרזתו. ההבדל הוא שהדמותו של הקומוניזם הבלתי נרא עדיין פה ושם ממשיך לטייל אף על פי שרוב מוחלט של אנושות אינו מאמין בו יותר – השלום המלא במזרח התיכון עדין לא איבד את מעריציו. לא צריך להיות פרופסור כדי להדביק סטיקר "שלום" על האוטו. את השלום רוצים לא רק אנשי שמאל. אינני מקיר אף איש ימין אחד שרוצה מלחמה כמטרה בפני עצמה. ברב מלחמות ישראל פתחו דבקא ממשלות שמאל. סיסמה "שלום עכשיו" – ילדותית ושייכת לתקופת התפתחותו של הילד הרוצה הכל מיד. על כך כתב עוד לנין ביצירצו המספורסם בשם "המחלת שמלאנות ילדותית בקומוניזם".

התמריץ לכתבה הזאת - פרסום של שירות Ynet ב"גלובס" (10.10.2007) עם הכותרת "פרס: אין שיבות טריטוריות וגבולות". שם נאמר שבמאה 21 המדע יותר חשוב מלאומיניות בהדגמתה של ההצלחתו של ביל גייטס בבניית אימפריה שלו ללא צבא. משום מה לא נאמר שם שביל גייטס בנה את האימפריה שלו ללא צבא כי את הצבא מחזיקה וממנת ממשלת מדינה בה מפתח גייטס את העסקיו ובין היתר ממן אותו על ידי תשלומי מיסים לקופת מידינתו. יש לי ספק רב לו גייטס היה מסוגל לעשות את מה שעשה במקומות אחרים בעולם.

אז יש לביל גייטס צבא משלו ומדינה משלו – ארצות הברית – המדינה של כל האזרחיה שם מרימים דגל המדינה לא רק בימי העצמאות בלבד. זה השעור החשוב שאנחנו חייבים ללמוד מהם. אחר כך פרס מזכיר שממשלות מתפקדות רק שנתיים ומתקשות לתפקד בלל הביקורת. אז מה – לא צריכה להיות ביקורת על ממשלה? – לא הבנתי. כתוצאה מכך ממשלות פוחדות לקחת סיכונים. הדברים הכי חשובים ולא נכונים מבחינתי הם – ש"היום אין חשיבות לטריטוריות ולגבולות. איזה חשביות יש לגבול?.. הויקוח על הגבולות עם הערבים רק מזיק ליחסים ואילו הכלכלה משפרת את היחסים.". אז קודם כל אם לבטל גבולות יבוא לכאן גם רבבות אם לא מאות אלפי מחבלים מחמאס, חיזבאללה, ג'יהאד ואל קאעדה. יבוא רבבות זונות ורבבות טונות של סמים וכו'. ולמה לנו לא צריכה להיות חשיבות לשטח ולגבולות כשערבים לוחמים על כל קילומטר לפי אורך ולפי שטח..

לא רק גבולות חשובים וערכם בזמן מורדני של המאה-21 רק עולה בכל העולם – בכל מקום בונים חומות סיניות ולא מפרקים אותם (כמו דוגמה של סגירת מעבר מצפון אפריקה לספרד וכו') לא רק שבכל העולם מגבילים עכשיו חופש תנועה ומצטטים לאמצעי תקשורת. גם לגבול עצמו יש חשיבות – לאורכו ומרחקו ממקומות מסוימים. יש הבדל עצום היכן יהיה גבול בין עזה לישראל. ויתור על כל קילומטר שם מקרב את הטילי גראד וקסאמים למקומות אסטרטגים ומרכזי אוכלוסיה כמו אשקלון – אחרי שרוב התרגל לטילי קסאם לשדרות – חוץ מתושבי המקום הסובלים ביותר מזה. אולי פרס יתן דוגמה אישית ויבוא לתגורר בשדרות ובכך יוכיח לכולם את חוסר חשיבות של צבא וגבולות. ויתור על כל קילומטר בשומרון יכול בין היתר לקרב את האיוב הפוטנציאלי (ומחבלים ריאלים) לאזור מין הרגשים ביותר בארץ – נתב"ג. אנשי צבא יודעים בוודאות שכמה שיותר רחוק גבול – כך יש יותר זמן להתראות על נפילת טילים כולל בליסטים וכך יש יותר אפשרויות להגיב ולהתגונן בפניהם. אובדן שטח וגבולות בלבנון הביא אלינו את חיזבאללה וקטיושות, אובדן שטח וגבולות בעזה הביא אלינו את הקסאמים. אובדן שטח וגבולות ביהודה ושומרון יבא אלינו כל כח טרוריסטי מכל העולם מול תל-אביב וירושלים. לא סתם בתוכנית חלקות ירושלים - מעשה צינית אחרי חגיגת 40 שנות לאיחודה – מדובר על כך שבאגן הקדוש הכל מה שלמלה – יעבור לערבים וכל מה שמתחת לאדמה – ליהודים. מעבר לסימבוליקה הזאת התוכן שלה ברורה – הערבים חולמים ורוצים לראות אותנו בשמחה מתחת לאדמה – כך לא בפעם הראשונה הם מכריזים בגלוי – גם אחרי החארטיה הפלסטינית שלא בוטלה לא דה-יורה ולא דה-פקטו.

כנראה כל פשלות של אדריכלות פזיזה של הסכמי אוסלו עם כל התוצאות – אינטיפאדה השניה, מלחמת לבנון השניה וקסאמים מעזה – אינם מספיקים כדי שהאיש פוליטי ממולח בעל נסיון פולטי רב ביותר בארץ יוריד בסוף דרכו הציבורי (כנראה) את המשקפיים הוורודות. אז באמת – עוד כמה פיגועים צריכים להיות, חס וחלילה, שאצלנו יבינו כולם באמת פשוטה ששלום יכול להיות רק תמורת שלום ולא תמורת שטחים, שפכים וכו'. מתי כולם יבינו שכאשר מדברים על שלום יש להתכונן למלחמה. כאשר פרס נבחר לתפקיד נשיא המדינה בוא נשאל לפי מיטב זכרוני האם זהו התפקיד הציבורי האחרון – על כך הוא אמר –"הכנראה". אולי נראה את שמעון פרס עוד כמכ"ל של האו"ם בעתיד הקרוב? החשש שלי ששם הוא ינסה להוביל להתגשמותן של האוטופיות המסוכנות שלו לא רק את מדינתנו הקטנתונת אלא את כל העולם. ושזה לא יהיה סוף העולם.