האם ידוע כמה יהודים בארץ גוייסו לצבא התורכי ? מה היה מספר החללים ?
ידוע לי שכלל היהודים בארץ בתקופה זאת היה כ 85000 וכמחציתם אזרחים זרים .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

סבי ז"ל שהתגייס בתור מהנדס ועסק בחיג'אז בתיקון מסילות הברזל שחובלו עלידי צבאו של לורנס
איש ערב. נפל בשבי, לזמן רב נעלמו עקבותיו. לבסוף שוחרר והתחיל לעבוד ברכבת הצבאית
הבריטית, אז בפלסטינה.

מכתבה של סבתי ז"ל מרים ברומר הקשור בהעלמות בעלה בשירותו בצבא בתורכי.

המכתב נמצא בארכיון עירית תל אביב יפו ומוזכר גם בגיליון "קתדרה" מס 1 אלול תשל"ו עמוד 162

בגדול, יהודים שגוייסו לצבא העת'מאני נשלחו למזרח אנטוליה, שם הייתה חזית סטטיית מול הרוסים,
ושם "זכו" אותם יהודים להיות עדים מקרוב, לטיפול העת'מאני בארמנים. צפייה-מקרוב זו, שבאה לידי
ביטוי במכתבים רבים שנשלחו לארץ (לא קראתי עדיין את יומני שרת, אבל לא אתפלא אם אצל האיש
בעל כושר הביטוי הנדיר הזה, יש התייחסות לעניין), תרמה רבות לכעס הרב שהיה ביישוב כלפי
פעילות ניל"י, שנראתה ככזו שעלולה להוביל לארמניה שנייה בא"י.
צריך להבין שהצבא העת'מאני היה בתהליך דרמאטי של שינוי מ1909, ומבחינתו המלחמה באה
מוקדם מדי (הם הרי נגררו לשם ע"י הגרמנים בתרגיל המפורסם של שתי האוניות גבן וברסלאו).
יהודים בצבא העת'מאני היו מעטים - ולא ראו מי-יודע-כמה פעילות...

אוסיף עוד 3 שמות: המהנדס קטינקא, ד"ר טשרנוף, שניהם קצינים במסילות הברזל באיזור חיג'אז.
לפי עדויות דודתי ז"ל, טשרנוף הציל את סבי שחלה בחולירע. קטינקא בין היתר הרכיב
מנוע של מטוס על קרון והסיע אותו לחיפה. הקצין דוד הכהן.

מתוך הספר "עת לספר" מאת דוד הכהן הוצאת עם עובד 1974

אבשלום גיסין - שרת כקצין
בנו של רפאל הלפרין שנפל בחזית עזה

האם דיזינגוף שרת בצבא התורכי? בכל אופן הוא וענתבי שהו באיסטמבול בסוף המלחמה.

נתקלתי בתאור של 'גיוסם' של עשרים ושמונה ארצישראלים שנחשדו כאנשי ניל,י/השומר או ששמשו כמוכתרים ונעצרו והובלו לדמשק. הם זוכו וניצלו מגורלם של בלקינד ולישנסקי אך 'גויסו' לצבא 'הסולטן יאריך ימים'. תהליך הובלתם לתורכיה ו'הכשרתם' נראה יותר כהוצאה מתמשכת להורג מאשר כבניית כח צבאי. בינהם היו אברהם שפירא ששרד וסטודנט מבצלאל שנהרג בבלקן

* ובאותו ענין - היש רגליים לספור כי לישנסקי הנסער לגלג בטרם מותו על הצבא הטורקי המובס ואמר 'אפילו בבניית גרדום בזמן אינכם מסוגלים לעמוד"?

מקורם לדעתי בקצין הצבא האוסטרי, דניאל אוסטר.

בין האנשים שנאסרו אחרי חשיפת ניל"י, הוגלו ולא שבו היה אביו של אבנר כהנוב הנס ציונאי (שנולד אחרי מות אביו - ב 1917. הוא עדיין חי ובריא!).

.

לא ידעתי שהוא היה קצין בצבא האוסטרי.

http://www.gutenberg.org/files/1033...8-h/10338-h.htm

.

הוא קיבל מינוי שאיפשר לו לעבוד עם הצבא. עד כמה שזכרוני מגיע הוא היה אחראי, כאזרח, לנושא הטיפול בארבה, ועוד מספר עניינים מדעיים. הצבא העותמני השתמש במומחים ולא תמיד גייס אותם, או מינה אותם קצינים. כך למשל היה גם מנהל ביה"ס מקוה ישראל, אליהו קראוזה, מומחה של הצבא העותמני והוא בדק אפשרויות לגדל בנגב מזון שיכלכל את הצבא שחנה שם לקראת התקיפה של תעלת סואץ ואח"כ בהגנה מפני האנגלים המתקרבים. הוא בילה באזור הצבאי של הנגב מספר חודשים וכתב דו"ח מפורט על האפשרויות החקלאיות בנגב. הדו"ח נכתב בצרפתית ונמסר ישירות לג'מאל פאשה, שידע צרפתית היטב משום שהיה בוגר ביה"ס אליאנס (לא זוכר אם באדריאנופול או בסלוניקי).
המומחים האזרחים שעבדו עבור הצבא התורכי נהנו מחופש ושיתוף פעולה נרחב מצד קציני הצבא. לפחות בתחילת המלחמה הפגינו חלק נכבד מיהודי הארץ רוח פטריוטית עותמנית.
עוד עלינו לזכור כי חלק מן האינטילגנציה היהודית (רופאים אדריכלים מהנדסים וכו') באו ממרכז אירופה. הם דיברו גרמנית וראו עצמם חלק מהתרבות הגרמנית. לא היה להם קשה להתאקלם בקרב המומחים הגרמנים והאוסטרים שמילאו את הצבא התורכי.

לעבור קורס קצינים .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

http://noar.education.gov.il/main/u...ions/hagana.doc

מלחמת העולם הראשונה

בארץ ישראל, שהיתה נתונה תחת שלטון עת'מני-תורכי, התפתח ארגון השומרים של בני המושבות בסביבות זכרון-יעקב. ארגון זה, שאימץ את השם "גדעונים", שימש במהלך המלחמה תשתית לצמיחת קבוצת ניל"י (נצח ישראל לא ישקר) שעסקה משנת 1917 בריגול ממשי לטובת בריטניה. בראשה עמד האגרונום אהרון אהרונסון. בנוסף לקבוצה זו, מן הראוי לציין את גיוסם לצבא התורכי של כמה אלפים מתושביה היהודים של ארץ-ישראל. חלק קטן מהם עברו קורסים ונעשו קצינים ומש"קים בצבא התורכי, דוגמת משה שרת, דב הוז (שערק אחר-כך לצבא הבריטי), אלכסנדר אהרונסון ואלימלך זליקוביץ (אבנר), שהיה אחר-כך מבכירי מפקדי ה"הגנה".

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

בספר " ספורה של הגמנסיה "הרצליה" ", ד"ר ברוך בן-יהודה, עורך. הוצאת הגמנסיה "הרצליה" שנת 1979. ישנו פרק על הצבא התורכי שם כתוב שכ 120 מתלמידי הגימנסיה הרצליה ותלמידי הסמינר למורים, גויסו ונשלחו לקושטא לבית ספר לקצינים. שם סבלו רבות. חלק ערקו מהצבא הטורקי.

מוזכרים השמות:

משה שרת, יצחק ברצ'נקו (גלילי), שמואל ייבין, חיים רזניק (רזילי), יוסף ברסלבי (ברסלבסקי), אברהם שמיון, דב הוז, צבי שריבר, פנחס ריקליס, יקותיאל בהרב.

התמונה אף היא מהספר .

חוק דומה היה גם במרבית ארצות אירופה. אחת הסיבות שבוגרי תיכון לא גוייסו, בדרך כלל, לצבא האוסטרו הונגרי, פולני, רומני ואולי עוד, הייתה ששלטונות הצבא לא רצו קצינים יהודים. זה פגע ב"רוח היחידה".במלחמת העולם ה-1 לא הייתה ברירה ובוגרי תיכונים יהודים גוייסו וקיבלו קצונה או דרגות תת-קצין.
חוק זהה היה גם בתורכיה ולכן כל כך הרבה בוגרי תיכון יהודים מא"י היו קצינים בצבא זה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ציבי חוק דומה היה גם במרבית ארצות אירופה. אחת הסיבות שבוגרי תיכון לא גוייסו, בדרך כלל, לצבא האוסטרו הונגרי, פולני, רומני ואולי עוד, הייתה ששלטונות הצבא לא רצו קצינים יהודים. זה פגע ב"רוח היחידה".במלחמת העולם ה-1 לא הייתה ברירה ובוגרי תיכונים יהודים גוייסו וקיבלו קצונה או דרגות תת-קצין. חוק זהה היה גם בתורכיה ולכן כל כך הרבה בוגרי תיכון יהודים מא"י היו קצינים בצבא זה.

מה היה אחוז היהודים בעלי אזרחות עותומנית בארץ ישראל ערב המלחמה ?
איזה גמנסיות נוספות היו בארץ פרט לגמנסיה הרצליה ?

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

כתבתי גם על הסמינר למורים, אני מניח שמדובר בירושלים

לא ליקקו שם דבש

3 יהודים יוצאי גרמניה, עזבו את חיפה צפונה וערכו מסע יבשתי עד גרמניה והתגייסו לצבא הגרמני.

ד"ר (רופא) אליהו אורבך ואוסקר טריידל היו בין ארבעת מנהיגי הקבוצה של 36 איש, רובם טמפלרים מחיפה.

בקבוצה היה גם דוד טכאואר. ניתן לקרוא בספר הזיכרונות של אורבך:

"מארץ האב לארץ האבות" הוצאת יד יצחק בן צבי שנת 1997

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home