25-11-2020, 22:33
|
|
|
חבר מתאריך: 13.11.04
הודעות: 16,823
|
|
כמה דברים
1. העומס על 133 נבע בעיקר ממחסור בסד"כ (4 מטוסים בלבד במהלך השנה הראשונה! זאת עד להגעת המטוסים החדשים מפס הייצור בתחילת 1978), מחסור בצוות אוויר לצד בעיות קשות במנועי ה-100 המוקדמים, בטילי השלהבת ובמכ"ם המתקדם. גם חהא"א, על משאביו הבלתי מוגבלים, סבל מבעיות קליטה אלו, הידע והנסיון היו מוגבלים וכשירות מטוסיו הייתה נמוכה והושגה פעמים רבות באמצעות קניבליזציה, מה עוד שבעת נחיתת המטוסים בארץ בדצמבר 1976 הייתה לאמריקנים כנף בודדת של מטוסי F-15 שהוכרזה כמבצעית חודשים ספורים קודם לכן (לצד כנף אימונים וכנף שנייה באירופה בתחילת תהליכי קליטה). עד שהצטבר בח"א די סד"כ להכרזת הטייסת כמבצעית הסכם השלום עם מצרים כבר נחתם, היה ברור שדין הבסיסים בסיני לפינוי ולא היה הגיון בבניית תשתית לקליטת בזים דווקא בהם. הצבתם בבסיס מרכזי כמו תל-נוף אפשרה בסופו של דבר גמישות כלפי כל החזיתות - צפון, מזרח ודרום.
2. אני לא חושב שהויתור על רפידים פגע ביכולת ח"א להגן על שמי סיני מהסיבות הבאות:
א. ח"א המצרי ספג אבדות כבדות במלחמת יוה"כ.
ב. פני המצרים כבר היו לנורמליזציה עם ישראל ודווקא גבולם המערבי (עם לוב של קדאפי המטורלל) התחמם, כמו כן הם סבלו מבעיות פנים קשות של רעב ועוני מחפירים (הנמשכות עד עצם היום הזה).
ג. בשנים ההם כוחותיהם במערב סיני עסקו בעיקר בהקמת ביצורים ומכשולים, דבר המאפיין צבא מתגונן ולא תוקף.
ד. מערך הנ"מ הישראלי במרכז ודרום סיני עובה ושוכלל אחרי מלחמת יוה"כ, עד כדי הקמת אגד מרש"ל (קצר החיים).
ה. הנסיגה של הסכם הביניים השיגה אפקט מצנן משולש - גם קצרה משמעותית את זמן הטיסה מעציון/איתם לקו הנסיגה, גם האריכה בהתאמה את זמן הטיסה של המצרים מבסיסיהם בדלתא
(ובכך גם את הסיכוי לזיהוי מוקדם שלהם) וגם הקטינה את המוטיבציה המצרית לצאת למלחמה נוספת.
ו. לצה"ל נוספו אמצעי התראה יבשתיים ואווירים שלא היו לו לפני מלחמת יוה"כ, שהקטינו את הסבירות להתקפת פתע מוצלחת נוספת.
ז. הוקמו תחנות התראה אמריקניות כחוצץ בין הצבאות.
3. לצפעים המוקדמים הייתה יכולת נשיאה מוגבלת ל 4 טילי עורב בתנאי ראות נוחים, זאת אל מוך מערך נ"מ קרקעי קני וטילי צפוף ועצום, הכולל שילקות רבות. לו הייתה פורצת מלחמה נוספת עם מצרים בסיני ב 1976-7 לעניות דעתי תרומתם הייתה מוגבלת בהתאם ושחיקתם רבה. לדעתי המצרים היו "חותמים" בשמחה על יחס המרה של 15 טנקים מול קוברה אחת, בוודאי כאשר עומד להם סד"כ שריון כמעט אינסופי. אגב גם בלבנון הראשונה, תחת תנאים אידיאלים (שליטה אווירית מלאה, נ"מ דליל, חזית קצרה בהרבה מסיני, סד"כ משמעותי של שתי טייסות - צפע ולהטוט) תרומת המסק"רים הייתה בסופו של דבר צנועה יחסית לציפיות מהם.
4. ח"א המצרי נחלש? אני מזכיר שכבר בספטמבר 1977, קרי עוד לפני ביקור סאדאת בישראל, נמכרו להם 36 פנטומים דגם E מעודפי חהא"א, הן כאיזון לעסקאות הנשק עם ישראל, הן כאיתות ברור לישראל בדבר תום עידן המלחמות עם המצרים והן כתמיכה בסאדאת אחרי מלחמת הגבול הקצרה עם לוב בקיץ אותה שנה שאיימה על יציבות משטרו. בסופו של דבר מסירת הפנטומים התבצעה רק אחרי חתימת הסכם השלום עם ישראל, בין היתר בגלל התמשכות תהליכי ההכשרה והקליטה. עוד קודם לכן מכרו להם האמריקנים 15 הרקולסים, שנמסרו להם בין 1975 ו 1979. ויש כמובן את סיפור המירא'זים.
נערך לאחרונה ע"י strong1 בתאריך 25-11-2020 בשעה 22:37.
|