נמאס לי שכל דבר מעליב אותי..שכל דבר גורם לי להיפגע..ואני לא יכולה לעשות שום דבר נגד זה..אולי אתם יכולים לייעץ לי משהוא?זה קל לפעמים להגיד על תקחי דברים ללב..אבל אני לא יכולה..באמת שניסיתי..

לפעמים ככל שפוגעים בך יותר את מפתחת את העור של פיל.
לדוגמא מישהו מסויים פוגע בך על בסיס קבוע
נכון, זה מעליב לפעמים אבל כשאת כבר יודעת שאת המטרה שלו יהיה לך קל יותר להגיד לעצמך
"הוא עושה את זה תמיד, אני רגילה,לא אתן לו להראות שאני פגועה"

את יכולה לתת דוגמא לדברים שאת נעלבת מהם?

גם אני רגישה כמוך, ואמא שלי - עוד יותר.
בהיותי מודעת לבעייה שלי, גם אני מנסה לפתור אותה, וגם אני יודעת שלא לקחת ללב זה פשוט בלתי אפשרי.
אני מצאתי שתי דרכים שעוזרות לי חלקית:
כשאני נפגעת, אני מנסה כל הזמן לתת לשכל לשלוט. הכוונה היא: ברוב המקרים זה לא משהו שבאופן הגיוני צריך להיפגע ממנו, נכון? אז כל הזמן אני מנסה להסברי את זה בראש לעצמי. זה לא מוריד מהפגיעה וזה לא עושה את זה יותר טוב, אבל שמתי לב שבזכות הנחישות וההתמדה, עכשיו אני נפגעת קצת פחות, ולפעמים זה גם פחות כואב. לפעמים עוזר לראות את החיובי שבדבר.
החלק השני של התשובה: ברגע שבנאדם נפגע מכל דבר קטן, זה אומר מבחינה מיסטית שצ'אקרת הלב שלו לא מפותחת, היא די חסומה. אז צריך לעשות דברים שעוזרים לפתוח את צ'אקרת הלב, כמו: לעשות כמה שיותר דברים שאת אוהבת, ואת שמה לב שהם ממש "פותחים לך את הלב", יש כל מיני תרגילים (כמו לפרוש ידיים לאחור הכי רחוק שאפשר כך שפותחים את החזה חזק חזק חזק, ואם תעייני בתרגילי יוגה או צ'י קונג תמצאי עוד הרבה), יש דימיון (לדמיין את הלב שלך מוקף באור וורוד וירוק, ולדמיין שיש בתוכו ורד).
יש גם אפשרות לשבת ולכתוב ממה בדיוק נפגעת. לעצמך בלבד, את האמת האמיתית. זה עוזר. כי כשאת כותבת לעצמך את האמת שנפגעת ממשהו (שבשביל אחרים הוא שטות) עד עמקי נשמתך, זה כאילו הקשבת לעצמך. זה ממש לא אותו דבר כמו לספר למישהו, כי אז יש את העיניין של "זה שנפגעתי - זה לא מוצדק,נ ולא הייתי צריכה להיפגע".
אלו הדברים שאני מצאתי כשחיפשתי פתרון לעצמי. אני מקווה שאחת הדרכים תעזור לך, או לפחות תיפתח לך צוהר לחפש פתרונות וגירסאות משלך.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

תנסי לצחוק וכמה שיותר, על עצמך ליד אחרים, זה משחרר וכייף, וגם קצת על אחרים אבל בקטנות לא לקטול אותם,ף בעיקר אם את יודעת שהם חברים שלך,
לאט לאט תביני שהכל בצחוק, והכל עובר, ומי שבאמת לא מתאים לו להיות לידך יכול ללכת קיבינימט את לא קושרת אפחד...
צחוק זה תמיד התרופה, עלייך איתך תראי שלצחוק על עצמך זה הרבה יותר קל, לצחוק על הפאקים שלך, וכשאת מודה בהם ברבים זה עוד יותר כייף.

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

עזרתם לי..ועודדתם אותי הללוואי ויעזור..אני צוחקת ממש הרבה..כל דבר קטן מצחיק אותי..אבל באותו המקרה כל דבר קטן גם גורם לי להתבאס חח..אני לפעמים מתחילה לחשוב לא לקחת דברים ברצינות ומנסה שלא לקחת אותם באמת ברצינות..אבל לא יודעת לא הולך למרות שזה הכי שטות שיש ..לי זה באמת מפריע ואני חושבת על זה המון ועדיין לא עוזבת אותי המחשבה שזה מפריע לי המון