מצגת המבוססת על אלבום תמונות של אנשי ס"ס מאושוויץ. קריינות אנגלית מצוינת. בעוד שבמרחק של כמה מאות מטרים אלפי אנשים נרצחים מדי יום - חיים הגרמנים ה"נורמטיביים" את חייהם בשעות הפנאי שאחרי ה"עבודה".

http://www.nytimes.com/interactive/...vMxZZexkJ2paNkA

ראיתי רק את הדף הראשי

"זכותנו (על ארץ ישראל) היא נצח, והיא שלמות, ואין עליה ויתור, ואין קיצור דרך לציון, וציון היא כולה שלנו!". (זאב ז'בוטינסקי)

מזכיר לי את הבתים של מאוטהאוזן שמשקיפים על מחנה הריכוז - שם אזרחים בני חורין, ולא רק אנשי הס"ס, יכלו לראות יום יום את המתרחש במחנה ובמחצבה שלמרגלותיו.

http://www.ushmm.org/research/colle...ghts/auschwitz/

צילומי "סחבקים" של מפקד אושוויץ, יוזף מנגלה, רודולף הס ועוד.
מה שמטריד בכל העניין הוא השלווה הסטואית של הצילומים. לא ניכר בכלל שה"עבודה" שהחייזרים הללו ביצעו מעבר לגדרות השפיע על החזות ה"כמו אנושית" שהם לובשים. אין שום דבר בעיניים של המצולמים, בהבעות הפנים, שיכול להראות על השפעה של האימה הנוראית שהיתה מנת חלקם של האנשים שמעבר לגדרות המחנה של סגל ה SS..
בררררררררררררררר.

מה שמדהים הוא שחלק גדול מהמנוולים נישפטו בגרמניה בשנות ה-
(בעקבות משפט אייכמן) 60 לעונשים מגוחכים של שנים ספורות בכלא.

ומה עשתה מדינת ישראל לאותם מנוולים שהיה ידוע (חלקם חיו בחופשיות בגרמניה כמו קארל הוקר
שהיה עוזר אישי למפקד אושוויץ, והיה סגן מנהל סניף בנק בגרמניה אחרי המלחמה):
כ ל ו ם

מדובר לדעתי באחד הבזיונות הגדולים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל והמין האנושי.

המוח האנושי הוא, לדעתי, הכלי הסתגלתני ביותר ביקום. לא משנה לאיזה תנאים תזרוק את האדם, אם הוא יתמיד בהם מספיק הם יראו לו "נורמליים" ולא יגררו ממנו התייחסות מיוחדת. כך לגבי הרוצחים (כולל ילדיו הקטנים של הס, שהתגוררו באושוויץ ושיחקו בצל המשרפות) וכך גם לגבי הקורבנות, שחלקם אף הצליחו לצאת משם מתפקדים מבחינה נפשית ורגשית, דבר שעל פניו הוא בלתי סביר.
אני כמובן לא מנסה להקל ראש בפשעים, או לזלזל, חלילה, בקורבנות. אבל צריך להבין שעבור הנאצים המצב היה אכן "בנאלי", לפחות אחרי שעברו פרק זמן מסוים בשירות במחנות.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il