17-09-2007, 10:15
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.11.02
הודעות: 32,894
|
|
|
איך הוא התגנב ליהדות
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי minimax שמתחילה ב "כפרות זה מנהג פאגאני שאין לי מושג איך התגנב ליהדות"
מקור המנהג
מנהג הכפרות הוא קדמון, ומקורו זכר לשעיר לעזאזל שהכהן הגדול התודה עליו על כל עונות בני ישראל, והשעיר נשא אותם לארץ גזרה. אולם בכדי שלא יהיה נראה כקרבן וכמקריב קדשים בחוץ, לכן השתמשו בתרנגול שאינו ראוי להקרבה.
וחששו גם לזה, והחליפו הכפרה בצמחים וזרעונים, כמבואר ברש"י שמביא מתשובת הגאונים, שהיו עושים חותלות (סלים) מכפות תמרים וממלאים אותם עפר וזבל בהמה, ולפני ר"ה זורעים בהם הקטנים שבבית, כל אחד פול המצרי או קטנית וקורין לו פרפיסא וצומח, ובערב ר"ה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים, ואומר זה תחת זה וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר (שבת פ"א, ד"ה האי פרפיסא).
ובהשליכם הזרעים לתוך הנהר כוונו לרמז לפסוק "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" כעין מנהג תשליך (ע"ע) שלנו.
במקומות אחרים הנהיגו לעשות כפרות מתרנגולים.
המרדכי (סוף יומא) מביא תשובות הגאונים:
וששאלתם שאנו נוחשים נחישות וכו' ואנו שוחטים תרנגולים בערב יום הכיפורים למספר בני הבית וכו'. כן מנהג כל חכמי ישראל שמחזירים אותן בחייהן סביב ראש כל אחד ואחד שבבית, ואומר זה תחת פלוני זה חלף פלוני זה נכנס לשחיטה ופלוני נכנס לחיים. ושוחטים ומחלקים בין עניים ויתומים ואלמנות כדי שיהא כפרה לנפשם.
הרא"ש (יומא פ"ח) כתב שתרנגול עדיף מפני ששמו 'גבר', והוא תמורת גבר, כי מניח ידו על ראש התרנגול, כמו שעשו כאשר סמכו על הקרבן, ושוחטו לאלתר תיכף לסמיכה.
במחזור ויטרי מביא המנהג הזה ואומר כי מנהג אבותינו תורה היא וכו' ולאחר שסיים הפסוקים יקח התרנגול ויחזירנו סביב לראשו ואומר:
יהי רצון מלפניך אלוהים חיים שתזכרני ותפקדני לחיים טובים, ויהא תרנגול זה תחת זה וחילופו ותמורתו, ויצא תרנגול זה למיתה ויכנס זה לחיים טובים ארוכים, ותהא שחיטתו כפרתו וכופר נפשו וינצל מכל צרה וצוקה, מכל יגון ואנחה. וימצא מנוחה ששון ושמחה, אמן אמן סלה ועד.
ויהא כפרתו כמו כפרת שעיר המשתלח שהיה מכפר על כל ישראל. וכן נהגו בפרובינצא ונרבונא (מחזור ויטרי עמ' 873).
התנגדות למנהג כפרות
רשב"א כתב בתשובה בעניין הכפרות, ואמר שנשאל רבנו האי גאון ואומר שכן נהגו, עם כל זאת מנעתי המנהג הזה מעירנו.
רמב"ן אסרו משום דרכי האמורי.
בית יוסף היה קורא אותו מנהג שטות (בש"ע שנדפסו בפעם הראשונה) וכתב שיש למנוע המנהג (או"ח סי' תר").
התימנים אינם נוהגים מנהג כפרות כלל, ורמב"ם לא הזכירו.
רמ"א כתב בהגהה כי נוהגים בכפרות בכל מדינות אלו, ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין.
כתב האריז"ל בכוונות על פי הקבלה לשחוט התרנגול באשמורת אחר הסליחות, כי אז הרחמים גוברים.
כתב המג"א שאין לחזר אחר תרנגולים לבנים דווקא, שהוא כעין דרכי האמורי. ואם אין לו תרנגול יקח שאר בעל חי.
הלבוש כתב שיוכל לקחת דגים, אך לא יקח דבר שראוי להקרבה, כמו תורים ובני יונה.
השל"ה כתב (דף רכ"ז ויתנו התרנגול לעניים, או יתן פדיונו לעניים, וזה יותר טוב לפי שמתביישים כשנותנים להם התרנגולים, וכך דרך מהרי"ל.
במצרים יש נוהגים שאינם עושים הכפרות בערב יום כיפור אלא שוחטים כפרותיהם בליל הושענא רבא (נהר מצרים הל' יו"כ סי' ב', ועי' כלבו סי' ס"ח, וקמחא דאבישנא למחזור מנהג בני רומא ערב יום כיפור).
מתוך אנציקלופדיה יהודית דעת - כפרות ;
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.
|
ראשי
צ'אט
"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"
מצב כלאיים
