01-09-2007, 00:38
|
|
|
|
חבר מתאריך: 18.03.07
הודעות: 107
|
|
|
קצת להוציא מהלב
איך אני תמיד מגיעה למצבים האלה?
אני פשוט לא יכולה להגיד "לא", או "חלאס" או פשוט להפסיק את המצב הזה.. ואולי אני עושה את הדבר הנכון הפעם?
אנחנו "מוגדרים" ככלום כרגע, ולא זה מה שמפריע לי, כי אני , אני מה זה אכפת לי בכלל? אני רק רוצה לדעת איפה אני עומדת..לעצמי.. לדעת שאני לא שוב אצטרך לשבת להדביק בחזרה את הלב..
ואוף, אני כ"כ מבולבלת שכלום לא מתחבר לי פשוט.
הכל היה כ"כ בסדר לפני הטיסה..דיברנו כל הלילה, והרגשתי שזה ממש הולך לכיוון הנכון, בלי לחץ, וכייף ביחד. אבל אז טסתי, והוא התגייס. רבנו ( כי אני אישה ומה לעשות אני לוקחת הכל יותר מידי ללב, והוא דיי צדק בריב האידיוטי הזה) לא חשוב, עבר, אבל כשהייתי בחול לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי ומה הולך ביננו כבר והחלטתי שמה שיהיה - יהיה. אז עכשו אני לא מרוצה ממה שהיה!
כי אני לא מבינה איפה אני עומדת, וזה בא לי בפתאומיות כזאת . מצד אחד הוא מתנהג כאילו הוא רוצה להוביל את זה למשהו, מצד שני הוא בעצמו לא נראה לי יודע מה הולך איתו.
ומה אני, אני בינתיים לא רע לי, אבל אני מכירה את עצמי. אני יודעת שעוד חודש, אני כבר אהיה הכי בעניין שלו, ואז זה לא יסתדר, כי זה מראש קשר שנדון לכישלון. אז אני אומרת למה סתם למשוך את זה?
אבל לא, אני פשוט לא יכולה.
הוא רק התגייס, והוא מתקשר אליי יום יום ואני שומעת איך כואב לו בגלל בעיות רפואיות, ורע לו שם, ואווווף, המתוק שלי.
איפה אני אמצא בחור כזה אמיתי? שלא נותן לאגו שלו לתפוס מקום? והוא ממש מוצא חן בעייני... ו.. ולמה אני כזאת אנוכית וחושבת רק על עצמי?
במקום להיות שם בשבילו אני חושבת אם להפסיק את הקשר הזה או לא.. כי אולי יהיה לי רע בהמשך.
אז יהיה רע.. אז נעבור את זה. נכון?
לפעמים נדמה לי שאני אשאר לבד בעולם. שלכולם תהיה אהבה ורק לי לא. ואולי בגלל זה אני נלחמת בציפורניים ולא משחררת, ואולי אני סתם ממציאה תרוצים לעצמי ואני כבר צריכה להגיד לו מה שיושב לי על הלב. כי קשה לי להפתח ולהראות באמת מי אני.. אני יכולה להתחבר לאנשים בצ'יק, אבל עד שאני אפתח ואראה את האני האמיתי, יקח זמן, ולא קצת.
אוווווווף
הכל כ"כ מסובך תמיד. או שזאת אני שמסבכת?
יהיה בסדר אני מקווה.
שירגיש טוב המלאך .
שבתשלום.
ותודה למי שקרא. |
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
