31-08-2007, 10:31
|
|
|
|
חבר מתאריך: 30.08.07
הודעות: 5
|
|
|
גיבוש סטי"לים/ דבורים
שלום לכולם...תמיד כשאני צריך משהו לצבא או לגיבוש מסויםאני כותב בגוגל "יום סיירות" (לדוגמא) ואני ישר מוצא מאמרים שנכתבו ע"י אנשים שהיושם....ותכלס זה ממש עוזר לי לקבל קצת רקע על הדבר הזה.
אז אני החלטתי שגם אני רוצה לכתוב, ולעזור לעוד אנשיםשיבואו אחרי לגיבוש שאני עשיתי- גיבוש סטי"לים!
אז אני סיימתי גיבוש סטילים שלשום והופתעתי מאוד לגלותשהגיבוש עצמו לא היה הכי קל בעולם כמו שאחרים תיארו אותו במאמרים שכתבו....אני אתןלכם קצת רקע ופירוט עליו...
)המאמר ארוך, אז למי שיש סבלנות שיקרא.(
הגענו לשם כל הגיבוש בסביבות השעה 8 וחצי, העמידו אותנובהתחלה בשלשות ליד האוהלים עד ש-3 טירוניות יוציאו את המדים שלנו...וזה לקח מלאאאזמן, אז המפקדים התחילו לנדב אנשים שיעזרו להן שם....גם עם המיטות והכול...בנתים, אנחנו חיכינו (כבר בישיבה) שיסדרו את הדברים. באיזשהו שלב גם התחילו לבדוק שהבאנואת הטפסים הרפואיים...והכול היה סבבה....העלו אותנו על מדים.
אני בעיקר חששתי שאני אקבל מכנסים ענקיות שייפלו לי בגללהמימיות....אבל הסתבר שלא קיבלנו מימיות...אלא חוטים כדי כולה לקשור את המכנסייםבצדדים שלא יפלו...
בכל מקרה לקחו את כולם לאיזור של הפעילות..אני רק זוכר שהיהאחד שצרח על כולם לסתום את הפה כשעמדנו שם.....אח"כ חיכינו שיחלקו אותנולמחלקות...כל מילואימניק קרא לאנשים שאיתו בקבוצה..כל אחד שהגיע והיה נראה נחמדהתפללתי שיקריא אותי...אבל לא כך היה: הגיע הצרחן הזה שהזכרתי לפני רגע..נראה לישכולם כמוני התפללו שהשם שלהם לא ייזרק לאוויר.....אבל נחשו מה, הייתי איתו!!! ואניחשבתי שאני מת...כאילו שזהו, אני עומד ליפול ל20 כל הגיבוש הזה!
הגעתי למחלקה שחיכו כבר בצד (כי אותי הוא הקריא אחרון- היינו 7 אנשים). זרקתי להם "אוי ואבוי" וכולם הבינו על מה אני מדבר...כולם רצולמות...חחח
קיצר המפקד הגיע, אמר שאם נהיה נחמדים גם הוא יהיה נחמד אבלאם נעצבן אותו הוא יעשה לנו את החיים יותר קשים. אכלנו אח"כ.
אחרי האוכל התחילו הפעילויות ליום הזה: חדר הצפות, שייט עלס"ג, הרכבת האות A מחבל (גם בעיניים מכוסות), בניית רפסודה, גרירת פצוע בתוך המים, העברת הקבוצה דרך "כורי עכביש" (חוטים) ועוד כל מיני דברים...תכלס, היה ממש כיף! כולנו נהננו מכול הפעילויות האלה...גם נורא צחקנו בינינו שזה גיבוש עצלנים כי עדשהכול זז...בקושי רצנו...קיצר, היה פנאן בשלב הזה! פשוט כיף!....השורה התחתונה שלכל הפעילויות שהזכרתי זה פשוט מאוד- עבודת צוות!!! ותזכרו את המילים האלה- זה מהשהם רוצים לראות ושומדבר אחר...עבודת צוות- פשוטו כמשמעו...תראו להם שאתם עוזריםאחד לשני, מעלים רעיונות לביצוע המשימה...תראו מנהיגות ובגרות...אבל לא לצעוקסתם...לעשות הכול בשקט אבל להראות שאתם משתפים פעולה, נותנים הוראות לאנשים כדישיעזרו לכם או להיפך, עוזרים למי שצריך, וגם למי שלא להציע עזרה. המפקדים עומדיםבצד ורושמים הכול! אתם ממש תוכלו לראות את זה. אז תשקיעו! תראו שאתם רוצים להגיעלסטי"לים! מי שלא רוצה חבל לו על הזמן...סתם מבזבז זמן....תראו מוטיבציה! הכיחשוב!
אחרי כל הפעילויות נתנו לנו איזה חצי שעה באוהלים למי שרוצהלהתקלח/לנוח מה שהוא רוצה...להחליף את המדים הרטובים ולעלות על יבשים אבל להישאר עםהנעליים הרטובות...וזה היה נראה קצת חשוד...כי אף אחד עדיין לא הבין אם הולכיםלסירת ההקאות המפורסמת או לא....ומזה הרבה אנשים חששו...כולל אני....כי פשוט בכולארוחה, לא נגעתי בירקות כי זה לא עושה טוב..זה בדוק להקיא אח"כ! ולא רציתי...
קיצר...לקחו אותנו לאנשהו ולא ממש הבנו לאן..ופתאום ראינומגרש ספורט, הבנו שיש מד"ס!!! זה היה נראה מגניב בהתחלה אבל מהר מאוד הפך לסיוט של 45 דק'...
קיבלנו מד"סניקית כוסית רצח אבל מניאקית אמיתית!! היא קרעהלנו את הצורה בלי חשבון, באיזשהו שלב אנשים התעייפו והתעצבנו כי היה גבול מסוייםשיכולנו להחזיק את עצמנו במצב 2 על אבנים כואבות (המגרש ספורט היה בנוי שזה לא ממשאספלט אלא מן חצץ שחור...וזה כאב!) והיא יעני בשאנטי שלה "1 2 1 2...למה אתה לאבמצב 2?! כל החברים שלך במצב 2 ואתה נח?! למה אתה נח?!" (ואנחנו עוד במצב 2!!!!! וזה כואב!!!! והיא מדברררתתתתת...)
אחרי המד"ס היה קטע מסריח....כולם היו ממש צמאים! אבל ישרלקחו אותנו לסיור באיזור של הסטילים/דבורים...אבל הדרך לשם ארוכה..וביקשנו מיםואמרו תקבלו תקבלו....אבל לא קיבלנו פשוט!! ואני חשבתי לעצמי שזה חרא כל הסיפור הזהכי אחרי מד"ס נותנים לשתות!!!!!!!!!!! וכל כך כעסתי עם עצמי ועם עוד אנשים...שזהממש חוסר אחריות....
קיצר, עלינו על סטי"ל סער 5...שבמציאות זה פשוט ענקקקקקקקק! ומדהים בגודל שלו.....עלינו רק לחלק של המנחת מסוקים...ושם אנשים שמשרתים על הסטילדיברו איתנו קצת אמרו לנו איך זה ומה זה..ובלהלבלהבלהל....שם סוף סוף קיבלנומיייייייייייייייייייייייםםםםםםםם ולהכין סנדוויצ'ים עם שוקולד או ריבה.....
ירדנו מהסער 5 ועלינו לסיור על סער 4.5 נירית ששם נכנסופנימה והיה באמת אדיר....נכנסנו לחדרים שלהם שפה אני חייב לציין משהו...כל מאמרשקראתי או מאנשים ששמעתי..אנשים אמרו לי שזה נורא..ושזה צפוף בטירוף ולא ממש העלהלהם את החשק לשרת על הסטי"ל. אז חבר'ה יש לי חדשות! זה פשוט מדהים התנאי מחיהשם....קודם כל, יש מזגן!! שזה עולם אחר לגמרי, יש להם פלזמה ענקית!! הם משחקים שםפלייסטיישן בזמן החופשי שלהם, יש להם מערכת קולנוע ביתית! זה אדייייייייייייר. והאמת, שלא כל כך צפוף, זה ממש לא נורא!!!
קיצר ירדנו מהסטיל היה כבר לילה והכול...נתנו לנו לדבר עםמפקד הגיבוש הוא גם ענה על שאלות....ואנחנו היינו בטוחים שזהו אוטוטו חוזריםלמאהלים והולכים לישון. אבל טעינו, והגיע הנורא מכול! המסע!! שזה היה קשה...ואניחייב להגיד שהוא באמת לא קל! כי ממאמרים הבנתי שבקושי יש קטע פיזי וזה הפתיע אותינורא.....קודם עושים הקפה של הבה"ד בריצה...זה עוד בקטנה...חוזרים לנקודת ההתחלהואתם לא נחים, אלא רצים במקום לפי הוראות המפקדים...והם כל הזמן צועקים לכם: "מירוצה ללכת הביתה? מי רוצה לאכול אוכל של אמא!?" ואתם צועקים "לא המפקד" ודבריםכאלה...בנתיים ממשיכים לרוץ במקום ולהרים ברכיים לחזה כשצועקים "הופ"...אח"כ מגיעהסיוט שזה הרמת ס"גים על הכתפיים והקפת הבה"ד.....אני אישית רציתי למות!!!! נטפתימים פשוט! זה היה כבד רצחח...גם..בדרך המפקדים מנסים לשבור אותכם כדי שתפרשו....מישלא מסוגל ולא ממש רוצה את השירות הזה פורש בקקלות כי זה באמת קשה הדבר הזה....אבלאל תפרשו אנשים! אם אתם באמת רוצים את זה...אל תוותרו לעצמכם.
מגיעים לנקודת מנוחה אחרי לא מעט זמן....והמפקד שלנו אישיתהחליף אותנו עם חבר'ה שלקחו את רפסודת ההצלה (סירת ההקאות) כי אותה סחבו מליוןאנשים וזה נהיה נורא קל להרים אותה....אז הוא החליף אותנו עם אנשים משם כדי שלאנמות בדרך...(שכחתי לספר לכם שהוא התגלה כהכי נחמד שם ועלהכיפאק! באמת! היו שםמפקדים זוועתיים אבל שלנו היה ממש סבבה אחרי כמה זמן!! אהבנו אותו!)
קיצר הדרך חזרה לנקודת ההתחלה הייתה יותר קלה כי היינו עםהרפסודה...הכניסו אותנו למים עם הסגים על הכתפיים והעמידו אותנו...עכשיו, לא הכינעים לעמוד במצב הזה....וזה קטע גם קשה כי צועקים עליכם כדי שתשברו...אמרו לנויאללה עוד סיבוב מי רוצה לפרוש...אנשים פורשים בקלות אבל אז כשיוצאים מהמים מביניםשלא הולכים לשומקום...עושים איזה עוד סיבוב כשכולם רטובים ממש...הם המשיכו להשלותאותנו שיש עוד דרך ארוכה אבל זה התברר כסוף המסלול כשהמפקד שלנו צעק: "עלה" ואנחנו "ים" וככה עוד פעמיים כשבפעם השלישית שצועקים את זה צועקים "ים ים ים"....זאת הייתההקלה..
הגענו לאוהלים...חילקו לנו דפים עם תקצירים על החיל ושלחואותנו לישון....(אני ממליץ לעבור על הדף פעם אחת...יש להזכיר שבתחילת היום עובריםאיזה הרצאה 1 2 על חיל הים ועל כלי הלחימה...תקשיבו להם ואל תרדמו...זה חשוב...אזבקשר לתקצירים שתקבלו בלילה, תעברו פעם אחת, זה מספיק לדעתי, ככה אניעשיתי....תזכרו איך נקראים דברים מסויימים...)
יום אח"כ עולים על מדים חדשים שקיבלתם כבר בלילה...זה יוםשבאמת כבר ממש אין מה לדאוג ממנו...לפחות ככה אצלנו זה. היה...עדיין פחדנו מסירתההקאות כי לא הבנו איך לא עשו לנו את זה...הכניסו אותנו לחדר....עשינו מבחן אמריקאיעל מה שעברנו וקראנו יום לפני.. אני לא זוכר בדיוק זוכר את סדר הארועים אבל יש גםהרצאה עם הקצין מיוןשמסביר מה התפקיד שלו וכל זה....יש גם שיחות עם המפקד של נגיד "איזה תכונה הכי חשובה ללוחם כלי שייט" ואז כל המחלקה מעלה הצעות ומגבשת בסוף דעה. הולכים (או יותר נכון לגבי מה שאנחנו עשינו- רצים) לנמל איפה שהיינו יום לפני זה. ועולים לסטיל להפלגה....פה באמת אפשר לראות דברים מה שנקרא חיים בשטח...כי נכנסיםלחדרי בקרה שלהם שם בזמן פעולה ושואלים שאלות וגם לחדרי מגורים שכבר היינו בהם אבלהפעם בזמן הפלגה....ואתם באמת תבינו למה אומרים שמקיאים קצת בתחילת השירות....היהנחמד.
חוזרים לבה"ד ומבינים שזה באמת הסוף....יש שיחות אישיות עםהמפקד ועם הקצין מיון....אל תשכחו להדגיש בפני שניהם מה בחרתם ומה אתם רוצים לעשותבחה"י.
בשיחה עם המפקד שלי דווקא אמרתי לו שהופתעתי לגלות ששמו דגש גדול על הקטע הגופני בגיבוש אז הוא אמר שכן, הם עובדים על זה עכשיו שיהיה יותר קשה כי הם רוצים לראות אנשים שגם אם קשה להם פיזית הם לא נשברים מנטאלית. חבר'ה- אל תשברו! זאת השורה התחתונה! לא בגלל שקשה פורשים..אלא בגלל שלא רוצים. תזכרו את זה.
זהו...עולים על אזרחי והביתה!
תכלס, היה כיף!
אגב, אני עברתי J
בהצלחה!
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
