למה לא קצבו את עונשו של יגאל עמיר?

את הדברים אמרה בגל"צ בתגובה לקיצוב עונשם של רוצחי בנה.

"פרס נכנע ללחץ של השמאל"

בראיון לקול ישראל מביעה אמו של דני כץ ז"ל זעם על החלטתו של פרס לקצוב את עונשי חמשת רוצחי בנה: "החלטתו של פרס פוליטית, הוא נכנע ללחצי השמאל"


http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-...ml?tag=09-04-28

looopy

פרס לא צריך להכנע ללחצי השמאל. הוא השמאל בהתגלמותו המלאה.

אין לך אדם שאין לו שעה.

פורמלית זה נכון אבל :
1.לנשיא יש "say" בענין. ואם היה מתנגד כפי שהתנגד בזמנו עזר ויצמן -הוא לא חותם ואז לכל מה שהמליץ משרד המשפטים אין משמעות מעשית.
2.משרד המשפטים מאויש כיום בשר מאד מסוים והוא חבר באותה המפלגה של פרס. יש לזה משמעות.

אין לך אדם שאין לו שעה.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

יושב ראש סיעת הליכוד, ח"כ גדעון סער, דרש לכנס בדחיפות את ועדת החוקה לדיון בעקבות "החלטתו השערורייתית" של נשיא המדינה, שמעון פרס, לקצוב את עונשם של רוצחי הילד דני כץ.

לדברי סער, "ניתן רק לדמיין מה היו התגובות בישראל אילו במדינה כלשהי בעולם היו מחליטים לשחרר ממאסר חמישה רוצחים שרצחו ילד יהודי רק מפני שהוא יהודי".

ידיעות

looopy

אמנם נכון שזה לא היה שלום. אבל הייתה תקווה, חלום, והוא רצח את החלום. זה כמו לרצוח אמונה, לרצוח דת.

אמנם נכון שהמחבלים הם אלו שרצחו את התקווה לשלום. אבל זה היה צפוי, הזהירו שאלו יהיו פני הדברים. קשה ביותר להודות בעות כה איומה בה בשעה כשהיו כל כך הרבה אזהרות ברורות והגיוניות. זה מתסכל. יגאל עמיר נתן הזדמנות לפירוק הזעם ותליית האשמה, כאילו אם לא הוא, אז הכול היה בסדר. ועל זה, על זה הוא שלם יותר מאשר כל רוצח.

בעצם כל רוצח, אין לו שום כפרה. אין הבדל.

ציטוט:

למה לא קצבו את עונשו של יגאל עמיר? את הדברים אמרה בגל"צ בתגובה לקיצוב עונשם של רוצחי בנה.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

יגאל עמיר רצח איש מבוגר וחולה.
דני כץ היה ילד עם הרבה שנים לפניו.

מי יודע אולי הוא היה יותר חכם מאיינשטיין ?

שמוליק.................................................. ..............העוגות של שמוליק

יגאל עמיר לא רצח את השלום. אי אפשר לרצוח שלום, זאת אמירה לא נכונה.
יגאל עמיר רצח ראש ממשלה נבחר בישראל.
זה מעשה מספיק חמור כדי שלא לחון אותו ולא לקצוב את עונשו.

אין לך אדם שאין לו שעה.

אני חו"ח לא חושב שצריך לקצוב את עונשו של יגאל אמיר, אולם אני לא מוצא שום סיבה בקציבת עונשם של רוצחי דני כץ.

חברי כנסת ישרים

עכשיו אני אכתוב כאן דברים שיהיו אולי לא פופולאריים:
הסיפור של רצח דני כ"ץ הוא אחד המקרים המפחידים ביותר בכל הנוגע לאכיפת החוק. אני נ-ו-ר-א מקווה
שאכן האשמים הם אלה שהורשעו, אבל אני (ועליי להודות שאיני בקיא בפרטי הפרטים של הפרשה), תמיד
מרגיש חשש כאשר חשוד טוען שהודאתו הוצאה ממנו באלימות.
בעבר לא הרגשתי שיש בעייה כזו, אבל כיום אנו יודעים קצת יותר מכפי שידענו פעם, והעובדה שעמוס
ברנס הורשע ברצח, ש"כנופיית מע"ץ" ישבה בכלא, ששלושה ערבים מכפר קנה הודו ברצח אולג שייחט,
ואח"כ נתפסו הרוצחים האמיתיים - כל אלה מלמדים אותי שהודאה ברצח היא לא פקטור. יש מקום תמיד
לחשוש ברצון לסגור תיק, עומד מאחורי העניין הזה.

במקרה שלפנינו, לפחות שניים מהרוצחים הורשעו גם ברצח נוסף - ואיכשהו גם להם קצבו את העונש
(לתקופה יותר ארוכה - אבל קצבו).
פרס קצב את העונשים, לא בגלל שחש ספק לגבי אשמתם של החמישה, אלא מטעמים פוליטיים ציניים.
השאלות לגבי הפרשה הזו לא צריכות לעלות בקשר להחלטה של פרס לשחרר את החמישה, אלא באופן
כללי לגבי הפרשה. ההחלטה של פרס כפי שנתקבלה, היא בושה וחרפה - והאמת היא שכפי שהיא
נתקבלה, אין הצדקה לאי-קציבת עונש לאף רוצח אחר (ושיהיה ברור - אני נגד קציבת עונש לרוצחים).

ירדת מהמאדים?
אולי פרס הבטיח תמורת תמיכה של הערבים לנשיאות לתת חנינה?
לא יכול להיות, פרס איש הגון.

צריך לזכור שהיה מי שהשתכנע לבחור בו לנשיאות...
במסע השיכנוע פרס נפגש גם עם הח"כים הפלסטינים. ניתן לשער למה השתכנעו להצביע עבורו צ'יק צאק.
בטח לא כי הבטיח להם חומוס בפיתה...
"מעניין" מה הבטיח להם?
מי שלא מבין כלום שימתין מעט.
רמז: עומרי שרון פעל אחוז תזזית למען בחירתו של פרס.
רמז שני: עומרי שרון זקוק לחנינה מכניסה לכלא.
נמתין ונראה...

אמא של דני כ"ץ לא צריכה לבקר את הנשיא ע"י השוואה בין רוצחי בנה לרוצח רוה"מ.
זה לא עושה לה טוב יותר ולא הופך את צערה לנסבל יותר.
הרוצחים הנאלחים הללו עמדו פעמיים לדין ויצאו פעמיים אשמים.
ההחלטה על קציבת העונש של שמעון פרס היא מעשה נלוז ומכוער מספיק ואין צורך לעשות השוואות גרועות כאלה.

אין לך אדם שאין לו שעה.

מזדעזעים רק מלחשוב על האפשרות של קציבת עונשו של יגאל אמיר, בעוד שכאשר מדובר ברוצחיו של דני כץ הדעות מתונות יותר (ויש כאלו שכבר מתנדבים למצוא תירוצים שונים ומשונים לכך).

חברי כנסת ישרים

יגאל אמיר שווה כמו כול רוצח אחר,המדיניות צריכה להיות זהה כלפיהם.
לצערי זכויותיו של אמיר מומשו רק מאוחר יותר מאלו של שאר האסירים.
אם המדיניות משתנה,אין סיבה שלא ישקלו את חנינתו בכובד ראש.

אומנם הם הורשעו פעמיים אבל עדיין הספק גדול. הם, אגב, קרוב לוודאי לא היו מורשעים בבית משפט אמריקאי (בהנחה שהיה להם עו"ד סביר). בישראל יש משקל יתר להודאה. זה לא קשור בהכרח רק לרוצחי דני כץ-כל אחד מאיתנו עשוי לסבול מזה ביום מן הימים.

אין, ולא צריך להיות, קשר בין שאלת ספק לגבי אשמה, לבין מתן חנינה. במקרה שלפנינו, אין אפילו טעם
לנסות לנחש מהם מניעיו של הנשיא: האיש נכנס תפקידו לפני יומיים וחצי - וכבר חתם על קיצוב עונש
שארבעה נשיאים לפניו לא חלמו לקצוב. העניין הוא שאם הם חפים מפשע, אז הם בכלל לא צריכים לקבל
חנינה, אלא לקבל התנצלות ופיצויי עתק - ואם הם אשמים, הם צריכים להירקב בכלא. חנינה היא בכלל
לא פקטור כאן. פרס רצה קולות ערביים - והוא קיבל אותם ונבחר לנשיא. כעת הגיע פרעון החוב...

מתן חנינה הוא אקט שנעשה כלפי אשם. לא מקרה שאדם חף מפשע כמו עמוס ברנס סירב לבקש חנינה
ורק בקשה מפורשת של השופט שהרשיע אותו (והתחרט על כך עד יום מותו) הביאה אותו להסכים לכך.

בישראל נהוג (וזה נוהג מוזר ופסול) לחון מורשעים שיש ספק לגבי אשמתם. כך היה עם ברנס וכך לדעתי גם במקרה זה. ואגב, במקרה רוצחי דני כץ מדובר כמובן בקיצוב העונש ולא בחנינה.
אינני יודע על סמך מה אתה טוען שההרשעה על רצח דנה כרמון הייתה "ללא ספק". למיטב ידיעתי אף היא התבססה בעיקר על הודאה ושיחזור מפוקפקים, ללא כל עדות נסיבתית, פיזית או אחרת.
על כל פנים, וכפי שציינתי כאן בעבר, הענישה בישראל היא שערוריה. עונשו של כמעט כל רוצח נקצב בישראל במידה משמעותית וכמעט אף אחד לא יושב יותר מ-25 שנה בפועל. מבצעי הרצח הכפול ישבו למיטב זיכרוני פחות מעשרים שנה, למשל.
הרוצחים היחידים שעונשם לא נקצב (פרט למחבלים) בתוך 10 שנים הם דני גור ויגאל עמיר. אפילו עמי פופר שרצח לא אחד ולא שניים כי אם 7 בני אדם חפים מפשע זכה לקיצוב עונשו ל40 שנה והוא יכל תיאורתית לצאת לחופשי בתוך 27 שנה. לא למותר לציין שאילו ישראל הייתה קוצבת את עונשו של סמיר קונטר בצורה דומה, הוא לא היה מהווה היום עילה לחטיפת חיילים.
או שישראל מתייחסת בסלחנות לרוצחים או שאיננה. לצערי היא מתייחסת בסלחנות ורוצחי דני כץ (בהנחה שהם הרוצחים) אינם חריגים. כל זאת גם אם מתעלמים מהספק לגבי אשמתם.

מקרה ברנס מוכיח ההיפך מטענתך - ברנס לא נחון כי היה ספק באשמתו, אלא בגלל ש-ל-א היה ספק
באי-אשמתו (ורצו להימנע ממיצוי הדין עם החבורה שהוציאה ממנו הודאה כוזבת)...

צבי גור ויגאל עמיר הם רוצחים נפשעים, שהסיבה לישיבתם הבלתי-קציבה בכלא, נובעת מזהות נרצחיהם
ולא מאופי המעשה שביצעו. הרצח של דני כץ הוא מעשה מפלצתי יותר מאשר רוב הפשעים שבוצעו
אי-פעם. מכיוון שחמשת החברים לא זוכו, והם בהחלט-בהחלט לא באותו מצב של ברנס שהמדינה יודעת
שייצא זכאי במשפט חוזר, ועל כן נלחמה בשיניים כנגד משפט כזה (בעוד שרוצחי דני כץ, הורשעו גם
בהליך השני), הרי שקיצוב עונש למי שכרגע מוגדרים כמבצעיו - הוא מעשה מבחיל שעד שיוכח אחרת,
ניתן להניח שמאחוריו שיקול פוליטי ציני, שפרס כבר לימד אותנו לדעת שהוא מה שמנחה אותו בדר"כ...

אם לדעת מר פרס יש ספק לגבי אשמתם של החברים, שיתכבד וידרוש הליך חקירתי מקיף. שחרורם
המיידי של 3 מתוך חמישה, ושחרורם הקרוב (עוד 6 שנים) של שני מבצעי הרצח בדנה כרמון, הוא הגזמה
פרועה אפילו אם נורא רוצים לקבל תמיכה של ח"כים ערביים בבחירות לנשיאות...

אני לא סבור שזכאותו של ברנס הייתה חד משמעית. עובדתית, יש לא מעטים שסבורים עד היום שהוא אשם. אגב, הוא מעולם לא זוכה באופן חד משמעי בבית המשפט. הזיכוי היה ,זיכוי "אילם"-קרי, ללא שמיעת עדויות וקביעה אם הוא אשם או לא בביצוע המעשים שיוחסו לו. הדבר היה ביוזמת התביעה שנראה כי לא רצתה לבזבז זמן וכספי ציבור על משפט חסר משמעות לאור העובדה שהנאשם כבר קיבל חנינה. היות ובכך שבחקירה היו פגמים, סביר להניח שלא רצו גם לפגוע במי שהיו מעורבים בה. על כל פנים, זה ממש לא מצביע על כך שהוא היה בוודאות זכאי.
קיצוב עונש הוא עניין שבשיגרה בישראל. אמיר לא יזכה לקיצוב (ואולי כן יזכה בעתיד, מי יודע?) משום שמדובר ברצח בעל נסיבות מאוד יוצאות דופן. החלטה איזה רצח נתעב יותר מרצח אחר היא מאוד בעייתית. מה חמור יותר, רצח ילד והתעללות בגופתו או רצח 7 אני אדם והריסת חייי משפחותיהם? חטיפה ורצח של ילד או אונס ורצח של בחורה צעירה? כאמור, מאוד מאוד בעייתי. בישראל הנטייה היא לקצוב גם את עונשם של הנתעבים ברוצחים. רוצחי דני כץ אינם חריגים.
מצידי, מאסר עולם צריך להיות מאסר עולם פשוטו כמשמעו. רוצח בדם קר (רצח ממדרגה ראשונה בעגה האמריקאית) צריך להישאר כל ימיו מול סוגר ובריח. לכל הפחות יש לעשות זאת משום עשיית צדק למשפחת הקורבן.
אגב, לא ברור לי איזה רווח פוליטי היה עשוי פרס לקבל. אחרי הכל, הוא כבר נבחר לנשיא, ולעניות דעתי ההיה זוכה בה גם אם הח"כים הערביים היו נמנעים (הם הרי לא היו מצביעים עבור ריבלין). בסופו של יום, פרס זה בסיבוב השני ב-86 קולות. מספר הח"כים הערביים הוא 10. מכאו שהיה זוכה ברוב גדול גם בלעדיהם.
מלבד זה, מה לעשות שבעיתוי זה הגיעה חוות דעת של משרד המשפטים שמאשרת את הקיצוב? פרס יכל לא לאשר, אבל לא נראה שהוא יזם את ההחלטה. זה צריך למתן את הביקורת נגדו בעניין.
פרס הוא לא הבעיה. הבעיה היא בגישה הכללית של הרשויות האמונות על אכיפת החוק והענישה.

מאותה סיבה, אגב, לא נעשה משפט חוזר ל"כנופיית מע"ץ" - שכן בשני מקרים אלה אנשים חפים מפשע
הודו באשמה בגלל מעשים פליליים של רשויות אכיפת החוק כנגדם (וזה שיש מי שחושבים שברנס אשם -
שיהיו בריאים ויאריכו ימים - אני מניח שגם נאפסו אשם בעיניהם...).
התביעה לא "חסכה לציבור כסך" - אלא התחמקה ממשפט שהיה חושף התנהלות איומה ונוראה מצד
הפרקליטות במשפט הקודם.
רצח רבין אינו שונה מכל רצח אחר, והניסיון לשוות לו אופי אחר בגלל היותו פוליטי, זו גידה שגוייה - שמאפשרת לחלאות שאינן קטנות מיגאל עמיר, לצאת לחופשי.

באשר לפרס ולרווח הפוליטי: ובכן, טרם הבחירות דובר על כך שיש מספר לא מבוטל של ח"כים ערביים
שהבטיחו תמיכתם לריבלין, תתפלא - אפילו העיתונות דיווחה על כך (והעיתונות הייתה מגוייסת לטובת פרס
אפילו יותר מאשר בדרך כלל...). פרס היה זקוק מ-א-ו-ד לערבים בסיבוב הראשון, ואת התמיכה הזו הוא
מן הסתם קנה בהבטחות שכאלה (שמעולם לא בחל בשכמותן).


בקיצור, פרס הוא לא הבעייה - אבל הוא חלק ממנה, ולא חלק קטן במיוחד (וכעת יש לנו אותו לשבע
שנים שבמהלכן הוא ינהג באופן בעייתי יותר מאשר בחמישים השנים הבעייתיות הקודמות - שכן כעת
כבר אינו צריך לדאוג אם ייבחר או לא, והוא כבר קיבל קרט בלאנש להיות נשיא של פחות ממחצית
העם...).

אם פרס יצהיר על נכונותו לנטוש פוליטיקה ארצית, ולנסות לרוץ לראשות הקן המקומי בנווה אביבים,
אני מתחייב להשקיע מזמני ולנהל לו את הקמפיין...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס אומנם הם הורשעו פעמיים אבל עדיין הספק גדול. הם, אגב, קרוב לוודאי לא היו מורשעים בבית משפט אמריקאי (בהנחה שהיה להם עו"ד סביר). בישראל יש משקל יתר להודאה. זה לא קשור בהכרח רק לרוצחי דני כץ-כל אחד מאיתנו עשוי לסבול מזה ביום מן הימים.

מה הקשר? בארה"ב שיטת המשפט הפלילי שונה (מושבעים)ומגיעה להרבה יותר אבסורדים וטעויות מאשר בשיטה שלנו (שופט מקצועי) .יתכן שיש מקום לשיפור אצלנו להוסיף את אלמנט השופט החוקר כמו במדינות אירופיות וזה בשלב החקירות . אבל בשלב המשפט השיטה שלנו עדיפה בעיני .

ואם אלה הורשעו פעמיים כשכל החומר מונח בפני ביהמ"ש העליון -אין לי שום ספק שהם הרוצחים.

אין לך אדם שאין לו שעה.

אני מתכוון לזה שבארה"ב לא תיתכן הרשעה על סמך הודאה בלבד. לחבר המושבעים אין (תיאורתית) אפשרות להרשיע אדם על סמך ההודאה אם אין ראיות מסייעות. אני ספקן ממך. בית המשפט הרשיע תוך שימוש באותם פרוטוקולים מהמשפט המקורי. בית המשפט לא קיבל את הטענה שההודאות הוצאו בכח או באיומים (ותאמין שניתן לגרום לאדם להודות במשהו שלא ביצע גם אם לא מפוצצים אותו במכות) ובהתאם לדין הישראלי גם לא דרש מידה סבירה של עדויות תומכות מעבר להודאה.
מאוד ייתכן שהם ביצעו את הרצח, אבל להיות בטוח ב-100 אחוז? אני לא בטוח.

1.ללא שום ראיות תומכות לא היו מתייחסים להודאות הללו. גם כאן לא ניתון להרשיע על סמך הודאה בלבד.
2.מידה סבירה של ראיות תומכות היא עדיין מידה של ראיות תומכות. הרי ראיות תומכות אינן שוות הרבה ללא עדות או הודאה. לצערנו העד המרכזי בפרשה נרצח.
3.בפרשת מע"ץ ביהמ"ש העליון ישב שנית בערעור ודרש משפט חוזר שבו זוכו הנאשמים אחרי שכבר ישבו 17 שנה וחלקם אף סיים לרצות את העונש. בפרשת עמוס ברנס הדברים הובאו שוב ושוב ובסופו של דבר הוא לא קבל משפט חוזר והוצא לחופשי בזיכוי איך לומר - בעייתי משהו. בפרשת חנית קיקוס סולימן אל עביד עדיין בכלא ולא נראה שיצא משם .
ובפרשה שלנו ,הנאשמים כבר יצאו מהכלא וזכו לסיבוב נוסף של משפט שבו יצאו מחדש אשמים .השופטת דליה דורנר קבעה זאת מעבר לכל ספק. לכן אני בטוח באשמתם.
4.הצד השווה כמעט בכולם הוא הצד התקשורתי. כאשר יש פרקליט רציני דוגמת פלדמן או זכרוני שיודע איך ל"עבוד" בצורה קונסיסטנטית על דעת הקהל כולל השפעה על מובילי דעה בצבוריות הישראלית ועד נגיעה במוסדות המשפטיים ומגייס את כולם כדי לטחון לכולם את הראש -הוא כמעט מצליח לשכנע את האזרחים להאמין לדבריו.
אני לא קונה את שטיפות המוח הללו. מאמין לבית המשפט שאחרי כל האינסטציות והדיון החוזר -לא טעה.

אין לך אדם שאין לו שעה.

בשביל הרשיע בישראל מספיקה הודאה+שיחזור. המשקל שניתן לעדויות אחרות הוא שולי לכל היותר. בין אלו שמצביעים על כך שניתן למנות בין השאר את המשפטן המוכשר אלן דרשוביץ. אין זה מקרי שהסיכוי לצאת זכאי במשפט פלילי (לא צווארון לבן) שואף לאפס.
לגבי מהותן של עדויות תומכות: יש מגוון עצום של עדויות שניתן להציג בבית משפט, לאו דווקא רק עדויות ראיה. במקרה כץ מדובר בעדויות מאוד מוגבלות. לגבי סולימאן שהורשע ברצח קיקוס: הסיכוי שרצח הוא אפסי וזה די ברור לכולם. העובדה שהוא עדיין בכלא לא מלמדת על כלום מלבד חוסר יכולתה של מערכת המשפט הישראלית להודות בטעות.
בדבר אחד אני מסכים איתך: מבין כל מי שמורשע ולא ביצע את הפשע, טובים סיכויו של מי שהוא עקשן דיו ושזוכה לייצוג של פרקליט מוכשר ומקושר שמתפעל היטב את התיקשורת.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)