מאמר מטריד שהתפרסם בגיליון האחרון של "מערכות " (ינואר 2012) על הדרך שהדרג הטקטי בצה"ל תופס את עצמו בעקבות מלחמת לבנון השנייה. אני בהחלט מקווה שלא כך חושבים בצה"ל ובמיוחד שלא כך חושב מי שנחשב לאחד המוכשרים שבמפקדים שהצמיחה חטיבת הצנחנים בשנים האחרונות. אגב רא"ל במיל' אשכנזי אמר על מלחמת יום כיפור פעם כי- "כנער וכחייל צעיר גדלתי על הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים. כמו כולם, אני מניח, חייתי עם הדימוי של הצבא הבלתי מנוצח וסמכתי על העוצמה הצבאית הישראלית. האמנתי כי שום צבא ערבי לא יוכל לנצח אותנו. כל זה התנפץ לי בפנים באחד הימים הראשונים של המלחמה, כשראיתי טנקים ישראלים מסתובבים ונסוגים תחת אש מצרית. אז בעצם הבנתי שמשהו מאד בסיסי, בעייתי, עמוק, קרה כאן. התמונה של שדירת הטנקים המסתובבת אחורה ובעצם נסוגה, היא היתה הרגע. אני זוכר שחשבתי לעצמי שזה בעצם צריך להיות הפוך. קרה פה משהו מאד לא בסדר. זה הביא להתפכחות שכולנו, אני מניח, עברנו" (מתוך ביטאון נכי צה"ל "הלוחם", דצמבר 2006 , גיליון מס' 203). עד כמה שאני יכול לקבוע לא היה אף גדוד במלחמת לבנון השנייה או חטיבה לצורך העניין שפעלה באופן דינמי, תחת אש כה מסיבית ואויב במספרים כה גדולים, כפי שפעלו גדודים (מכלל זרוע היבשה ולא רק החי"ר) במלחמת יום הכיפורים בכלל ובחטיבת הצנחנים בפרט.

שני גדודים, אמת אחת?\ מאת אל"מ במיל' משה גבעתי

פעילות גדוד 51 במלחמת יום הכיפורים ופעילות גדס"ר של חטיבה 35 במערכה נגד החזבאללה

http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/3/113033.pdf

מתוך המאמר:
"באחרונה עיינתי בחלקה השני של אסופת המאמרים מלחמת לבנון השנייה- תבונת המעשה, שראה אור ב- 2008 בהוצאת המעבדה התפיסתית - המרכז לחקר ההפעלה ובניין הכוח של המכון לחקר הטקטיקה באמ"ץ- תוה"ד. בין היתר משכה את תשומת ליבי הרצאתו של סא"ל נמרוד אלוני, מפקד גדוד הסיור (גדס"ר) של חטיבה 35 במלחמת לבנון השנייה (וכיום אל"ם, מח"ט השומרון) ניתנה ב-10 בדצמבר 2006 לחניכי פו"ם ברק. בתארו את פעילות הגדס"ר במלחמה אמר, בין השאר: 'לדעתי, המלחמה הזו הייתה הכי דינמית במלחמות ישראל. אפילו במלחמת יום הכיפורים, אם שואלים את גדוד 890 מה הוא עשה, תשובה: החווה הסינית; ומה עוד הוא עשה? החווה הסינית. גדוד 50, הגדוד שעשה הכי הרבה במלחמה בחטיבת הצנחנים, התברבר יום וחצי בתל א-סקי. תקפו אותו, והוא חילץ משם. הפעם הבאה שהוא נלחם הייתה אחרי שניים עשר ימים, שבעשרה מתוכם הוא ישב ועשה מנגל בבית-צחור, ירד והמתין יומיים ברפידים ואז נלחם בתעלת המים מעבר לתעלה. זה היה הגדוד שלחם הכי הרבה במלחמה הזאת מבין גדודי הצנחנים'. נמרוד אלוני מסיק מלחימתם של שני גדודים על מידת האינטנסיביות של מלחמת יום הכיפורים לעומת מלחמת לבנון השנייה. במאמר הזה אני הולך לפי הלוגיקה הזאת של אלוני ובאמצעות השוואה דומה מגיע למסקנה שהיא הפוכה משלו. ההשוואה שאני עושה היא בין פעילותו של גדוד 51 מחטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים בפיקודו של רס"ן יודק'ה פלד שעימו לחמתי, לבין הפעילות של גדוד הסיור (גדס"ר) מחטיבה 35 שעליו פיקד סא"ל נמרוד אלוני במערכה נגד החזבאללה. אולם עוד לפני כן יש לציין שעצם הנתונים הסטטיסטיים (שיוצגו בהמשך) על שתי המלחמות- היקפי הכוחות המעורבים בלחימה ומספרי האבדות - מפריכים את טענתו של אלוני."

לקריאה על לחימת גדוד הנח"ל המוצנח, כדוגמה לאי נכונות הטענה של אל"מ אלוני ראו באשכול הבא:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F8#post4062006

קרב החרמון
קרב החרמון
מארון א ראס
קרב בינת ג'בל

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

-האחת מלחמה סדורה שתוצאותיה העקובות מדם נזכרות לנו עד היום, לחימה רצופה ועיקשת והדיפת צבאות מדינות ערב לאחר ההלם הראשוני והשחיקה הראשונית של הכוחות הסדירים.
השניה לחימה כנגד קן טרור,בשטח סבוך,לחימה כנגד אוייב הפחות נראה לעין ומכיר את השטח טוב יותר ומסתייע באוכולוסיה אזרחית על מנת להיטמע בה בשעת לחימה.
-האחת מול כוחות חת"ם,שריון,הנדסה,חי"ר וחיה"א, והשניה כנגד חוליות המפעילות טילי נ"ט,צליפה מדוייקת ומטענים בשטח סבוך או בנוי,בד"כ כניסה לשטח זה מלווה בריכוך ארטילרי כבד בין אם גורם חת"ם או חיה"א.
-האחת שמטרותיה מדוייקות וכוללות פקודות מסודרות אודות המשימה,והשניה שנבחרו בה פעולות כירורגיות שחלקן לא השיגו את מטרתן ולא הפסיקו את ירי הרק"ק לעבר ישראל.
-האחת עם צמרת בטחונית בעלת עבר וניסיון והשניה עם שר ביטחון שהיה קח"ש,רמטכ"ל כחול,ואלוף פצ"ן שמודח אחרי 24 שעות לחימה,לא משהו שתורם ליציבות הפיקודית.
-אמצעים שעמדו אז לצה"ל היו יחסית דלים לעומת 2006 בכל הנוגע לפאן התקשובי שבגינה גינו את לבנון השניה "מלחמת פלזמות".

"בגבורה ובענוווה"