"...מפקד פלוגה בגולני נעצר לארבעה עשר ימי מחבוש, לאחר שגנב שני מקלעי "מאג" מנגמ"ש באיזור רמת הגולן, לפני כחודש."
זה המקור

מישהו יודע ויכול לפרסם עוד פרטים על האירוע? רקע פלילי?

מקלות העונש אפשר להבין שמדובר לא בגניבה למטרה פלילית, אלא בסוג של "השלמת ציוד". אם כי, לא ברור מה אפשר לעשות עם מאגים שאתה לא חתום עליהם.

אני מניח שזה עוד לא העונש. זה רק מעצר ראשוני (לצרכי חקירה).
על גניבת נשק, אף אחד לא יסתפק ב-14 ימי מעצר.

כשהייתי מאגיסט צעיר (ולא בגולני) נעלם לי הקנה ספייר של המאג. מאוחר יותר הוא נמצא, אך בינתיים הרס"פ שלי הציע לי "להשיג" קנה ולטשטש את המספר הסידורי על ידי הלימה במכשיר קהה. לדבריו, זה לא היה ענין נדיר במיוחד. מאוחר יותר אכן שמתי לב למאגים שהמספרי הסידורים על הקנים שלהם היו מטושטשים ללא הכר.
ואגב, גולני והשלמות: בזמני היו שמועות על מוצבים בלבנון שבהם חיילי גולני החזיקו גלילון ספייר מוסלק בחבית שמן ואף נגמ"ש ספייר...

לא צריך להגזים. נגמ"ש אחד אכן נגנב בטעות מהצנחנים בהחלפת קו (שכחו לפרוק אותו ממוביל וגילו זאת רק בארץ. כמה חודשים הוא הוחבא עד שהוחזר).
אבל הרבה מאד ציוד נרשם כאובדן שצ"ל באירועים שונים ולמעשה נעשה בו שימוש בפלוגות. כך למשל באירועי הנגמ"שים בעישייה בסוכות 95.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

החביאו נגמ"ש במשך חודשים??? יוצא מהכלל...

לא יודע אפילו אם החביאו...אולי אף אחד לא טרח לחפש

אני בזמנו לקחתי ג'יפ מחטיבת רפיח אלינו לפלוגה בזמן שישבנו בתל סולטאן...יצא ככה שאמרתי לקצין שאני לאוקח את הג'יפ, הוא לא שמע כנראה או לא רשם את זה, סביר להניח ששניהם ביחד. מכל הסיפור יצא שג'יפ שכב אצלנו 3 חודשים בלי שאף אחד יידע שהוא אצלנו ובלי שאף אחד יחפש אותו.

הכל התגלה שהעברנו קו ליחס"ר ואז גילו שאף אחד לא חתום על הג'יפ הזה ובעצם אף אחד לא יודע מאיפה הוא הגיע.

בזמנו בלבנון היה די פשוט "להעלים" נגמ"ש, כיוון שהיו נגמ"שים של הקו, והיו נגמ"שים אורגניים של הפלוגות, ובכל רגע נתון היית כאילו בעודף נגמ"שים.

אני מכיר סיפור על כך שלגבעתי הועלמו 2 נגמ"שים מהקו.

אגב, כשסיימנו מסלול והזדכנו על הציוד הפלוגתי היו לנו 2 מא"גים ספייר, שכנראה "הושלמו" מהקו.

! This is Sparta

גם אחרי המלחמה היו השלמות ציוד מטורפות. נגבים, מאגים אמר"לים ושאר ציודים. השמועה מספרת על מסייעת אחת ש"השלימה" האמר...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

לא חסר מקרים, אבל רוב המקרים כמו שיוספון אמר זה מטעיות של ספירת מלאי.

ג'ורג' ס. פאטון-" אני מעדיף דיווזיית שריון נאצית שלמה מולי , מאשר צרפתי אחד מאחוריי "

הכרתי מישהו שאכן היה עד לגניבת נגמ"ש, על ידי רובאית של גדוד אסף. בסופו של איזה תרגיל גדול הם גילו נגמ"ש בלי שמירה ופשוט העמיסו אותו על המוביל שלהם. כמובן, עם הנגמ"ש עצמו לא היה להם מה לעשות, אבל הם הפשיטו אותו מכל הזיווד שאינו צל"ם. בסוף המש"ק שלהם נכנס לכלא על הסיפור הזה, אך חלק גדול מהציוד נשאר בפלוגה.

צריך "לחפש" נמרוד ?


לא ברור לך שהתקשורת "חמה" על גולני, וכל מה שקורה בחטיבה יזכה בכותרת ?


מסקנה - להתחיל להתנהל כמו חטיבה מקצועית ולהפסיק לייצר פשלות (קטנות כגדולות) שיאפשרו לתקשורת לרקד סביבכם.

! This is Sparta

אחד מתפקידי התקשורת בדמוקרטיה הינו להתריע בפני האזרחים על תקלות בגופי הציבוריים המופקדים על בטחונה-הצבא.

בצבא שלנו שמות כמו גולני, צנחנים, סיירת מטכ"ל ,טייסת F15 ואלוף פיקוד ה... נתפסים יפה בכותרות. למה? כי הם מייצגים את כלל הצבא והמסורת המפוארת שלהם מובילה אותם להישגים מחד וכאשר הם מפשלים התמיהה גדולה דווקא בגלל אותה מסורת.
(שריונר מרובע תסלח לי שלא הזכרתי את החיל האהוב עליך שידוע כאפור ושוחק אבל ביחסי ציבור למרות גבורתו הרבה במערכה הוא לוקה בחסר)

גולני כרגע מאז הקרבות במלחמה האחרונה נפלה לבור של צרות. עם שורה של קרבות כושלים במלחמה ושתי מרידות באותו גדוד ופאשלה של חייל נשכח בעזה. היא פשוט מטרה ברורה מדי בשביל התקשורת. היא צריכה כרגע לעשות מעשה שבוגר שלה הפנים כבר מזמן. רא"ל אשכנזי לא מדבר עם התקשורת יותר מדי הוא מוריד פרופיל ועסוק באימון אימון הצטיידות מחדש ועוד פעם אימון לפי כל הכללים הישנים והטובים. אותם כללים שהוליכו את צה"ל וגולני לרגעים היפים שלהם.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

"בורות של צרות" לא מופיעים יש מאין. הם מתהווים במשך זמן עד שהם נבקעים.
ה-"קרבות הכושלים" במלחמה האחרונה ו-"שורת המרידות" לא צצו סתם ממתחת לאדמה. אלו הם רק סימפטומים. צריך לטפל בגורמים ולא בסימנים.


מה שכן, אין שום צל של ספק שעושה בשכל הרמטכ"ל שממעט להופיע בתקשורת (בניגוד לקודמו למשל...) ועוסק בעשייה במקום בדיבורים חלולים ויהירים.

נראה לי שהבעיות בגדוד 51 התחילו כשניסו לאכוף עליהם משמעת. במקרה כזה כדאי שכול הממושמעים למיניהם יתנו גיבוי למפקדים ויניחו להם לעבוד. אם יש כשל פיקודי, אני מקווה שיטופל על ידי הפיקוד הבכיר.

אני מסכים על כל מה שאמרת פרט לדבר אחד, אני לא מכיר שום קרב כושל של החטיבה במלחמה האחרונה.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

קח את בינת' ג'בל כדוגמא.
לאורך ההיסטוריה המפוארת של גולני קרבות רבים מאוד שבהם היו הרובאים עמוד השדרה העקרי שכבש בסופו של יום את היעד (בופור תל פאחר החרמון ובינת' ג'בל) ולא עקרונות הפו"ש והתוכנית המסודרת. אגב ישנם גם שורה של קרבות הפוכים בהיסטוריה של חטיבה 1 ולדוגמא כיבוש תל עזזיאת (יכול להיות שטעיתי באיות) ב67.
ולא, היעד הרחוק כירח מכדוה"א בהתחשב בסד"כ שהוקצה לו, לא ניכבש וגולני לא עבדו שם חכם מסודר או לפי הספר.
אגב תשאל את עצמך איפה היה המח"ט שלהם באותו קרב. הוא היה בארץ מביט בפלסמה ולא עם כוחותיו הלוחמים.
הוא מח"ט הוא מבין ובקיא באומנות המלחמה הרבה יותר ממני. אבל מח"ט נלחם עם חייליו איפה ש"המתכת פוגשת את הבשר". מח"ט 35 למשל נלחם עם חייליו לאורך כל המלחמה. זה לא אומר שצנחנים יותר טובים מגולני רק ששם צריך להיות מי שבקשר נקרא "20". תוסיף לזה את כלל הבעיות של גולני כרגע ותראה שצריך להחליף אותו.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

בינת-ג'בל הייתה כישלון חרוץ ברמה האוגדתית ומעלה, ברמה החטיבתית בכלל והגדודית בפרט היא הייתה הצלחה מסחררת. לא רק הרובאים תיפקדו שם כמו שצריך, אלא גם המפקדים הזוטרים והזוטרים פחות (בדגש על מ"פ ג' 51, שאכלה הכי הרבה בקרב הזה, אלון חכימה, שבמקרה אני מכיר אותו ואת הסיפור שלו והפלוגה שלו אישית).

החטיבה נשלחה לבצע משימה מסוימת ומצאה את עצמה מתמודדת עם משהו שונה לחלוטין, אז נכון, היו פה שגיאות קריטיות, אבל שוב, ברמת האוגדה.

בנוגע למח"ט, קטונתי, אני כן יכול להוסיף שמרגע סיום הקרב הוא היה עם הכוחות בשטח תמיד. הוא אפילו נכנס לחלץ את הפצועים וההרוגים מבינת-ג'בל.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

השגיאה העיקרית בקרב הזה היתה בדיוק אותה שגיאה שהיתה בקרב "סמטת המוות" בחברון, בקרב בג'נין ובקרבות דומים נוספים - החבר'ה נפגעים ממקור אש חיצוני שהם לא יכולים להגיע אליו, ובמקום שחלק מהיחידה תאגוף ותטפל באויב, היחידה נכנסת לקרב חילוץ שבו נכנסים עוד ועוד אנשים לתוך שטח ההריגה.

נכון שכל הכניסה לבינת-ג'בל היתה כשל ברמה האוגדתית ומעלה, אבל גם ניהול הקרב עצמו לא היה מוצלח, אולם לזכותם של הלוחמים יש לציין שרוב שדרת הפיקוד הזוטר נפלו בקרב או שכבו פצועים.

! This is Sparta

איפה בדיוק ראית את זה בבינת ג'בל?

שתי מחלקות נכנסות לתוך בית, אחת לא מצליחה, היא נמצאת בשטח השמדה, פותחים עליה באש, רוב הנפגעים הם במכת אש הראשונה, המ"פ מקבל תמונת מצב, משאיר מחלקה בחיפוי ולוקח מחלקה נוספת לאיגוף, מחסל התנגדות, מחפה 360, נגמר העסק.

גם בתוך המחלקה שנקצרה הושאר חיפוי ויצאו באיגוף, הבעיה הייתה שלא יצאו באיגוף עמוק מספיק, מכמה סיבות ולכן הפעולה המחלקתית נכשלה.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

כמו שאתה מתאר את זה אז זה באמת פשוט ... אז איך זה שיש 8 הרוגים ?

נתחיל בהחלטה הלא נכונה בכלל להיכנס לחצרות, דרך זה שלא זיהו נכון שיש עמדת חיזבללה ששולטת על החצר, דרך זה שבמקום לחלץ לאחור המשיכו להיכנס "ראש בקיר" לתוך החצר והמשיכו להיפצע ולהיהרג, דרך זה שכוח המ"פ לא הגיע באיגוף עמוק אלא הגיע ע"ב הטרסה וחטף גם הוא מאותה עמדה שלטת .....

היתה שם גבורה, נחישות, רצון לסייע לחברים ולחלץ פצועים ... אבל הקרב לא נוהל נכון ובסופו של דבר מאחז חיזבללה אחד מחורבן היסב לנו כמות עצומה של הרוגים ופצועים.

זו חוכמה לאחר מעשה, וניתוח קר של אירוע שהיה מאד רגשי, אבל צריך להסתכל על הקרב בעיניים פתוחות ולא להתחבא מאחורי "אחוות לוחמים" כי בפעם הבאה נעשה אותה טעות.

חבר שלי נהרג בקרב בג'נין, הוא נהרג כי הוא ניסה לעזור לחברים שלו, לפעמים צריך לעצור שניה ולקבל תמונת מצב .... הריצה לתוך שטח ההריגה היא הירואית ונאצלת אבל בדר"כ מסבה לנו יותר נפגעים ומרתקת יותר כוחות.

בסמטת המוות הכוחות נכנסו שוב ושוב מאותו כיוון וחטפו שוב ושוב, דרור ווינברג המח"ט (כן, מח"ט בשטח) נכנס גם הוא מאותו כיוון ונהרג גם הוא, רק הכוח שהגיע לבסוף באיגוף (וגם בלש"ב יש איגוף) הצליח לחסל את המנוול. יש כאן חבר בפורום שהיה בקרב וסיפורו עלה באשכול אחר .... המון גבורה והמון רצון לעזור, תוצאה סופית נוראית וכואבת.

! This is Sparta

זה לא החלטה להיכנס לחצר, החצר נמצאת שם, מסביב לבית, אתה רוצה להיכנס לבית? אתה צריך להיכנס לחצר.

לא זיהו את העמדת חיזבאללה כי היא הייתה בבית. בית רגיל כמו כל שאר הבתים בבינת-ג'בל. מאות במספר, כמות כזאת שפשוט לא מאפשרת טיהור יסודי או אפילו בדיקה של כל בית, בטח לא בסד"כ המדובר.

חילצו לאחור, לתוך הבית, אבל עברו כמה דקות עד שהצליחו לפרוץ אותו, ה"המשיכו להיכנס ראש בקיר לתוך החצר" זה בדיוק מה שדיברתי עליו בהודעה הקודמת, המ"מ מרחביה ז"ל השאיר כוח בחיפוי מתוך החצר על הקיר שתחם אותם ובעצם היווה את הקו מגע בין הצדדים, הוא יצא באיגוף עם הכוח השני והגיע לטווח הסתערות, כשהוא קם להסתער הם נתקלו באותה חומה, ואז הם חטפו את המכת אש ורימונים השניה. אז כן, מעשית הם נשארו באותה חצר, פשוט בחלק אחר שלה תוך שהם מנסים לאגף את האויב.

כמו שאמרתי, אין ספק שנעשו המון טעויות בנוגע לקרב הזה, אבל הן שייכות לדרגים הבכירים.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אני לא אנתח פה את הקרב, אין בזה תוחלת, אני אשאיר אותך רק עם שתי שאלות :

1. הכוח הגיע לפאתי הכפר, מי קבע שנכנסים לתפוס מחסה בבתים, למה לא לתפוס מחסה בהסתוות במיוערת ?

2. נקבע לך בית להיכנס אליו והשער לא נפתח, תכנס לבית אחר. נכנסת לתוך חצר ואתה חוטף אש, חלץ לאחור, אגף איגוף עמוק תוך העלאת רתק למקום ממנו הוא יעיל. הכוח הראשון של מרחביה נפגע, הכוח של קליין נכנס בדיוק באותה דרך וחטף אותה מכת אש, למה להיכנס שוב מאותה דרך ?

הקרב הזה הוא באמת לא הסיפור, אנחנו זוכרים אותו בגלל שהוא השתבש והיו בו כ"כ הרבה נפגעים, ובעיקר בגלל גבורתו של קליין. היו המון קרבות דומים, עם אותן טעויות. החוכמה היא להבין את הטעויות וללמוד מהן, ולא לקדש את הנופלים ולהנציח את הטעות.

! This is Sparta

כך תיאר עשהאל לובוצקי, מ"מ בפלוגה אחרת בגדוד את הקרב:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עשהאל לובוצקי ביום רביעי, ראש חודש אב (26/07), שהינו בחניון הרק"ם באוכף שבין ג'בל אל-קוקז לבין ג'בל כחיל. בשעות הקטנות של הלילה נעו פלוגות הגדוד שלנו, גדוד 51, ושינו מיקום במארבים בבינת ג'ביל. בשעה 05:00 נכנסה פלוגת רובאית ג' לקרב גבורה קשה ועקוב מדם. אנו לא ידענו על המתרחש, אולם התחלנו לשמוע קולות נפץ, מסוקים המגיעים לאזור ודיווחים קשים בקשר. השמועות וההערכות רבו על הידיעות המהימנות, אך הבנו שאירוע קשה מתחולל. במהלך היום ניזונו משמועות, בעיקר מן החוץ, על מספר גבוה של הרוגים ועל פגיעה קשה בשרשרת הפיקוד. הקרב ארך שעות רבות והלוחמים הפגינו בו גבורה עילאית. הוא החל בהיתקלות קצרת טווח, ובאיגוף ימני של עמיחי מרחביה, מפקד מחלקת החוד של פלוגה ג', יחד עם חוליית החוד שלו. הם נתקלו בחומה גבוהה שמאחוריה היו מחבלים שהמטירו עליהם מטח רימונים, ממנו נהרג עמיחי. רועי קליין הסמג"ד הצטרף אל הלחימה וגם אלכס שוורצמן הסמ"פ, ושניהם נפגעו ונהרגו. על פי עדויות החיילים, רועי זיהה רימון שנזרק לעברם, זינק עליו ובקריאת 'שמע ישראל' הקריב עצמו כדי להציל את חייליו. אלכס הסמ"פ נותר בחיים והצליח לדווח בקשר על המתרחש, אולם במהלך חילוצו נפגע מצרור נוסף ונהרג. האזור ספג אש מחמישה מקורות ירי, ולכן מספר הנפגעים היה כה רב והיה קשה מאוד לחלצם. מ"פ רובאית ג', אלון חכימה, פיקד על החילוץ. הלוחמים נכנסו בעקבותיו לחצר וחילצו את חבריהם. לאחר שאלון נפגע אף הוא, איתמר כץ, מ"פ לשעבר בגדוד, תפס פיקוד. אל האזור חברו לוחמים נוספים מהגדוד וכן מפלוגת החה"ן (החבלה וההנדסה) ומפלוגת הסיור של חטיבת גולני, בחיפוי של מסוקים מהאוויר. הקרב נמשך בניסיונות חילוץ הרואיים ובמאבק קשה עד להכרעת המחבלים. חיל האוויר התקשה לסייע מחשש שהטילים יפגעו גם בכוחותינו, בגלל הטווחים הקצרים וריבוי מוקדי האש. כל הפצועים פונו במסוקים תחת אש. הקרב הוכרע וידנו הייתה על העליונה, עשרות מחבלים נהרגו והיתר נסוגו, אולם התוצאות היו קשות - שמונה הרוגים ועשרות פצועים. גופות החללים נשמרו בבית סמוך לאזור הקרב, ופונו רק בחסות החשכה. אלו שמות הרוגי גדוד 51 בקרב בבינת ג'ביל: רס"ן רועי קליין, סגן אלכס שוורצמן, סגן עמיחי מרחביה, סמל עידן כהן, סמל שמעון דהן, רב"ט אוהד קלאוזנר, רב"ט שמעון אדגה ורב"ט אסף נמר. לאחר שגל סיפר לי שרועי קליין, סמג"ד 51, נהרג, העזתי ושאלתי מה שלום עמיחי מרחביה. שמעתי כי נפצע קשה והיו שאמרו שאף נהרג. לא קיבלתי תשובה ברורה, וכיוון שהתקשיתי לעכל את האפשרות שנהרג, המשכתי לקוות כי הוא בין החיים.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הוא מתמקד פה יותר בפעולת החילוץ ופחות במהלכים של הקרב.

חכימה הוא ה"מפקד" הכנה שלנו והוא גם האיש קשר של החטיבה לחבר'ה של קק"צ, הוא הציג לנו את הניתוח קרב אחד לאחד כפי שהוא פיקד עליו, הוא גם הביא את אבא של עמיחי מרחביה ז"ל ועוד כמה לוחמים שהיו שם, ככה שאני די יכול לעמוד מאחורי מה שאני כותב פה.

בנוגע לעשהאל, אני לא מכיר אותו אישית, אבל חבר מאוד טוב שלי היה במחלקה שלו והיה אתו באכזרית (הנהג) כשהם חטפו נ"ט ושניהם נפצעו, חבר שלי קל, עשהאל די קשה, הוא דיבר עליו כ"כ הרבה ודברים כ"כ טובים שהשם שלו נשאר לי תקוע בראש...

אגב, ב51 רובאית ב' זה הפלוגת מסלול, סתם חשוב לציין...

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אם אני זוכר נכון אז המח"ט נהרג בזמן שניסה לבצע איגוף כזה. הסיבה הייתה מן הסתם שבתנאי השטח לא יכל להתבצע איגוף יעיל (איך מבצעים איגוף בסימטה צרה שיש מעט מאוד דרכי גישה אליה?).

א. המח"ט לא נהרג בזמן איגוף אלא בכניסה לסימטה עצמה

ב. בסוף האירוע (כשעתיים לאחר התחלתו) יצא כח שהיה אוסף של לוחמים שהתקבצו במקום, יצא באיגוף ימני של הסימטה וחיסל את המחבל השני שנותר בחיים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי marloweperelab89035 אגב תשאל את עצמך איפה היה המח"ט שלהם באותו קרב. הוא היה בארץ מביט בפלסמה ולא עם כוחותיו הלוחמים. הוא מח"ט הוא מבין ובקיא באומנות המלחמה הרבה יותר ממני. אבל מח"ט נלחם עם חייליו איפה ש"המתכת פוגשת את הבשר". מח"ט 35 למשל נלחם עם חייליו לאורך כל המלחמה. זה לא אומר שצנחנים יותר טובים מגולני רק ששם צריך להיות מי שבקשר נקרא "20". תוסיף לזה את כלל הבעיות של גולני כרגע ותראה שצריך להחליף אותו.

נמאס לי כבר מה"עליהום" על מפקדי הפלזמות.
כל מפקד שדה, בכל רמה (ממפקד חוליה ועד אוגדונר) צריך להיות במקום בו הוא מביא הכי הרבה תועלת. ובתועלת אני מתכוון גם לשליטה על הכוחות וגם למוטיבציה לחיילים והנחיה אישית בנקודות קריטיות (אם נדרשת). אם מח"ט יסתער עם החיילים וישים כתף מתחת לאלונקה הוא יהיה אגדה בין חייליו אבל יתפקד כמו רובאי עם פלאפלים.
אם מדובר במבצע קטן היקף, זה טוב ויפה. אבל אם מח"ט צריך לנהל קרב חטיבתי במלחמה, יש לו ולמטה שלו תפקיד מאוד חשוב בקריאת תמונת הקרב והנעת כוחות, סיוע ולוגיסטיקה. מח"ט טוב מבצע משימות ומציל חיים בכך שהוא מתגבר כוחות בזמן הנכון, קורא את תמונת המודיעין ושולח את כוחותיו בחוכמה למקומות הנכונים, ודואג להם לכל המעטפת הנדרשת להם.
ואם פלאזמות זה מה שנדרש כדי לבצע את זה - אז פלזמות זו הדרך הנכונה. היום לא חייבים לעמוד על גבעה עם משקפת כדי לקבל תמונת קרב.
מח"ט טוב לא נדבק לפלזמות ולוקח את החפ"ק שלו מדי פעם לנהל אישית נקודות קריטיות, להבין את המצב טוב יותר ולהרים את המורל. אבל אסור שזה יהפוך לחזות הכל.

נוכחות המפקד בשדה הקרב, בפרט אחרי שסופגים אבדות, היא קריטית למוראל היחידה, שהוא גורם קריטי להצלחה.
"אחרי" אינה רק סיסמא, במקום בו היא רק סיסמא, נוצר חוסר אמון (מי זה בכלל ששולח אותנו להסתער, איפה הוא, שיבוא הוא בכבודו ועצמו ויסתער על היעד).

לא סתם בכל מלחמות ישראל נהרגו ונפצעו מפקדי חטיבות. הרי גם לפני עשרים ושלושים שנה אפשר היה למקם את נגמ"שי הפיקוד בשטחים מאובטחים יחסית (המקבילים למסכי הפלזמה של היום).

הנוכחות הפיזית של המפקד משדרת לפקודים שהמשימה היא כזאת שאף הוא מוכן לסכן את חייו עבורה (הוא לא חייב להיות סורק התיילים של כח הסיור הראשון).

ומה עם האוגדונר? מפקד הגיס? אלוף הפיקוד? הרמטכ"ל?
בוא ניקח מקרה קצה - האם ראוי שרמטכ"ל יתפוס בית בבינת ג'בל כשמלחמה שלמה משתוללת מסביב? האם הוא יצליח לשלוט משם בגבול סורי מתחמם? האם הוא יצליח לשלוט משם אפילו ביעטר שנמצא שני מטר משם? ממש לא נראה לי.
ומהצד השני - האם חזון של מ"מ שיושב בחורשה שקטה 3 ק"מ מהקרב בנגמ"ש פיקוד מעוטר פלזמות ורואה את שדה הקרב דרך מצלמות של חייליו ודרך מזל"ט אישי נשמע הגיוני? לא! זה נשמע כמו מ"מ שהחיילים שלו יירו בו מתי שהוא.

השאלה היא איפה עובר הקו בין תועלת וחשיבות מוראלית בשטח לבין חשיבותה של מוטת שליטה ואמצעי שו"ב. כמו שכבר כתבתי - לדעתי לגבי מ"מ\מ"פ ואולי מג"ד אין בכלל ויכוח ולגבי אוגדונר\אלוף גם אין. לגבי המח"טים זה הופך כבר קצת לשטח אפור, אבל לדעתי כיום הלחימה הפכה למורכבת יותר מבחינת אמצעים ויכולות ובנוסף לכך מערכות השו"ב מייתרות את הצורך בלעמוד על סוס על גבעה כמו וולינגטון, ובניגוד להיסטוריה - מח"ט הוא יותר מנהל של מערכת מורכבת מאשר הרובאי עם הכי הרבה פז"מ בחטיבה.
עם כל הכבוד והחשיבות של מורל, גם מג"ד שמצטרף לכח שנמצא בנקודה קריטית מוסיף למורל. לא צריך את כל קודקודי אירופה שייתנו נוכחות. עדיף שידאגו שהלחימה תתנהל כמו שצריך, כי אצל מח"ט שעושה את העבודה שלו יש יותר מטרות ברורות ממשימות סרק, יש תחלופה חכמה של כוחות (ולא פלוגה אחת שנלחמת חודש רצוף ועשר פלוגות שמטיילות) יש לוגיסטיקה שמתקתקת ויש מודיעין וסיוע שנותנים לחיילים להבין שהם לא נשלחו ב"שגר ושכח". לדעתי אם מח"ט לא עושה את כל זה, המורל של החיילים נפגע הרבה יותר, ומח"ט יכול לדאוג לכל זה טוב יותר אם הוא נמצא בצומת של מידע ויכולות שנותן לו את הכלים המתאימים, גם אם במקרה תלויות פלזמות על הקירות.

"ומח"ט יכול לדאוג לכל זה טוב יותר אם הוא נמצא בצומת של מידע ויכולות שנותן לו את הכלים המתאימים, גם אם במקרה תלויות פלזמות על הקירות."

אולי (ולא אכנס לויכוח בנושא) זה נכון, אבל התעלמת לחלוטין מעובדה מעציבה אחת - לא כל המח"טים בצה"ל יודעים את העבודה. לכמה מהם נוח מאוד שמאשימים את תפקודם הלקוי באפקט הפלזמות. ידועים המקרים על מח"טים שהמג"דים והמ"פים שלהם קטלו אותם בביקרות (סמויה וגלויה).

ברור לי שיש גם ממלאי-תפקידים אחרים שתפקדו באופן לא מקצועי, אבל המח"ט נמצא בצומת קריטית ללחימה.

שים לב שאתה מגיב לחייל מילואים (מט"ק) שלכל אורך המלחמה לא ראה את המח"ט שלו אפילו פעם אחת! הפעם היחידה שבה ראינו את המח"ט הייתה שעתיים אחרי כניסת הפסקת האש לתוקף וגם אז הוא הצטרף לאלוף הפיקוד ולא דיבר עם החיילים, הוא גם לא הציג את עצמו ורק יחידי סגולה ידעו מי האיש עם דרגות האל"מ.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ואין לי התנגדות עקרונית לפלזמות בחפ"קים...

אבל בוא נשאל שאלות פשוטות-
האם המערכה האחרונה בצפון היתה מורכבת יותר מאשר מלחמת יום כיפור? האם היא היתה מורכבת יותר לשליטה ופיקוד מאשר ששת הימים? האם נדרש ממפקדי החטיבות והאוגדות שלנו יותר מאשר מהמפקדים ההם? האם הם עמדו בלחץ סיכון או איום גדולים יותר ממפקדי מלחמות העבר? נדמה לי שהתשובה לכל השאלות הללו שלילית.

בוא נשאל את עצמנו- איפה היו רפול, שרון וברן ממוקמים ב-73? האם ניתן לטעון שהם עשו עבודה גרועה, או לא שלטו בכוחות שלהם (להזכירך, עם אמצעים טכנולוגיים פרימיטיביים ביחס להיום, מול אויב עצום מבחינת סד"כ, ועל פני מרחבים גדולים הרבה יותר).

אין ספק שחשוב שמפקדים צבאיים יקבלו החלטות שקולות ככל הניתן, לכאורה רצוי בלי שפגזים יעופו להם מעל הראש ויסיחו את דעתם... מצד שני דווקא אם עפים לך פגזים \ טילים מעל הראש, אתה מבין מה עובר על הכוחות שלך, מה אפשר לדרוש מהם ומה אי אפשר... בקיצור- זה מה שמצופה ממפקד בדרגים הטאקטיים. שיהיה מפקד לוחם, הוא לא מנהל חטיבה בחברת הייטק.

מפקד חטיבה לוחמת מקומו בשדה הקרב. לא בשוחה הראשונה, לא בקו המגע, אבל בקרבת כוחותיו. אני משוכנע שאין מגבלה טכנולוגית להעמיס פלזמות על החפ"קים של היום.
לי נדמה שהבעיה החמורה יותר היא בעיה ערכית, של אובדן הערך "אחרי" בדרגים האלה, ויתכן גם בעיה של פחדנות לשמה. אולי מפקדים התרגלו לשבת דואגים מול הפלזמות כמו סבתות ולהזיז את אחרון הטוראים בשלט כדי לתפוש טרוריסטים פלסטינים בני 17 עם רימון וקלאץ'.

אחרת לא ברור לי למה מח"ט גולני לא נכנס עם חייליו (אלא לצורך "מבצע חילוץ הירואי"), וכן העדרו של המחט שלי מהשטח. אגב, יוסיפון- ראיתי את המח"ט בתדריך פעם אחת לפני שנכנסנו, מאבד את העשתונות שלו ומאיים על רבי סרנים במילואים "שלא עושים מה שאני אומר להם ואני אתחיל לשפוט פה אנשים".

אל תדאג, אתה עוד תכיר.
כשהדו"חות המלאים של המלחמה יתפרסמו, אתה תלמד להכיר ביטויים כמו "אי חתירה למגע", "תמונת קרב לא ברורה", "כשל פיקודי...שנובע ממשמעת לקויה...", "מקצועיות לוקה בחסר" ועוד ועוד.

עכשיו, שלא יהיו טעויות - כמעט (כמעט!) אחרי כל סדרת קרבות (להלן: "מלחמה") הביטויים האלו מופיעים בתדירות זו או אחרת, בלי שום קשר עקבי לחטיבה או כוח כלשהו, אבל הפעם יש סטטיסטיקה מאוד מדאיגה בקשר לתדירות הופעת הביטויים האלו. מדובר על כשלים חמורים, בעיקר פיקודיים, ומה שראינו ומה שנעשה עד עכשיו זה אפילו לא קצה קצהו של הקרחון.
אני מתקשה להאמין שיהיו "הדחות אישיות" או מסקנות אישיות כנגד/מול סמלי מחלקה או מפקדים זוטרים, אבל בהחלט יש (כבר עכשיו) מסקנות מאוד מאוד עצובות שנוגעות בעיקר למה שמוגדר כ-"רוח הלחימה" או "כושר הביצוע" של חיילים. פקודות שניתנו לא בוצעו כלשונן, חיילים ומפקדים היססו ולעיתים לא ביצעו, המילים "פחדתי על התחת שלי" נשמעו יותר מדי פעמים מפי לוחמים ומפקדים ומעבר לכאוס ששלט ברוב גזרות הלחימה, גם תמונת הקרב שהועברה לאחור היתה לעיתים לא נכונה בתכלית ובקיצור - Back to basics זה הדבר הכי נכון ושהיה הכי חסר ללוחמים.
מסכי פלזמה והיי-טק זה חשוב וטוב, אבל כמו שנוכחו לדעת - אין תחליף למפקדים טובים בשטח. לא בהכרח מח"טים או אוגדונרים.


לדעתי, מי שיספגו את מזער הביקורת יהיו אנשי חיל-האויר, אבל לא לשכוח שחיל-האויר נהג במלחמה הזו כצבא נפרד בעל מערכות נפרדות וגם על זה עוד תקום ביקורת מרובה ומוצדקת, בעיקר עקב בעיות התקשורת המרובות.

צודק.


.....רא"ל אשכנזי לא מדבר עם התקשורת יותר מדי הוא מוריד פרופיל ועסוק באימון אימון הצטיידות מחדש ועוד פעם אימון לפי כל הכללים הישנים והטובים. אותם כללים שהוליכו את צה"ל וגולני לרגעים היפים שלהם.........

אני מבין שגניבת 2 מאגים ע"י מ"פ זה דבר של מה כךמ בעיניך

אם זה לא היה ברור אז אני אכתוב את שוב. בקרב על בינת' ג'בל, עד כמה שידי משגת (לא הייתי שם) ולעניות דעתי (העניה מתמיד) אין שום פסול בהתנהגות רובאי גולני 51.

הם היו גיבורים והרגו לפי מה שהבנתי לפחות 50 חיזבאלונים. אבל ויש אבל. תקעו אותם כמו שצריך במארב מדויק מבית לבית והחיזבאללה הבין את הקרב טוב משדרת הפיקוד הגדודית. זה אגב מצב לא מקביל למשל, לקרב דאמור בשל"ג שהמח"ט של 35 צפה מבית (מקביל לפלזמה בימים ההם) על הקרב ונתן למג"ד 890 לחלץ את כוחותיו שהסתבכו בהתקלות.
המצב דומה הרבה יותר למה שקרה בשמלאן בשל"ג.כאשר מח"ט 35 ייה רץ ברגע הקריטי של ההתקלות והוביל את פלוגת הנ"ט ההלומה, שקפאה תחת אש, להסתערות מחודשת על היעדים (אתי מלבנון עמודים 141 עד 159 ).

אין לי תלונות על אומץ ליבם של הגולנצ'יקים הם זן משובח של לוחמים. לא על זה אני מתלונן אבל ואני אגיד זאת שוב" היא צריכה כרגע לעשות מעשה שבוגר שלה הפנים כבר מזמן. רא"ל אשכנזי לא מדבר עם התקשורת יותר מדי הוא מוריד פרופיל ועסוק באימון אימון הצטיידות מחדש ועוד פעם אימון לפי כל הכללים הישנים והטובים. אותם כללים שהוליכו את צה"ל וגולני לרגעים היפים שלהם"

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)