הקוד האתי של צה"ל אמורפי מאוד. יש לכך יתרון אך בד בבד גם מגבלה משמעותית בהעדר קו ערכי מנחה למגוון אירועים המאפיינים לוחמה בלב אוכלוסיה אזרחית. הלוחמים מפעילים בזמן אמת ולחץ שיקול דעת מהיר. לאחר מעשה הם נתונים לתביעות של מושכי קולמוס ויושבי כס משפט הדנים באירועים כאילו הייתה פרוסה לפני הלוחמים משנה סדורה וזמן בלתי מוגבל לקבלת החלטות.
להלן דוגמאות אחדות ללבטים קרביים שהאתיקה של צה"ל אינה נותנת להם מענה מניח את הדעת:

אירוע א'
כוח שריון נקלע למארב בעיר סואץ במלחמת יוה"כ. השטח היה אפוף אש נק"ל, רימונים מתעופפים ואש נ.ט. חיילים מצריים הסתערו לעבר הטנקים והגיעו עד למרחק מטרים ספורים מהם. לפתע נראתה אישה מצרית הולכת לעבר כוח השריון. כל בר דעת מודע לסיכון בהמצאות בשטח אש. האומנם זקנה תמימה הייתה וחסרת שיקול דעת סביר, או שמא מתאבד/ת? קרבה רבה שלה לטנק והשלכת רימון לעבר צריחו, הייתה עלולה לגרום לתוצאה קשה. כיצד היה על הכוח לנהוג במצריה?
מקרה מעין זה יכול להתרחש בתקופה הנוכחית בלחימה באזור מיושב, מתוך הצורך להגיב באופו מהיר. בהעדר הכוון ערכי ברור, יפעל כל לוחם בהתאם לצו מצפונו. פלוני יבחר להימנע מתגובה עד להתבהרות התמונה, אף שהדבר כרוך סיכון החיילים. חברו לנשק יצדד בירי לכיוון רגלי הצועד. יהא מי שימליץ להרגו. קונפליקט חריף עלול להיווצר בשעת קרב בין מפקדים וחיילים בעלי ערכים שונים. וכי למפקד בשטח יש ידע מקצועי או מטען ערכי העולה על פקודיו להכרעה בסוגיה זו?

אירוע שני
מחבל מאיים/יורה בנשקו על חיילים/אזרחים ומגונן על גופו בתינוקות ובמבוגרים. פגיעה במחבל כרוכה בפגיעה בסובבים אותו. אדם נושא נשק נמצא בסביבה. כיצד עליו לנהוג?
מקרים דומים במקצת:
1. מחבלים יורים מתוך המון, תוך סיכון אזרחים או חיילים. פגיעה במחבלים כרוכה בפגיעה בחלק מהשוהים ליד המחבלים.
2. מחבלים יורים מתוך בניין רב קומות מאוכלס. פגיעה במחבלים עלולה לגרום לקריסת המבנה על יושביו.

אירוע שלישי
מחבלים מסתתרים בתוך כפר. מפעם לפעם הם מגיחים ופועלים. אין מידע מודיעיני מלא על מספרם, מיקומם ותצורת המגננה על הכפר.
אוכלוסיית הכפר מוזהרת לעזוב את המקום בהנמקה שהשטח יופצץ, אך לא נענית, אם כתוצאה מהחלטתה להיאבק בצה"ל באופן פסיבי, אם מחוסר אמון בכוונה לממש את האזהרה, אם משום שהיא מאוימת על ידי המחבלים ואם משום שהיא כוללת תשושים ומוגבלים שאינם יכולים להתפנות בעצמם. כניסת כוח לכפר עתידה לפגוע במחבלים, אך בד בבד הדבר כרוך בסיכון ממשי של הכוח התוקף.
האם מדיניות צה"ל מאפשרת במצב זה תקיפה מאסיבית של הכפר מהאוויר ובארטילריה, כפעולה מקדימה לכניסת כוח קרקעי לכפר?

אירוע רביעי
המון ערבים מסתער לעבר יישוב בקריאות 'אללה אכבר'. בידיהם נראה נשק קר כמקלות ואבנים. לא ידוע על אמצעים נוספים. מהשתלהבות ההמון עולה חשש שכניסתם ליישוב תגלוש למעשי ביזה ורצח. ההמון מתעלם מיריות אזהרה. ירי מונע לעבר הרגליים עלול לגרום לתוצאות קטלניות בסביבה צפופה. כיצד לנהוג?
הערה: ככל הידוע, מקרה זהה לא אירע, ברם יש לזכור את מאורעות תרפ"ט ותוצאותיהם.

אירוע חמישי
בכתבתם של צדוק יחזקאלי וענת טל שיר במוסף "7 ימים" סיפר טייס מסוק: "חבר שלי באפאצ'י ירה לבקשת כוחות הקרקע טיל כבד על ארבעה אנשים שירועל כוחותינו בעזה. הארבעה נהרגו. האם היה צריך להרוג אותם? הם אמנם ירו, אבל מההייתה רמת הסיכון לכוח שלנו? קטנה. אני לא בטוח שהייתי מקבל החלטה לירות".
האם מדיניות צה"ל היא שאויב היורה לעבר חיילי צה"ל ביעילות מוגבלת זכאי ל"הנחה"? ואולי נהג הטייס היורה שלא כדין? כיצד מחנכים את דור קציני העתיד, בדרכו של הטייס שירה או בדרכו של בר הפלוגתא? האם ראוי להותיר הכרעה בסוגיה כה עקרונית לשיקול דעת של הלוחמים?

אירוע שישי
נוסעי רכב נקלעים ליידוי אבנים קשה. תקדימים מלמדים שהדבר גרם לעיתים להרג נוסעים. האם רשאים הנוסעים לפעול כדין "הבא להרגך השכם להרגו" ולירות במיידי האבנים כדי להציל את חייהם?

לסיום, נחוצה בחינה סיטואציונית של כל מקרה לגופו. עם זאת, המציאות מחייבת לעיתים הכרעות מהירות, שאינן מותירות שהות להיוועצות בגורמים בכירים. נחוץ על כן, להציב בראש המחנה זרקור ערכי המתווה עקרונות הכרעה ומאיר את דרך יישומם במגוון תרחישים צפויים. ברוח זאת חיוני להרחיב ולפרט באופן משמעותי את הקוד האתי הנהוג בצה"ל.

רק טוב !!!

אתה מבלבל פה בין הקוד האתי, שתפקידו להיות כללי ולהתוות את הדרך של הארגון, לבין הנהלים והוראות הפתיחה באש אשר נכתבות בהתאם למצב המבצעי.
השורה התחתונה לכל המצבים שנתת, למעט הספור של טייס האפאצ'י - התגובה נגזרת מהתחושה הסובייקטיבית שלך בשטח, לגבי רמת הסכנה שאתה נמצא בה, והיכולת שלך להגיב ביעילות בלי לפגוע בלא מעורבים מחד, ולא לסכן את עצמך מאידך. אם אתה חושב שאבנים שנזרקות עליך מהוות סכנת חיים (ואת זה תצטרך, כמובן, להסביר אחר כך ליושבי המשרדים), אתה רשאי להגן על עצמך במידה סבירה. מה זה סביר? לא לרסס באוטומט את הקהל, אלא מדרג עולה - ירי באוויר, אם לא הרחיק - לרגלייים של המנהיגים. כמובן שהשאלה אם אתה לבד או לא, וכמה תחמושת יש עליך מהווה גם היא שקול. יש הבדל אם אתה עם מחסנית אחת למצב שיש עליך אפוד שלם - היכולת שלך "לבזבז" תחמושת על יריות אזהרה שונה לחלוטין.
נושא המונים לא חמושים שעולים על ישוב אזרחי - מוגדר בפקודות ונהלים. אני מכיר מקומות שהוגדרו "קווים אדומים" ע"י הדרג הפיקודי - כלומר לא לאפשר להמונים להכנס אליהם בשום מצב, גם במחיר של נפגעים, וכאלה שהוגדרו כפחות קריטיים וניתן לפנותם במצב חירום.
לגבי טייס האפאצ'י - לטעמי מדובר בקשקשן. לוחמים שיורים על כוחותינו - גם אם כרגע הם לא אפקטיביים - מוצדק לחלוטין לירות בהם ולהרוג אותם. למה אותו טייס רוצה לחכות, למצב שבו הם ישפרו לעמדת ירי אפקטיבית ויפגעו בחיילי צה"ל? רק אז מותר לירות בהם? לוחם חמוש בתוך אזור לחימה מהווה מטרה לגיטימית. נקודה.

I think, therefore I am. I think

למעשה , הרבה ממה שהבאת פה זה יותר בעיות מקצועיות .
כל אירוע ניתן לפתור ע"י שימוש בשלל אמצעים . בתור שריונר זה עוד יותר נוח , כי לטנק יש שלל אמצעים מגוונים שפאשר להפעיל אותם בהתאם .
למשל :
"2. מחבלים יורים מתוך בניין רב קומות מאוכלס. פגיעה במחבלים עלולה לגרום לקריסת המבנה על יושביו."
אפשר לקרוס בניין על תושביו , אכן , עם משתמשים בדיווי קרוקט (ארטי גרעינית) . דרך אגב , שימוש בפגזים הוא יעיל גם כאשר הבית מאוכלס , כאשר מוצאם נקודת כינון נכונה אפשר למזער את הפגיעה רק במחבל .

לא זוכר שהיה לנו אירוע כזה (מי שהחליף אותנו בשכם דווקא קרה לו , הטנק בטעות הוריד 4 אנשים , לזה אני קורה בעיית מקצועיות) .

"1. מחבלים יורים מתוך המון, תוך סיכון אזרחים או חיילים. פגיעה במחבלים כרוכה בפגיעה בחלק מהשוהים ליד המחבלים."

קרה , גם בצורה יותר מכוערת . קבוצת ילדים שכל הזמן מישהו אחר לקח את האקדח וירה . עד שמצאתי סוף סוף אחד שהחזיק אותו וירה , ובאתי לסיים את העסק הוא ברח . מה עשו הקלעים שהיו איתנו ?
חיילים אמיצים של חס"ה ירו לכיוון כללי באומץ רב ... רק כאשר יצא הילד התורן ממחסה , והתחיל לירות (ואני חייב לציין שהוא גם כיוון , בניגוד לחיילים האמיצים שסידרו לנו כמה חורים חדשים באפודים) , פתאום החיילים המובחרים נעלמו כלא היו . וחוזר חלילה .
ולכן , אני טוען מאז ומעולם , שפק"ל קלע על הטנק מאוד מאוד אבל מאוד עוזר . במקום למשל טען מטוליסט שהנהיגו בכמה פלוגות ב401 , אפשר היה להכשיר טען קלע , ואז העסק היה מתקתק בצורה הרבה (אבל הרבה ) יותר טובה . אם אני לא טועה , אפילו אכן היו מספר יחידות כאלו שהיה לאיש צוות במדפים נשק קלע (רק מה , תן לשריונר משהו עדין כמו כוונת , והוא בטוח הורס את זה .
ואני לא יכול להדגיש עד כמה הנושא חשוב .

"
מחבלים מסתתרים בתוך כפר. מפעם לפעם הם מגיחים ופועלים. אין מידע מודיעיני מלא על מספרם, מיקומם ותצורת המגננה על הכפר.
אוכלוסיית הכפר מוזהרת לעזוב את המקום בהנמקה שהשטח יופצץ, אך לא נענית, אם כתוצאה מהחלטתה להיאבק בצה"ל באופן פסיבי, אם מחוסר אמון בכוונה לממש את האזהרה, אם משום שהיא מאוימת על ידי המחבלים ואם משום שהיא כוללת תשושים ומוגבלים שאינם יכולים להתפנות בעצמם. כניסת כוח לכפר עתידה לפגוע במחבלים, אך בד בבד הדבר כרוך בסיכון ממשי של הכוח התוקף.
האם מדיניות צה"ל מאפשרת במצב זה תקיפה מאסיבית של הכפר מהאוויר ובארטילריה, כפעולה מקדימה לכניסת כוח קרקעי לכפר?"

-שיטת המסדרון הבטוח . זה לא שהמקרה שאתה מציג לא הכי נכון , פשוט בצה"ל לא הכי ידעו איך להתמודד עם זה . זה היה המודוס אופרנדי של הרוסים באימותים שלהם מאז 94 .

יש לחסום את הכניסות\יציאות לעיר או כפר יעד,חוץ ממעבר אחד . יש להודיע לתושבים (דרך ה DCO , דרך הכרוזים) על מעבר אחד בטוח לעבר כפר מאולתר זמני . מי שלא עובד במעבר דינו מוות . מי שמגיע באותו מעבר לכפר מאולתר הזה נבדק בקפדנות ומושם שם עד גמר המבצע בתוך הכפר . כל מי שנשאר בעיר עצמו ... לא ידידותי . למרות שארטילריה בשטחים כאלו זה בזבוז לדעתי . הדבר הכי טוב במקרה הזה זה להשתמש בארטלריה בכניסות לעיר , על מנת לנזק את המטענים שהונחו בכניסות .

למרות זאת , מי שכן נשאר ...ונניח מתקרב לכלי , לזה בדיוק המציאו את הרדיוסים של ההתקרבות לכלי . לזה קיימת גם הסיטואציה של דרדור אמצעים , מי שלא מבין מה רוצים ממנו אמור להבין את הדרדור אמצעים , אחרת יש לו כוונה רעה .


וכו וכו וכו .

לטעמי, הקוד האתי חשוב דווקא בהכשרה ובנוה"ק ופחות בקרב עצמו. לפני הקרב יש זמן ל-"מושכי קולמוס ויושבי כיסא" מכוחותינו להחליט החלטות מוסריות.
כמו שציינת, במקרים רבים אין פיתרון אתי טוב בשטח- אבל יש בהחלט פיתרון טוב עם חשיבה מראש..
החוכמה היא לתת למפקד בשטח כלים שיאפשרו לו פעולה אתית- לא לעבור איתו על אינסוף תרחישים אפשריים והפיתרון המיטבי לכ"א.
למשל,
- האירוע השלישי (פעילות בכפר עויין עם אוכלוסיה אזרחית): לשם כך נועדו אירגונים הומניטריים. אפשר לדון דרכם על נסיגה של החמושים מהכפר, על אי פגיעה בבית החולים המקומי, על סגר צבאי והפוגה לפינוי אזרחים מהמקום. כמו כן, כוח מאומן ומצוייד יעדיף אולי, גם מהשיקול האתי, להציב מארבים סביב/ בתוך הכפר ולפגוע בחמושים בלבד.

- האירוע הרביעי (הפס"ד בקרבת יישוב): כוח הכוננות המרחבי יכלול אמצעי אלפ"א וצלף (שיודע לירות לרגליים בלי תוצאות קטלניות).

בכל מיקרה, אני מעדיף קוד "אמורפי", בו לעיתים מישהו מהסס לפעול, מקוד "נוקשה", בו לעיתים מישהו ירגיש מחוייב לפעול מכוח הקוד וללא שיקול דעת. אני פשוט מפחד נורא מחיילים חסרי ביטחון שיתחילו לירות לכל עבר "כדי לא להפר את הפקודות"..

אירוע א'
כוח שריון נקלע למארב בעיר סואץ במלחמת יוה"כ. השטח היה אפוף אש נק"ל, רימונים מתעופפים ואש נ.ט. חיילים מצריים הסתערו לעבר הטנקים והגיעו עד למרחק מטרים ספורים מהם. לפתע נראתה אישה מצרית הולכת לעבר כוח השריון. כל בר דעת מודע לסיכון בהמצאות בשטח אש. האומנם זקנה תמימה הייתה וחסרת שיקול דעת סביר, או שמא מתאבד/ת? קרבה רבה שלה לטנק והשלכת רימון לעבר צריחו, הייתה עלולה לגרום לתוצאה קשה. כיצד היה על הכוח לנהוג במצריה?
מקרה מעין זה יכול להתרחש בתקופה הנוכחית בלחימה באזור מיושב, מתוך הצורך להגיב באופו מהיר. בהעדר הכוון ערכי ברור, יפעל כל לוחם בהתאם לצו מצפונו. פלוני יבחר להימנע מתגובה עד להתבהרות התמונה, אף שהדבר כרוך סיכון החיילים. חברו לנשק יצדד בירי לכיוון רגלי הצועד. יהא מי שימליץ להרגו. קונפליקט חריף עלול להיווצר בשעת קרב בין מפקדים וחיילים בעלי ערכים שונים. וכי למפקד בשטח יש ידע מקצועי או מטען ערכי העולה על פקודיו להכרעה בסוגיה זו?

אתה עובד לפי תחושה סובייקטיבית שלך. אף אחד לא יאמר לך כלום אם תירה בה, רק תזכור שאם התחושה שלך שהיא זקנה תמימה ובכל זאת ירית, אתה זה שתצטרך לישון בלילה עם התוצאות האלו.

אירוע שני
מחבל מאיים/יורה בנשקו על חיילים/אזרחים ומגונן על גופו בתינוקות ובמבוגרים. פגיעה במחבל כרוכה בפגיעה בסובבים אותו. אדם נושא נשק נמצא בסביבה. כיצד עליו לנהוג?
מקרים דומים במקצת:
1. מחבלים יורים מתוך המון, תוך סיכון אזרחים או חיילים. פגיעה במחבלים כרוכה בפגיעה בחלק מהשוהים ליד המחבלים.
2. מחבלים יורים מתוך בניין רב קומות מאוכלס. פגיעה במחבלים עלולה לגרום לקריסת המבנה על יושביו.

בשביל שבנין יקרוס צריך קצת יותר מפגז בחלון, ככה שאין פה מי יודע מה דילמה. לגבי ירי מתוך המון, אם הירי מביא אותך למצב של זה או היורה או אתה, קרע לו את הצורה בלי לחשוב יותר מדי. אם זה ירי ספוראדי מתוך המון, תזכור שנזק של תמונה כמו של מוחמד דורא (אם אני זוכר את השם נכון) יכול להיות גדול הרבה יותר מאשר כמה צרורות לא מכוונים. צריך לראות את התמונה הגדולה. ירי מתוך המון מכוון לגרור אותנו לירי לתוך המון.

אירוע שלישי
מחבלים מסתתרים בתוך כפר. מפעם לפעם הם מגיחים ופועלים. אין מידע מודיעיני מלא על מספרם, מיקומם ותצורת המגננה על הכפר.
אוכלוסיית הכפר מוזהרת לעזוב את המקום בהנמקה שהשטח יופצץ, אך לא נענית, אם כתוצאה מהחלטתה להיאבק בצה"ל באופן פסיבי, אם מחוסר אמון בכוונה לממש את האזהרה, אם משום שהיא מאוימת על ידי המחבלים ואם משום שהיא כוללת תשושים ומוגבלים שאינם יכולים להתפנות בעצמם. כניסת כוח לכפר עתידה לפגוע במחבלים, אך בד בבד הדבר כרוך בסיכון ממשי של הכוח התוקף.
האם מדיניות צה"ל מאפשרת במצב זה תקיפה מאסיבית של הכפר מהאוויר ובארטילריה, כפעולה מקדימה לכניסת כוח קרקעי לכפר?

לא רק מדיניות צהל מונעת ירי חסר הבחנה לתוך מקומות מאוכלסים, גם שלל חוקים בינ"ל קובעים זאת כפשע מלחמה. ימי הפצצות השטיח על דרזדן נגמרו. יורים רק לכיוון מקורות ירי או אויב וודאי. עם כל הכבוד, אנחנו עדיין לא רוסיה ובטח לא ארה"ב, אנחנו לא ממש יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. (ושוב פעם...אם אתה תותחן שפגז שלו הרג 30 איש שאין להם שום קשר ללחימה, אתה זה שתצטרך לישון עם זה בלילה, אפילו שהתחקיר יקבע שאתה צח כשלג)

אירוע רביעי
המון ערבים מסתער לעבר יישוב בקריאות 'אללה אכבר'. בידיהם נראה נשק קר כמקלות ואבנים. לא ידוע על אמצעים נוספים. מהשתלהבות ההמון עולה חשש שכניסתם ליישוב תגלוש למעשי ביזה ורצח. ההמון מתעלם מיריות אזהרה. ירי מונע לעבר הרגליים עלול לגרום לתוצאות קטלניות בסביבה צפופה. כיצד לנהוג?
הערה: ככל הידוע, מקרה זהה לא אירע, ברם יש לזכור את מאורעות תרפ"ט ותוצאותיהם.

יש הוראות ברורות לפתיחה באש שנותנות מענה לתרחיש הזה. ראה מהומות הר הבית באוקטובר 2000 וירי הצלפים לכיוון הר הבית.

אירוע חמישי
בכתבתם של צדוק יחזקאלי וענת טל שיר במוסף "7 ימים" סיפר טייס מסוק: "חבר שלי באפאצ'י ירה לבקשת כוחות הקרקע טיל כבד על ארבעה אנשים שירועל כוחותינו בעזה. הארבעה נהרגו. האם היה צריך להרוג אותם? הם אמנם ירו, אבל מההייתה רמת הסיכון לכוח שלנו? קטנה. אני לא בטוח שהייתי מקבל החלטה לירות".
האם מדיניות צה"ל היא שאויב היורה לעבר חיילי צה"ל ביעילות מוגבלת זכאי ל"הנחה"? ואולי נהג הטייס היורה שלא כדין? כיצד מחנכים את דור קציני העתיד, בדרכו של הטייס שירה או בדרכו של בר הפלוגתא? האם ראוי להותיר הכרעה בסוגיה כה עקרונית לשיקול דעת של הלוחמים?

המדיניות לא מוגבלת ליעילות הירי של הצד השני, אני חושב שאתה יודע את זה. המדיניות מוגבלת לנזק ההקפי שהירי הזה יכול לגרום...ראה מקרה "מכה קלה בכנף".

אירוע שישי
נוסעי רכב נקלעים ליידוי אבנים קשה. תקדימים מלמדים שהדבר גרם לעיתים להרג נוסעים. האם רשאים הנוסעים לפעול כדין "הבא להרגך השכם להרגו" ולירות במיידי האבנים כדי להציל את חייהם?

אזרח הוא לא חייל ואף אחד לא עובד במדינה ישראל ע"פ דין תורה אלא ע"פ חוקי המדינה. לא ניכנס לנבכי חוק העונשין, אבל הגנה עצמית היא עילה לפטור מאחריות פלילית. אם הירי חיוני להצלת חייהם, הם חייבים לירות. אם הם מבצעים את הירי כאשר הסכנה חלפה, הירי אינו חוקי. יש אין סוף פסקי דין בנושא

ציטוט:

במקור נכתב על ידי lior432 יש הוראות ברורות לפתיחה באש שנותנות מענה לתרחיש הזה. ראה מהומות הר הבית באוקטובר 2000 וירי הצלפים לכיוון הר הבית.

עם רוב התגובה שלך אני מסכים, עם זאת ככלל הוראות פתיחה באש הן כל כך משתנות בזמן ובגזרה, מעורפלות ולא ברורות, שלומר שיש הוראות ברורות ע"ס תקדים היסטורי זו פשוט היתממות.

לא הבנתי מה אתה רוצה להגיד. היה סנריו מסויים של המון מוסת מתקרב בצורה מסוכנת לאוזר מלא אזרחים...הצלפים קיבלו אישור ירי, ירו סלקטיבית והרגו. אם הכוונה שלך היתה לירות ירי חסר הבחנה כלפי המון, התשובה לכך ברורה. זה אסור.

בכל מצב?
דוקא באחד מהתרחישים שצוינו (עלייה מסיבית על יישוב) אתה עלול בקלות להידרש לכך. החוכמה היא להתכונן (כשאפשר) ולמצוא דרכים שימנעו את הצורך (או יפחיתו אותו) מראש (ותסלח לי, לא מתוך "הומניזם", אלא מסיבות פרקטיות לחלוטין).

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

מספיק עם ההתייפיפויות וההתחסדויות בבקשה. במצב לחימה, תתעסק בלנצח, לא ב"איך לגרום כמה שפחות נזק" - את זה תשאיר למתכננים שבשלב שלפני הלחימה.
אני כמובן לא אומר שצריך תמיד לגרום לנזק סביבתי מקסימלי (ובכלל, עקרון החסכון בכוח אומר שלא יורים ארטילריה על דבר שמאג פותר) או לפגוע דוקא באזרחים, או לפעול בחוסר שיקול דעת. אבל ברגע שהתחלת להילחם, העדיפות העליונה של כל לוחם צריכה להיות ניצחון (או, במילים אחרות, עמידה במשימה לאור המטרה שהותוותה).

הוראות הפתיחה באש הן, לדעתי, בעייתיות מעצם קיומן, משום שהן מגבילות את שיקול הדעת של החייל וגורמות לו לפחד יותר ממשפט צבאי מאשר מכישלון מבצעי. זו תולדה עגומה של פעולות השיטור בשטחים ושל רצון מפקדי היחידות לשמור על אחוריהם היקרים מכל משמר.

אני לא אשכח איך, בכניסה לתע"מ בראמללה (סוף שנות ה-90), קיבלנו הרצאה של 45 דקות (!) על הוראות הפתיחה באש מקצין האג"ם החטיבתי, שבסופה יצאו החיילים מבולבלים לחלוטין לגבי מתי מותר להם לירות, אם בכלל. בסופה של ההרצאה נעמדתי מול חיילי ואמרתי להם כך: "אני מבקש שתזכרו דבר אחדבמצב סכנה: עדיף לשבת בכלא מלשכב בקבר".

בקיצור: חייל (או מפקד) צריך להיות מסוגל להפעיל את הראש שלו ולדעת לקבל החלטות מסובכות של חיים ומוות (גם של אחרים, גם שלו). הוא חייב לדעת שיהיה מי שיגבה אותו, כל עוד פעל בצורה סבירה, לא חרג מהנורמות המקובלות ושאף לנצח.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

משגע שלא רוצים להבין את זה.
הרבה מ"בעיות מוסר" אילו הם לא יותר מבעיות מקצועיות .

הוראות פתיחה באש זה לא יותר ולא פחות אמצעי לכיסוי תחת של החברה שכותבים את הפקודות , אך לא יוצאים לשטח לבצע אותם .ככה הם יכולים להציל את התחת שלהם ולעצור את האשמה למטה (זה לא נועד לזה במקור , אך לרוב מי שכותב אותם דואג לזה שהם יהיו מעורפלים במידה ויהיה לו חופש תנועה ברגע הפאשלה) .
כמובן שברגע שהחיים שלך בשטח בסכנה , כל האמצעים כשרים , אבל למה לשחק לידיים של מישהו אחר כאשר הם לא בסכנה ? היו מעט מצבים שהיינו בשטחים והיינו תחת באמת איום קיומי (למעשה , ממש קשה לי לזכור מצבים כאלו) . אז למה להפעיל ארגזי אש או משהו כזה , כאשר אתה יושב בתוך נגמ"ש בין הממוגנים בעולם ומישהו מנסה "ליירט" אותך עם רוגטקה ?
יש פתגם באנגלית "Don't bring a knife to a gun fight" . אם נפרש אותו בצורה יותר רחבה , מספיק כדור באולינג כדי להפיל שורה . לכל אירוע יש את הכלי היעודי אותו צריך להפעיל .

אותו מתאר פה מצבים של חיים ומוות . אף אחד אפילו לא מתווכח שברגעים כאלו הכל מותר . אבל מצבים באמת מסובכים של חיים ומוות בשטחים באינטיפאדה אפשר היה לספור אותם על אצבע של יד . נכון , היו המון מצבים ממש לא נעימים , אבל רחוק מאוד ממצבים של חיים ומוות . אם כבר , ההגזמה הייתה לכיון השני , שימוש לא פרופורציונלי לגמרי באמצעים נוכח האיום - וככה בערך נגמר כל תחקיר מבצעי מימי אינטיפאדה (ואני בטוח שזה נתן אותותיו בלבנון במלחמה האחרונה ) .

בצורה שבה לא היה מקרים של באמת חיים ומוות , יש לפעול להוריד את האיום בצורה נכונה . אחרת , מה הטעם בלהכניס צלפים , קלעים , מאגיסטים , שריונרים , וולקן (זה באמת כלי שמוריד קומות בצורה נהדרת) , D9 , וכו ? לכל אחד צורה יעודית בה הוא פועל וכל אחד יכול לפתור מצב יעודי . אחרת היו כבר מכניסים טנקים וזהו ...

דרך אגב , משהו בקשר להוראות פתיחה באש . כמו שזה נותן מרחב תמרון לחברה למעלה , זה יכול לתת לך מרחב תמרון באותה מידה . צריך לדעת באיזה צורה "להגיש" את הבקשה לאישור , ככה שאתה לא בדיוק עובר עליהם . יכולים לרתוח עליך אחרי זה שעות , אבל העובדה שהם אילו שנתנו לך את האישור מונעת מהחברה עם הפלאפלים ללעוס אותך עם העצם (אם אתה רוצה , אני יכול לתת לך דוגמאות מהחיים בפרטי) .

ציטוט:

הרבה מ"בעיות מוסר" אילו הם לא יותר מבעיות מקצועיות .

זו בדיוק הטענה שלי. כשמחבל יורה על כוח צה"ל מתוך בית מאוכלס, לא צריכה להיות דילמה! הפתרון שיינתן יהיה, כמובן, תלוי בשטח, במצב ובאמצעים שברשות הכוח - אבל הוא לעולם צריך להסתיים במות המחבל או בכניעתו!

ציטוט:

צריך לדעת באיזה צורה "להגיש" את הבקשה לאישור , ככה שאתה לא בדיוק עובר עליהם .

זאת בדיוק הבעיה - שאתה צריך בכלל לבקש אישור, במצב שבו עדיף שתפעל. יש לי דוגמה חמורה מאוד שמוכיחה את הבעיתיות שבעניין (למשל, מה קורה כש"אלה למעלה" לא עונים לך בקשר?), מהתקופה האחרונה, אבל למיטב ידיעתי אסור לדון בה.

אגב, מישהו יכול להסביר לי מתי בדיוק הפך המושג "סכנת חיים" לקריטריון לפתיחה באש בצה"ל? אני מכיר מקרה של כוח רפואי שיצא, בג'יפ ממוגן, למשימה באיו"ש, נתקל ועשה "אחורה פנה". מפקד הכוח (רופא, אאל"ט) טען שהוא פעל לפי ההוראות כשלא הגיב - מאחר והוא לא היה תחת סיכון (כי הקליעים לא אמורים לחדור את המיגון), אז לא היה עליו לירות בחזרה!

נ.ב. - בהתייחס לדוגמה שהבאת, הפתגם "Don't bring a knife to a gun fight" מתייחס לילד שעומד עם רוגטקה מול טנק, ולא לצוות הטנק...

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

ציטוט:

נ.ב. - בהתייחס לדוגמה שהבאת, הפתגם "Don't bring a knife to a gun fight" מתייחס לילד שעומד עם רוגטקה מול טנק, ולא לצוות הטנק...

אתה צודק לגמרי , ניסיתי למצוא איזה פתגם שאומר כי לכל דבר יש את הפתרון שלו ולא צריך להגזים לכל כיוון , וזה היחיד שמשום מה קפץ לי לראש ... אז במקום לצאת חכם בלילה יצאתי נעל בית

ציטוט:

זאת בדיוק הבעיה - שאתה צריך בכלל לבקש אישור, במצב שבו עדיף שתפעל. יש לי דוגמה חמורה מאוד שמוכיחה את הבעיתיות שבעניין (למשל, מה קורה כש"אלה למעלה" לא עונים לך בקשר?), מהתקופה האחרונה, אבל למיטב ידיעתי אסור לדון בה.

נשמע מוכר...ההבדל בין צל"ש לטר"ש . אם אתה לוקח יוזמה וממשיך , והאירוע נגמר בצורה מוצלחת , הצעקות של המח"ט שהגיע לזירה או שעלה לקשר אחרי מספר רב של דקות יגמרו תוך זמן קצר , ומקסימום תקבל עונש פיקטיבי . לפעמים בשטח אתה צריך להיות פוליטיקאי כמעט באותה מידה כמו לוחם .

ציטוט:

אגב, מישהו יכול להסביר לי מתי בדיוק הפך המושג "סכנת חיים" לקריטריון לפתיחה באש בצה"ל? אני מכיר מקרה של כוח רפואי שיצא, בג'יפ ממוגן, למשימה באיו"ש, נתקל ועשה "אחורה פנה". מפקד הכוח (רופא, אאל"ט) טען שהוא פעל לפי ההוראות כשלא הגיב - מאחר והוא לא היה תחת סיכון (כי הקליעים לא אמורים לחדור את המיגון), אז לא היה עליו לירות בחזרה!

אז למה הוא עשה אחורה פנה ?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי JAVEHN אז למה הוא עשה אחורה פנה ?

הוא בטח לא רצה שייגרם נזק לרכוש צבאי. לדעתי מגיע לו צל"ש בכלל.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

עד כמה באמת מתחסדים ומתייפייפים?

כולנו שומעים כל הזמן תלונות על הוראות פתיחה באש שאוסרות את זה ומונעות את זה, אבל בשטח, במציאות, חיילים יורים ואנשים נורים, ולא פעם נורים גם אזרחים - ורק כאשר מדובר במקרים על גבול הפלילים והסאדיזם (חבורת חיילים משועממים גונבת מכונית ורוצחת אזרח, שוטר מג"ב יורה בגבו של אזרח), שיש להם נגיעה לתקשורת (מישהו יורה בצלם או עיתונאי) או טעויות בזיהוי (כוח מגלן בסיוע מסוק טובח בשני מתנחלים ששמרו על אנטנה) אנחנו באמת שומעים על זה משהו או שמישהו נענש.

נכבדי
הדילמה אם זכות חייל הלוחם בשטח עויין והמצוי בסכנת חיים מוחשית לנקוט כל פעולה!!! שתציל את חייו כנגד צד העויין (בכל הרכב שהוא: צבאי ואזרחי), היא בראש ובראשונה שאלה ערכית עקרונית שצריכה להיות מוכרעת לפני כניסה לשדות קרב. הוראת הפתיחה באש המחייבת ירי באוויר, לאחר מכן ברגלים וכו' היא פרטיקולארית ואינה נותנת מענה מושכל רחב-טווח למכלול הסיטואציות הכלולות בדילמה. הוראות אלו מהוות ניסוחים אופרטיביים של הכרעות ערכיות עקרוניות ובהעדרן אין להן בסיס מוסרי.
הדילמה של דרגים בכירים כיצד לפעול כנגד כפר שנורות ממנו קטיושות מספר ימים והפצצה סלקטיבית מדוייקת בסגנון "ענבי זעם" לא פותרת את הבעיה, אינה רק שאלה מקצועית.
על הפרק עומדת הדילמה האם להפעיל כנגד הכפר אמצעיים דרסטיים שאינם מבחינים בין טוב ורע, שלדעת מומחים יצמצמו את ירי הקטיושות, או לחלופין להפעיל כח קרקעי שיגיע לדעת מומחים לתוצאה מקורבת, אך במחיר של אובדן חיילי צה"ל.
הואילו נא לעיין בפרוטוקול עדותו של פרופ' אסא כשר בוועדת וינוגרד ותבחינו מה גודל הסביכות בכתיבת הוראות פתיחה באש בהעדר הכרעות ערכיות מספיקות.
הנני מסכים עם הטענה שנדרש חופש פעולה ושיקול דעת במצבי אמת. מפקד וחייל אינם רובוטים. מצופה מהם להפעיל שיקול ולהכריע. עם זאת, קו מנחה כוללני יתר על המידה מוליך להכרעות מנוגדות על ידי לוחמים /מפקדים. מקרה מסוק האפאצ'י אינו יחידי. הולכים ורבים בצה"ל הויכוחים על מוסריותן של פקודות מבצעיות.

רק טוב !!!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טוביה הקוד האתי של צה"ל אמורפי מאוד. יש לכך יתרון אך בד בבד גם מגבלה משמעותית בהעדר קו ערכי מנחה למגוון אירועים המאפיינים לוחמה בלב אוכלוסיה אזרחית. הלוחמים מפעילים בזמן אמת ולחץ שיקול דעת מהיר. לאחר מעשה הם נתונים לתביעות של מושכי קולמוס ויושבי כס משפט הדנים באירועים כאילו הייתה פרוסה לפני הלוחמים משנה סדורה וזמן בלתי מוגבל לקבלת החלטות. להלן דוגמאות אחדות ללבטים קרביים שהאתיקה של צה"ל אינה נותנת להם מענה מניח את הדעת: אירוע א' כוח שריון נקלע למארב בעיר סואץ במלחמת יוה"כ. השטח היה אפוף אש נק"ל, רימונים מתעופפים ואש נ.ט. חיילים מצריים הסתערו לעבר הטנקים והגיעו עד למרחק מטרים ספורים מהם. לפתע נראתה אישה מצרית הולכת לעבר כוח השריון. כל בר דעת מודע לסיכון בהמצאות בשטח אש. האומנם זקנה תמימה הייתה וחסרת שיקול דעת סביר, או שמא מתאבד/ת? קרבה רבה שלה לטנק והשלכת רימון לעבר צריחו, הייתה עלולה לגרום לתוצאה קשה. כיצד היה על הכוח לנהוג במצריה? מקרה מעין זה יכול להתרחש בתקופה הנוכחית בלחימה באזור מיושב, מתוך הצורך להגיב באופו מהיר. בהעדר הכוון ערכי ברור, יפעל כל לוחם בהתאם לצו מצפונו. פלוני יבחר להימנע מתגובה עד להתבהרות התמונה, אף שהדבר כרוך סיכון החיילים. חברו לנשק יצדד בירי לכיוון רגלי הצועד. יהא מי שימליץ להרגו. קונפליקט חריף עלול להיווצר בשעת קרב בין מפקדים וחיילים בעלי ערכים שונים. וכי למפקד בשטח יש ידע מקצועי או מטען ערכי העולה על פקודיו להכרעה בסוגיה זו?

יריית אזהרה, להיות מוכן למקרה שהיא תזרוק משהוא. ירי עלמנת להרוג שהיא מנסה לזרוק משהוא או בטווח מהטנק שהתאבדות תגרום נזק.lior432 אמר שאם תירה בה לא יגידו לך כלום. דבר ראשון זה מגוחך, ברור שיגידו לך. דבר שני זה הרבה מעבר ליגידו לא יגידו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טוביה אירוע שני מחבל מאיים/יורה בנשקו על חיילים/אזרחים ומגונן על גופו בתינוקות ובמבוגרים. פגיעה במחבל כרוכה בפגיעה בסובבים אותו. אדם נושא נשק נמצא בסביבה. כיצד עליו לנהוג? מקרים דומים במקצת: 1. מחבלים יורים מתוך המון, תוך סיכון אזרחים או חיילים. פגיעה במחבלים כרוכה בפגיעה בחלק מהשוהים ליד המחבלים. 2. מחבלים יורים מתוך בניין רב קומות מאוכלס. פגיעה במחבלים עלולה לגרום לקריסת המבנה על יושביו.

דבר ראשון צריך להשתמש באמל"ח שהכי מתאים למקרה מבחינת מינימיום פגיעות בסובבים... נניח לנסות לצלוף בו(כל מקרה לעצמו). אישית לא הייתי יורה בו אם היה תופס מחסה מאחורי בן אדם צעיר, נשים, זקנים. אתה צריך להתייחס לסובבים כבני אדם לכל דבר, זה שהם פלסטניים לא הופך אותם לאויב שמשתמש בהם. זה כבר תחום אפור.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טוביה אירוע שלישי מחבלים מסתתרים בתוך כפר. מפעם לפעם הם מגיחים ופועלים. אין מידע מודיעיני מלא על מספרם, מיקומם ותצורת המגננה על הכפר. אוכלוסיית הכפר מוזהרת לעזוב את המקום בהנמקה שהשטח יופצץ, אך לא נענית, אם כתוצאה מהחלטתה להיאבק בצה"ל באופן פסיבי, אם מחוסר אמון בכוונה לממש את האזהרה, אם משום שהיא מאוימת על ידי המחבלים ואם משום שהיא כוללת תשושים ומוגבלים שאינם יכולים להתפנות בעצמם. כניסת כוח לכפר עתידה לפגוע במחבלים, אך בד בבד הדבר כרוך בסיכון ממשי של הכוח התוקף. האם מדיניות צה"ל מאפשרת במצב זה תקיפה מאסיבית של הכפר מהאוויר ובארטילריה, כפעולה מקדימה לכניסת כוח קרקעי לכפר?

כפר מאוכלס? התשובה היא לא.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טוביה אירוע רביעי המון ערבים מסתער לעבר יישוב בקריאות 'אללה אכבר'. בידיהם נראה נשק קר כמקלות ואבנים. לא ידוע על אמצעים נוספים. מהשתלהבות ההמון עולה חשש שכניסתם ליישוב תגלוש למעשי ביזה ורצח. ההמון מתעלם מיריות אזהרה. ירי מונע לעבר הרגליים עלול לגרום לתוצאות קטלניות בסביבה צפופה. כיצד לנהוג? הערה: ככל הידוע, מקרה זהה לא אירע, ברם יש לזכור את מאורעות תרפ"ט ותוצאותיהם.

ירי לרגליים, זה שזה עלול להסתיים רע... תעשה מאמץ שלא. אם אפשר עדיף רובה מים, גז.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טוביה אירוע חמישי בכתבתם של צדוק יחזקאלי וענת טל שיר במוסף "7 ימים" סיפר טייס מסוק: "חבר שלי באפאצ'י ירה לבקשת כוחות הקרקע טיל כבד על ארבעה אנשים שירועל כוחותינו בעזה. הארבעה נהרגו. האם היה צריך להרוג אותם? הם אמנם ירו, אבל מההייתה רמת הסיכון לכוח שלנו? קטנה. אני לא בטוח שהייתי מקבל החלטה לירות". האם מדיניות צה"ל היא שאויב היורה לעבר חיילי צה"ל ביעילות מוגבלת זכאי ל"הנחה"? ואולי נהג הטייס היורה שלא כדין? כיצד מחנכים את דור קציני העתיד, בדרכו של הטייס שירה או בדרכו של בר הפלוגתא? האם ראוי להותיר הכרעה בסוגיה כה עקרונית לשיקול דעת של הלוחמים?

המטרה של המחבלים היה ירי עלמנת להרוג את כוחותינו, זה שהם לא בדיוק פגעו או יכלו בדיוק לפגוע ממש לא משנה. מדובר באויב חמוש שרוצה לפגוע, צריך לחסל אותו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טוביה אירוע שישי נוסעי רכב נקלעים ליידוי אבנים קשה. תקדימים מלמדים שהדבר גרם לעיתים להרג נוסעים. האם רשאים הנוסעים לפעול כדין "הבא להרגך השכם להרגו" ולירות במיידי האבנים כדי להציל את חייהם? האירוע הזה שונה לחלוטין מזה של החמושים והמסוק. שם החמושים התכוונו להרוג בעוד במקרה זה מדובר בהתפרעות שבתחילה ככל הנראה לא מתכוונת להרוג. אין להרוג, יש להשיב בעוצמה הנדרשת ובאמל"ח הכי מתאים... כל אירוע לעצמו. לסיום, נחוצה בחינה סיטואציונית של כל מקרה לגופו. עם זאת, המציאות מחייבת לעיתים הכרעות מהירות, שאינן מותירות שהות להיוועצות בגורמים בכירים. נחוץ על כן, להציב בראש המחנה זרקור ערכי המתווה עקרונות הכרעה ומאיר את דרך יישומם במגוון תרחישים צפויים. ברוח זאת חיוני להרחיב ולפרט באופן משמעותי את הקוד האתי הנהוג בצה"ל.

הבלאגן חוגג ...

"הודח קצין שהפעיל 'נוהל שכן' על נערה"

http://news.walla.co.il/?w=/1/1149362#section1

ולמטה יותר מסופר ,כרגיל , על ליקוים מבצעים חמורים . אני מבין שהלמידה מהמלחמה אחרונה בשיאה .

אני העלתי לכאן סרטון שמראה יידוי אבנים על רכב כל שאר הפרטים לא משנים..
מה שאני רוצה לשאול זה אם אני נמצא בסיטואציה כזו שמיידים אבנים לעבר המכונית שלי ואני פשוט אסע ואדרוס את המיידים עד שאתחמק מה זה נחשב עברה, רצח ,הריגה, הגנה עצמית? זה נחשב מוסרי ובסדר או שעדיף להשאיר את עצמי טרף לחיות אדם?