(יש במאמר כמה אמירות פוליטיות, אבקש מהמגיבים להתעלם ולא להיגרר ולהתייחס לסיפור החייל עצמו ובייחוד להאשמה המופיעה בסיפור.)


אני זוכר כמה הרגיז אותי במערכת הבחירות של 2004 כשג‘ורג‘ בוש וג‘ון קרי ענו ל-ESPN על סדרת שאלות שקשורות לספורט, ובוש אמר שהספורטאי הנערץ עליו הוא פט טילמן. תזכורת קצרה לגבי מיהו פט טילמן: טילמן היה שחקן פוטבול מקצועני מצוין בקבוצת אריזונה קרדינלז. בסיום עונת 2001, שבמהלכה התרחש אסון התאומים, ויתר על הארכת חוזה בשווי תשעה מליון דולר בכדי להתגייס לצבא האמריקאי ולשרת ביחידת סיור. ב-22 באפריל 2004 נהרג בקרב באפגניסטן. הוא קיבל את עיטור כוכב הכסף (העיטור הרביעי ביוקרתו בכוחות האמריקאים) על גבורתו בקרב בו נהרג. הממשל האמריקאי, כאמור, האדיר את סיפורו ועשה בו שימוש תעמולתי. במיוחד משום שמותו של טילמן אירע בחודש הגרוע ביותר לממשל מבחינת יחסי ציבור – בין היתר חשיפת פרשת העינויים בכלא אבו-גרייב.


בשלוש השנים האחרונות הסיפור הולך ונחשף כשערורייה איומה. מסתבר שטילמן נהרג מאש הצבא האמריקאי ושהפיקוד בשטח, בהוראת דרגים גבוהים יותר, הורה לצבא להמציא את סיפור הקרב וגבורתו של טילמן לצורך יחסי ציבור. בין היתר גופתו נשרפה במכוון בכדי להעלים עדויות. העובדה שנהרג מאש הכוחות האמריקאים הוסתרה מהמשפחה עד אחרי טקס הלוויה שלו. בימים האחרונים נחשף בתקשורת האמריקאית שטילמן לכאורה נרצח על ידי חיילים בפלוגתו במהלך הקרב. תופעה שהתרחשה לא מעט במלחמת וייטנאם וכנראה לא חלפה מהעולם. רופאים צבאיים חושדים בכך כי טילמן נורה מטווח קרוב מאד.


סיבה נוספת לכך שעלתה אפשרות הרצח היא שמסתבר שטילמן היה מתנגד למלחמה. הוא אפילו ארגן באמצעות חבר מפגש עם נועם חומסקי – אחד הדוברים המובהקים נגד המלחמה בארצות הברית – שיועד להתקיים לאחר שובו מאפגניסטן. מסתבר גם שלא הסתיר את דעתו בין חבריו ושיומן שכתב באפגניסטן לא הועבר לידי המשפחה.


למאמר המלא

ציטוט:

"מה הוא הסביר לך?" שאלתי. "שני דברים עיקריים", השיב אבי: "הראשון, שכל פרט ופרט במציאות, כל שערה בזקן שלי, קשורים זה בזה ודבר אינו מקרי; והשני, שיש טוב ורע בעולם, ויש לבחור בטוב ולדחות את הרע". מונחי הטוב והרע שאליהם התוודע בחלום, היה ברור, שונים מאוד מאלה שבהם הורגל. הוא לא שכח את החלום הזה, וכששאלתי אותו עליו זמן מה אחר כך, הוא זכר אותו בבירור.

מזעזע, ממש חזרה לימי ויטנאם

! This is Sparta

בן דודי ((למעשה, בנה של בת דודתי-מהענף האמריקאי של המשפחה) שירת באותו צוות של טילמן ולמעשה טילמן החליף אותו במשימה שבה נהרג. אותו בן דוד הרגיש לא מעט אשמה על כך שלכאורה טילמן במקומו ולא ידוע לי על עימותים חריפים בתוך הצוות. ירי מטווח קצר בהחלט יכול לקרות כתוצאה מתאונה.

אני מכיר את הסיפור

טילמן אכן היה בן ממשיך וראוי לארצו כשעזב את הקרדינלז והתגייס לרג'ימנט הריינג'רס 75. מה שקרה שם באפגניסטן הוא רע מאוד אבל לא מפחית מגבורתו של טילמן שנהרג תוך ניהול קרב עם מחבלים מהטליבאן. הוןא פשוט זוהה ע"י חבריו לכוח כמחבל ונהרג.
חבל אבל לא עושה אותו פחות גיבור לעיטור הוא זכאי. לפחות עד כמה שיש בידי לקבוע

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)

כי זה נשמע אמין בערך באותה מידה. נרצח על ידי חבריו בקרב, בגלל ששמעו שהוא הולך "להלשין" לתקשורת שהמלחמה מיותרת? ראשית, אם היה להם זמן לפנות כדי לרצוח אותו, כנראה שהקרב היה לא קשה במיוחד. שנית, לפי זה, חצי מחיילי צה"ל היו צריכים להרוג את החצי השני, במיוחד במילואים...

אני גם לא מאמין, על פניו, ל"תופעה" בויאטנם. מלחמת ויאטנם נמשכה למעלה מעשור, וגם אם קרה כמה פעמים בתקופה כל כך ארוכה שחיילים הרגו זה את זה בכוונה, אני מוכן להתערבש זה לא היה בממדים של תופעה ושברוב המקרים לא היה מדובר בעיצומו של קרב.

התקשורת האמריקאית פשוט הפכה להיות אובססיבית והקשקוש הנוכחי הוא תוצאה של זה, מן הסתם. ממש לא יפיל אותי מהכסא אם אף מילה ממה שכתוב שם לא נכונה, וגם אם הוא נהרג מאש דו"צ - זה דבר שלא יודעים עד כמה הוא עלול להיות שכיח בקרב (אם כבר, הרבה יותר שכיח מה"תופעה").

יום טוב

אליהו

היא הקישור לחומסקי. חומסקי גם היה לגמרי נגד אפגניסטן, ונגד כל דבר שקשור במדיניותו של בוש, וכבר עשרה ימים אחרי 11 בספטמבר ידע לספר שהאמריקאים אשמים בהכל. אז טילמן אולי הסכים איתו ביחס לעיראק, אבל קשה להאמין שאם הוא ידע מספיק על חומסקי הוא לא ידע שחומסקי משולל השפעה פוליטית אמיתית (להבדיל מבתוך האוניברסיטה), או שהוא יהיה חסיד של מי שחושב שהוא רוצח בגלל שהתנדב לצבא. ואם תשים לב, כל הסיפור נשמע בדיוק כמו הצורה בה חומסקי אוהב לתאר את פעילות ארה"ב.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי YGH חומסקי גם היה לגמרי נגד אפגניסטן, ונגד כל דבר שקשור במדיניותו של בוש, וכבר עשרה ימים אחרי 11 בספטמבר ידע לספר שהאמריקאים אשמים בהכל. אז

חומסקי יודע לספר את זה לפחות מאז שנות השישים. אגב, לפעמים, כשבא לו קצת לגוון, הוא מאשים את ישראל בחלק מהדברים.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

http://www.forbes.com/feeds/ap/2007.../ap3974691.html

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי