נראה כי ב2 עשורים האחרונים מדינת ישראל שחקה את מדיניות החוץ התוקפנית שלה בתמורה לרוח השלום שניסתה להעביר לגורם הערבי בעולם,
הפחד לתקוף אותנו פן התגובה תיהיה מהירה וכואבת נשחק עם השנים בלחימה עמומה כמול ארגוני טרור, נראה כי מדינות שכחו שגם במלחמה האחרונה נלחמנו כמול ארגון טרור ולא כמול מדינה.

נראה כי מדינות כמו סוריה הפיקו לקחים מוטעים מהמלחמה האחרונה ושכחו שצה"ל , על כל כשלוניו במלחמה האחרונה, יודע להשמיד את כל המטרות הרגישות שלהם בינהם ח"א, מכלול בסיסי צבא, מפקדות, חה"י וכלל מקורות הדלק שלהם בתוך שבוע מרגע נתינת הפקודה וזאת רק ע"י שימוש של ח"א בלבד.

מכלול הפצצות כאלו בתוך שבוע יתפס כנצחון מוכשי ותודעתי בעיני כלל העולם והישג מרשים לישראל,
בין אם סוריה מודעת לכך או לא נראה כי היא מתעלמת מאפשרות של מצב כזה ויוצאת בהצהרות מלחמתיות שלא נשמעו כבר תקופה ארוכה.

ברצוני להעלות פה דיון באשר לדרך הפעולה של ישראל באשר לתובנות אילו וכיצד עליה להכתיב את מדיניות החוץ שלה כלפי הגורם הערבי,

האם עליה להמשיך בקו עמום באשר ליכולתנו הצבאית ובכך לנסות ולחזק את רוח השלום באזור ולקוות שהדבר ימנע את העימות הבא , תוך כדי אפשרת אמירות מלחמתיות ממדינות ערב והחלשת המוטיבציה של העם היהודי או שמא עליה לצאת בהצהרות מלחמתיות כאלה או אחרות שלא מותירות שמץ של ספק באשר ליום שאחרי תחילת המלחמה ובכך להעלות את המוטיבציה של העם תחת לקיחת סיכון כי הדבר יגדיל את הסיכוי למלחמה עתידית.
תארתי פה שני דרכים קיצוניות, האחת לשמאל והאחת לימין, כיצד אתם הייתם פועלים?

הנושא הזה מתמזג יותר עם פורום - "פוליטיקה ואקטואליה "...

IDF:FFI מוד מלחמות ישראל ל Battlefield 2-
http://idfmod.wixsite.com/idf-ffi

גלריית עבודות-
http://idf-spyker.deviantart.com

מדיניות חוץ באשר לביטחון מאוד קשור לעניין, זו אסטרטגיה צבאית לכל דבר.

אגב, כיום אני לא בטוח כי קיימת מדיניות כזו בכללבישראל.

והמדיניות להלחם בטרור באשר הוא כבר לא תופס.

אם ככה גם מדיניות כלכלית ומדיניות חברתית קשורות למדיניות ביטחון .

אז שנתחיל לנהל פה דיון על השפעת התל"ג על הדירוג שלנו באשראי העולמי או דיונים בנושא התמזגות הפריפריה בשילטון המקומי?


next

כמו כל תחום אחר, מדיניות החוץ של ישראל היא בעיקרה רצף של אילתורים, כיבויי שרפות ותגובות שמוכתבים יותר על ידי אילוצים פוליטיים (או פליליים) מאשר על ידי תפישת בטחון או ראייה ארוכת טווח. שתי הגישות שהצגת משמשות בערבוביה בפוליטיקה הישראלית, לעתים כלפי חוץ, ולרב לצרכים פנימיים (תקציב, בחירות, הסטת הדיון הציבורי מסוגיות אחרות).

אין שום עמימות באשר ליכולתנו הצבאית. הסד"כ, האמצעים והכשירות גלויים פחות או יותר.

בדומה למדיניות הבטחון, שנוסחה על ידי בן גוריון ומאז לא עודכנה עד הנסיון היומרני והלא-בטוח-עד-כמה -מוצלח של דן מרידור, יקיר התקשורת והבראנז'ה שלא בצדק - גם מדיניות החוץ של ישראל לא נחתמה בקווים מוגדרים מאז ימי בן גוריון. אנחנו נגררים אחרי מאורעות בלי לדעת בדיוק מה אנו רוצים.

ישנם שברי תהליכים, כמו למשל הריצה המטורפת והלא ברורה אחרי כל מי שמוכן, אולי להסתכל לכיוון שלנו - מה שמסביר למשל את הפריסה העצומה של שגרירויות ישראליות בחו"ל (כל מי שמוכן לקיים יחסים עם ישראל), את הריצה אחרי ארגונים בינלאומיים שונים, חלקם קיקיוניים וחלקם חסרי חשיבות או תועלת, שאנו מתחננים להתקבל אליהם או לשדרג את מעמדנו בהם, ואת הסיוע הנרחב שאנו מגישים בכל מיני מוקדי אסונות (שזה בערך הדבר הטוב היחיד שנובע משאיפתנו לכך שיאהבו אותנו. לפחות מצילים חיים של אחרים).

מעבר לכך, מדיניות החוץ שלנו, שאמורה להכתיב את מדיניות הבטחון ולא פחות מזה - לבסס את הישיגיה והנציח אותם, מוצאת עצמה נגררת פעם אחר פעם ולא פחות מכך - ממסמסת את הישגי הבטחון ומונעת את האפשרות להפיק מהם תועלת. לא אכנס לדוגמאות כדי לא לגרור את האשכול לפוליטיקה, אבל גם בקווי העקרונות כל מי שעיניו בראשו - ימני או שמאלי - יכול למצוא דומגאות כאוות נפשו, שיתאימו להשקפותיו.

הנרי קיסינג'ר אמר פעם על ישראל, ש"אין לה מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים". לא בטוח שמה שאמר היהודי החכם והאנטי-ישראלי הזה הוא נכון, אבל הוא ודאי משקף חלק מהמצב הכאוטי שתואר לעיל. אגב, הוא עצמו תרם לכך לא מעט בהתנהלותו העויינת לישראל לאחר מלחמת יום כיפור.

אליהו

מה ז"א זה לא קשור לפוליטיקה..ממתי מדיניות היא מילה צבאית? זאת אחת הבעיות הרציניות בדרך החשיבה וקב"ה במדינה.הצבא שהוא גוף שמוציא לפועל מדיניות ,ולא יוצר מדיניות משל עצמו.אין כזה דבר מדיניות אסטרטגית צבאית. כשראשי המדינה מציבים יעדים לטווח ארוך וקצר הצבא משמש כאחד הכלים להוציא מדיניות אל הפועל .לצה"ל יש תפקיד אחד בלבד והוא להגן על מדינת ישראל נכון שעם השנים הוא לא הסתפק בזה ותפקידו שונה. כיום הוא מוגדר כהכנת הצבא למלחמה .כלומר ייתכן כי ישראל תיזום מלחמה או תפתח במלחמה כתגובה על אירוע ממש כמו מלחמות לבנון 1+2 .
ואז זו כבר יוזמה התקפית .
כוח הרתעה ,ובכך טמון הפרדוקס שבו ,מצוי בעובדה שככל שאתה לא משתמש בכוח הצבאי שלך לשם השגת יעדיך הרי שכוח ההרתעה שלך חזק ויעיל. יותר אני מסכים שבשנים האחרונות מנהיגי האזור חשים שניתן להעז יותר במשחק מול ישראל אלא שאני לא תולה את האשם בכך על הצבא. האשם תלוי במקבלי ההחלטות בישראל שלא עשו שימוש נכון בצבא . תוסיף לכך את העובדה שפני הקרב השתנו ואין כבר מלחמות של צבא מול צבא .

עין הסערה..רואים הכל ..ולא מאמינים.

דיון מעניין, אבל לחלוטין שייך לפורום פוליטיקה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -